משחקים אסורים

המקלחת בבית חולים זה מקום מיוחד!!! אין לכם מושג מה קורה שם...

המקרה הראשון שהיה לי במקלחת היה מטופל אחרי ניתוח. גבר דתי, יחסית די צעיר שהגיע לניתוח בטן גדול. הוא היה מבוהל מאוד מהמצב וגם אשתו, שלא ידעה איך לעכל את מצב בעלה. 

אחרי הניתוח הוא נשאר מאושפז קצת יותר משבוע. והוא היה ממש מסכן ומדוכא. 

ריחמתי עליו מאוד. ומעבר לטיפול בו דאגתי גם להקדיש לו זמן לשיחות עידוד ושיחות חולין. גם עזרתי לו להתקלח כי הוא ממש היה חלש. 

וככה עבר לו השבוע הראשון, שבו עבדתי רק בבקרים וראיתי את המטופל הזה כל בוקר. ואחרי השבוע הזה יצא לי לעבוד ערב. אז הגעתי ברבע לשלוש כדי לדבר עם האחות שהיתה לפני והיא סיפרה לי שהחולה שלי סירב להתקלח הבוקר... ולמה?!?!?!? מסתבר שהוא שאל את הבנות איפה אני והן סיפרו לו שאני עושה ערב וכשאישתו אמרה לו שהיא תעזור לו להתקלח אז הוא לא רצה שהיא תקלח אותו...הוא אמר לה שהוא רוצה להתקלח בערב. הוא חיכה לי!!!! הוא רצה שאקלח אותו!!!

זה עיצבן אותי... אבל ריחמתי עליו.... הכלב המסכן והחולה הזה רצה שאטפל בו.... אז טיפלתי!!!

עזרתי לו לארגן את הדברים למקלחת ושאלתי אותו למה הוא לא מתגלח. אז הוא התחיל לגמגם ואמר בסוף שאם אני לא אוהבת זקנים ושפמים אז הוא יתגלח בשבילי. אמרתי לו שהוא מתוק!!! לא???

נכנסו למקלחת ועזרתי לו להסתבן, בגב וסביב הצלקת והחורים של הצינורות שיצאו מגופו שאליהן היו מחוברים נקזים שקופים עם נוזל דמי ומגעיל. ואז הוא שאל אותי מתי אני אגלח אותו.... אז חייכתי לעצמי ולקחתי את הסכין גילוח ואת הקצף והסטתי את המים לכיוון אחר. מילאתי את היד בקצף וראיתי אותו מתכונן לקבל כמות קצף על הפרצוף. אבל היד שלי נחתה לו על הביצים והוא הסתכל עלי עם עיניים פעורות והמומות. חייכתי והתחלתי להוריד את השערות מהביצים. הזין עמד לו והוא היה קטן.... צחקתי עליו כמה שהזין שלו קטן וזה חירמן אותו כל כך. זה היה נראה כאילו שאם כל נגיעה שלי עם הסכין גילוח הוא תכף משפריץ. כשסיימתי הוא ביקש רשות לגמור וכמובן שלא הרשתי לו. אמרתי לו שאני מאשרת לו לגמור אך ורק במיטה שלו כשהוילון של הפינה שלו סגור.  כמובן שגם גילחתי לו את הזקן ועזרתי לו להתלבש. הוא היה מיוחם ורצה להגיע למיטה וכעס עלי שאני מעכבת אותו פתאום... הוא לא הבין למה פתאום בא לי להשקיע בו... הוא שאל אותי למה אני מורחת קרמים ומסרקת אותו ומלבישה אותו לאט והוא רק רוצה להגיע למיטה. קראתי לו חצוף וסטרתי לו קלות בלחי... נכון לא התאפקתי....אבל אהבתי לשחק בצעצוע שלי.

אחרי שהובלתי אותו למיטה לא שמעתי ממנו כל הערב. רק בלילה כשחילקתי תרופות... הוא היה ממש עסוק!!!

