אני כבר לא זוכר מתי זה קרה.
זה היה יום שישי, קרוב לראש השנה, ביום של תלבושת חופשית.
לפני שנכנסתי לכיתה, קלטתי שהתלבשת חופשי מדי.
נכון שאפשר לבוא בלי חולצת בית ספר,
אבל יש כללים והפרת אותם.
באותו זמן, ירדת מבחינה לימודית.
החלטתי לקרוא בשמך ולהתייצב לידי מול כל הכיתה,
כדי לבדוק, אם הכנת שיעורי בית.
כצפוי, לא הכנת, המחברת הייתה ריקה.
אבל איך שהתקרבת לשולחן המורה שלי,
היה קשה שלא להבחין בחולצת בטן שלא יכולה להסתיר דבר.
גם אי הכנת ש״ב+הגעה בחולצת בטן לבי״ס.
נאלצתי מול כל הכיתה, לבשר לך שאת צריכה לחזור הביתה,
להחליף חולצה ולחזור במהירות חזרה לכיתה.
התחננת מול כולם שאת מתנצלת, קמת מאוחר,
לבשת את החולצה הראשונה שהוצאת מהארון.
לא התכוונת באמת לחשוף את בטנך מול כולם.
בגלל ראש השנה, בגלל ימי הדין הקרבים ובאים,
דנתי אותך לכף זכות וויתרתי לך.
מה שלא ידעת, שהתחננותך העמידה לי את הזין...
ואיזה עונג היה לי לשמוע אותך, מתחננת עם בטן חשופה מול כל הכיתה.