Baby's diary

בצבא היה לי תפקיד סמכותי/מקצועי. לא פיקודי, אבל משהו בעל משמעות. הייתי משרתת בבסיס גדול. קליטות גדולות. חודש ומשהו אחרי שהגעתי לבסיס. חייל שאל אותי מאוד בנימוס "סליחה, איך מגיעים?". ליוויתי אותו עד לאזור שלו. מעבר לכך שהוא היה נראה ממש טוב, אפילו חלומי, מסתבר שהוא עשה עלייה והוא בן 26. אחרי כמה ימים ראיתי אותו שוב והייתי סמוקה וחייכנית. השארתי לו מספר טלפון למקרה שיקרה משהו חריג. לאחר מספר ימים, הוא שלח לי הודעה "אני כמה שעות בשטח ולא נותנים לנו לשתות". עשיתי כל שביכולתי להביא לידיעת מפקדיו על חוסר התקינות. עם הזמן, הייתי עוברת שם כאילו בטעות. אם הוא היה קולט אותי, לרוב הוא היה קורץ לי. יום אחד, הוא נשאר במגורים ולא יצא לפעילות (ב'). ישבתי לדבר איתו ועל הדרך הבאתי לו כל מיני דברים נחמדים שהבאתי מהבית. הקשר נעשה הדוק יותר ויותר בינינו. יום אחד אני נוסעת בדרך הביתה ואני שומעת את אחת המפקדות מספרת שהוא עזב את בית אימו ועבר לבית החייל. עשה לי קצת חור בלב. מאחר והדבר קרה, הזמנתי אותו להיפגש איתי ועם האקס (כמובן שהאקס המטומטם שלי לא חשד בכלום, למרות שהוא היה נראה פי מיליון יותר טוב ממנו). אחרי זה... היינו נפגשים כל יום. הייתי מגיעה אליו למטה בשעת ת"ש וכל שניה פנויה היינו מבלים ביחד. הוא התחיל לספר לי שיש לו שלוש בנות, אחת עם הפרעה התפתחותית וכשל בדיבור. פלטתי פעם שלי זה לא היה מפריע. שבת אחת הוא נשאר בבסיס. התקשרתי אליו לבדוק שהכל בסדר. סיפרתי לו שאני שותה עכשיו מרלו ויצאה לו אנחה קטנה ומגרה שהחזיקה אותי הרבה זמן.

עם הזמן, כשהייתי עוברת בבסיס, נהיו לו פאפי אייז כל פעם שהוא ראה אותי. הוא ניסה למשוך את תשומת ליבי. והייתי מתעלמת כאילו בלי כוונה... סתם בשביל להגביר לו את הצורך לרצות אותי יותר...

כל הזמן הזה לא נגעתי בו, אפילו לא לחיצת יד. מכמה סיבות:

1. זה אסור על פי תקנות השילוב הראוי (בטח בין חיילים לסגל מקצועי). 

2. זה הגביר מאוד את הריגוש.

ערב לפני שהוא עזב, ראיתי אותו מחכה במסדר, הוא אחרון בתור. עמדתי מאחוריו והחזקתי לו את היד לדקה ארוכה. הוא לא הסתובב, אבל אני בטוחה שהוא ידע שזו אני.

אחרי שהוא עזב ליחידה אחרת, וכמובן נשארנו בקשר, היה לי צורך לסיים את מה שהתחלתי....

הזמנתי אותו אלי יום אחד, הביתה. קניתי קאווה ובירות. שתינו כאילו לא ראינו מעולם אלכוהול. ואז התחלנו לשחק אמת או חובה. שפכנו הכל, דיברנו על הכל. אני לא יודעת למה סיפרתי לו שנפרדתי מהחבר.. למרות שזה לא היה נכון.

ואז לרגע אחד... הוא הסתכל עלי עם העיניים המדהימות שלו והדביק אותי לרצפה. הנשיקה הייתה נשיקה כל כך מרגיעה, ממש משחררת. ידעתי שזה ייגמר כמו שאני רוצה..... אחרי לילה מענג סיכמנו שנישאר ידידים. אבל יש זכרונות שהוא לא יכול לקחת ממני.

