הרגע הזה

ולפעמים כשעוצמת את עיניי רואה אותך. נוגע בי , מכיל אותי , עוטף אותי ...

רואה אותך מתקרב אליי, לומד אותי , מבין אותי ... 

רואה אותך מעליי צובט ומצליף, חונק ומלטף ורוצה עוד .. 

רואה אותך יונק אותי .. שואב אותי אליך ., לעולמך , לדרכך להיות שלך .. 

רואה אותך מביט בי עמוך לתוכי ויד ביד מקלף איתי את שכבות ההגנה שלי והכאב ... 

רואה אותך מרוקן וממלא אותי שוב, מתקרב ומתרחק .. ושוב מתקרב .. רק כדי לאסוף אותי אליך ... ואז נעלם .. 

I used to think that I could not go on 

And life was nothing but an awful song 

But now I know the meaning of true love 

I'm leaning on the everlasting arms 

If I can see it, then I can do it 

If I just believe it, there's nothing to it 

I believe I can fly 

I believe I can touch the sky 

I think about it every night and day 

Spread my wings and fly away 

I believe I can soar 

I see me running through that open door 

I believe I can fly 

See I was on the verge of breaking down 

Sometimes silence can seem so loud 

There are miracles in life I must achieve 

But first I know it starts inside of me, oh 

If I can see it, then I can be it 

If I just believe it, there's nothing to it 

Hey, cause I believe in me, oh 

If I can see it, then I can do it 

If I just believe it, there's nothing to it 

צפון, נוף מדהים, שקט, שמש...חופש.

וילה מפנקת, ילדים מתרוצצים מחייכים..חופש.

אלכוהול זורם בדם , וג'ויינט טוב מחייך את הערב ..חופש.

 שמלת חוף על גופי, בלי תחתונים וללא חזיה..חופש.

שמש של בוקר מלטפת ומחממת את עורי הצמא...חופש.

כן, יצאתי לחופש ...אז למה בכל זאת מרגישה קשורה כל כך ?  

כן, יש גם כאלה .. אוסף של רגעים קטנים כאלו שנשארים איתך תמיד ... חוויות שחווינו ולא נוכל לשכוח , אירועים, מפגשים, טעמים, ריחות, מגע ... אוסף של רגעים שהופכים לזכרונות .. כאלה שתמיד נרצה לשחזר, לעיתים נצליח , לרוב לא. כי הרגעים הללו .. הפעם הראשונה של משהו .. הם שיאים קטנים שלנו... 

תודה ושוב תודה על רגעים קטנים של אושר ... 

ליל חמישי .. או כפי שאני אוהבת לכנותו "חג חמישי".. 

מתארגנת, מתלבשת, מתאפרת, מתכוננת ...ויוצאת . 

מתיישבת על הבר החצאית מתרוממת קלות וחושפת עוד פיסת רגל שזופה .. אבל למי אכפת ..

מזמינה כוסית .. מחליפה עוד משפט , מדליקה סיגריה (ונראה שגם את הבחור שנמצא ממול ) ..

המוסיקה מתנגנת .. You make my crazy... ואני מתחילה להרגיש .. להזכר.. להתעורר ..

שולחת הודעה שמטרתה להצית והסחרור מתחיל ..

מזמינה עוד כוסית.. מתחילה להרגיש את החום מתפשט לו בגוף ... עוצרת לנסות להבין אם זה בגלל האלכוהול, החום של אוגוסט או צפצופי ההודעות בנייד שלי ...למען האמת זה לא משנה .. זה פשוט נעים ..

עוד הודעה ועוד כוסית .. ואני נדרכת . מתמסרת לתחושות , למוזיקה , לגוף ..

מתבוננת סביבי, עוד מבט מתמקד בעיני ( או בשדיי, הוא היה רחוק לא הצלחתי להבחין ) .. חיוך... ועוד כוסית נגמרת .. מדליקה עוד סיגריה , מתבוננת בלהבה ותוהה מה חם יותר , אני או היא ..? 

הערב בשיאו , 2 בלילה המוזיקה רועשת יותר ואני חמה הרבה יותר.. מציצה שוב בהודעות , עכשיו כבר רטובה , אין ספק שהצלחתי להצית , את עצמי לפחות.. 

מסתכלת שוב סביב ומבינה .. אני כבר לא אותה אני . 

החיוך, המבט, הגוף ..הכל שונה , מיני יותר, מגורה הרבה יותר, המבטים סביבי מאשרים לי , אני אחרת .. מבלי לומר מילה אני מבינה את מה שהובן סביבי מזמן .. הכלוב נתן בי את אותותיו !

על טעויות משלמים, משפט נפוץ בכלל ובעולם שלנו בפרט .. 

אבל זה מוזר כשהתשלום מהנה כל כך .. תמיד מלווה בהתרגשות, חרמנות, צורך ותחושת עוצמה גדולה שכזו .. 

