והתשובה: לכתוב
לפחות לעת עתה.
והסיבה?
הסיבה היא שאם אני לא כותבת היחידה שאני עובדת עליה היא אני.
מעולם לא כתבתי לכם ובטח שלא אתחיל עכשיו...
אני חיה את חיי... וחשבתי... לתומי שהחלק של סאני מאחורי.
האמנתי לו שהוא אמר לי שהוא שיחרר אותי ואפילו הצלחתי לעשות איזה טיול קטן ועצמאי.
בטיפשותי, הרבה, סיפרתי לו על הטיול...
ושהוא כתב לי- ״החופש שלך ארוך כמוטת זרועי אז תכירי תודה שאני נותן לך אותו״ לא הבנתי כמה הוא צודק.
עכשיו שאני כותבת אני מבינה את תמימותי...
עברו עוד כמה ימים, שבוע, ועוד יום...
ואז הגיע רגע של חולשה בעקבות מאורע שאני כבר שנה וחצי מתפללת שלא יקרה (אך עבר בשלום)...
ואז הוא משך את החבל שקשור לקולר הוירטואלי שלי. זוכרים את הפוסט ״את לא צריכה קולר״? אכן לא.
אם הייתם יודעים כמה היה לו קל הייתם בוכים מצחוק על ההצהרות שהצהרתי.
ילדה טיפש ומגוחכת- זו אני.
הוא תמיד יודע, תמיד הטיימינג שלו מושלם.
ולי אין חיים יש לי רק שם.