אחרי שנרשמתי לתואר (והתחלתי), הגיע הזמן להתחיל לעשות את מה שצריך בכל תואר- לפתור את עניין האנגלית.

מאחר והחלטתי ללכת על מסלול אחר ממה שרוב האוכלוסיה עושה, אני צריכה לעשות מבחן אנגלית שלא קשור לפסיכומטרי.

לא אמורה להיות בעיה, אבל לא אומר שלא צריך הכנה מראש.

בן הזוג שלי הציע לי לנסות לקרוא ספרים באנגלית, שזו אחלה אופציה ומלא זמן לא יצא לי, תכלס...

הרפרטואר בחנויות ספרים תמיד מביך ומעלה גיחוך, אז נרשמתי לאתר באינטרנט.

למרבה ההפתעה, בין הספרים הראשונים שהופיעו הוא "חמישם גוונים של אפור".

לא התלהבתי מהרעיון של לקרוא ספר דביק ורדוד אבל הופתעתי לגלות שהרמה שלו לא ראה בכלל (מבחינת בחירת הביטויים ורמת השפה- לא מבחינת התוכן, כמובן). הסופרת בחרה להשתמש במילים ממשלב גבוה, וכן מילים נרדפות שאף אחד לא ממש משתמש בהן ביום יום.

מקריאה בשלב די התחלתי הבנתי משהו פשוט- הוא מודל נוראי לשולט. זו רמאות של המציאות והציפיה.

מדובר בגבר דומיננטי ושטלתן על פניו, אבל מה יש לו חוץ מכסף, הפרעת אישיות קלה ומגלומניה?

זה הדמות "שמייצגת" ועושה שם לעולם הבדס"מ? למה? כי יש לו חדר שעלה כמה מיליונים?

כמובן, אני מדברת בבחינת תיאוריה, כי לא מדובר, לפי מה שאני יודעת, בדמות קיימת.

הסופרת ניסתה לתת לו נופך של אליל מהמם, על גבול האלוהי. אבל מתי קרה למישהו להיתקל באחד כזה?

איך שלא תהפכו את זה- מדובר בשולט- פוזה בין הגרועים ששמעתי עליהם (ובלי להעליב אף אחד- פה לא חסרים כאלה...)

*** הסיפור הינו סיפור אמיתי לחלוטין. לפני שתקפצו ותגידו שמדובר בכפיה, מדובר במאה אחוז רצון והסכמה משני הצדדים***

הכל התחיל כשהייתי בתיכון. היה לי מורה מבוגר- הוא היה בתחילת שנות החמישים לחייו, גבוה, שיום, מבנה גוף חטוב ובעל סקס אפיל מטורף.

לא הייתי התלמידה היחידה שחשבה שיש בו משהו מושך. היו דיבורים על זה מדי פעם בהפסקות ובחדרי השירותים. הייתי תלמידה מצטיינת (למרות שאף פעם לא הייתי חננה), אך תמיד הרגשתי שאני בוגרת לגילי אז היה לי קושי להתעניין בדברים שהעסיקו את בני גילי, ולכן הייתי מפתחת קשרים אפלטוניים עם המורים. במקרה שלו תמיד היה משהו מעט מעבר, והכל התחיל כשמלא לי 18. הייתי בין הבחורות הראשונות שנהיו "חוקיות" בשכבה, ומהנקודה הזאת לא היה לי ספק שהוא מפלרטט קצת. אבל שניים יכולים לשחק במשחק הזה. תמיד הייתי בחורה שופעת (גם בידע ובאינטליגנציה, אך גם בשני דברים מאוד בולטים) אז יום אחד באתי לביה"ס בחולצה צמודה עם מחשוף (לא מאורע נדיר במיוחד), התיישבתי בשיעור שלו מקדימה וראיתי שקשה לו להתרכז בלימוד, ראיתי שהוא מהופנט וחושק לתפוס אותם. מאחר וישבתי מולו והוא היה גבוה, ראיתי התקשות קטנה במכנסיו, ממש מול הפנים שלי. הוא המציא תירוץ שהוא לא חש בטוב היום. אבל מכאן הפסקתי לשחק, זה היה הזמן שלי.

