אחרי השקיעה... לפני הזריחה...

יש לי אוסף שאיני מסוגלת למחוק ומצד שני קשה לי להקשיב לו.

הקול שלך, השיר הנכון שמגיע בדיוק ברגע הנכון... כי הרגשת. אותי.  

מדמיינת אותך פה עם הגיטרה... אני כרגיל למרגלותיך.. ואתה שר.

רגעי גן עדן 

הרהורי גמילה

בשבילי אנשים הם כמו חידה. יש חידות פשוטות שקל לפצח אותם ויש חידות מאתגרות במיוחד ובין לבין יש הרבה מהכל.

ב-99% מהזמן, אני פותרת  ומבינה מה גורם לאותו בנאדם ״לפעול״. ההבנה הזו הופכת אותי לאחת כזו שאנשים אוהבים להתייעץ איתה- תמיד ירצו לשמוע את הפירוש שלי להתנהגות של אדם כזה או אחר. זה גם מאוד עוזר לי במכירות. הרי 90% ממכירה היא פשוט להבין את המנגנון האנושי ומה יגרום לאותו אדם לרצות לפנק את עצמו- להרגיש שמגיע לו.

אין כאן 100% הצלחה, זה לא מדע. יש לי אינטואיציות חזקות מאוד, זכרון פנומנלי ואופי סקרן שגורם לי לרצות להבין מה מניע אנשים- מעניינים.

וברור שיש אנשים שלא מעניין אותי מה מניע אותם. יש המון.

ביגון קל אני מודה, 

אני נמשכת באניגמות שאפילו אורקל כמוני לא מצליחה לפצח.

אומרים שאת מה שלומדים ניתן לשכוח אבל התפתחות/ אבולוציה היא בלתי נשכחת. אם אני לא טועה- פיאז׳ה אמר את זה אבל אל תתפסו אותי במילה...

את סאני אי אפשר ״לזיין״! 

מה זאת אומרת?

לפני שהכרתי את המלך, קרה לא פעם שגברים ניסו ״לזיין״ אותי. אמנם ב- 99% מהמקרים הם נתקלו בסירוב אבל התגובה שלי הייתה ממקום הרבה יותר חסר בטחון.

היום שגבר גורם לי להרגיש כמו זונה אני גורמת לו להרגיש כמו צעצוע ומבריחה אותו מ״דלת הבית״  עוד לפני שניסה לעלות במדרגות.

לדוגמא-

גבר: ״מה דעתך שנצא לדרינק ונזרום... את יודעת...  אני לא מחפש  משהו רציני.... וגם האמת אפשר לוותר על הדייט אם לא דחוף לך ופשוט תקפצי אלי ונפתח בקבוק יין.״

אני של פעם: 

(בטון של לא נעים לי) ״לא חושבת שבא לי להיפגש איתך לבד בבית. אני לא ממש מכירה אותך.. אולי אפשר ללכת לשתות קפה?

(טוב שלא התחננתי)

אני של היום: (בלי לכוון לממש את הנאמר אלא רק שיבין מאיפה משתין הדג- ובקשת!)

״בטח, רק תכתוב לי קודם מה גודל האיבר שלך, מה צבעו ואיך אתה מתכוון להשתמש בו, אשמח גם לתמונה שלו זקור, יאללה ביי.״

תודה למלך שגרם לי להבין שבדיוק כמו שהם נותנים לי להרגיש כמו חור מזדמן אני יכולה לגרום להם להרגיש כמו צעצוע!

אף-אחד לא יכול לזיין אותי!

ובכלל... מה כלכך כיף בלזיין!?

סשן עם גבר שאת מטורפת עליו- זה כיף.

לעשות אהבה עם גבר שאת מאוהבת בו מעל הראש- זה מדהים.

לזיין? משעמם מוות! מעדיפה לעשות ביד.

הראש שלי לא פה.

כתבתי פוסט שלם על שטויות ומחקתי. לא היה בו כלום.

הריקנות הזאת משתלטת לי על הפוסטים. ואני שומעת את קולך- ״מה חשבת? שגוויה יכולה לכתוב?!״ 

ואני נאנקת ובולעת יללת כאב.

גמילה זה כואב. פיזית.

