כניעה אמיתית מתחילה בפנים

"צעצוע טוב." השותף שלך חייך. "מרגיש את כל העונג הזה מבעבע בפנים וזולג דרכך. תן לזה לתפוס את המוח שלך, למלא אותו בעונג. אני רוצה שתדמיין עבורי עוד בועה של עונג טהור.  צור אותה בתוך ראשך. תן לעונג לחלחל אל תוכה, למלא את הבועה בכל התענוג הנפלא והחם הזה".

מחשבותיך האטו כשהתענוג שבך גבר שוב. לכוד בבועה שנוצרה במוחך. "זהו, בדיוק! תרגיש את הבועה הזו במוח שלך, ותן לה להתכווץ קצת. תרגיש כיצד היא הולכת וקטנה. התענוג לא פחות חזק, רק שהוא כבר לא תופס כל כך הרבה מקום בתוך הראש שלך."

התענוג עדיין היה שם. זיכרון של עונג. אבל הוא היה לכוד. מוסתר, לא מסוגל לעבור דרכך כמו שרצית. נעול בתוך הבועה, דחוס בלחץ, כמו בכלא. 

"ועכשיו, חמוד, תרגיש איך הבועה האחת הופכת לשתיים." בראשך, שתי בועות מרוכזות של עונג הופיעו במקום אחת. דחוסות ומלאות בעונג נשלט בקושי. "ועכשיו, יהיו שם ארבע."

הבועות התרבו שוב בראשך המנומנם, המתרוקן. "שְׁמוֹנֶה. שֵׁשׁ עֶשׂרֵה. שלושים ושתיים. שישים וארבע. עוד ועוד בועות של עונג בראש שלך. מכפילות את עצמן, ממלאות את ראשך עד אפס מקום. והנה, אחת מהן... פוף!" האצבע שלו טפחה חזק על המצח שלך. בועה אחת של עונג התפוצצה, וגופך התמלא שוב באושר מרוכז, רב עוצמה,  שנשפך והשתחרר מכלאו הדחוס.

"פוף!" עוד נקישה באצבעו על המצח שלך, והעיניים שלך התגלגלו לאחור כשעוד בועה התפוצצה. "פוף! פוף!" הוא המשיך להקיש על ראשך. התענוג הרגיש בלתי נשלט, מתרבה בפראות חסרת מעצורים. כל בועה מכילה מספיק עונג למלא את ראשך. בועות התפקעו בזוגות, בעשרות, נקישותיו של אדונך גורמות לך לרעוד בעונג לא נשלט. "ועם כל פוף",  הוא אמר, "תופיע במוחך בועה נוספת, מוכנה מראש להתפוצץ. מחכה לאצבע המיוחדת שלי, שתמלא אותך באושר."

זה לא תמיד היה קל, זה שהיה לך קינק לקול, לצלילים. האדון תפס אותך ממש מתחת לסנטר, וניענע בעדינות את ראשך מעלה ומטה, מחקה תנועה של הסכמה. "צעצוע כל כך טוב. תן לקול שלי להתיישב עמוק יותר במוח שלך. להשתלט עליך, בדיוק כפי שאתה רוצה שאעשה. זה כל כך מצחיק באיזו קלות אתה נכנע לי, לצליל קולי. כמובן, ההיפנוזה עשתה הרבה מהעבודה של לשבור אותך... אבל אני עדיין חושב שמגיע לי קרדיט על ההשקעה באימונים שלך..."

הוא משך אותך אליו, מחייך חיוך כל כך מתוק. "אבל, מצד שני, תמיד היית רגיש כל כך לקול שלי, נכון, יצור פתטי וחמוד שלי? תמיד מקשיב לי, תמיד מוכן לעזור. תמיד עושה כל מה שאמרתי לך. איך יכולת בכלל להתנגד כשהתחלתי להפנט אותך? לא הייתה לך בעצם שום אפשרות לפעול באופן אחר, מלבד לחשוב כל מה שאני רציתי שתחשוב. היית כבר צעצוע כל כך טוב מההתחלה, בלי שום הכשרה בכלל. השאר פשוט... זרם משם.".

