מעבר להרי החושך

אבל לפעמים נראה לי שכתבו את המילים האלה במיוחד בשבילי. ובשביל מה שהרגשתי איתך. 

התלבטתי איזה ביצוע לשים. איזה ידבר אלי יותר? ואיזה אליך? אם אתה בכלל קורא פה... 

כולנו זקוקים לחסד,

כולנו זקוקים למגע.

לרכוש חום לא בכסף,

לרכוש מתוך מגע.

לתת בלי לרצות לקחת

ולא מתוך הרגל...

(פוסט לפה כי רבתי עם פייסבוק) 

אני התחסנתי. אבל אני גם זאת שהתחננה לרופאה שתרענן לה את האנטיטטנוס כי עברו יותר מדי שנים ואני כישרון מבוזבז... אבל נשים את זה רגע בצד.

אני לגמרי מבינה למה אתם לא רוצים להתחסן. לא מסכימה אבל מבינה.
ההנחיות של התו הירוק מובנות לי רק בערך, אבל בכל מקרה לא אני קבעתי אותן.

מה אני כן עושה?
אני עובדת בבדיקות קורונה.
אני לא בודקת רק מתנגדי חיסונים.
אני בודקת גם הרבה ילדים קטנים שרוצים תו ירוק. או סתם לבקר את סבתא בלי לחשוש. ולצאת מהבידוד. אני דוגמת תינוקות מחובקים על ידי הורים מודאגים. אפילו דגמתי פעם שר בממשלה שבימים העמוסים בא להידגם כאחד האדם.
אני דוגמת גם מתנגדי חיסונים ושמחה לעזור להם לשמור על העקרונות שלהם מצד אחד, ולהמשיך לחיות מצד שני.

ממה אני לא שמחה?
מאנשים שחושבים שהגיוני לעשות מולנו פעולות מחאה. להקשות ולשבש.

לא אני קבעתי את הנהלים וההנחיות. ויש בתור אחריכם אנשים שממש מחכים להיבדק, אם אתם לא רוצים בדיקה, פשוט אל תבואו. אני לא מכריחה אף אחד להידגם. לא רוצים? תחסכו לנו את הזמן, האנרגיה והכוחות, ופשוט אל תבואו.

ומבוגרים שחושבים שהם עדינים יותר מתינוק בן פחות מחודש, גם אתם תחסכו לנו... טוב?

אני...

אנחנו...

פעם יהיה קצת כזה? 

ועכשיו עם השנים
האהבה אחרת
פחות חולמת את עצמה
הרבה יותר נקשרת
הרבה יותר נשארת פה
פחות גנובה לרוח
האדמה טובה אלי
אני רוצה לנוח
אך לפעמים הקול שלך
קורע ונוגע
משהו פתאום זוכר בי
ומתגעגע
ואני יודע המרחק
מוחלט ואמיתי
ובמרחק אתה קרוב
אתה תמיד איתי

עברו בין חמישי האחרון לראשון לפחות שבועיים, נכון? 

שמתי ביוטיוב משינה.

מבטיחה לך ששמתי משינה.

התעוררתי עם מצברוח של משינה.

שמתי משינה ולא היה אכפת לי מה הנדגמים אוהבים לשמוע.

ושאר הצוות היה בחוץ, אז גם ממנו לא היה לי אכפת...

שמתי משינה.

אז מה פתאום שלום חנוך?

ועוד דווקא את השירים שעושים לי להתגעגע.

ולמה יש לי דמעות, אם לא דגמו אותי באף...

אני דוגמת. אז למה דמעות?

ואני הראש צוות, אני לא בוכה.

שמו לי היום צוות עדין, אני לא יכולה לבכות. אז למה בוכה?

מבטיחה לך ששמתי משינה...

אוף.

רציתי כבר לא להתגעגע. להקל עליך...

למה?

לפעמים אני צריכה לפרוק. ומוצאת חברות (וגם חברים) שאפשר לשפוך אצלם את הלב. להוריד לרגע חלק מהמשא הכבד. לנוח לרגע. 

אבל מרגישה שזקוקה לא רק ללפרוק, אלא גם ללהתפרק. ובשביל זה זקוקה למקום חם, מוגן ובטוח... למישהו שיגן עלי בזמן שאוספת את הרסיסים. אולי אפילו יעזור לי קצת להדביק מחדש... 

תגדירו גיק.

שבוע שעבר דגמתי בסינימה סיטי. והגיעו חבורה של נערים, להיבדק בדיקה מהירה לפני סרט שעמדו לראות ביחד.