אין תחליפים לסם שקיבלתי. באמת שאין, לא לאורך זמן.

איך מתרגמים power? עוצמה? כח?

ובכן הכח העצום הזה שהיה לך עלי... הוא לא נעלם. הוא גם לא דועך הוא פשוט קיים ואין שום דבר שמשחרר אותי.

זה טירוף, אני יודעת, וכועסת על עצמי וסובלת בעיקר מכך שאיני מצליחה להדוף את זה ממני, להשכיח אותך.

וכך אתה ממשיך לגזול מזמני, מרוחי ונשמתי מבלי שבכלל תהיה נוכח.

ולפעמים אני אדישה. 

הרי אימהות זה לא רק אהבה אינסופית וסיפוק צרכים של ילד... זה גם יצר הישרדותי. אני מאמינה שאם יבדקו את נתוני השואה יגלו שהאמהות שרדו יותר. זה הטבע שלנו. ויש לי מזל שכך.

ומלבדו, הספורט מחזיק אותי... מצאתי ספורט חדש... והוא מחטב אותי ברמות מטורפות.

אבל בכל הנוגע למין... אפילו אני בעצמי לא נגעתי מעל חודש.

ניסיתי... זה לא עובד.

שאני נזכרת בך נוגע בי זה רק כואב יותר. כאב מצמית- המחשבה- שזה לעולם לא יהיה יותר.

גמילה זה כואב!

במילותיה:

 https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=88220&postid=576508

ובמיליתיי:

עברה שנה... שנה תמימה מאז שהכרתי אותך. זו השנה מהגדושות בחיי.

אומרים שאם אין עליות וירידות סימן שאנו מתים. אבל מה זה אומר שיש עליות וירידות חדות? חיים מאוד? או שמא מפרכסים?

אין לי את הפרספקטיבה הנדרשת כדי לסכם את השנה הזו. אני לא אנסה אפילו אבל מה שאני כן יכולה לעשות זה להודות לאלוהים על הדברים שהוא נתן לי השנה ואחד מהם זה אותך.

לא מעט אומרים על נשים שהן שונאות נשים. ולפעמים זה נכון. ובכן את אהובתי - אוהבת נשים!

את מנגנת על נשים. לפני שהכרתי אותך, אני מודה, לא ידעתי מה זה אומר להיות לסבית. בבורותי, ספק אם האמנתי שאישה יכולה להסתפק רק באישה. סאני טיפשונת. ולא, זה לא בגלל הזין :). זה כי גברים נותנים לי בטחון קיומי... ואני, פמיניסטית ככל שאהיה, מעדיפה שגברים יעשו את תפקידם בעולם.מה זה אומר מבחינתי? זה לא אומר שיממנו אותי או יעשו לי עבודות שחורות... אבל כן זב איזשהו בטחון שאישה לא נותנת לי. ולא הבנתי איך לסבית יכולה לחיות בלי הבטחון הזה.

ואת הסברת לי. העיניים החזקות שלך, המבט היציב הזה המלא כריזמה ונחישות הבהיר לי שאת יכולה בלעדיהם. ולא רק יכולה, יכולה מאוד!

באותו היום שהכרתי לך אותו והבנו שמכאן זה לא ימשיך (טרם ידענו שנהפוך לחברות טובות) אמרת לו 2 מילים- תשמור עליה. ומאז תמיד שמרת.

הוא שאל אותך אם את מתכוונת לנסות ״לגנוב״ לו אותי? (זוכרת?  :)) ואת ענית לו- ״בחיים לא״. וזה לא משנה שלא יכולת. מה שמשנה הוא שלא רצית. יש לך אינטגריטי וזה מה שהרבה אנשים לא מבינים. בעיני זו אחת התכונות האנושיות החשובות ביותר ומה שהופך אותך לבנאדם כל כך מיוחד. 

החיים חזקים מהכל אבל אני יודעת שהחברות שלנו מספיק חזקה כדי לעמוד בהם.

אוהבת מכל הלב

סאני באני

האמת היא שזה נושא מורכב ואני לא אוהבת להביע עמדות על נושאים שיכולים להיות שונים כלכך מאדם לאדם ומקשר אחד למשנהו... אני יכולה לדבר רק על עצמי- איך אני חווה את זה כרומנטיקנית חסרת תקנה.

