לפני שנה. יום חמישי, 23 בינואר 2025 בשעה 8:33
דרור בהה בשקט בטלפון הנייד שלו, תוהה מה היה כל כך חשוב עד שחברו איתי היה חייב לראות אותו אישית, עד כדי כך שהוא אפילו הזמין עבורו מונית כדי לאסוף אותו. "בכנות, לפעמים אני לא יודע מה קורה בראש של החבר הכי טוב שלי", הוא אמר לעצמו. באנחה של השלמה, הוא חייג אל המספר של "המונית הנשגבת" שאיתי שלח לו. הטלפון צלצל שלוש פעמים, ונענה על ידי גבר עם מבטא מזרחי כבד. "נסיעות מונית נשגבת, האם אתה רוצה להרגיש נשגב?" הוא שאל.
"אני מברר לגבי המונית שנשלחה לפינת הרצל וביאליק", הוא ענה בצורה חדה בטון הרגיל שלו. "בהחלט. אני מגיע לאסוף אותך עוד מעט," הקול בצד השני אמר, וניתק את השיחה בפתאומיות לאחר מכן. "אה," דרור נאנח שנית. "טוב, אני מניח שאתה מקבל את מה שאתה משלם עבורו, וזו מונית חינם, על חשבון איתי."
הוא נעמד בפינת הרחוב, מחייך קלות כשהשמש פרצה מבעד לעננים, כשרק זמן קצר קודם לכן ירד גשם ללא הפסקה. הוא העמיד פנים שהוא לא מודע למבטים השקטים אך מלאי ההערכה שנזרקו לעברו מגברים ונשים כאחד, אך התגאה בהם בסתר, מאד מרוצה מהעובדה שהוא עיצב ויצק את גופו ואת נפשו לשילוב שאי אפשר לעמוד בפניו. והוא אכן היה יפהפה, גובהו מטר ותשעים בנעלי הריבוק שלו, שערו החום החלק ארוך עד כתפיו, נשפך ברכות על החולצה השחורה שנצמדה נואשות למסגרת המסותתת של גופו, בעוד הבד נמתח עד דק על בטנו השטוחה ושריריו המשתרגים. כמדריך כושר אירובי, דרור התאמן כמעט ארבע שעות ביום, ומצא עונג רב בלהקניט ולפתות את תלמידיו, מאוהב בסתר באופן שבו עיניהם ליטפו את דמותו כשהוא קופץ ומדגים תרגילים, זיעה עפה ממצחו, בעוד עיניו הכחולות והצלולות נוצצות וקולטות כל מבט סודי ומהיר.
שקוע במחשבות, הוא נבהל לרגע כאשר מונית וולבו מיושנת עצרה לפתע מולו. הוא התאפס על עצמו במהירות וקפץ פנימה. הדבר הראשון שדרור הבחין בו היה שלמונית היו חלונות כהים שמנעו מהעולם החיצון לראות דבר ממה שקורה בפנים. כריות המושב היו עשויות מקטיפה רכה וירוקה. הרכב נראה יותר כמו תוכה של לימוזינה מהודרת.
ואז דרור הביט מבעד לזכוכית הדו-כיוונית של המחיצה בין הנוסע לנהג, וראה שהנהג שלו הוא גבר מזרחי. לא רק גבר, אלא גם אחד יפה להפליא. הוא לבש מין חולצת קפוצ'ון חומה פשוטה, עיניו הכהות נוצצות בהנאה, עור הזית שלו ממוסגר במפל שיער שחור כהה, ונראה שהוא בילה ימים שלמים בחדר הכושר, בונה הר של שרירים. כשהוא דיבר, דרור זיהה את קולו בתור הקול של האיש שאיתו דיבר כשהתקשר. הנהג חייך שוב. "איך קוראים לך, ילד יפה שלי?"
"דרור," הוא ענה, "ואני לא ילד, אני גבר." הנהג רק חייך שוב, מתעלם מההערה התקיפה של דרור. "אתה בהחלט גבר," הוא אמר, מביט ברעבתנות בנוסע שלו. "תירגע ותרגיש נשגב."