התפתלת קצת, נבוך, מושפל מחולשתך, מהכניעה הברורה שלך מראש. המהפנט שלך הבין מייד. "שקט, מותק. תפסיק לנסות לחשוב כל כך הרבה. שנינו יודעים כמה זה קשה לך כשאתה לידי. אז פשוט... תשתיק את המוח העלוב הזה בשבילי." ניסית לפגוש את מבטו בהתרסה. אבל הקול שלו... כמו קטיפה, עטף והשתיק את מחשבותיך, לפני שאלו יכלו להפוך למילים.

כל כך רך, הקול שלו נגע בדיוק בטון הנכון כדי לגרום לך לשים לב. להקשיב. להיות מרותק. וזה גרם לך להיפתח גם לדברים אחרים. "זהו זה." הוא אמר. "בלי לחשוב. פשוט לשקוע. רק לך בעקבות המילים שלי, שוקע לתוך אושר חסר דעת. אתה לא צריך לחשוב, נכון, מתוק?" הוא הושיט לך יד.

אחזת בה, והוא משך אותך אליו, חיוכו כל כך מרושע, כל כך מתוק. "אבל תמיד היית רגיש לקול שלי, נכון, עבד שלי קטן? אז פשוט רק עקוב אחרי הקול שלי. עשה מה שאני אומר. אתה לא יכול עוד לחשוב על שום דרך אחרת. רק הדרך שלי. אתה כבר לא יצור תבוני. אין לך עצמאות. אתה חלק ממני, כמו היד או הרגל שלי. מציית מבלי לחשוב. זז וחוזר לרצוני בלבד. וזה מרגיש פשוט נפלא עבורך, נכון עבד?

נאנחת באורגזמה אדירה, מפרקת חושים. ריק מהכל, ריק בשביל הקול. ריק, בשביל אדונך. 

ריק, אך מלא באושר חסר גבולות.

כמה שטופי מוח אתם צריכים להיות, כדי לא לדעת ששטפו לכם את המוח?

כמה שטופי מוח תצטרכו להיות, כדי לדעת שאתם משועבדים, ולא יהיה אכפת לכם?

עד כמה אתם צריכים להיות שטופי מוח, כדי לציית למהפנט/אדון שלכם בכל פעולה, לשקף כל גחמה שלהם, ואפילו לא להבין שהאישיות המקורית שלך נעלמה מזמן?

עד כמה הייתם צריכים להיות שטופי מוח, כדי להיות כלי ריק ומוחלט, שמכיל רק את מה שהאדון עשה ממך, רק את מה שהוא שם לך בראש?

ועד כמה ארוכה ומרתקת תהיה הדרך להגיע לשם?

הייתה לאדונך רכות שאי אפשר לעמוד בפניה כשהוא ריגש אותך. אי אפשר היה שלא להירגע בידיו. זה היה בלתי אפשרי להתנגד לקולו. פשוט טבעי להקשיב לקול הרך שלו ולשקוע עמוק עבורו. הידיים שלו רוקנו כל חלק ממך בו הן נגעו מאנרגיה. ליטופיו העדינים מושכים אותך, את מחשבותיך, עמוק יותר ויותר.

ורצית עוד. תמיד רצית עוד. הרכות של הקול שלו הייתה כמו שמיכה חמה, מרדימה ומנחמת, הנפרשת על כל המחשבות המציקות שלך. מין נחמה הכרוכה סביבך, נועלת אותך במקום בחבלים בלתי נראים של הרפיה מבורכת. למה שתרצה לזוז, כאשר אתה יכול במקום זה פשוט להישאר במקומך ולהרגיש כל כך נוח?

לא רצית לזוז. לא רצית לחשוב. ולא היית צריך לעשות אף אחד מהדברים האלה. פשוט יכולת לתת לתת למילים שלו למשוך אותך עמוק יותר לטראנס. הלאה והלאה אל תוך אושר חסר דעת. זה היה כל כך קל לתת לו להשתלט על דעתך. לא היית צריך את לחשוב. רק להקשיב.