אנחנו עומדים באותו תור לקפה. אני לבדי... ואתה, דר׳ משהו משהו יפיוף שעומד לצידם של כל העמיתים המלוקקים שלך. כולכם נראים לי אותו דבר. כל האמריקאים מלוקקים ומרובעים!!!!

אתה קולט שאני מסתכלת לכיוון שלך.... שלא תחשוב לרגע שבא לי עליך.... אתה לא יודע מה בא לי לעשות לך, אתה בחיים לא תדמיין מה אני מסוגלת לעשות לך. בא לי לגרור אותך מהתור.... להוריד לרצפה ולדרוך לך העניבה ולא לתת לך לקום...

בא לי לשפוך קפה על החלוק המצוחצח שלך....לטנף אותך מול כולם!!!!

זה יתן לי סיפוק אדיר!!!!

ככה צריך לפתוח את הבוקר בUSA 

אני מתה לחזור הביתה כבר...

אני אוהבת את המנטליות של הגרמנים בכל מה שקשור להתערטלות במקומות ציבורים. הם מתפשטים ללא היסוס בחוף הים, בספא, נכנסים בעירום לסאונה.... 

אז בטיול האחרון בגרמניה הייתי חייבת לכבד את המסורת המקומית. ביקרתי במלון ספא מפואר. היה שם מתחם סאונות וג׳קוזי בכל מיני טמפרטורות. במתחם היתה גם פינת מנוחה שיעודה כנראה ״מנוחה״ אחרי הסיבוב בסאונה ובג׳קוזי. 

אז כמובן שנפטרתי במהירות מהבגדים שנכנסתי למתחם ולקחתי מגבת להתעטף בה. לשמחתי המתחם לא היה שומם, היו שני גברים בגקוזי. אמרתי להם בנימוס שלום והתקדמתי לסאונה ואז קלטתי שהם מחזיקים ידיים.... שיט!!! חרא!!! אין לי מזל!!!! הומואים!!!!

פרשתי את המגבת בסאונה ושכבתי לי בכיף. התענגתי על החום, נהנתי להסתכל איך אני מתרטבת מזיעה והתחלתי ללטף את עצמי. ואחרי דקה של ליטופים עצמיים בכל הגוף מצאתי את עצמי מפושקת רגליים על המגבת בתוך הסאונה, מאוננת בנמרצות. הייתי המומה מעצמי, בלחץ שכל רגע יכול להכנס מישהו אבל יכולתי להפסיק עד שגמרתי. הייתי מאושרת!!! יצאתי מהסאונה שעל פני מרוח חיוך מטומטם. המתחם היה ריק, ההומואים הלכו, פינו לי את הגקוזי אז נכנסתי. וגם שם המשכתי לאונן... דחפתי אצבעות והתענגתי על הזרמים שיצאו מחורים שונים בתוך הג׳קוזי.

אחרי כל זה הייתי חייבת להירגע קצת.... הייתי בהלם מעצמי... איך העזתי לאונן במקום ציבורי. נשכבתי על אחת המיטות בפינת המנוחה והמשכתי לאונן.... האמת שפחדתי שכל רגע אחד האורחים במלון יכנס כדי להשתמש בספא וימצא אותי מאוננת. אבל הריגוש מהמעשה האסור כביכול והסיכון בזה שמישהו יכול לתפוס הטריפו אותי וחירמנו אותי נורא. אז שכבתי לי על המיטה ערומה עם כוס נוטף ואוננתי במרץ עד שגמרתי מספר פעמים. 

לפעמים אני תוהה האם היו מצלמות נסתרות בספא ההוא...ואם היו, אז אני מקווה שזה צילם הכל !!!! כדי שיאוננו עלי הרבה !!!!

זה מוזר!!! אבל אני סוף סוף רגועה....זה היה אולי קצת קשה בהתחלה להשתגע, לרדת מהפסים... אבל יש משהו מרגיע ומנחם בלהיות משוגעת. הפסקתי לדאוג ולחשוב כל הזמן מה יהיה, מה אעשה ומה יחשבו עלי. 