אז היכן ההבדל בין עונש לפרס ? ואיך זה שאני נהנת כל כך לטעות ?? 

קצב החיים שלי מוליד טעויות מטבעו , קוצר הזמן , זמינות מוגבלת .. לעיתים נאלצת להיעלם לרגע או רגעים ארוכים ולא תמיד חושבת לעדכן .. אבל לומדת. 

אבל בסופו של יום כשאני טועה או אפילו סוררת המחשבה על עונש מביאה עימה ציפיה. אבסורד....

כשקולו משתנה לתקיף, ומילים הופכות לפקודות, הקשיחות ממלאת את מקום החיבה..ואני נדרכת כולי בציפיה .. מה הפעם ? ועד כמה זה יהיה מרגש ? מעניין ? מחרמן ? ... 

כן, על טעויות משלמים ... ואני לא אוהבת חובות , כזו אני ... 

"רוצה להרגיש מיוחד " הוא אמר לי, והוא בכלל לא יודע כמה .. הכרתי אותו פה..והוא נגע בי, לא פיזית אבל נגע .. 

לא יודעת להסביר מה ואיך אבל הוא כאילו מכיר את הדרך אליי..כזה שאומר את המילים הנכונות.. שפוגע בדיוק היכן שצריך.

הוא באמת מיוחד .. מצחיק אותי וזה לא טריוויאלי .. גבר שמצליח להצחיק אותי הוא לגמריי מיוחד בעיניי. 

הוא מדליק אותי .. פוקד עליי לבצע משימות .. ואני מתחכמת שכמותי אוהבת להתגרות בו.. מדליק אותי שהוא כועס .."כנראה התחת שלך לבן מדיי.." הוא אומר ואני מחייכת לעצמי. ..מרוצה, נדלקת, רטובה .. מדמיינת את סימן כף היד שלו באדום בוהק על התחת הלבן שלי .. ושוב מחייכת. 

מנצלת את החופש עד תום .. עוד לא משוייכת, מותר לי ..להתגרות, להתחצף, לחייך כשהוא כועס ..

בטוחה שגם הוא מחייך .. מקווה שמחייך גם עכשיו ☺

מקשיבה למילים .. והם כמו חצים לנשמתי ... 

פעם בלילות, הייתי קצת נבהל 

עם הזמן אני הבנתי - הפחד הוא גלגל 

כשהמילים נעלמות, חודרות לאט לעצמות 

רק הלב - הוא מוביל שוב אל עצמו 

אני ניסיתי לנצח, בחיי 

כשהבדידות אז שיננה את שמי ואת פניי 

ושוב מסע אל הדימיון, געגועים לשגעון 

אפשר למות פה מרוב ההיגיון 

רחוק רחוק, בין רע וטוב 

מצאתי דרך לאהוב 

לפתוח דלת מבפנים 

לא להסתיר את הפנים 

רחוק רחוק, בקצה האור 

גיליתי שאפשר לבחור 

ליפול לבור של שכחה 

או לחיות עם עצמך בסוף כל יום 

אני סיפקתי אז לכל דורש תשובה 

וזה אבסורד להתנצל פתאום על אהבה 

אז התהפכתי במיטה, וקצת איבדתי שליטה 

לך תמצא עכשיו אמת אחת פשוטה 

ושוב נשארתי לשלם לכל אידיוט 

שטרות כבדים של הפחדים 

שלא ידעתי איך לפרוט 

כמעט הפכתי את עורי, כמעט מכרתי את עצמי 

כמעט שכחתי לרגע מי אני.....

כל כך הרבה קונפליקטים, ורק בקשתי לא לחשוב .. זה כל מה שרציתי .. לא לחשוב, לא להחליט לשחרר ... 

אז איך זה שמצאתי את עצמי חושבת יותר ? מנסה להחליט? מה טוב יותר ומה פחות , מה נכון ומה לא.. מה רוצה ואיפה הגבול .. ואיך יודעים לעזאזל מה הוא הגבול ? איך אדע לומר את מה שאינני יודעת ...? 

איך אדע להבחין בין שפחה לכלבה ? בין אישה לחפץ ? בין רוצה לזקוקה ? 

איך אוכל לראות בעיניי הפקוחות לרווחה ...כשאתמסר בעיניים עצומות ואהיה שלך  ? 

"סוטים" הם אומרים .. ואולי גם אנחנו ,"דפוקים" .. האמנם ? 

אנחנו המסרבים להכנע לשגרה השוחקת .. מסרבים למות בעודנו חיים .. אנחנו שלא רוצים להתפשר על מה ומי שאנחנו .. אנחנו הדפוקים ? 

והם מה ? נורמאליים ? שפויים ?? חחחח מצחיק אותי .. אבל ממש.