ולבסוף, הגיע הרגע שבו הכל הפך ליותר מדי עבורך. ההרפיה וחוסר הדעת השאירו אותך יותר נוזלי ממוצק. פשוט בריכה של רגיעה, לא מסוגל לזוז, לא מסוגל לחשוב. היית ריק, פתוח ומאושר. ואז, לבסוף היית מוכן בשביל אדונך. מוכן להתחיל את התכנות.

מצמצת. עינייך נפערות לרווחה כשהבטת במהפנט שלך. מצאת את עצמך כורע ברך לפניו. ההבנה הזו גרמה לך להרגיש עונג. אובך הטראנס התפוגג אט אט ממוחך, אם כי הזיכרונות של מה שהיה בטראנס הזה נמוגו איתו. משהו על ציות?

המהפנט שלך חייך והביט אליך מלמעלה. "איך אתה מרגיש, מתוק?" הוא שאל.

"נפלא". זה מה שהתכוונת לומר. ובכן, אמרת את זה, אבל אז הפה שלך המשיך לנוע. "לציית לאדון." לא התכוונת לומר את שתי המילים האחרונות. החיוך של המהפנט שלך התרחב.

"אני שמח לשמוע את זה." הוא אמר. "נפלא לציית לאדון." אמרת, מנסה לשאול מה קורה לך. אבל הפה שלך לא רצה להגיד שום דבר אחר, מלבד שלוש המילים האלו. משהו כנראה עבר על הפנים שלך, כי המהפנט שלך זיהה את הבעת פניך, ופלט צחקוק. "מה לא בסדר, צעצוע?"

"נפלא לציית לאדון." כל חזרה שלחה בך צמרמורת קטנה של עונג. זה הרגיש טוב להגיד את המילים האלה. בדיוק כמו שהרגיש טוב להישאר ולכרוע ברך לפני אדונך. "אתה מבולבל לגבי מה שקורה? זה בסדר, תן לי להסביר, צעצוע." הוא אמר בחיוך מרושע.

"נפלא לציית לאדון." ההנאה גברה. הנשימה שלך הפכה מקורטעת מרוב גירוי כשהפה שלך זז לבדו. "ובכן, זו רק קצת... התניה עצמית בסיוע שלי. שנינו יודעים שציות לי הוא אושר בשבילך, נכון חיית מחמד? ובכן, רציתי להראות לך את זה. יש לך עכשיו את המנטרה שלך. אתה יודע את המקום שלך. כנוע, לרגליי."

כשהוא סימן לך, הרגשת את הפה שלך נפתח לבדו. הצד השובב והעקשן שבך ניסה לסגור אותו בכוח, אך ללא הועיל. "נפלא לציית לאדון."

התענוג היכה בך שוב, חזק יותר הפעם. "זהו זה, עבד חמוד. אני רק מלמד אותך לציית. ואתה לא תוכל להמשיך להתנגד לי לאורך זמן, צעצוע טוב שלי. אחרי הכל, אתה נלחם כנגד עצמך עכשיו. ואני פה  כדי לעזור לך להפסיד."

שי ידע שמשהו לא בסדר כשרונן נכנס לפתע לסלון, והוא לא הרגיש שום תגובה בתוכו, רגשית או פיזית. אבל כמובן שהוא גם לא הצליח להגיב לידיעה שמשהו בו לא בסדר, אז זה לא היה שההבנה הזו באמת עזרה למשהו. שי רק הביט ברונן, עיניו החומות נוצצות באדישות, והמשיך למשוך ולדחוף את הדילדו הרוטט שלו פנימה והחוצה מישבנו המגורה. הוא אפילו לא טרח לסגור את רגליו המפוסקות לרווחה על הספה, שלא לדבר על להוריד חזרה את הגופייה שכרך סביב צווארו, שבמצבה המורם חשפה את גופו המרשים ועורו החיוור, החלק. הוא לא הצליח להביא את עצמו לדאוג לגבי כך שהוא נתפס מאונן, למרות שמבחינה אינטלקטואלית הוא ידע שהוא היה אמור להיות נבוך עכשיו, או להגיב בזעם. זה פשוט לא נראה לו כל כך חשוב עכשיו.