אמנם הייתי בשנתיים האחרונות בקשר עם גבר נשוי ועוד עם גבר נשוי שחי בנישואים פתוחים עם אשתו... אך עדיין- נשוי.

לא היו לי רגשות אשם כלל וכלל. מדוע? כי הייתי נשואה בעצמי. אז הרגשתי שיש בזה מן ההוגנות- הרי לא הייתה לי כוונה או רצון שיעזוב את אשתו/ביתו בשבילי...

לעומת זאת כשהייתי ילדה בת 26 התאמנתי בחדר כושר ״איני״ בו התאמנו כל המי ומי. הגוף שלי היה משורטט, הייתי צעירה וחסרת עקבות.

אהבתי להתאמן בלילות, להיות מאחרוני המתאמנים ואח״כ להיכנס להתקלח ולצאת לבלות...

באחד הפעמים הללו נשארנו אני ועוד בחור אחרונים בג׳ים... הוא היה חתיך בטירוף- מאלה שאי אפשר לעמוד בפניהם מבחינת מראה. הסתכלתי עליו חודשים... וגם הוא עליי... ידעתי רק את שמו... מכיוון שהיינו לבד והמלתחות היו לרשותנו... בשניה שכולם נעלמו הוא טרף אותי! היה כזה כיף... עברנו מהמקלחת, לסאונה, לגקוזי... היה פאן פאן פאן... אבל מיד לאחר מכן למדתי שהוא נשוי ולא הסכמתי להיפגש יותר. בזמנו לא הבנתי איך אפשר להישאר נישואים כשאין אינטימיות... הוא ואשתו כאלה יפים- מדוע הם לא מזדיניים כמו שפנים שאלתי אותו... הוא הסביר על כל שאחרי 2 לידות ירד לה החשק.. וכך גם לו, עצוב.

אני בשום פנים ואופן לא הייתי מוכנה להוות עבורו תירוץ לא לעבוד על הקשר.

היום אני יודעת שהמקרים בהם זוגות זוכים להישאר מאוהבים נדירים ואני לא אעז לשפוט את הסיבות הנוספות להישאר יחד שיש בעולם הזה כי מבחינתי הן בהחלט מוצדקות.

מצד שני, כרווקה לא הייתי מתפשרת על גבר נשוי ויהי מה!

הרי סוד קסמך העיקרי הוא בהיותך טיפשונת שאוכלת את הקלישאות הרגילות... אותך הוא אוהב יותר... הוא מעולם לא אהב ככה.... ומבלי להגיד זאת מפורשות ואולי אפילו יגיד את ההפך את מפתחת תקוות קטנות שיום אחד זה יקרה... תהיו יחד...

את תיכנסי להריון ״בטעות״

והוא לא ידרוש ממך הפלה...

ונניח שכן, איך תסבירי לילד שלך שלאותו אבא אהוב יש משפחה אחרת... משפחה אמיתית ושהוא בעצם ממזר.

ונגיד שאינך רוצה ילדים... רק זוגיות ואהבת אמת... מישהו להזדקן איתו... להחזיק לו את היד לפני שאת נרדמת... הרי גם לכך לא תזכי! את החגים והלילות ברובם הוא יעשה לעולם עם משפחתו.

ועוד דבר... אולי יום אחד יחליטו לסגור את הנישואים? מה תעשי אז- תישארי לגמרי בחוץ.

וקרמתית- נניח שיעזוב את הבית עבורך,האם את רוצה להיות הסיבה שלילדיו אין הורים שגרים יחד תחת אותה קורת גג?

ומה את היית אומרת אילו היה מדובר באביך או באחיך?

אגב - אותו מוסר בדיוק פועל גם על נשים נשואות שמחזיקות ברווק צעיר שמוכן לוותר על זוגיות וילדים עבור כמה לילות פרועים בשבוע שאינם מובילים לשום מקום... 

אז לא אני לא מאמא תרזה... אבל לעולם לא ארצה להיות עם גבר נשוי כל עוד אני רווקה. זה פשוט מריח לי לא בסדר.

וברור לי שבסוף מי שתישאר לבד זו אני...

