אחרי השקיעה... לפני הזריחה...

לפעמים גם האמת נשארת בחוץ...

(לשם כתיבת הפוסט אניח ששמי בעולם האמיתי הוא- שרון)

מאז הפרידה מהמלך אני מנסה לחזור לאני האמיתי שלי.

כל חיי הייתי שרון, ושרון ילדה מיוחדת במיוחד שלעולם לא נזקקה לאלתר אגו. 

הייתי גאה בעצמי ובמגוון הפזות שקיימות בי. ואז פגשתי את המלך.

סאני היא פרי יצירתו. אבל מה זה אומר?

אני זוכרת שהיינו מדברים והוא היה שותל בתוכי את החלומות במיומנותו הרבה. הוא ידע שכל אשר עליו לעשות הוא לשתול אותם במוחי ואני כבר אדאג להגיע לשם (הוא דאג למטרה ואת הדרך עשיתי אני). שכן ככה החיים עובדים... תורת הסוד, ג'ונתן ליווינגסטון השחף, כולם מדברים על אותו הדבר... אם אתה רוצה משהו, כל מה שאת צריכה לעשות זה לדמיין אותו...

והמלך ידע זאת ושתל במוחי את החלומות והדמיונות.

הוא בעיקר דאג שבמשך שנתיים שלמות כל הפוקוס של החלומות שלי יהיה דבר אחד- לשרת אותו, להתקדם, להיות מחונכת.

שאפתי ללא הרף להיות הנשלטת הכי טובה שהייתה לו אי פעם.

שרון הפסיקה לחלום. 

שכחה את שאיפותיה ואם היא עשתה איזושהי פעולה הנא נעשתה רק על מנת לתת לסאני יותר ויותר מקום.

אני נוטה להאמין שאם משהו לא נשאר לידך, וגם אם זה באשמתך הוא מעולם לא היה שלך גם ככה. ולכן איני כועסת על הדברים שוויתרתי עליהם או שהפסדתי. אפילו לא על כך שהתגרשתי. הרי אם זה היה שווה מספיק לא הייתי מוותרת על זה בשביל סאני.

מצד שני עכשיו אני צריכה לבנות את החיים מחדש, צעד אחר צעד, לבנה, לבנה.

חלק ממני רוצה לנעול את סאני מחוץ להכל, אבל קול קטן אומר לי שעל מנת לבנות מחדש את החיים שאני באמת רוצה עלי להשאיר אותה בחיי.

סאני ילדה חזקה ומיוחדת. היא לא יכולה לשרוד לבד והאמת היא שהיא פרי יצירתו של המלך. אך תכונותיה הבסיסיות שייכות לשרון- לפזות שלה.

קשה לנתק את סאני מהמלך. הרצון להשאיר אותה בחיי עולה לי בגעגועים למלך, לכמיהה לעוד מנה של הסם הזה... אגרוף שממלא את חוריי, בעיטה חזקה בדגדגן, זחילה ערומה בעקבים גבוהים, צובטנים על הפטמות והדגדגן, ועוד ועוד.

אבל אני מרגישה שאם אנעל אותה בחוץ אחיה חיים מעונים.

איזון... מחפשת איזון...

שבת שלום

 אני בחורה חכמה.

מה זה אומר?

אני כבר לא יודעת כי למדתי שלמרות שגברים אמורים להיות עם רציונלי ביותר הם לרוב רק רוצים להשתמש ברציונליות כתירוץ/הסבר למעשים שלהם. בשניה שאנחנו נטען לרציונליות נתפס כנשים קרות ומחוסרות רגש.

חא חא!

הנה סיטואציה-

הוא עשיר בעל עסק עצמאי. את בחורה שנראית טוב וגם לא חסר לך שום דבר בקופסא.

הוא רוצה לזיין אותך.

את רוצה שהוא יעזור לך בקריירה.

הוא דואג שתביני כמה בא לו עלייך - כמה הוא חרמן 😄 ואת (בתמורה) מספרת לו כמה את שאפתנית.

בשלב הזה המשא ומתן נופל.

איך העזת להכניס את האינטרס שלך לתמונה! זונה! 

:)

ואז הקלישאה- מה את לא רוצה לאהוב? :)

אהההההה... אתה מציע לי אהבה! וואווווווו. איזה כיף לי. 

וחודש וחצי אחרי שנצא? מה מצפה לי? אה כן שמעתי על ההסכם ממון שלך! :)

אז בעצם מההתחלה סיכמת שאתה משלם לפי שעה- אז למה לא אמרת לי???

