לפני 7 שנים. 24 בספטמבר 2017 בשעה 19:19
אז מהימים האלו שהזאת ברכבת ממול מדברת אלי ושואלת משהו ואני חצי דקה לפני תוקעות את האוזניות הנוצצות שלי באוזנים בלי שום מוזיקה או קשקושים, באלי שקט. השאלה שלה נעלמץ באוויר.
אז לשעה אתה הופך להיות בנאדם קקי, שלא בא לו לענות על שום שאלה.
מכאן זה רק הולך ומשתפר, מתקנת את מה שהרסתי, (שעות לדפוק כל מסמר)
יורדת השכנה ושואלת עוד כמה זמן זה ימשך?! מסבירה לה עוד 10 דק'.
היא מקטרת ואומרת משהו , באלי
לצעוק לה - "חמודה, עד 23 מותר , תקראי חוקים " במבטא רוסי ערסי כבד וטוב.
מצד שני באלי גם לענות בקללה עסיסת ויפה שתכלס אני יודעת שאין לה שום אשמה.
אז שומרת את זה לעצמי עושה את הדברים זריז.
מהימים האלו שהצב יצא מהשריון ואין לו כוח להתגונן, אז הוא טיפה מנמיך את הראש ואומר "סבבה אחי, אלו החיים, בוא נזרום בשקט".