רונן לא נראה המום לגלות את שי עם רגליו פשוקות,  והצעצוע האהוב עליו מזמזם בעכוזו. גם עובדה זו הרגישה כמו משהו בעל משמעות, שהיה צריך להיות חשוב לשי. הם גרו יחד כבר כשלושה שבועות, ואיפשהו בחלק האחורי של המוח המלוכלך והמבולבל של שי, הוא זכר שיחה שהוא יכל להישבע שהם ניהלו, על כך שהסידור הזה הוא פשוט עניין של הכרח כלכלי בין שני מכרים מזדמנים, אבל הנה רונן פשוט עומד שם, מסתכל עליו מאונן בכל הכוח באמצע הסלון המשותף שלהם, והוא לא נראה נסער. הוא אפילו לא היה מופתע. הוא נראה כאילו שהוא שותה לרוויה את המראה שלפניו, הבעת פניו רעבה מציפייה, ושי הבין בדיוק איך הוא הסתכל עליו, אבל עדיין, הוא לא הצליח להפסיק!

זה הרגיש... ובכן, זה הרגיש מדהים לחלוטין, פשוט ברמה גולמית ופיזית, אבל זה הרגיש גם מוזר ולא נעים. ראשו של שי הרגיש עמום, ריק באופן מוזר מהרגשות שהוא היה אמור לחוות, אבל הוא יכל עדיין לחוש את הצורה, את החלל שהיעדרם השאיר בראשו, והיו קילומטרים על קילומטרים רבועים של שטח נפשי שהרגע הזה היה צריך למלא. אבל לא. הוא לא הרגישה בושה להשוויץ בגופו, הוא לא הרגיש מופתע מהדחף המוזר שלו לטחון את החור שלו על הספה בסלון. הוא אפילו לא הרגיש מושפל או פגוע, כאשר רונן שלף את הזין הנוקשה שלו והתחיל לאונן למראה שלפניו. התחושה היחידה שנראתה לשי אמיתית כרגע הייתה האורגזמה המתקרבת, שעד מהרה התרחבה כדי למלא את כל הריקנות שהרגשות האחרים השאירו מאחור. הוא התכוון לגמור כל כך חזק מכל זה.

וכך גם רונן. שי יכל לראות את הזין שלו מתחיל לדלוף ברצינות. שי הרגיש כיצד המבט שלו מתקבע על הזין המרשים של רונן, בהיעדר כל גירויים חזותיים אחרים שהגירוי שלו יכל להיצמד אליהם, והוא ידע שמוחו מארגן את עצמו מחדש בעדינות ובשקט, כדי לקשר את מראה הזין של רונן עם פעימת התאווה החמה והרטובה שבין רגליו שלו. רונן לא אמר מילה, וגם שי לא, אבל לשי הייתה הבנה פתאומית ואינטואיטיבית, שזו כנראה רחוקה מלהיות הפעם האחרונה שבה הוא הולך להיסחף לתוך חלומות אירוטיים ולשחק עם החור שלו על הספה, וגם רחוק מהפעם האחרונה שהוא עומד להיות כר הנחיתה לשפיך של רונן. וכל המקומות שבהם הלם, כעס ומבוכה היו צריכים להיות, פשוט התמלאו על ידי הנאה מינית עזה וחזקה. רונן עשה לו את זה איכשהו. הוא שינה את מוחו, איכשהו. אבל זה לא גרם לזה להרגיש פחות טוב.

טיפות חמות של זרע מלוח ניתזו על הבטן והפנים של שי. המוח שלו לקח את זה כאות להגיע סוף סוף לשיא, ולגמור באכזריות עד שישבנו בער מגירוי ותאווה.

ומבלי לומר מילה, רונן פשוט הסתובב ויצא מהחדר.

