אני כותבת כלובית.
טוב... לא,
סתם.
חשקה נפשי באתנחתא קלה.
-------------------------------------------------------------------
קטע לאהובי הלא-כלובי:
אני אוהבת את זה, כשאנחנו שוכבים במיטה אחד מול השנייה...
אתה מעלה את כף היד הגדולה והחמה (מאוד...גררררר) שלך מהבטן התחתונה שלי ועד לשדיים שלי
ומחפש את המבט שלי לאישור...
אני מאשרת במבט חטוף לעיניים שלך, שאפוף התמוססות פנימית,
ואתה ממשיך.
ממשיך ללטף אותי
מלמטה-
למעלה-
למטה-
למעלה-
ואני...
אני בכלל ברקיע אחר, מגרגרת.
ואז אתה שואל בחצי צחוק מתגרה: "מה זה כל הקולות האלה, אה?"
ואני עונה מתוך הרקיע שלי: "זה אתה. זה הכל באשמתך...אתה תמיד אשם"
ואז שנינו צוחקים.
בין רגע הסיטואציה הזו יכולה להשתנות...
ואז אתה הופך להיות החתלתול שלי.
ואני אוהבת את זה, אני אוהבת אותך :)
אני אוהבת את הפלואידיות שלנו,
בין אם זה בנטייה מינית, נטייה בדס"מית, בזוגיות שלנו, בתקשורת שלנו ובהקשבה שיש לנו אחד עם השנייה.
זכיתי בכל הקופה איתך...ואני מכירה על זה תודה בכל יום.