"פשוט סע," השיב דרור, מוטרד קלות. "כן," הוא חשב לעצמו, "נהג גיי לנוסע הומו. פשוט המזל שלי..." המכונית התחילה בנסיעה במהירות, ודרור נזרק בהפתעה עמוק לתוך הכריות הרכות. לפני שהספיק למחות על הנהיגה האגרסיבית, נפתח פתח אוורור לרגליו, וענן ארוך וחם של עשן לבן ננשף בפניו. דרור הניד בראשו, עיניו מטושטשות ומתמלאות בדמעות. "מה לעזאזל?!?" הוא חשב.
"היי, נהג... מה..." "שמי מירון," אמר הנהג. "בבקשה תקשיב לזה." מירון לחץ על כפתור בלוח המחוונים, ומוזיקה מזרחית רועשת וקולנית נשפכה בפול ווליום מהרמקולים סביב ראשו של דרור.
דרור פתח את פיו בכדי לדבר, רק כדי לבלוע בלי כוונה ענן עשן נוסף. הניחוח החם והחריף מילא את נחיריו, אוזניו ומוחו, מעמעם את תפיסת עולמו ומחליש את נחישותו להגיב. הוא ניסה לפתוח את החלון, אבל זרועותיו הרגישו לפתע כבדות ועייפות, כאילו זה עתה סיים להרים משקולות. בנוסף, משהו בין רגליו התחיל להתעורר ולהרגיש קשה ומעקצץ כנגד הבד של בגדי האימון שלו. אפילו התנועה הקלה ביותר גרמה לזין המתנפח שלו להרגיש פרצים של עונג וגירוי. ובדיוק כשהראש שלו התחיל להתבהר לזמן קצר, הוא הרגיש את תנודות הבאסים של המוזיקה שמגיעות דרך הרמקולים, המושב, ולכאורה מהעולם סביבו, התופים הפועמים דופקים את פעימותיהם לתוך ראשו. התפרצות עשן שלישית גרמה ללסת של דרור להתרופף מעט, והעשן עשה את דרכו במורד גרונו, ואל עבר ריאותיו המתמלאות.
דרור השתעל וקירטע מעט, ואז כל גופו התעוות לפתע, ראשו צונח לכיוון רגליו. הניחוח החמוץ-מתוק של הזרע שהחל מטפטף בתחתוניו התערבב עם עשן הקטורת המתפשט במונית, והציף את מחשבותיו בענן של תאווה מינית. "גמרתי במכנסים," הוא חשב לעצמו במעומעם. "אֲנִי..." ענן נוסף היכה בו, והסתחרר סביב ראשו. גופו התקשח לפתע בעוד אורגזמה נוספת, שחנקה את המחשבה שבראשו. דרור הניח את ראשו המסוחרר על הכריות, עיניו התגלגלו פנימה. הוא נאנק בחולשה, מרגיש חסר אונים לחלוטין וקצת מפוחד, לא מחשש לביטחונו, אלא בגלל שהוא היה כל כך חסר הגנה מפני ההתקפה המוחלטת הזו על כל חושיו. דרור תמיד היה בשליטה, תמיד מנהל את העניינים סביבו. הוא ראה את עצמו כסוג של זכר אלפא, כזה שמעולם לא נתן לתשוקות שלו לשלוט בו. להפך; הוא תמיד שלט באחרים בעזרת גופו המרשים, יופיו ותבונתו.
ובכל זאת, הנה הוא כאן, במצב הזה, רצונו נכנע אט אט לרעיון של הפקרות מינית מוחלטת. ידיו נדחפות ללא מודע אל תוך מכנסיו ההדוקים, קורעות מעט את הבד הדק, העדין. התחושות היו כל כך חזקות, שהן גרמו לשיניו להתהדק ולחרוק. הוא עצם את עיניו, אולי רק לשנייה, אולי לשעה, כיוון שדרור איבד כל תחושת זמן, ואז פקח אותן בכדי לגלות את מירון במושב האחורי יחד איתו, מתנשא מעליו, ופניו מלאות בתחושת ניצחון והתרגשות.
בתנועה מהירה אחת, מירון התפשט, חולצת הברדס החומה נפלה מעליו וחשפה את גופו העצום והחושני, שנראה כאילו יצא מתחרות מר-עולם שרואים רק בטלוויזיה. ניחוח המין הלוהט שלו עטף את דרור בזיעה גברית חמה ודביקה. ללא מילים, מירון השליך את עצמו על דרור, ופתח את פיו בכוח, מחדיר פנימה את לשונו המרושעת והחוקרת.