ואם זה לא מובן- איפה אתה חי? אתה רוצה שיאהבו אותך בזכות החיוך שלך- תחפש מישהי בגילך! ונכון- אולי תהיה לה ילדה בגילי ;)

אבל אל תדאג- עדיין הסיכוי שלך למצוא את מה שאתה מחפש טוב משלי - למה? כי תבוא השחקנית שתספר לך שהיא אוהבת אותך ותאהב אותך גם אם תהיה עני ונכה-  ואתה תאמין לה.

לעומת זאת את השיטה שלי- האגואיזם הטהור 1/1000000 יעקלו.

באופן כללי אני לא פונה ולא מדברת פה עם אף אחד למעט שניים שלושה חברים שכבר מכירים לא רק את סאני...

אבל נגיד שמישהו היה מעניין אותי והייתי רוצה לפנות אליו...

הייתי מנסחת הודעה שהייתה מסבירה לו בדיוק מי אני ולמה פניתי. אני מאמינה שהודעה מהסוג הנ״ל ויהי מה רמת הפניות של אותו האדם הייתה לפחות מעלה אם לא מבטיחה את הסיכוי שלי לקבל יחס.

אבל תסבירו לי בבקשה למה לעזאזל אני צריכה לבזבז את הזמן שלי על קריאת הודעה בסגנון- ״ערב טוב״ או.. כותרת: שלום סאני, תוכן: ״אשמח לשתות איתך קפה״. 

מה נראה לכם???

האמת היא שבמקרה שלי זה גם לא יעזור לספר הרבה יותר או לשלוח תמונות כי הסיכוי שאפגוש מפה מישהו אפסי. אבל כעצה... כי אולי יש כאן בחורות שרוצות להכיר... או לפחות לדבר אתכם... תייצרו דינמיקה מעניינת. 

אני מבטיחה לכם שזה יעזור.

אתמול היה יום קשה.

ימים קשים הם עניין של מה בכך לאחרונה אך אתמול היה קשה במיוחד.

יש בחורות שחותכות את עורן כדי לא לחוש בכאב הקיומי. אצלי הסכינים הם גברים. אני אוהבת אותם חדים במיוחד.

באמת שיש לי יכולת למצוא סכינים מושחזים ויפים. וגם להשתמש בהם אני יודעת. שחותכים לא כואב... ההפך יש סוג של הקלה... הכאב הקיומי הוא כל כך הרבה יותר כואב מחתך של סכין אך לסכין יש יכולת להעלים אותו לכמה רגעים ולהפוך אותו אחר למעין אופוריה עילאית. 

אופורית כאב. הדמעות עצומות. נכון לפעמים יורד גדם מרטיב במיוחד... טיפות גדולות ששוטפות את פני... עיניים נפוחות שאינן משאירות צל של ספק- אם לא... 

ומחשבות על אנשים. 

אנשים בלי כנפיים, אנשים בלי דופק... ועל כך שגיליתי שגם שחפים פורצי דרך יכולים לחיות כמשועבדים... מלאי רגשות אשם... 

רגשות אשם זה מגעיל. זה רגש שמטנף את הסביבה. יש לי בחילה מאנשים עם רגשות אשמה... Don't put your shit on me.

הרי שתרד מהמטוס ואורות הכרך יסנוורו את פניך, תיזכר בילדה מישראל בעלת יותר מכישרון אחד. אותי לעולם לא תשכח אני אהיה מנת הסם שלך.

ואני איך אטהר את עצמי משחפים קיקיוניים כמוך... אזכר בשחף שלי... בג׳ונתן ליווינגסטון שלי... שלימד אותי שכשאצא מהנודע ללא נודע, אם לא אמצא משהו יציב לעמוד עליו אז לבטח אלמד לעוף,

והוא עף.

וגם אני אעוף...

אני רק עדיין לא יודעת לאן.

זה מה שנהיה ממני

אני אוהבת את עצמי. יש לי את היכולת להגשים כל משאלה שעוברת לי בראש.
הבעיה היא המשאלות...
בגיל קטן אימא שלי קנתה לי ספרים... בספרים היה מסופר על נשים מענינות, חריפות, עוצמתית..
מדהימות!
רציתי להידמות לנשים האלה... בספרים תמיד היה מסופר גם על נשים אחרות- פחות מדהימות אבל מאושרות.. יפות ופשוטות- אשר חיות את שגרת חייהן ומסתפקות.
אך אני לא דומה לנשים האלה בכלום. אני אישה שמגשימה חלומות...
לפעמים נדמה לי שהבעיה הכי גדולה שלי היא שלא נולדתי גבר... אני נראית כמו פייה אבל יש לי פה של נהג משאית 😄 ואז... אחרי שאני פותחת אותו... כבר לא מתייחסים אלי כמו פייה...
הבעיה היא שאני כן. ולמרות כל הכח, החוזק, הפלפל והישירות החותכת אני שברירית.