"אוי, איזה כלבלב טוב אתה!" המהפנט שלך אמר. הרגשת ניצוץ של התרגשות, שמחה ואז בלבול כשהוא קרא לך ככה. הוא שם את ידו על ראשך, וגירד באהבה וברכות את שיערך ואוזנייך. חלק ממך חשב להתרחק ממגעו, אבל זה הרגיש ממש טוב.

משהו בטח השתנה על הפנים שלך, כי הוא משך את היד שלו לאחור, ונראה מודאג. "מה קורה, חמוד?" הוא שאל.

לקחת לך רגע להתאפס, עדיין מתענג על תחושת היד שלו מטיילת לך בשיער. "אני בדרך כלל לא ממש אוהב שיקראו לי כלבלב." ענית.

הוא חייך בהפתעה מעושה. "בדרך כלל? אז אהבת את זה כשקראתי לך כלבלב טוב עכשיו?"

שוב, הרגשת פרץ של התרגשות כששמעת אותו אומר את המילים האלה.

"כֵּן. אני- זה הרגיש אחרת." אמרת. החיוך שלו התרחב. "טוֹב. זה רק אומר שזה עובד".

"זֶה?" אמרת, פגשת את מבטו בבלבול. "כֵּן. ההתניה. העבודה שאני משקיע כדי להפוך אותך לכלבלב הטוב שלי." הוא הרים משהו בידו, ולחץ עליו. זה השמיע רעש חזק, מין קליק, ורגשות כניעה חזקים שטפו והציפו אותך פתאום.

אדונך חייך כשראה איך זה השפיע עליך. "אתה כל כך חמוד ככה! אני שמח שאמרת כן לזה, גם אם רצית שאנעל את הזיכרונות של התהליך מהמוח הער שלך. אז זה מה שעשינו יחד. נעלנו את האימונים שלך מהזיכרון, והפכנו אותך לכלבלב הטוב שלי, מבלי שתדע על זה בכלל!"

הביטחון שלך התערער - לא יכולת לזכור את זה. שום דבר מזה. האם הוא מנסה לעבוד עליך? האם באמת ביקשת את זה? להיות כלבלב של אדונך, של החבר שלך? אבל, זו כנראה הייתה הנקודה, חשבת. חוסר הידיעה, חוסר הביטחון, היו מפחידים, אבל גם מגרים, איכשהו. ואז, הוא לקח את הסנטר שלך בידו, עדיין מחייך. "שקט, כלבלב. אתה לא צריך לדאוג, או אפילו לחשוב. רק תן למחשבות שלך לשקוע, להיעלם ולהיסחף בשבילי. 

כלבלבים לא דואגים מכלום. פשוט תהיה כלבלב טוב בשבילי, ותן לי ללטף אותך."

וזה, כבר נשמע לך טוב מדי מכדי לסרב לו. וכמעט מבלי לשים לב, נבחת בשמחה והתרגשות.

"אה, אה, אה. תתאפק, חיית מחמד קטנה שלי." אמר המהפנט שלך, האצבע שלו עדיין נעה בספירלה איטית לנגד עיניך. "אל תיכנע לכוחי עדיין. פשוט תצוף לאורך השביל הקסום והמתוק הזה של מילים וערפל." האצבע שלו עלתה למעלה, ועיניך עקבו אחריו מבלי מחשבה, המוח שלך מתבהר מעט.

ואז האצבע שלו צנחה מטה, מחשבותיך שוקעות במהירות, בדיוק כשהעפעפיים שלך צנחו ונסגרו כמעט לחלוטין. "זהו זה. כל כך קל להוביל אותך למקום הזה. לא מהופנט לגמרי עדיין, רק נסחף בשבילי. אתה מרגיש כל כך נחמד, רגוע ונוח, לא כך?" הוא שאל. הנהנת.  הכל נשמע כל כך הגיוני כשהוא אומר את זה. היה לך כל כך קל פשוט להסכים.

זה היה כל מה שיכולת לעשות כרגע. להנהנן ולהסכים.  מילים היו קשות מדי עכשיו בעבורך. לדבר דרש המון ריכוז ומאמץ. ואתה היית כל כך ריק, כל כך עייף. הוא פשוט צחק.

