רציתי להיות שייכת, ומה שנוצר זה לא עניין של מה בכך כלל וכלל. יחסים עמוקים עד למצולות הנשמה. השייכות הזו, היא תוצר של תהליך ארוך מאד, שבו מסרתי לך את נשמתי, את כל כולי, מלך שלי.
מעטים האנשים שמכירים את התהליך. גם פה בין פינות הכלוב. לרוב אין מושג מה היא התמסרות טוטאלית. ביטול הרצון הפנימי עד כדי השתקתו.
ובדומה לעליזה בארץ הפלאות- הדרך פנימה מהולה בהמון סקרנות, מסע גילוי עצמי. מעניין, מרתק!
אבל אלוהים יודע איך יוצאים מפה. ולפעמים אני בספק אם יש דרך.
הרי גם אם אתה ״תשחרר״ אותי, אני כבר רגילה כלכך לשלשלאות. וכאן נכנסים כל השולטים שצדים אחר נשלטות אבודות שכבר מחזיקות את נשמתם בכף ידם ולא עמוק בפנים בין צלעות שמגנות על הדבר היקר לנו מכל.
אני מתארת לעצמי שגם לך, התחושה שמישהו שייך לך, שנשמתו בידיך, עוצמתית בטירוף, ושאתה לא מקל בזה ראש.
בכל שלב, חשבתי לתומי, כי לא יכולה להיות יותר קירבה גדולה מזאת, לא יכולה להיות יותר התמסרות טוטאלית מזה. אבל כן.
כל פעם יותר ויותר. ר ו צ ה לעשות כל מה שבא לך, כל מה שעושה לך טוב. במקום הזה, אין לי גבולות בכלל, עשיתי כל מה שאמרת לי. אוטומטית, בלי לחשוב בכלל. ביצוע שלא עובר בכלל דרך חשיבה. ביצוע אוטומטי.
ואז קרה משהו, שבכלל לא קשור למקדש הזה שבנינו וכמו צונאמי הוא איים להטביע את הממלכה שלנו.
אתה בדרכך הנונשלנטית- ממשיך בשלך...
אבל אני מתחננת שלא תיתן לי לתבוע. The tide is still high. ואני מנסה בכל כוחותי לצוף. באמת.
סאני שלך.