אני חייבת להודות  שזה מאוד מוזר לעבוד במקצוע ואז להיות בצד של המטופל. כשעובדים במקצוע אז מדחיקים את הרעיון הזה, להיות שם!!! להיות חולה ככה. אבל האמת היא שכל אחד מאיתנו יכול להיות שם.... 

הם מטפלים בי מאוד יפה, בניגוד לכל השמועות שרצות על מוסדות פסיכיאטרים. גם כשקשרו אותי לראשונה, הם הפעילו כח כי לא השארתי להם יותר מדי ברירה. נאבקתי, בעטתי, צרחתי וניסיתי לנשוך את הצוות. האמת שאני לא יודעת למה עשיתי את... זה היה משעשע לראות אותם מתאמצים כל כך בשבילי... כל כך הרבה גברים מנסים להכניע בחורה אחת. זה היה כל כך מחרמן כשכולם החזיקו אותי, וריתקו אותי בכח למיטה. הם קשרו אותי ועזבו אותי בחדר לבדי. הייתי נורא רטובה מכל זה. זאת היתה רטיבות נוראית, הייתי ממש מיוחמת ולא יכולתי לגעת בעצמי. בכיתי והתחננתי שיחזרו ויזיינו אותי. צעקתי שהם לא יכולים ללטף ולהתגרות בי ככה ולהשאיר אותי קשורה, מגורה ובודדה ללא יכולת לגעת בעצמי. בכיתי והתחננתי אבל הם היו בטוחים שאני מבוהלת מהעובדה שאני קשורה. כשבאו לבדוק אותי אחרי פרק זמן מסויים אז אמרתי להם שאני נהנית מחוסר האונים הזה שלהיות קשורה ושבכיתי כי רציתי שיזיינו אותי כי הרבה זמן לא זיינו אותי... ואם יזיינו אותי אז אתנהג יפה. הם לא זיינו אותי באותו רגע אבל גם לא שיחררו אותי. 

אני תוהה מה הצוות הרפואי של המוסד למד מהמקרה ההוא של הקשירה אבל אני חושבת שהם הבינו שככה הם לא יצליחו להתקדם איתי בטיפול. הם פשוט לא חזרו לקשור אותי יותר.

אני מבלה את רוב הזמן בחדר בידוד בסוף הפרוזדור לבדי. הם הסבירו לי שהם נותנים המון תקווה ואמון בטיפול התרופתי שיצליח לעזור לי... גם אני מקווה ככה!!!!

 ביקשתי מהם מספר פעמים להחזיר לי כותונת הכפייה שנלקחה ממני ביום הראשון לאשפוז. הם הסבירו לי שהשימוש באביזר הזה לא חוקי במוסדות הפסיכיאטרים. אז הבטחתי להם שאם ילבישו אותי בזה אתחיל לשתף יותר פעולה עם הצוות. אני מקווה שיסכימו להחזיר לי את הבגד המפנק שלי.

אחי היקר....מאז שהתגייסת אתה כל כך חסר לי בבית. זה לא מספיק לי לראות אותך לכל כך מעט זמן פעם בכמה שבועות. אני מרגישה ריקנות שאי אפשר לתאר במילים. 

אנחנו כל כך קרובים כי אנחנו אחים, נכון שלא אחים בדם...וההורים שלנו כל כך מאוהבים. אמא שלך כל כך עסוקה ואבא שלי גם. וכל רגע פנוי שלהם הם בורחים, הם מתנתקים להם...לתוך עולמם הפרטי. ואני לבד פה בודדה ומשועממת... גורה מתוקה ומוזנחת.

לפני שהתגייסת חינכת אותי למופת, אילפת אותי שלא אעשה שטויות. אז אני כלבה ממושמעת... אבל לפעמים תופסת אותי רוח שטות... אבל באמת שלא חרגתי מהכללים שהכתבת אח גדול.