כמובן שהוא היה נשוי, אבל באותה תקופה לא הייתה לי בעיה עם זה (רומן אסור ודיסקרטי דווקא ריגש אותי). היו שמועות בבית ספר שאשתו נכה ומשותקת. יותר מפעם אחת יצא לי לדבר איתו ביחידות. אז ביקשתי עם אוכל לשוחח איתו שוב. הוא כמובן הסכים. הוא היה אחראי צוות והיה לו משרדון קטן. בחלק מימי השבוע היינו נשארים עד אחר הצהריים. אז זה היה זמן טוב להיפגש. הייתי מניפולטיבית וניסיתי להבליט את הסקס אפיל שלי. הייתי בטוחה שיש לו צד אפל. הסברתי לו בראשונה שאני מרגישה שאני יכולה לסמוך עליו ולכן אני פונה אליו (קצת ליטוף אגו לא יזיק). סיפרתי  לו שלאחרונה אני מוסחת בדעתי ושקשה לי להתרכז. הוא אמר שאני בגיל כזה שהכל מסיח את דעתנו ושאנחנו כל הזמן תחת אינטנסיביות. אמרתי לו שזה לא בדיוק זה. הוא שאל אם אני רוצה לספר מה זה כן?

עשיתי פאוזה ארוכה ואמרתי לו שזה בגלל גבר. הוא שאל אם אני מרגישה שזה הדדי ואמרתי שאני לא יודעת ושאני מקווה שזה כן. הוא אמר שאם כך אני חייבת לספר לו, שזה לא ישב לי על הלב.

עשיתי פאוזה ארוכה מאוד ואמרתי לו ש.... התכוונתי אליו.

הוא היה המום. ראיתי שהוא לא ידע מה להגיד, שהוא מנסה למצוא מילים, שהוא מנסה למלמל שזה מחמיא לו אבל....

קטעתי את דבריו ואמרתי לו שזה לא היה מכוון. פשוט זרמתי עם זה, רק לא לצאת "פושעת". העיניים שלי כבר אמרו לו הכל. הוא הבין שלפגוע ברגשותיי לא יצרו את האפקט הראוי אז הוא אמר שהוא חושב שנאלץ לסיים להיום. שהוא מודה לי שפניתי אליו. ידעתי שמאותו הרגע בוא לא יפסיק לחשוב עלי.

מספר ימים לאחר מכן קיבלנו עבודות להגשה עם ציון. לשלי היה מוצמד פתק בדף האחורי:"חשבתי על מה שאמרתי. תפגשי אותי בבקשה אחרי השיעור האחרון במשרדי".

הגעתי לשם, חסרת הבעה. מוכנה לשמוע את פסק הדין. הוא היה נראה מבולבל ולא מפוקס אבל בסופו של דבר אמר משהו כמו:"חשבתי על זה הרבה מאוד. קשה לי להסתיר את זה שאני מאוד נמשך אליך. אני מכיר אותך תקופה ארוכה. אני יודע שאת הרבה יותר אינטליגנטית מכל הילדות האלה בשכבה שלכם. אני יודע שאני צריך לומר לך לא, חייב להגיד לא. אבל כל מה שאני רוצה זה.... לעשות לך את מה שאני לא מפסיק לדמיין".

מפה הקשר בינינו התהדק. הוא סיפר לי שאשתו אכן משותקת ונכה ושהם לא שכבו כבר שנים. שיצא לו לבגוד לא מעט, אבל אף פעם לא עם תלמידות. גיליתי עם הזמן שיש לו צד אפל.

התוודאתי אליו לכמיהה שלי להשפלה והוא נהנה מזה. היינו נפגשים בצורה חשאית במשרד שלו, אחר למספר ימים. בהתחלה זה היה רק בשביל מזמוזים. עם הזמן הוא היה גם נוגע לי בחזה מתחת לחזיה. הוא אמר שאם הוא היה יכול, הוא היה מעביר את כל השיעורים עם הידיים שלו טמונות בחזה שלי. הוא היה צובט לי את הפטמות ואם הייתי קצת משמיעה רעש הוא היה שם לי יד על הפה. כשהקשר התהדק יותר ויותר זה עבר גם להשפלה מילולית. הוא התחיל לקרוא לי 'שרמוטה', 'זונה', 'שרלילה'.

