מעבר להרי החושך

שוב אני חוזרת בעיני רוחי למזוודה של ניוט סלמנדרה.

גרה שם עם כל חיות הפלא.

קצת עוזרת, מנקה ומאכילה.

מסתובבת ערומה כמוהן

כמו כל החיות הפצועות שלו.

יש לי גם תא משלי.

אזור מחיה מותאם.

כמו לכל החיות.

מקום רך ונעים להניח עליו את הראש.

והא יטפל בי

כמו בכל החיות העזובות שלו.

יחקור, יבדוק. יראה מה צריך ואיפה כדאי ומה יגרום לי להיות רגועה ומסופקת.

הוא יאכיל, וישתעשע. 

כל חיה מעניקה הנאה ומשחק אחר.

בטוחה שגם לי יש משהו...

אחרי המשחק הוא ירחץ, יטפל. יחבוש עוד כמה פצעים.

אחר כך אולי ישאר לנוח.

אולי קצת להשגיח, כי בטח אהיה החיה הכי פצועה ומסוכנת במזוודה.

גם אם מסוכנת בעיקר לעצמה.

וכשהוא יצטרך ללכת, הוא ייקח איתו כמו תמיד, את המזוודה המופלאה שלו.

ואני אמשיך שם להתכרבל שמורה ומוגנת.

כמו כל החיות.

חיות הפלא.