חשוב לי לומר שה״טיפשות״ הזו לא פוסחת על אף אחת... יש לי בת דודה מהממת...שהייתי קטנה הערצתי אותה כלכך. היא נראתה כמו דוגמנית... הייתה דיילת באל-על בזמן שלמדה משפטים וכלכלה באוניברסיטת תל אביב. היא התאהבה בטייס מקסים ושנים ניהלה איתו רומן באמונה שיום אחד יקום ויעזוב... הוא באמת אהב אותה אבל לעולם לא עזב... יש שיגידו בכלל אשתו... או בתו... אבל האמת היא שזה מבנה האישיות שלו שמנע ממנו לפרק את הבית. הוא מעולם לא התכוון לעזוב.

היום היא בת 45. הרבה פחות יפה. ולגמרי לבד.

עצוב.

יושבת ותוהה על המקום הזה שכלכך הרבה מאיתנו מבזבזים בו את זמננו...

פחות בודד כאן משום מה... 

אבל לא פעם אני רואה שהמקום זהה לעולם האמיתי ודווקא בשטחיות שלו.

ובמילים של חבר לאתר...

אני קוראת ״דברים מושקעים שמקבלים פרגון קלוש מאד וקשקושים מוחלטים, ערימת קלישאות מהבילות שגורפות תהילה. ככה זה...״

נורא!

אני שמחה שאין אצלי בבלוג התחנפויות חסרות בסיס, ליקוקי פנכה שעלולות לגרום לי להקיא... 

 כנראה שהכותרת... מודוס אופרנדי גרמה להם להיכנס... לטינית היא סקסית... אבל לקרוא משהו .... זה כבר טו מאצ׳....

והכי לא אבין את אלה ששולחים אדומה אבל לא עשו לייק. 

פתאום הודעה אחרי פוסט ארוך ומושקע.. ״מה שלומך היום?״.... נו באמת??? לפחות תעשה את עצמך שקראת :)

יש דברים שלעולם לא אבין... בידיעה שיש מחיר בלא להיות חלק מהעדר.

בעת האחרונה סערות הנפש מלוות את קיומי היומיומי. אני מדמה את עצמי לאותה שושנה שננטשה על האסטרואיד של הנסיך הקטן שמלמדת את עצמה איך להשקות את עצמה ולהתכוונן לשמש בכוחות עצמה.

כמי שהורגלה במשך חודשים לא לקבל החלטות אין מלאכה שלא קשה לי. אני נזכרת בשיחותינו הראשונות... שהייתי עצמאית וחזקה... והוא אמר שהוא ישנה את המודוס אופרנדי שלי מ-א ועד ת.

אני חייבת להודות שלא האמנתי לו... הכל היה כלכל איטי שרק במבט לאחור ניתן להבין איך הוא חילחל לתוך דמי ולתוך איברי הפנימיים...

בחודשים הראשונים שלאחר ההיכרות שלנו כלל לא נפגשנו. אני הדפתי כל נסיון למפגש נוסף כיוון שראיתי בו סכנה קיומית.

האמת היא שעוד לפני שהכרנו חלמתי עליו... בראתי אותו בראשי... אמנם לא הייתי חברה בכלוב ובעוונותיי אפילו לא הייתי מודעת לסצנה השלמה שקיימת וקרויה בשם bdsm... ואפילו אם ידעתי קצת זה לא היה ראוי מבחינתי... זה היה אפל מדי... לא בשבילי!

אבל בחלומותיי, בפנטזיות שלי... הפורקן יכל להגיע אך ורק מדמיונות של שליטה והשפלות  בעיקר מנטליות שמניעות לכניעה מוחלטת.

אני לא אשכח את היום שהכרנו... לבשתי שמלה מהממת מטופ שופ... הייתי אפילו רזה מהיום... 42 קילו :), צמה בלונדינית קלועה לצד, עקבים כאורך הגלות ומבט בעיניים שאומר הכל... (מחכה שיוציאו אותי מה שיעמום הנצחי הזה)... אני זוכרת שהוא עמד משמאלי בבר- בחור גבוה ונאה מאוד עם עיניים כחולות בהירות ועור זהוב... הוא הזמין לי דרינק בצורה המדויקת שבה מזמינים לבחורה דרינק- ״מה את שותה?״ בדיוק סיימתי בקבוק יין אדום אותו חלקתי עם חברה... ״ תביא לנו עוד בקבוק בבקשה״... וכך הוא הצהיר בבטחון שאין לו שום כוונה לעזוב עד סוף הערב...