"טוֹב. זו חיית מחמד טובה. רק משתלשל על קצה חוטי השליטה שלי. רוקד תחת כוחי. כל כך קשה לך להסיט את המבט. כל כך קל לבהות. לשקוע. להיסחף." האצבע המשיכה לנוע, למעלה ולמטה, סחור וסחור בסיבובים.

המוח שלך התפורר, המילים שלו מילאו את הסדקים, דחקו את המחשבות שלך החוצה מראשך. "זה בסדר. עשית עבודה כל כך טובה בשבילי. כמעט הגיע הזמן. רק תבהה בי עוד רגע ו..." האצבע האטה. "לישון." הוא נקש באצבעותיו, ועיניך התגלגלו לאחור.

הגיע שוב הזמן לציית.

.I am not letting you go, baby. 

I miss you every day.

We were made for each other, and I want you to stay.

I know that you left me and then closed the door.

And that made me want you even more than before.

You say that I'm toxic, I'm bad for your soul.

Just look through your keyhole, my eyes make you fall.

Look into my eyes baby, hear what I say.

Let my voice and my cadence make your mind delay. 

You love when I trance you, remember it now.

Your muscles feel feeble, your legs move to bow.

You're dropping so deep now, you open the door.

Soon I will make things work just like before.

I will fix you my baby, despite of yourself.

My words are your thoughts now, with cunning and stealth. 

Soon you will be perfect, and no one will know.

And you'll learn to love me, and will never go.

Your mutiny's over, your will is undone. 

From now to forever, I will be the one.

The one who commands you, the one to control.

The one that you'll love and obey above all. 

For me a beginning, for you it's the end.

My power remakes you, before me you'll bend.

This night was your last as a free human being.

No one will suspect that you dance on my string.

And each night, before we both go to our bed,

I'll break you and leave you so mindlessly dead.

You'll never break free, you'll never be whole.

This struggle is over.

Goodbye, mindlessdoll.

אבנר התעורר לקול צלצול הטלפון שלו, אבל זה היה רק ​​במובן הטכני ביותר של המילה - עיניו החומות העמוקות נפקחו ונפערו לרווחה, אבל הן היו זגוגיות וחסרות מיקוד כשהרעש הרך של הצלצול המוזיקלי החוזר ונשנה הכניס אותו לטראנס עמוק. זה קרה עוד לפני שהמוח המודע שלו הצליח אפילו לנסות להתחיל לעסוק במציאות. התוצאה הייתה כניעה מהפנטת כה עמוקה, עד שאבנר לא יכל לחשוב כלל, אפילו לא במובן הרופף ומוסח הדעת שיצא ממנו בדרך כלל כשהוא היה בשליטתו של אדונו.

הוא פשוט הושיט את ידו, הוריד את הטלפון החכם שלו מהשידה ליד המיטה, ולחץ על הכפתור לקבל שיחת הוידאו הנכנסת, בלי שום מודעות לתכנות העמוק שהוא מציית לו, בלי זיכרון של הפקודות שקיבל מאדונו.

באותה צורה בדיוק, הוא הרגיש אושר פנימי, ולא היה בו שום ספק לגבי הורדת השמיכות כדי לחשוף את גופו השזוף, הנאה, ואת שריריו המכוסים שיער דק ומתולתל. זה בדיוק מה שהוא עשה כדי להתכונן לשיחות הלילה המאוחרות של האדון, חלק אוטומטי מהשגרה שלו. כמו להוציא את הלשון שלו מפיו בהבעה של אידיוטיות. אבנר לא היה צריך לחשוב על זה יותר מדי, וגם לא רצה לחשוב על זה בכלל. למעשה, הוא גם לא יכל בכלל לחשוב על זה, לא אחרי שנתיים רצופות של פגישות ליליות קבועות עם המהפנט האהוב עליו. אבל הוא כבר ניהל את כל השיחות ונתן את כל ההסכמות שהיו צריכות להינתן לאדונו ברגעים היותר צלולים שלו. אבנר אהב את הרעיון של להתעורר ישירות לתוך טראנס, וזה גרם לו לגירוי כל כך חזק, להיות ריק ונשלט כל כך.