יש המון דברים שהיו מאוד מכעיסים אותך אם היית מגלה... ואני תוהה איך היית מעניש אותי.

אני אוהבת עדיין לישון במיטה שלך, למרות שאתה לא מרשה לי וכשאין אף אחד בבית אני מתגנבת למיטה שלך. זה אולי מעלה חיוך על שפתיך... כי זה משהו פעוט. אבל מה היה קורה לו היית מגלה שכל צהרים, כשאני חוזרת מהבצפר אני מאוננת עם המברשת שיניים החשמלית שלך? זה בטח היה מכעיס אותך מאוד? כן כן !!!! זאת המברשת שיניים החשמליתהפרטית שלך... שאתה משתמש פעם בכמה שבועות. היא נכנסת לך לפה אחרי שטבלה בנוזלים שלי. אני גם מאוד אוהבת למרוח את הכוס הרטוב שלי על הכרית שלך, אחרי שאני גומרת כמה פעמים עם מברשת השיניים שלך. לא הרחת מהכרית ריח שונה?  ואחרי ההתפרעות אני שוכבת לי מחוייכת במיטה שלך ערומה ומנסה לדמיין כיצד תגיב וכמה תכעס וזה משעשע אותי כל כך   ומחרמן אותי. 

אתה תמיד מודאג מהציונים שלי. שאני אהיה תלמידה טובה ושלא אבריז מהבצפר. אז רק בגלל שאתה כזה עקשן אני לא מבריזה.... כמעט ולא מבריזה....טוב נו... מבריזה קצת קצת, רק אם יש בחוץ יום יפה ואפשר ללכת לים. כי אין כמו ללכת לים בחורף. אני תופסת טרמפים ונוסעת לי לאיזה חוף מבודד. ואז מתפשטת... ומתגלגלת לי בחול כמו גורה פרועה , כמו כלבה שיצאה מהאמבטיה ורוצה למחוק ממנה את שאריות הנקיון. אז ככה אני, אני אוהבת להגיע לחוף ולהתפשט ולהתפלש בחול החמים ולמחוק מעצמי את כל מה שמזכיר לי את עולמי המתורבת, וכל מיני בנים עוברים ובוהים בי ואני שוכבת שם כמו זונה, ילדה זנותית מטורפת. והם רק סתם בנים... הם ממש לא מעניינים. הם לא מיוחדים כמוך. אני לא חושקת בהם כמו שאני חושקת בך. 

אבל אני בטוחה שלמרות שאתה יודע מה אני מרגישה כלפיך, השטויות שאני עושה בטוח יגרמו לך להרים גבה ואולי להתעצבן... הלוואי שתתעצבן!!!

תתעצבן ותעניש אותי!!!

תעניש אותי ותיתן לי צומי...

תכאיב לי... ותאהב אותי ....

מטורפת עליך!!!!

זה היה בלילה סגרירי....כשבועיים אחרי אסון הכרמל. ישבתי לי בדלפק האחיות עם קפה, ביחד עם היידי וג׳קי והזמן הזדחל לאט נורא. המחלקה היתה מפוצצת בחולים והסטודנטית דפקה לנו ברז. ובחדר 6, שהיה באחריותי, היה לנו ממש טיפוס, מקרה מיוחד.... מטופל בן 65 עם עודף משקל נוראי, יתר לחץ דם, סכרת ... הוא היה״חומר אנושי נדיר״ . הוא רצה להיות מיוחד ועזב לאחרונה את אשתו, קנה אופנוע כבד והתחיל לרכב בקבוצה עם כמה ילדים מגודלים שצעירים ממנו ב20 שנה.

הוא הגיע למחלקה שלנו חצי מרוסק, אחרי ששכב שבוע בטיפול נמרץ. יחסית הוא יצא בזול מהתאונה המחרידה שהיתה לו.