לימים הבנתי שגם אם היה לו נעים לקום וללכת... הבקבוק היקר שהרגע קנה לא היה גורם לו להסס...

זהו המודוס אופרנדי של המלך...

הוא עושה כל מה שעושה לו נעים... בלי להתאמץ... בנונשלנטיות שמאפיינת רק אותו. מצד שני הוא אינו מסתיר כוונותיו ואינו מתנצל על שום מעשה.

זה היה ערב נעים ורגוע... אבל שדים החלו לדבר ולקום לתחייה בתוכי... אמנם לא ידעתי מה גודל המאורע אבל הרגשתי... כמו השקט שלפני הסערה... והייתי מתוחה מאוד.

חברה שלי ישבה לידי עם חברשלה אך לחשה באוזני שאתן למלך את הטלפון שלה... הרי היא זו שעשתה לו עיניים מצדו השני של הבר... וכך הוא הגיע... אך בחר לשבת לידי.

ניסיתי לומר לו שהיא מעוניינת בו אך הוא התעלם... הוא תמיד מתעלם מכל העובדות שאינן עולות בקו אחד עם רצונותיו...

המשכנו לדבר... גילינו ששנינו נשואים... לי ילד ולו שניים... שנינו מעולם הפיננסים.... (מדרגים שונים שאינם ברי השוואה)... תחומי העניין שלנו דומים... 

לא דיברנו על שום דבר מיני... אבל המהות שלו... העור... הצורה שהוא מניח את הגוף שלו... המבט שלו בעיניים... האופן שבו כל שאלה שלו גרמה לי לפקפק בעצמי... גרמו לי להרגיש...

לפני שהלכנו קמתי לשירותים... שיצאתי מהתא הוא עמד שם, חיכה לי עם מבט בעיניים שאפשר היה לחשוב שקראתי לו... הוא ביקש את הטלפון שלי :). מנומס שכזה- גנטלמן אמיתי :)... נתתי לו את המספר...התכוונתי ללכת אך הוא סובב אותי, נישק אותי בלהט, והכניס אותי לתא. הרגשתי את גופי מאבד אחיזה... משהו בו גורם לרגליים שלי לאבד את אחיזתם בקרקע רק מנשיקה... 

השמלה הקצרה של עפה למעלה... ידיו בתוך התחתונים שלי שכבר היו סחוטים מרטיבות בלי שהוא יגע בי... כמה נגיעות קלות בדפנות ואני ממלמלת... ״תיזהר אני משפריצה״.... הוא חייך חיוך מבין... והכניס את ידו למקום הנכון ולחץ.... זרם חם שטף את ידיו... ואני חייכתי באושר...

כשהתלבשתי ועמדתי לצאת הוא אמר לי לחכות ועשה פיפי... אבל כל מה שאני ראיתי... זה שאפילו לא עמד לו :). וידעתי שאבוד לי.

הוא שאל בחצי צחוק אם אני מעוניינת למצוץ ואני הסתכלתי עליו עם המבט הכי מתנשא שקיים בי.

הוא החזיר לי מבט של -״נרשם ביומני״... מבט שחזר על עצמו לא מעט בחודשים הבאים....ברגעים שונים שבהם לאט לאט הוא עיצב אותי מחדש... יצר את סאני... בשבילו.

ברגעים האלה אני כלכך אוהבת אותו. כמו שאוהבים את בורא עולם...

ברגעים אחרים אני כועסת מאוד.

הוא לקח ממני את המפתחות... וניווט במשך שנתיים שלמות. יום אחד הוא החזיר מבלי לתת לי מפה שתסביר לי איך חוזרים הביתה.

מודוס ויוונדי- מצב לחיות- חותמים על הסכמי כניעה שמאפשרים להמשיך את הקיום ההדדי... אבל תמיד יתכן שהמצב יתדרדר.