שהייתי קטנה לקחו אותנו לסינמטק לשמוע מן מחזמר כזה... ושמעתי את השיר הבא... ידעתי שהוא עלי.. וידעתי שיבוא יום שאני אשיר אותו. לא ידעתי כמה הבדידות היא דבר כואב... לא ידעתי שאפשר להיות כלכך עצובה... ולא ידעתי מה המחיר של ריגושים.

אני מבינה אותך... אריחי שיש מאיטליה, משרתים ושטיחים מפרס לא הפכו אף אחד למאושר... בכפרים נידחים עם אריחי פורצלן דהויים, חומוס בתחנות דלק וקפה נמס של עלית אפשר למצוא הרבה יותר אנשים מאושרים. מאושרים באמת, מאושרים מלחיות.
הלוואי...
הלוואי ואלמד להיות מאושרת מעצמי, מחיי ומסביבתי.
שהדשא של השכן לא יראה לי ירוק יותר...
שלא אצטרך להיות על היאכטה במונקו כדי להיות מאושרת.

אני לא נוטה לבקר בעצמי.. אבל אני מתכננת לעשות זאת בקרוב :)
אחד השירים!!! לא תצטערו...

Hey lady, you lady
cursing at your life
you're a discontented mother
and a regimented wife
I have no doubt
you dream about the things you never do
but I wish someone had talked to me like I wanna talk to you

Oh, I've been to Georgia and California and anywhere I could run
Took the hand of a preacher man
and we made love in the sun
But I ran out of places and friendly faces
Because I had to be free
I've been to paradise but I've never been to me...

Please lady please lady
don't just walk away
Cause I have this need to tell you
why I'm all alone today
I can see so much of me
still living in your eyes
won't you share a part
of a weary heart that has lived a million lives

Oh, I've been to Nice and the isle of Greece
when I sipped champagne on a yacht
I moved like Harlow in Monte Carlo
and showed them what I've got
I've been undressed by kings
and I've seen some things that a woman ain't s'pose to see
I've been to paradise but I've never been to me...

Hey, you know what paradise is?
It's a lie
a fantasy we created about people and places
as we like them to be
but you know what truth is?
it's that little baby you're holding
and it's that man you fought with this morning
the same one you are gonna make love to tonight
that's truth that's love

Sometimes I've been to crying for unborn children
that might have made me complete
but I, I took the sweet life
I never knew I'd be bitter from the sweet
I spent my life exploring
the subtle whoring
that costs too much to be free
hey lady I've been to paradise
but I've never been to me...

I've been to paradise but I've never been to me...

תהיי רגועה, אני יודע מי את. את בליגה משלך... הכי טובה שהייתה לי... לא ניתנת להשוואה... והיא... לא קיימת! פרי דמיונך כבר המון המון זמן! להיות איתה אחרייך זה כמו לרדת ליגה..

מדוע לך לרצות להיות היא? מדוע לך ללכת אחורה?

אתן כלכך שונות ובאותו הזמן כלכך דומות... חולקות בכל...

אך אל תשכחי מי את! את בליגה משלך... אותך יצרתי בדמותי- My masterpiece.  והיא... היא לעולם לא תגיע לקרסולייך... אז תשאירי אותה מאחור. העתיד הוא שלך- סאני שלי. מספר 1. 

 
I'm not a caterpillar

והתשובה: לכתוב

לפחות לעת עתה.

והסיבה? 

הסיבה היא שאם אני לא כותבת היחידה שאני עובדת עליה היא אני.

מעולם לא כתבתי לכם ובטח שלא אתחיל עכשיו...

אני חיה את חיי... וחשבתי... לתומי שהחלק של סאני מאחורי.

האמנתי לו שהוא אמר לי שהוא שיחרר אותי ואפילו הצלחתי לעשות איזה טיול קטן ועצמאי.

בטיפשותי, הרבה, סיפרתי לו על הטיול...

ושהוא כתב לי- ״החופש שלך ארוך כמוטת זרועי אז תכירי תודה שאני נותן לך אותו״ לא הבנתי כמה הוא צודק.

עכשיו שאני כותבת אני מבינה את תמימותי... 

עברו עוד כמה ימים, שבוע, ועוד יום...

ואז הגיע רגע של חולשה בעקבות מאורע שאני כבר שנה וחצי מתפללת שלא יקרה (אך עבר בשלום)...