דרור נאנק תחת המתקפה המינית, זרועותיו עוטפות את החוטף שלו. תחילה הוא ניסה להדוף אותו, ואז, בהדרגה, דרור קיבל אותו לאט, מוחו המבולבל נפתח להנאה החדשה והלא צפויה הזו. גבו התעקם כשמירון קרע את חולצת האימון הצמודה שלו מעליו, פיו מוצץ בגסות את שרירי החזה של דרור, ידיו מושכות את הבד שהמשיך להשמיע קולות קריעה. ואז, מירון פשוט ליקק את האמצע של גופו העירום של דרור עם הלשון, גולש למטה מהחזה ועד לקוביות בבטן, ואז החל ללקק את הזין הזקור שלו בזריזות ומיומנות מרשימים. דרור עצם את עיניו וגנח בניגוד לרצונו, מוחו המעורפל מתמלא במראות ותחושות מוזרים ונפלאים. הוא ראה את עצמו עירום וכורע בפני הגבר האקזוטי הזה, לשונו מלקקת את כפות רגליו במחווה סמלית של כניעה ושעבוד. הוא ראה את עצמו מרוח בשמן ובבושם, לבוש בבגד ים בלבד, ונראה כמו נער ליווי יוקרתי. דרור הצליח עדיין להסמיק לגוון ארגמן עמוק, כשקלט שהוא מכופף לחלוטין כרגע, וציפורניו הארוכות של מירון מענגות את גבו בשריטות אירוטיות ארוכות.
עיניו נפערו שוב במלואן לרגע, כשמירון תפס בשערו המפואר, מושך אותו למטה עד למפשעתו. "שתה ממני," הוא הורה לדרור בקול עמוק, ניחר מתשוקה.
דרור הניד בראשה לשלילה, מפחד להיכנע לשולט הלא צפוי שלו. "לא בבקשה," הוא ייבב. "אני אף פעם לא..."
"אבל חשבת על זה לעתים קרובות," קטע אותו מירון, ועיניו הכהות קדחו לתוך נשמתו של דרור. "פיתית רבים בגופך, ובכל זאת מעולם לא הרגשת את מגע הפיתוי והתשוקה משתלטים על גופך שלך."
דרור בהה לרגע ביאוש בעיניו של מירון, בלי יכולת שלא להסכים. הוא נהנה להתגרות באחרים בעזרת יופיו, ולא יכל להכחיש שהגוף שלו פשוט נמס כרגע מהכניעה לאיש המסתורי הזה. ללא מילים, הוא הרגיש את עצמו מתקרב אל הזין העבה והמרשים של מירון, הריח של זיעה והורמונים גבריים מתחזק עם כל רגע שעובר. דרור מצא את עצמו נאנח בתשוקה, כשפיו מצא את ביתו המיועד.
מירון השליך את ראשו לאחור וזעק בהנאה, ידיו מסתבכות בכוח בשערו של דרור, מנחות אותו וקובעות את הקצב. הירכיים הרחבות שלו התכופפו והוא טחן את עצמו לתוך פניו של דרור, פורק את השתן החם שלו אל תוך גרונו הניחר של הגבר המסומם מתשוקה.
כמו נווד מדברי צמא, דרור גילה עצמו שותה עמוק מהסם הבלתי ידוע הזה, הטעם שורף את פיו וגרונו, זורם עמוק לתוך עצמו, לתוך ההגדרה העצמית שלו. הוא צעק בקול גם כשמירון דחף אותו עמוק אל תוך הכריות והתיישב עליו, פיו יוצר אטימה מושלמת סביב איברו הנואש של דרור. דרור חפר את אצבעותיו עמוק לתוך ישבנו המוצק של מירון, נכבש לחלוטין על ידי הצורך שלו בפורקן אורגזמי שכמותו לא חווה מעולם. אורגזמה סופית, מרעידת נשמה וגוף, גרמה לו לשחרר צעקה עמוקה, גרונית. הצליל נשמע עמום כשהוא עדיין קבור מתחת לגופו העצום של המורה שלו, המדריך שלו, האדון שלו...
הוא פקח לאט את עיניו, מאד מטושטש, עדיין מבולבל ולא יציב. לקח לו כמה רגעים עד שדרור הבין שהוא עכשיו לבד, ושהמונית עדיין בתנועה. אבל איך.... כשהוא התיישב מחדש, בקושי, המונית נעצרה. דרור סובב את ראשו כשהדלת נפתחה.