המון זמן עבר מאז הסשן האחרון... 4 וחצי חודשים... כל יום בשבילי הוא נצח נצחים... 

כמו ב-AA ... אני סופרת ימים.... בידיעה שבקרוב יהיה קל יותר.

אנו נוטים להתרכז במי פגע בנו והרבה פחות במי אנחנו פגענו... לצערנו האנושיות שלנו היא לא פעם- לא כלכך ״אנושית״. 

הטבע האנושי/ החייתי מתבטא בין היתר בהישרדות. בעולם המודרני, על מנת לשרוד לא צריך להיות רק צייד טוב וכדומה יש להפגין קור רוח ועוצמה. ״קור רוח״ זה טריקי שכן לא מדובר בחוסר אכפתיות אבל לרוב אני נוטים להתבלבל... 

החיים מחספסים אותנו ועל מנת לשרוד אותם בקלות אנחנו נהיים קהים יותר... חסרי אמפתיה לסובבים אותנו...

משום מה זה קורה בעיקר לאחר שאנו עצמנו פוגעים באחר. כלומר אם היינו רואים את הפגיעה מהצד יכול להיות שהיינו חשים מידת מה של אמפתיה... אבל כשאנחנו בתפקיד ״הפוגע״ הרבה יותר קשה לנו להרגיש את כאבו של האחר.

גיליתי השנה כפוגעת וכנפגעת שהכאב שנוצר בעקבות חוסר אמפתיה לאחר הפגיעה הוא לא פעם יותר כואב מהפגיעה עצמה.

אז לך יקירי- סליחה שפגעתי ושלא הצלחתי להתחבר רגשית לכאב שלך... שזילזלתי בו והשארתי אותך לבד במערכה עם תחושה שרימיתי אותך שנים. לא הייתה לי כוונה כזו ואני מצטערת שהיית עצוב ומקווה שהחיים יאירי לך פנים ושמעתה תהיה שמח. 

מלך יקר, וכן אני יודעת ובעיקר מתמודדת עם העובדה שכבר אינך המלך שלי.
השנה הזו אמנם מסכמת שנה שניה אך ללא ספק עיקרית במסע שהתחלתי בו בזכותך לפני מעט יותר משנתיים.
השנה הזו טילטלה את אמות הספים של חיי. גדושה מאורעות, תהפוכות ומצולות אך אי אפשר שלא לזכור את הגבהים והפסגות.
ככל שעליתי בשלבים של הסולם גבוה יותר ויותר ככה ההתרסקות שלי התחזקה והתעצמה.
אני מקווה שבזכות כל נסיונות התעופה הללו שיכללתי את יכולות התעופה שלי. ללא ספק הן משוכללות מאלה של הסובבים אותי ועל כך אני רוצה להודות לך -רק לך.
אתה מכיר אותי ויודע שאני תמיד אעדיף לקבל משהו ממך על פני כלום. ככה אמרת לי בימים הראשונים למסע הזה- ״ילדה, את מעדיפה לא לקבל יחס?״ ואני נאלצת להסכים שהכל עדיף על פני חוסר יחס. ואין דבר בעולם הזה שלא הייתי עושה כדי לקבל אותו. אבל אני מודה שלפעמים זה היה מאוד קשה ובמיוחד שחשבתי שישנה ילדה אחרת, כמוני, שזוכה ליותר כי היא טובה יותר ומשמחת אותך יותר. ואז חייתי בין תחושות סותרות של אהבה וכעס והמון קנאה.
אני חושבת שאולי רק עכשיו אני מוצאת את המילים שלי. הרי הייתי מסוממת עליך לחלוטין, בכל דקה בגירוי שיא שאיפשר לי לגמור רק מלשמוע את לחישת שמי- סאני- כלבה שלי- זונת על שלי. ובדמיוני הייתי כלבה אנושית, ערומה עם קולר לצווארי וחוט ארוך שאתה מחזיק בו באורכים שונים.... לפעמים קצר, לפעמים ארוך אך תמיד מחזיק וגופי מתפקד לפי דרישה.
ויכולתי יותר מלך שלי. אם היה לי בטחון שאני חשובה לך ואהובה יכולתי יותר- הרבה יותר!