ואז הוא משך את החבל שקשור לקולר הוירטואלי שלי. זוכרים את הפוסט ״את לא צריכה קולר״? אכן לא. 

אם הייתם יודעים כמה היה לו קל הייתם בוכים מצחוק על ההצהרות שהצהרתי.

ילדה טיפש ומגוחכת- זו אני.

הוא תמיד יודע, תמיד הטיימינג שלו מושלם.

ולי אין חיים יש לי רק שם.

הפוסט הזה הוא הפוסט היחיד שאני לא כותבת אותו לעצמי. 

הוא נכתב בעיקר למי שקראה אותי וחשבה שאין מפתח לשלשלאות.

לקח לי זמן לתובנות.

התובנה הכי חשובה שלי היא שהכל מתחיל ונגמר ב״רצון״. כל עוד רציתי, הוא ידע ולא משנה מה, הוא לא שיחרר אותי. כי רציתי להיות שלו.

התהליך הזה של לא לרצות הוא איטי ומפרך. הוא מלא תהפוכות ומהלומות. פתאום הנפש מתחילה לבקש דברים שלא ביקשה בעבר. להיות שלו, אך לא בכל מחיר.

אי אפשר לקום וללכת. אל תנסי! לא אחרי שנים של שליטה. 

הייתי חייבת שחרור. שזה יבוא ממנו. שהוא יגיד לי שזה הסוף. 

וכמו תמיד- הנשלטת היא זו שקובעת את הגבולות. ובדרכי הנשלטת מבלי לבקש ביקשתי שחרור. וקיבלתי.

השלב הזה כבר הרבה פחות כואב. הדרך אליו מייסרת. ימים של דמעות והתפתלויות שלעולם לא אשכח. כאלו אני צריכה להוציא מעצמי שד. אך בסוף שהוא משחרר זה פחות כואב. זה כמו מחט שיוצאת מהצד השני... זה מרגיע.

זאת החוויה הכי עוצמתית שעברתי בחיי. הגשמתי את עצמי בצורה שלעולם לא חשבתי שאזכה בה. הייתי דמות ראשית בספר שמשאיר אותך עם הלשון בחוץ וזכיתי לכותב המוכשר ביותר.

אין מילים שיכולות לתאר אותו. המלך שהיה שלי הוא הבנאדם הכי מלוטש שהכרתי בחיי. מכל בחינה אפשרית - מוח, כשרון, מהירות מחשבה, אינטואיציה, רוח, יצירתיות הוא-

Like a color D flawless diamond.

וזה תיאור שעושה איתו עוול מכיוון שיש לו רוח ונשמה מפוארים.

אני השתבחתי מכל בחינה בתקופה שעברנו יחד. 

אמנם אני אאלץ להשתכלל עכשיו כי אני ממש לא יכולה להיות כל מה שהוא לימד אותי מבלי לפגוע בעצמי.. אבל אני אלמד. הרי הוא נתן לי דוגמא מצוינת. 

והמורכבות שלו וריבוי האישיויות שיש בו הם אחד הדברים המקסימים שבו.

ואם כל זאת אני את תפקידי בחייו סיימתי :). והוא צודק שנכשלתי כי עבורו באמת נכשלתי. סאני כשלה. ואני מצטערת שלא יכולתי להיות כל מה שהיה צריך ממני. אבל אין מה לעשות גם היצירה הטובה ביותר מושפעת מחומר גלם, מטמפרטורה ותנאים חיצוניים.

החיים ממשיכים... יש חיים.

וגם לדברים טובים יש סוף. 

לא הייתי מוותרת על דבר ואם אזכה למשב רוח של יצירתיות אכתוב ספר שיחסיר מהעולם פעימה.

מחזירה את הבלוג- הסיפור של סאני. 

The end

הרבה מילים נכתבו בבלוג הזה על הדרך שעברתי כסאני.

להשאיר אותם פה היה כואב מדי אז הם נמחקו אבל מעצמי לא אוכל למחוק דבר.

את הדרך עשיתי. היו לי רגעים מדהימים בהם עפתי גבוה מעל כולם. מנגד היו גם רגעים בהם גרתי במצולות ואין איש שיבין את הבדידות ששוכנת שם מלבד ילדה טוטאלית שמאבדת את המלך שלה.

את הפוסט הזה אני כותבת בכח ובאומץ לב לאחר ימים של כאב שאינו דועך.

סאני לא תמות לעולם אבל היא גם לא תהיה של אף אחד אחר.

אין לי את היכולת לחוות את זה שוב.

נגמר