מירון עמד שם, חולצה חומה מבורדסת דומה לשלו בזרועותיו. "תלבש את זה," הוא אמר בחדות. דרור פשט באיטיות את שאר בגדיו הרוסים והקרועים מגופו המיוזע, לובש את חולצת הברדס הארוכה, שכיסתה את גופו כמעט עד ברכיו. כשהוא אוחז בידו של מירון, דרור יצא מהמונית, והבין במעורפל שהוא נמצא מול דירתו של איתי.
"בוא איתי," ציווה מירון. "כן, אדון," הוא ענה בחוסר מחשבה, לא לגמרי מבין עדיין למה הוא אמר את זה, אבל דרור הרגיש את הידיעה שזה נשמע נורמלי לחלוטין, נכון, מקובל.
יחד הם עברו דרך הלובי, מתעלמים מעיניו הפעורות לרווחה של השומר שבהה בהם. במעלית, דרור לחץ על הכפתור לקומה של איתי, ואז פנה אל מירון. "אני..." הוא אמר.
אצבעותיו של מירון פגשו את פיו. "ששש," הוא לחש בשקט. "אל תדבר, אל תחשוב, רק תרגיש. תרגיש כמה טוב הגוף שלך מרגיש, לממש ולהגשים סוף סוף את הרצונות הנסתרים ביותר שלך". דרור סגר את הפה, ועשה כפי שנאמר לו. שניהם יצאו מהמעלית, צועדים יד ביד אל הדלת של איתי.
צליל של מוזיקה מזרחית כבדה בקע מקירות במסדרון. כפי שציפה, מירון מצא את הדלת לא נעולה, והוא נכנס, למצוא את הדירה חשוכה ומריחה כמו סקס, מוארת רק בנרות. איתי עצמו עמד במרכז החדר, גופו נוצץ מזיעה ושמן, מתנדנד לאט לקצב החושני של המוזיקה, ונראה אבוד בעולם אחר. אולי הוא רקד שם כבר שעות, ואולי נצח שלם.
עיניו של דרור התרחבו, כשהוא מעכל לחלוטין את המראה של חברו הטוב ביותר, עירום ומהופנט מהמוסיקה, אגלי לחות וזיעה נוטפים ממנו. "הבוקר עזרתי לחבר שלך להרגיש נשגב, ועכשיו עזרתי לך," מירון הסביר, ידו נעלמת לתוך כיס חולצתו, מופיעה שוב עם מקל ורוד ענק של קטורת.
"עכשיו, כולנו ביחד, נעזור אחד לשני. לְהִתְפַּשֵׁט."
דרור נענה לפקודה התקיפה, חולצת הקפוצ'ון שלו נושרת לרצפה, גופו מתנדנד בחוסר יציבות. "אֲבָל..."
"תירגע, דרור, ותרגיש נשגב," התערב איתי, עיניו מעורפלות מתאווה בזמן שהוא טורף חזותית את חברו הטוב ביותר. "זה מרגיש כל כך טוב להרגיש ככה." מירון הדליק בדממה את מקל הקטורת, ואז משך את דרור לעבר ענן העשן שכעת נשפך על הרצפה, במעלה רגליו, ועמוק לתוך עצמו. תוך רגע, דרור התכסה בענן ורוד לוהט של ריחות ארומטיים, יסמין, מושק, פצ'ולי וסקס. פיו נפתח מעט, מוחו מקבל בעיוורון את כל התחושות החדשות שהוא גילה. הקטורת נשפכה לתוך עורו והנקבוביות שלו, מעצבת אותו מחדש, מפתה אותו, משנה את תפיסות הסיפוק שלו.
לאחר רגע, דרור חש את ידיו של חברו הטוב על עורו המעקצץ והרגיש. ידיו של איתי מצאו בקלות את זקפתו של דרור. ואז, מירון נכנס לענן, עירום ובלתי ניתן לעצירה, ועיניו שוב מילאו את נשמתו של דרור. "בוא נתחיל עכשיו," הוא חייך. דרור נאנח שוב, בפעם האחרונה. ואז שני הגברים היו עליו, וידיהם לימדו אותו מחדש מה המשמעות של כניעה ועונג.