אחד מהם קצת הסתבך, עם אישור הורים והפלאפון שלו שננעל והוא שכח את הקוד 🤦🏻‍♀️

לא היה עמוס וניסיתי לעזור לו כמה שיכולתי.
מפה לשם כשחיכינו לתשובות מהמוקד, מאמא שלו ולבסוף לתשובות של הדגימה (היינו צריכים להדפיס לו את התוצאה, כי הפלאפון ננעל) קצת דיברנו.

הוא זרק שם של סרט, וכשכל הצוות דוגמים לא הכיר, הוא אמר, נו... מארוול.
ואז לפחות אני הבנתי על מה הוא מדבר.

זה מוזר ממש.
כשניסיתי להסביר במילה לצוות שלי מה זה ולמה אני מכירה, אמרתי, נו... זה של גיקים. והנער הינהן. 

אני לא גיקית.
לא שידוע לי.

בגלל זה אני תוהה מה ההגדרה של גיקים, ולמה יש לי חברים שמגדירים את עצמם ככאלה? ולמה אני עונה 42 לשאלות מונפצות (אפילו תיקנתי מרצה שלי שענה בטעות 39!)? 

בחיים לא ראיתי סרט כזה. גם לא קראתי את הספרים. אבל משום מה הרבה חברים שלי כן (חוץ מהחברים מהעבודה)

אז מה ההגדרה של גיק?

הדפסתי לנער הנחמד תו ירוק של 24 שעות. מקווה שהוא הספיק להגיע עד סוף הפרסומות🤷🏻‍♀️

היי, את זוכרת אותנו? דגמת אותנו לפני שבועיים ברוממה...

א. אני כבר לא זוכרת איך קוראים
ב. אני דוגמת עם וויזור (משקף מגן), אז גם לא באמת רואה בזמן דגימה...
ג  מוחמאת שזכרתם. מקווה שזה כי הייתי נחמדה ולא כי זה היה טראומתי 🤷🏻‍♀️

בלי קשר:
רופאי שיניים, מעניין כמה מהם באמת סדיסטים🤔

אני מוצאת את עצמי פה ושם בדיונים תאלוגיים עם אנשים מכאן. מה אלוקים היה רוצה ממך וכאלה. 

וזה מצחיק. כי לא בטוחה שכולם פה מבינים באיזה אל אני מאמינה, ואיזה מקום האמונה הזאת תופסת. 

זה לא משהו שקל לי להסביר. אבל הנה סיפור קצר שקשור:

היתה תקופה קצרה, לא מזמן, שליוויתי טיולים בתור חובשת. קניתי לעצמי "אורות" של הרב קוק, במהדורת כיס, וכל טיול למדתי קטע קצר. זה התחבר לי לטבע ולשקט, ואהבתי לתת לדברים לחלחל לאט. 

הטיול האחרון שליוויתי (לבינתיים) היה ביום חמישי. למדתי בו קטע שמסתיים ככה: 

"במשך הזמן הרב נתגבר עסק החכמים על עסק הנביאים והנבואה נסתלקה, ארכו הימים והכללים החלו להתרופף, נבלעו בהפרטים ולא יראו החוצה. על כן באחרית הימים שצמיחת מהלך שיבת אור הנבואה תתחיל להופיע, "אשפוך את רוחי על כל בשר"[8], אז שנאת הפרטים תתגבר, "חכמת סופרים תסרח, ואנשי הגבול, אלו תלמידי חכמים שמשימים גבול לדבריהם, ילכו מעיר לעיר ולא יחוננו"[9], עד אשר לא כפרי־בוסר כי אם כבכורים מלאים טל וחיים יצאו הניצוצות של התחלת אור הנבואה מנרתיקם, וזו תכיר בכללה את גדל פעולת החכמה ובענות צדק תקרא: "חכם עדיף מנביא", "חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו, אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף, גם ד' יתן הטוב וארצנו תתן יבולה"[10]. ונשמתו של משה תשוב להופיע בעולם."

למדתי ובכיתי.

זה לא הצליח להתיישב לי על הלב. 

שחכם עדיף מנביא. איך יכול להיות? הרי שנאת הפרטים...

פשוט ישבתי באמצע יער עם דמעות בעיניים משתדלת להחביא אותן כשקראו לי שממשיכים במסלול. 

יום ראשון שהגיע כמה ימים אחר כך, כבר התקשרו לגייס אותי מחדש למערך קורונה. 

לא הספקתי להמשיך לטייל וללמוד עוד קטעים, ויותר קשה, לא הצלחתי ליישב לי את הדברים על הלב. 

אז זאת פיסה ממה שאני

פיסה שכשבאים לדבר איתי על נושאים קשורים, כדאי להכיר 🌸

לילה טוב