הוא היה מתאר לי באוזן תוך כדי שהוא צובט לי את הפטמה איך הוא היה משתין לי על הכוס כדי לסמן שייכות. עם הזמן גם עברנו לשימוש בהודעות ואפילו שיחות.

פעם אחת הוא ביקש ממני להתלוות אליו. ידעתי בדיוק מה הולך לקרות. הוא לקח אותי לחורשה לא רחוקה מבית הספר. במעמקי החורשה הוא הסתכל לי בעיניים ואני ידעתי למה זה מוביל. הפשלתי לו את המכנס וחשפתי את הזין הענק שלו. הוא היה יפה ומעורר תיאבון. הסתכלתי לו בעיניים והתחלתי למצוץ וללקק את הכיפה. הוא תפס לי בשיער והוא התחיל לזיין לי את הגרון. מכניס את הזין עד הסוף כשאני נחנקת ומשתנקת. מבקש ממני להגיע עם הלשון לביצים. זה הפך לריטואל.

בהתחלה הייתי רק מוצצת (מבחירה, אגב. נהניתי להעניק לו את זה).

אחר כך באחת הפעמים זה עבר גם לזיון. לטחינה. לפמפום.

הוא הראשון שחדר אלי מאחורה.

אבל כל הכיף היה צריך להיגמר בסוף השנה.

כמה שנים אח"כ הוא התקשר אלי ב"טעות" ואמר שאם יש משהו שאני צריכה, שלא אהסס לבקש.

למה יש לי תחושה שהוא עדיין מאונן עלי?

אני יכולה לברוח את זה הכי רחוק שרק אפשר, אבל יש לי מחסור באבא. בדמות אבהית וסמכותית. בנוכחות שלו שלא באמת הייתה כאן כל השנים. לאחרונה אנחנו בסוג של נתק בגלל משהו שהוא עשה. כביכול יש לו זכות לעשות את זה אבל זה הקש ששבר את גב הגמל. כל פעם שהייתי חוזרת מביקור אצלו, הייתי חוזרת עם דמעות. תמיד הוא היה מוצא דרך לפגוע בי ולגרום לי להרגיש למה אני לא טובה. אז בחרתי להתנתק. אבל אני מרגישה שחסר. אפילו הפסיכולוגית אומרת את זה ללא הרף. אז למה זה בעצם כל כך חשוב? הרי ברוב המקרים יותר קשה לגדול בלי אמא (גם דמות שהייתה שנויה במחלוקת בחיי). אבל אבא.... אני כבר הרבה זמן מרגישה שאין לי בכלל.

אני סוף סוף פיצחתי את הנוסחה. נוסחת הזוגיות. למי לא היו ריבים, כעסים, בכי בלתי נשלט, רצון לחנוק אותו/ה למוות ושאר תופעות לוואי. אבל סוף סוף הבנתי למה אני צריכה את זה, למה אני צריכה אותו.

הוא מרים אותי הכי למעלה שאפשר. הוא מחבק אותי כמו שאף אחד לא מחבק. לפעמים אני כל כך אוהבת אותו שזה לא אמיתי בכלל. שגם מליון נשיקות לא יבהירו לו כמה אני אוהבת.

בזכות זה שהייתה לי את התמיכה והכתף להישען עליה היה לי את הכוח להירשם ללימודים, להמשיך למצוא מקום בשבילי.

אני רוצה להודות לו הפורום הזה על כך.