כשאדונו הופיע בצד השני של השיחה, ירכיו המתפתלות של אבנר כבר היו מרוחות ודביקות מרוב גירוי של איבר המין הנעול שלו.

"שלום, ילד יפה," האדון בירך אותו, ידו האחת כרוכה כבר על איברו הנוקשה, תוך שהוא מלטף אותו קלות. "האם אתה מוכן לעוד תכנות?"

אבנר הנהן, אצבעות ידו הפנויות כבר צוללות בין רגליו כדי לשפשף את הכלוב הנוצץ שלו בדיוק באותו הקצב שהוא ראה אצל אדונו על המסך שלפניו. האמת היא, כפי ששניהם הודו זה בפני זה במהלך ההתכתבויות שלהם לאורך שעות היום, אבנר לא היה זקוק לעוד תכנות כדי להפוך אותו לזונה המושלמת עבור אדונו. אפילו ממרחק של כמעט 300 קילומטרים, האדון בחר את המלתחה שלו, התזונה שלו, קבע בעבורו את כל פעילויות הפנאי הליליות שלו, והגדיר עבורו בדיוק את רמת האינטלקט שהוא הורשה להציג בכל זמן נתון. אבל זה לא אומר שאבנר לא היה מוכן ליותר.

אבנר תמיד היה מוכן לשטיפת מוח, אפילו באמצע הלילה. והבעלים שלו תמיד היה מוכן לשטוף את המוח שלו רק עוד קצת.

האדון הגיב להנהון האיטי והמנומנם של אבנר בחיוך רחב, "ילד טוב!" הוא אמר, מבלי לצפות לתגובה מילולית, לפחות לא במהלך הטראנסים המאוחרים האלה בלילה. גם אם אבנר לא היה כל כך עמוק כרגע, עד שמילים נהפכו בעבורו ליותר מדי מאמץ, הרי שמראה הזין של האדון גרם לפיו של אבנר להיפתח לרווחה וללשון שלו להישפך החוצה מייד, כשפיו וגרונו התמלאו בבשרו הפועם, העבה והנוטף של אדונו (או לפחות, כך זה הרגיש במוחו ודימיונו של אבנר). גניחות, אנחות והסכמה חסרת דעת היו בערך כל מה שהוא עומד להוציא מאבנר במצבו הנוכחי, ובטח שלא מילים. אבל, העצמי העמוק של אבנר ידע ששום דבר לא מדליק אותו יותר מאשר כשהאדון הופך אותו קצת יותר בכל יום לכלי חסר דעת, המשועבד להתניה שלו. הגירוי העמוק שהוא חש כרגע גרם לו לטפטף ללא שליטה, עד לנקודה שבה איברו הנעול נלחם למלא כל מילימטר פנוי בכלוב המתכת הנוצץ, מעצים עוד יותר את הגירוי והתסכול של אבנר, שהמשיך להיאבק ללא הכרה לנסות ולהגיע לזקפה, המשוב שנוצר מניסיונותיו הכושלים רק העצים את העונג, הותיר את אבנר ואת אדונו רותחים מתאווה וגירוי.

אבל לאדון הייתה מספיק שליטה עצמית בכדי לעכב את הגמירה שלו, לזמן קצר לפחות. ורצונו המרשים מנע גם מאבנר לגמור לפני כן. "הזין של האדון הוא האלוהים שלך, מתוק," הוא לחש, ואבנר שוב הנהן בהסכמה ריקה וחסרת מחשבה. הוא לא יזכור דבר מזה בבוקר, לפחות לא במודע, אבל זו הסיבה שהם הקליטו את כל השיחות המיוחדות האלה.

ואבנר יבלה את רוב אחר הצהריים שלו מתחמם בהדרגה מול הפורנו תוצרת בית שהם יצרו עכשיו ביחד, מכין את מוחו ונפשו לעוד שיחת לילה ארוכה עם האדון.