לפעמים אתה סופר לי והקול שלך הופך למעין לחישה כזו איטית ומגרה שהתגובה האוטומטית שיוצאת ממני זו התמכרות אבסולוטית. הלוואי שהייתי יכולה להקליט את הטון הזה ספציפי ולהתענג עליו כל היום. אני מרגישה איך הגוף מתמסר לך ואיך כל האוויר יוצא ממני בהתנשפות אחת גדולה בזמן ששואפת אותך פנימה בהתאמה. כמו כשעמדנו צמוד צמוד, רגע לפני שהלכת, והיד שלך בכפתור הקטן שלך בין הרגליים הרועדות שלי. תפסתי בחולצה שלך כל-כך חזק כדי להחזיק בך רק לעוד רגע וניסיתי לשאוב ולצלם בראש המון תמונות של הקול שלך והיד שלך והבטן התחתונה אצלי שמרגישה אותך עדיין עמוק בפנים ועכשיו כשנזכרת בהכל - אני רוטטת. בשביל מה צריך פורנו כשיש את התמונות שלך בראש?
ונכון כשהיית טחוב כל-כך עמוק בתוכי ולא זזת והיו לך כמה שניות של שקט מכל הגניחות המוזרות שלי בזמן שניסיתי להיזכר איך נושמים? אז הרגשתי כמו הר געש מתפרץ; כמו חור קטן בקרום כדור הארץ וכל כולי מגמה שמבעבעת מחום בין הסדקים בגוף ויורה לכל הכיוונים כשמתפוצצת. הר געש קטן ומסוכן שלך.
ונכון שלפעמים כשמתחככת לך על הרגל ומסתכלת לך בעיניים(/שפתיים, זה קשה להתמקד כי אתה יפה כל-כך(וקשה לי בכלל)) כשסופר לי ואז ממש שניה לפני הסוף אתה מהנהן לי לאט וזה הדבר האחרון שרואה לפני שהכל מתטשטש לי? אז הגמירות האלו מרגישות כמו מנגינה על כינור והן האהובות עליי ביותר (ואני בכלל אוהדת סקסופון..). בשנייה האחרונה הזו, שאתה עושה לי את הכן הזה עם הראש, ספק אם בכלל אתה שם לב לזה, זה מרגיש כאילו אומר לי בלי מילים "שחררי שפחה שלי. שחררי שליטה ותני לי אותך." וזה יותר מרגש אותי מכל שיר אהבה. פעם אמרת לי שכשאצליח להסתכל לך בעיניים אז זה יהיה הדבר האהוב עליי ביותר.. וכמובן שצדקת.
אוהבת
וונדרוומן הר געש מגמה רועדת שלך.