בשנה בזאת למדתי להתגבר על הרבה פחדים. אני יודעת להגיד בוודאות שזה כמו להיגנל לכביש ללא מוצא. זו התחושה. באיזשהו שלב יש צורך להסתובב, לחפש כיוון חדש. למדתי להתגבר על הפחד מטיפול. התחלתי טיפול לפני חודש. מאז שחזרתי הביתה, חזרה.. הכל לא חזר להיות כמו שהוא היה, כמו בסרטים. זה היה בלתי נסבל. מורט עצבים. איום ונורא. אז במאמץ נואש נאלצתי לחפש שוב. נקודת השבירה הייתה היום בבוקר. בלכתי עם החבר לעשות סיבוב ועל הדרך ללטף את החתול של השכנים. זה תמיד מרגיע אותי. באיזשהו שלב התחלתי לבכות. הרגשתי שהחיים שלי בזבל. שאין לי כלום בעד. אז מה אם חבר שלי מצליח ומוצלח, זה לא הכל בחיים. הוא שאל למה אני בוכה והוא ניסה לעודד אותי. ואז כשחזרתי הביתה נכנס בי פתאום משהו. לא עברו עשר דקות וכבר ידעתי איפה, מה ומתי אני מתחילה ללמוד. המבוי הסתום הזה מוביל לנקודת פתיחה אחרת.

הכל התחיל בארוחת שישי, כשאחותו הגדולה סיפרה שהוא היה הילד הכי מתוק בעולם. כשחשבתי על זה, הוא מעולם לא הראה לי תמונות (שנינו די שונאים להצטלם). אז ביקשתי לראות והוא הסכים.

בשבת לקראת הצהריים הוא הגיע לחדר עם אלבום גדול ומאובק.

הוא באמת היה הילד הכי חמוד בעולם. יפיוף קטן כזה שלא מרבה לחייך.

סיפרתי לו שאני הייתי קופיפה קטנה ושבאיזשהו שלה זה התייצב.

ראיתי הבעה קפואה בפנים שלו.

"אני מכוערת בעינייך?" "לא".

"אני יפה בעיניך?" ואז נהיה שקט ואני נכנסתי לבכי היסטרי והתחלתי לצרוח עליו שהוא שקרן ושאני לא מאמינה שהוא כל הזמן הזה סתם שיחק אותה.

הוא כמו כל גבר נורמלי תפס את עצמו ולא הבין מאיפה זה בא עליו והבין איזו שטות הוא עשה.

הוא תפס אותי בכח ומשך אותי אליו.

"אני חושב שאת יפה אבל זאת לא הסיבה שבגללה התאהבתי בך. אני התאהבתי בך בגלל מי שאת. בגלל שאת מצחיקה וחכמה ומתוקה ושאת החתלתולה שלי".

לא יכולתי לכעוס עליו יותר. התחלתי לבכות ולהיזכר בפרידה שלנו הראשונה, רק שהפעם אמרתי את זה בקול. שזה כואב לי בטירוף רק מלחשוב על זה.

והוא חיבק אותי חזק ופתאום הרגשתי את הכתף שלי רטובה. העיניים שלו היו רטובות מדמעות.

"אתה בוכה????"

"לא.... אבל אם את תספרי למישהו אני אפוצץ אותך מכות".

אז בפעם שעברה הזכרתי את יום ההולדת שלו...

אז חוץ מהמתנה שהחבאתי לו, לקחתי אותו למסעדה ובלי שהוא ידע ארגנתי לו מסיבת הפתעה (שהוא רצה לחזור הביתה והייתי חייבת לגלות לו...).

כמה חברים שלו חיכו לנו שם.... זו לא הייתה מסיבת הפתעה כמו סתם מפגש כייפי עם חברים שלו.... טוב, והייתי חייבת להזמין גם את החברות שלי.

אנחנו מנסים לשדך בין חבר טוב שלו לחברה שלי. והפעם הרגיש לי שזה קצת זורם.

אז חבר שלי ביקש שאני אצא איתו החוצה. חשבתי שקרה משהו. תמיד יש לי את הפחד הזה שעשיתי משהו לא בסדר ושהוא ייפרד ממני עכשיו (לא שזה לא קרה כבר...).

התלהבנו שזה סוף סוף עובד!!! שזה מרגיש שזה זורם. התחבקנו ואמרתי לו בשפה זרה שאני אוהבת אותו והוא שאל מה זה אומר. תרגמתי לעברית והוא אמר שהוא אוהב אותי גם. התנשקנו איזה 5 דקות בחוץ וחזרנו פנימה.