הבנות הזהירו אותי ממנו, עדכנו אותי בעובדה שהוא טיפוס חרמן ושפל. הוא הצליח להטריד מינית את כל האחיות במחלקה ב48 שעות שהיה אצלנו. ברפרוף בגיליון שלו ראיתי שאחד מהרופאים השנואים עלי במחלקה נתן הוראה לתת לו חומר משלשל. שאלתי את הבנות לגבי זה צחקנו והן הסכימו איתי שזה לא בסדר שחיכו עם זה כל כך הרבה, ובאמת שלא היו צריכים לשמור את זה למשמרת שלנו.

התפללתי שהלילה יעבור בשקט ושתיתי לי בכיף קפה.... אבל בחצות וחצי הנודניק מחדר 6 התחיל להציק.... אחות תביאי לי סיר.... אז הבאתי לו. הוא היה ענק, בקושי זז ובקושי הצלחתי לדחוף את הסיר מתחתיו. כשהוא סיים ניקיתי אותו והוא היה אסיר תודה. זה תמיד קטע מביך בשבילם ואני מבינה מה עובר למסכנים שנמצאים במצב הזה בראש אבל האדון שהיה מולי הגזים. כשבאתי ללכת הוא אמר לי שמעולם הוא לא חשב שאחות כזאת יפה תטפל בו. הוא אמר לי שאנחנו האחיות כמו מלאכיות, והוסיף ואמר: ״את המלאך בלבן״. הודתי לו על המחמאה.... ואז הוא הוסיף שהוא נורא התרגש שנגעתי לו בפי הטבעת. ואז ראיתי את הזקפה האדירה שהתפרצה ממכנס הפיג'מה. הייתי מבולבלת ... לא יכולתי להסיר את עיני מאיבר מינו הענק. לא ראיתי שום זין אחר חוץ מהזין של בעלי במשך כמה שנים טובות וזה היה כל כך יפה, הייתי חייבת לגעת, ללטף...הוא היה כולו נרגש והתנשם בכבדות. ראיתי שהוא מתקשה לנשום ושאלתי אותו אם הכל בסדר.... ידעתי שזה לא בסדר והייתי צריכה לעצור באותו רגע. הוא אמר שכן והמשיך להתנשף והתחנן שאגע לו בזין. הוא אמר שתמיד חלם שמישהי תטפל בו ככה. זה היה משפיל כי כל הזמן הרגשתי איך גברים שמאושפזים בבית חולים מפשיטים אותי ומפנטזים עלי... זה מכעיס אותי שרואים בי כאובייקט מיני. אבל הוא היה כזה פגיע... והזין היה כל כך נעים. הוא התבכיין שלא גמר מאז התאונה והוא לא יכול לאונן. אז לקחתי שמן פראפין שהיה בכוסית על השולחן שלצידי המיטה והתחלתי לשפשף. שפשפתי בחוזקה ותוך דקה הוא גמר בעוצמה והתיז את כל הזרע על הבטן השמנה שלו. ליקטתי את הטיפות עם האצבעות ונתתי לו ללקק, הוא בהתחלה התנגד והתבכיין... הוא אמר שזה משפיל והומואי אך לא הקשבתי לו ודחפתי לו את הזרע לפה. הוא המשיך להתבכיין וביקש שאפסיק כי כואב לו בחזה וקשה לו לנשום. נבהלתי מאוד, הסתכלתי עליו והוא נראה רע... ניגבתי את שאריות הזרע מפיו. הוא הזיע נורא ובכה, הוא היה מאוד כאוב ולחוץ ושנינו ידענו לאן זה מוביל.

אני הייתי המומה, התנהלתי סהרורית על אוטומט...איכשהוא תיפקדתי מול הצוות ....ניסיתי להרגיע את עצמי ודיברתי עם עצמי בלב ... אף אחד לא יודע מה עשית כאן חולת נפש....את לא בסדר סינגל!!! אבל אולי כן??? כי רק ניגבת לו את התחת ועשית לו ביד ... את בסדר...הוא מאוד נהנה.....את סינגל לא נורמלית ...את המלאך בלבן!!!!