הרי חלמתי בלי סוף על חוויות משותפות עם ילדות אחרות. ורציתי להמשיך לשחק ולנבור בקנאה הזו הנוראית שלי ולשפד אותה. הייתי נהנית שהיית מספר לי על ילדות אחרות (מלבדה! שכן היא לא רק ילדה שלך היא גם חברה שלך מה שנותן לה מעמד אחר לחלוטין), רציתי לחוות איתך ילדה חדשה ולראות אותה מכשיר אותה לצרכיך. אהבתי לדמיין את אותה ילדה פעורת עיניים ופה שמתאהבת בך ועושה הכל כדי לקבל יותר ויותר ממך. ואני כאובה ובודדה מעודדת את עצמי במחשבותי שלעולם מישהי לא תאהב אותך כמוני.

והרי כל יחס עדיף משום יחס, אז כמו שליקקתי את כפות רגליך בזמן שהתנשקת עם חברה שלי, בזמן שראיתי איך שהיא נמסה בין זרועותיך, מלקקת את איבריך וחושבת לעצמי- מי בכלל צריך אותי שם ברגעים הללו.... ואני יודעת שמבחינתך יכולתי לוותר על זה אם אני לא רציתי ורק להסתכל... אך מעולם לא חשבתי לוותר, ואפילו לא הזלתי דמעה... רק המשכתי להיאבק בשדים, לנער את עצמי ממחשבות ותחושות. אז ליקקתי את כפות רגליך והנחתי את ראשי בין רגליך. והייתי עושה זאת שוב ושוב, וגם עם מישהי פחות נאמנה מחברה טובה הייתי ממשיכה להלחם בשדים בזמן שהיית מחנך ומעצב ומכשיר אותה לשירותך.
והרגעים האלו יכלו להיגמר כך כך טוב אם בסופם היית מושך אותי מהמצולות ומחבק אותי לליבך ואומר לי שאתה גאה בי. אבל לעיתים השארת אותי שם למטה ועד היום איני מבינה למה.
בסינית המילה משבר היא אתגר והשתדלתי לאתגר את עצמי עוד ועוד.
כל הזמן אומרת לעצמי- הכאב הוא זמני, הגאווה היא נצחית.
נוברת עוד ועוד בעזרתך בפצעים ובצלקות ומתבוננת, בעיקר מתבוננת באמצעותך עלי ובאמצעותו עליך.
הרי למדתי להכיר אותך לאט ובעיקר בהתבוננות ואינטואיציות חזקות. התפקסתי עליך ועל היופי שתרמת לי- יופי משוכלל, נשגב, הפכת את חיי וצורת מחשבתי ברעיונות נעלים ומתקדמים, תמצית של עידון נאצל. אך יש לומר שבבוא העת כשהתנאים הבשילו חשפת את הצד השני והרוות את חיי ב״דם״, נהרות של בכי, וצער. גיליתי, לצערי הרב, שגם לך מלך יקר יש מגבלות. כשהייתי צריכה אותך לא היית שם. אמרת לי ששליטה חזקה מחברות אך אני חושבת שלפחות אני אך אולי שנינו גילינו שהיא לא.
אני מאחלת לשנינו שנה של חלומות והגשמתם, של צחוקים היסטריים, של חברויות אמת, ובעיקר של אהבה אהבה ועוד ועוד אהבה.
אם הייתי צריכה לבחור בין השנה הזו למשהו אחר לחלוטין הייתי עושה אותה שוב. ללא ספק.

ועכשיו? עכשיו אני אוספת שברים, ומדביקה אותם חלק חלק מחדש כדי ליצור את עצמי חזרה. אולי יש כאלה שיתפקסו על הסדקים אך כשאסיים אני יודעת שאהיה יפה וחזקה יותר בזכות העובדה שבניתי את עצמי מחדש בעצמי, בבחירותיי ולטעמי האישי.

ולך אני מאחלת שתהיה מאושר ושלם. שתמשיך לדמיין, לחלום ולשתול חלומות. ובעיקר שתזכה לראותם מתגשמים.
-------------////------------ (צונזר)

שנה חדשה מתחילה, מי ויתן ותהיה זו- שנה טובה לך ולכל היקרים לך.

אוהבת בלי סוף ולרוב עד כאב,

S