אחרי שחזרנו הביתה, התקלחנו ביחד (כמו תמיד) ונכסנו למיטה מחובקים. הוא לחש לי "אני אוהב אותך. אני מת עליך" נתן לי נשיקה על הלחי ונרדם.

ואני נשארתי ערה לפחות חצי שעה וחשבתי איך כל מה שעברתי בשנה ומשהו האחרונות שווה את זה רק בגללו.

היום הולדת שלו השבוע הבא.

אף אחד לא יכול להגיד שלא השקעתי...

קניתי מתנות, אני לוקחת אותו למסעדה ואפילו ארגנתי לו מסיבת הפתעה עם כל החברים שלו (שששששש הוא לא יודע.....).

אבל היה משהו אחד שידעתי שאני צריכה לבקש.

אז היום תוך כדי שהוא מלטף אותי ושנינו יודעים למה, אמרתי לו "אני יודעת שהיום הולדת שלך קרובה יותר אבל יש משהו שאני רוצה ליום הולדת שלי בעוד שלושה חודשים".

שתיקה.

"אני רוצה סשן. אבל עד הסוף."

הוא הסתכל בי בשקט למשך כמה שניות ואמר "מסכים".

!OMG

אני לא רוצה להעלות כרגע את הנושא שזה דורש לימוד והבנה אבל אני סומכת עליו, על הגאון הזה.

מיום ליום אני אוהבת אותו יותר ויותר.... אם זה אפשרי בכלל.

כבר ממש קשה לי לשמור בבטן ולא להגיד לו שאני אוהבת אותו.

אבל אני לפחות יודעת שנפלתי לידיים הנכונות.

לפני כמה ימים הייתי אצלו כל הסופש. זה כבר נהיה הרגל בלתי נמנע ומתבקש. 

אחרי ששידרתי בכל דרך אפשרית שאני צריכה שהוא יפרק אותי שוב הוא אמר:"אני חושב שאני לא תמיד מצליח לספק אותך. אני מפחד שבאיזשהו שלב את תתחילי לחפש את הסיפוק החייתי שלך בחוץ". וואו... אוקיי.....

בעצם מה שמפחיד אותך הוא סצנריו מס' 2 של חתלתולה רעבה ומשועממת שמשי פעם תופסת לה עכבר למשחק, או לחלופין מנופפת בזנב לעבר חתולים אחרים.

מה אני אמורה להבין מזה? או שמדובר בדאגה אמיתית לשלום הקשר, או שאתה פשוט לא סומך עלי כלל.

למען האמת, זה לא משהו שלא עשיתי מעולם. אבל הוא לא מודע לנתון מרכזי במשוואה הזו- אני אוהבת אותו כמו שלא אהבתי דבר מעולם.

אז נכון, אני לא יוצאת עם מטחנת בשר משומנת שיכולה לתת לי את זה פעם אחר פעם. אני לא בטוחה שהייתי רוצה. המחשבה של להיות באפיסת כוחות ולחצים כאלה יכולה לגרום לתגובת נגד.

הוא פשוט מפחד שאני אחזור על זה שוב.

ועכשיו לצד שלי. היום הוא סיפר לי על משהו שקרה בסימסטר לפני שנה (ענייני סטודנטים לא מעניינים במיוחד). כשהוא אומר "לפני שנה" הדבר היחיד שעולה לי לראש הוא שבוע בכי במיטה, אי וודאות והדבר הכי גרוע- רגע ההלם הארוך לכדי שעות כשהוא אמר לי שנגמר והוא יצא מהדלת ומחיי.

הרבה פעמים אני תוהה איך אפשר להמשיך ככה קשר בכלל.

אני אוהבת אותו, זו הסיבה שאני יוצאת איתו, אבל אני כל הזמן בסטרס הנטישה שלו.

זה כמו שני לופים מתנגשים- הוא מפחד שאבגוד ומבחינתו כמובן זה טריגר ואני מפחדת שהוא ינטוש.

יש לו פעמים שהוא מדבר על העתיד המשותף בינינו. אני מכירה את רוב המשפחה שלו והחברים שלו. 

הוא אפילו אמר לי פעם בצורה מאוד אינטימית שהוא מת עלי. אבל זה מספיק בשביל לא להיות טריגר?