מהמצב הזה התסריט בטח מוכר לכם מהסרטים או תכניות טלוויזיה על בתי חולים... כן כן!!! אבל הוא לא מת.... לא הצלחתי להרוג אותו!!! אחרי כמה שעות מהתקרית שהיתה לנו במחלקה הוא הגיע לצינתור ואחר כך הוא לא חזר למחלקה...(תודה לאל!!!) פשוט הוא עבר לאיזה פנימית ולא הייתי צריכה לראות את הפרצוף המגעיל שלו יותר!!!!

עכברת מעבדה !!!!ככה אני נראית היום אבל בתוך תוכי אני חולדה מלוכלכת. באמת... אני מודה בזה!!!

אחרי כל כך הרבה שנות לימודים, תואר ראשון ושני, עבודת מחקר והרבה לילות ללא שינה רק כדי להצליח לדפוק ציונים טובים... בשביל מה???? אז היום אני פה, במעבדה בבנק הזרע. כל היום מאחורי המיקרוסקופ, מסתכלת על זרעונים.

אם בהנהלת בית החולים היו יודעים איזו חולדה מלוכלכת מסתובבת להם שם אז הם היו מתפחלצים....

במהלך היום אני מחכה שיגיעו מנות זרע טריות. האחות מביאה לי את מנת הזרע בכוסית שמוסתרת בתוך שקית נייר. אני פותחת את המכסה של צנצנת הפלסטיק, מריחה את הזרע, מסתכלת על הצבע והצמיגות ואם זה נראה לי גם טועמת. אני מנסה לדמיין לפי כל הפרמטרים האלו איך נראה הגבר, שמין הסתם הוא תורם גברי ומסוקס ולעיתים גם מציצה החוצה כדי לראות האם צדקתי ולפעמים גם מדמיינת לי איזה כיף היה אם הוא היה פורק את כל מטענו ישירות לתוך הפה שלי.

אני לא אשכח את הפעם ההיא.... הייתי מבולבלת לגמרי....רתחתי מזעם ובכיתי...

הלכתי לצידי מסילת הרכבת , קרוב לתחנה  רכבת ברחובות.  באמת שאני לא זוכרת איך איבדתי את הבגדים כי היה ממש קפוא ורעדתי מקור. 

אם לא הייתי מתייפחת בקולי קולות אז אולי לא היו קופצים אלי מבין השיחים זוג ההומואים שהזדיינו להם. הם היו עדיין עם מכנסיים מופשלים עד לקרסוליים וזין זקור. כשראיתי אותם התחלתי למרר בבכי: ״ לא עוד!!!״ ״נמאס לי מהומואים״

הם מיהרו להתלבש וניגשו אלי, ניסו להרגיע אותי אבל זה לא עזר. אחד הגברים ביקש מחברו שיביא מהאוטו את כותונת הכפייה, הוא מלמל משהו על מסיבת הסאדו שהיה נוכח לפני כמה ימים ושניהם ציחקקו. הם הלבישו לי הכותונת, לא התנגדתי, היה לי חם ונעים וסוף סוף הרגשתי עטופה ומוגנת במיוחד ברגע שהידקו את הקשרים. הודתי להם באותו רגע, כמובן שמלמלתי בבכי. אבל למרות תחושת החמימות לא הפסקתי לרעוד. הם ביקשו ממני לא לדאוג והבטיחו שתכף נגיע לבית חולים ושם יטפלו בי.

ובאמת הגענו במהירות לבית חולים. בכניסה למיון המתין לי גבר גבוה ורחב, הוא הודה לגברים שהביאו אותי ושאל אותם מה זה הבגד שאני לובשת ואם אפשר להוריד את כותונת הכפייה. אז התחלתי לצרוח ולמרר בבי ... : שלא יעז להוריד אותו !!! הגברים אמרו לו שאין להם צורך בזה במיוחד כי הם ראו כמה שזה מרגיע אותי. והם נסעו...

