היתה לי ילדות מושלמת (עד שהיא הפסיקה להיות)...באמת.
ילדות במושב עם שני הורים אוהבים, משפחה, חברים, מלא חיות, שלוליות, עוגות מבוץ, אחה"צים של משחקי דמיון שנגמרו בקריאת אחד ההורים לבוא לארוחת ערב...בקיצור, כמו שאמרתי, ילדות מושלמת.
אחכ, לקראת גיל תשע דברים התחילו להשתנות ,אבל אלו היו תשע שנים שנחרטו בזכרוני כשנים של ילדות אהובה ומשחק....המון המון המון משחקים. משחקי דמיון, משחקי בוץ, משחקי חיות, משחקי כוחות ובעצם כל כך הרבה משחקים.
המשחקים, הבנתי עם השנים, הם מה שמעצב אותנו. דרכם אנחנו לומדים ומגלים את היכולות שלנו מול עצמינו ומול החברה. אנו מפתחים את יכולת הביטוי שלנו ומגלים את האפקט שלה מול האחר.
היום אני שבעה ממשחקים...היום אני מחפשת תקשורת פשוטה, אמיתית, מלאה בשקיפות וכנות.
אני לא טוענת לרגע שאני שולטת בשפה הזו... ואני יודעת להתפשר על המון...
אך משחקים הם חלק שאני סיימתי מזמן