נשארתי בכניסה למיון הפסיכיאטרי עם האח דימיטרי... ככה הוא קרא לעצמו. הוא הוביל אותי לחדר קבלה ואמר לי שתכף הרופא יגיע. נורא רעדתי ובכיתי... הוא הלביש לי מכנס פיזמה מגעיל של בית חולים בלבד כי את הכותונת כפייה סירבתי להוריד. למרות שהפצירו בי להוריד אותו ואמרו שהדבר הזה יצא משימוש בבית החולים. אני לא הבנתי למה...

כשהפסיכיאטר הגיע קצת נרגעתי, הפסקתי לרעוד, למרות שלא הפסקתי לילל כמו חיה פצועה. הוא ניגש אלי והוא היה לי מוכר מאיפשהוא... אז שאלתי אותו : ״דר יהודה?״ אז הוא חייך ואמר לא... אז הוספתי : ״אתה נורא דומה לדר׳ יהודה״ והוא המשיך לחייך את החיוך הדבילי שכל כך הזכיר לי את דר יהודה. 

והוא שאל אותי אם אני זוכרת מה קרה לי.... אז סיפרתי לו שנמאס לי לזיין את בעלי בתחת. אז הוא המשיך: איך קוראים לך? בת כמה את? איפה גרה? את יודעת מה התאריך היום? איזה יום היום? יש לך ילדים? אז עניתי לו.... : ״ אתה דומה לדר׳ יהודה״ והוא הנהנן בראשו לאח דימיטרי. האח דימיטרי התקשר לסלבה... שהתברר לי אחר כך שהוא סניטר במחלקה.

אני התחלתי לבכות, והורדתי את המכנסיים, הצלחתי להוריד אותם עם כפות רגלי ... משכתי אותם למטה. ונשכבתי על הרצפה עם רגלים מפוסקות וצעקתי אליהם: אתם אוהבים ת׳כוס שלי?

הם היו נבוכים אבל לא המומים, בטוח שלא הייתי המטורפת הראשונה שפישקה את רגליה ככה בפני הצוות.

ואז התחלתי לצרוח: הומואים!!! מה אתם עומדים שם???? בואו תזיינו אותי כבר....הם נראו קצת מבולבלים אבל ממש מחורמנים.

ואז הפסיכיאטר אמר בקולו המונוטוני והשקט: הכל יהיה בסדר.... את תקבלי קצת תרופות ואת תנוחי הלילה לבד. אנחנו נשמור עליך.

התחלתי לבכות, לצרוח, להשתולל... הם ניסו להלביש לי את המכנס המגעיל ואני בעטתי בהם. קיללתי אותם .... כל המילות גנאי שקשורות להומוסקסואלים . ובסוף הצליחו להכניע אותי... קיבלתי זריקה וגם הכריחו אותי לקחת כדור. ואז לקחו אותי לחדר בסוף המסדרון ונעלו אותי שם ...

בשעה הראשונה שהייתי בחדר לא הפסקתי להתחנן שמישהו יבוא לזיין אותי.... בכיתי והתחננתי... ואז התייאשתי, הרגשתי את העייפות משתלטת עלי... התחלתי להרגיש מנומנמת אבל לא יכולתי להפסיק למלמל בשקט : ״ נמאס לי לזיין אותך בתחת״

האמת שמעולם לא חשבתי שנהיה כל כך קרובים.

הייתי כל כך מאוהבת בך בסתר, כמו כל הבנות בבית ספר. לא היה אפשר שלא לאהוב אותך... הכי יפה, הכי מוצלח והכי חכם. ולא ידעת בכלל איך אני מרגישה וגם בכלל לא הסתכלת לכיוון שלי. אולי בצדק, הייתי סתם גורה קטנה עם ציצים קטנים וגשר בשיניים.

כל כך שמחתי שאמא שלך התאהבה באבא שלי, וכשעברנו לגור כולנו באותו בית הייתי כל כך מאושרת. כל הבנות בכיתה שלי קינאו בי על זה שאני אהיה לידך.

אבל גם כשישנו בחדרים סמוכים וישבנו אחד ליד השני בארוחת ערב, גם אז לא התייחסת אלי. הסתכלת אלי כמו יצור... ובצדק!!! מעולם לא הגעתי לקרסוליים של החברות שהיית מביא הביתה. הן היו מדהימות.

אני לא אשכח את הפעם ההיא שגילית שאני מציצה לך ולחברות שלך. נהגתי להציץ לכם דרך החור של המנעול. הייתי יושבת בשקט ומסתכלת איך אתם מזדיינים. וכשהיית לבד, אהבתי להסתכל איך אתה מאונן על המיטה ומורח את השפיך על הסדינים. הייתי מציצה ואחר כך הייתי חוזרת למיטה שלי ומאוננת. 

והגיע יום אחד שכבר לא יכולתי להתאפק. הייתי חייבת להכנס לחדר שלך ולהריח את המצעים שלך, להריח את השפיך ואת הריח של חברה שלך. ובאמת שזה היה מטופש להניח שכבר יצאת לבית ספר בלי לבדוק את זה. אבל בדיעבד אני לא מתחרטת על מה שקרה. אני לא מתחרטת ששכבתי על המיטה שלך על הבטן ואוננתי, הסנפתי את הריח שלך וזה הטריף אותי. שכבתי על המיטה בגופיה בלבד ואוננתי מאושרת , הייתי כאילו אחוזת דיבוק ואז נכנסת לחדר והתחרפנת. קפצת על המיטה והבאת לי כמה סטירות לחי חזקות, ואז סובבת אותי על הבטן ודרכת לי על הראש והתחלת להצליף לי בישבן. כעסת נורא וצעקת, ואני סיפרתי לך שאני מציצה לך כבר תקופה ושהייתי חייבת להריח את המצעים שלך.  בכיתי וביקשתי סליחה.... וזה לא עזר. קראת לי כלבה טיפשה וצעקת עלי שאני מגעילה  אותך מאוד במיוחד בגלל שאני לא מגלחת את הכוס. אז הבטחתי לך שאגלח ברגע שתעזוב אותי. אז חייכת כמו פסיכי וגררת אותי לשירותים  והתחלת לגלח לי את הכוס. אני רעדתי תוך כדי שגילחת לי, לא יכולתי להפסיק לבכות. ואתה המשכת לסטור לי ולקרוא לי כלבה מגעילה. וכשסיימת, הכוס היה חלק. נראית מרוצה מעצמך... אמרת לי שמהיום תבוא לבדוק פעם בשבוע איך הכוס נראה.   ואם זה לא יהיה חלק אז תעניש אותי.

גם ככה מאז אותו מקרה הפכתי להיות כלבת השעשועים שלך. היית סוטר, צובט, מצליף ומכאיב בכל דרך אפשרית. התנהגת אלי בצורה כל כך שונה מהדרך שבה התנהגת לחברות שלך. אבל סוף סוף התייחסת ... ואני הייתי צמאה לכל מגע שלך. אהבתי להרגיש את גופי הכאוב אחרי מעלליך... הייתי שוכבת במיטה ומאוננת אחרי כל פעם שהיית מכאיב לי.

היית עוקב אחרי, לא נתת לי להתקרב לבנים אחרים. היית אומר לי שאף בן לא יגע באחותו הקטנה ללא אישורו.  ואם רק היית רואה אותי מדברת עם מישהו היית משתגע. היית מעניש אותי.... היתה לך נעל קבועה שאהבת להשתמש על הישבן שלי. ואני אהבתי את התחושה של העור השורף של אחרי העונש.

עכשיו אתה רחוק מהבית, בעניינים שלך. אני כל כך מתגעגעת למגע שלך ואני חושבת  עליך המון. מחכה שתחזור....  אני כל כך מטורפת עליך.... תחזור כבר!!!