יומן מסע

בייסיקלי?

אני מתגעגעת אליך היום ואתה חסר לי.

זהו.

מערכת יחסים ללא מהמורות היא מערכת יחסים מתה. 

ונכון שלפעמים המכה בכנף היא יותר מקלה, 

אבל גם אז- זה נמדד בהתגברות. לא בנפילה. זה הקטע וזו כל התורה.

וזו אכן הייתה מהמורה גדולה. וכואבת וקשוחית.

ויש לנו, בעיני,  עוד לבנות יחד, ולשפר, להרגיע.

השבת הזו היתה התחלה נהדרת. 

אין כמו להתחיל את השבוע עם כוס דואב משפשופים, ועם זין שרגיש למגע. 

אולי כל מה שאנחנו צריכים עכשיו, 

זה זמן,

ולהיות אנחנו.

איך שאתה. איך שאני. 

דרך חדשה.

(ותאמינו לי שחיפשתי).

אין.

אבל יש המון דברים לראות.

ומלא אלכוהול טעים וזול (אמרה כותבת שורות אלא אשר מבושמת כהוגן עדין).

וחיי לילה.

והיא פשוט יפה. ממש יפה.

וכיף לי שאחרי שנים על גבי שנים,

לדעתי יותר מעשור,

שלא הייתי בשום מקום,

אני נמצאת פה איתו.

ובכל זאת , יש קצת בדסמ עצמי,

בחדר,

תוך שימוש יצירתי בסיטואציה הקיימת.

אה , וכן, שברתי (סוג של) קיין.

ביום רגשני במיוחד אני אוהבת אותך כפליים. 

היום זה יום כזה.

אני חושבת עליך.

על ריח הגוף שלך על הבוקר כשאתה מחבק אותי לתוכך , חצי מנומנם.

על איך שהידיים שלך תופסות לי את הפנים כשאתה מנשק אותי בערב, כשאתה חוזר מעבודה, וכל הגוף שלך נוטה אלי, בגלל הפרשי הגובה.

על החיבוק דוב שלך, בעודך מלטף לי את הגב, וכף היד שלך תופסת שטח של מרבית הגב שלי.

על הנהימות המאמץ הנדירות שלך, כשאתה בתוכי.

על המילים שלך לוחשות לי באוזן, כשאתה במצב הרוח הספיצי הזה לדיבורים.

על הסבלנות שלך.

על רוחב ליבך.

על עיניך הטובות.

אני אוהבת אותך.

מעריכה ומודה - עלינו.

ומתגעגעת מקרוב.

♡

אני מעירה אותו מוקדם.

אתמול נרדמתי בלעדיו. נדמה לי ששמעתי אותו אומר לי "אני אוהב אותך" כשהוא נכנס למיטה. זה היה מאוחר. יכול להיות שחלמתי את זה, אני לא בטוחה .

אני מעירה אותו כי אני מתגעגעת.

אנחנו ביחד לא מעט ואני עדין מתגעגעת מאוד. 

יש בי בור, ולפעמים הבור זועק.

אז אני מעירה אותו והוא לא רוטן. אני מתרגמת את זה כרצון שהוא גם שלו.

הוא מתעורר לאט.

קרוב אלי, בחיבוק צמוד צמוד. זה נעים.

הוא מזיין אותי בתנוחה הספציפית הזו, ואני משפריצה מאוד .

אני תמיד מופתעת כמה נוזל יוצא ממני, בעיקר לאור העובדה שדקה לפני הייתי בשירותים והתרוקנתי. היכן הגוף שלי אוגר כל כך הרבה ברטולין?

הוא מסובב אותי על הבטן ומזיין אותי עוד.

זה נעים ככה  שכל השליטה אצלו.  דוחף אותי מטה עם היד דרך הראש. זה נעים שאין לי יכולת לזוז. זה נעים שאם ירצה, יעשה כראות עיניומולא אוכל להתנגד . עצם הידיעה הזו- נעימה.

כשהוא מסיים, אני עדים בוערת. 

אני מבקשת רשות לגעת בעצמי. לדעתי רוב הזמן הוא לא זוכר שאני לא נוגעת בעצמי בלעדיו.

הוא מאשר.

אני נוגעת בי, והוא מזיין אותי עם היד.

אני ממשיכה לנזול. 

לגמור ולנזול.

פעם.

ועוד אחת קטנה,

ופעם נוספת. 

אני מתנשפת.

הוא הופך לצד ומביט על השלולית במיטה.

"מרשים" הוא מציין.

אני מצחקקת ואומרת לו שגם גמרתי 3 פעמים.

"עשינו בינג' על הכוס שלך" הוא קובע .

ואני מחייכת .

מתנשפת, רטובה, קצת דביקה.

אז לכבוד יום ה 1 באפריל אמרנו שנוריד קילור.

ככה, בישביל הצחוק.

לראות מי יפנה אליו ומי אלי.

מי יגיב כמו אדם ומי כמו חיה.

בישביל הצחוקים.

אז התיישבנו על הספה והורדנו קולרים.

וזה כאב.

וזה היה מוזר לראות את הניק הצהוב שלי בלי הניק שלו צמוד.

החזקתי מעמד בדיוק 3 דקות.

ואז אמרתי- אוקי. הבדיחה הזו עלי.

זה כל כך מוזר כמה כח יכול להיות למשהו שהוא סימלי וטיקסי במהותו.

וכמה כח אנחנו נותנים לסמלים הללו שאנחנו בוחרים.

הרגשתי מועקה בלעדיו, על אף שזו הייתה אמורה להיות בדיחה. מתיחה.

הקולר שלי חשוב לי.

תודה לך עליו.

ברכב, בחניה, הוא שם לי גאג זין. זה זין קטן, לא משהו שחונק אותי, אבל בהחלט כזה שסותם לי את פה.

"תשתקי קצת" הוא מצחקק.

החלק החיצוני של הגאג עשוי עור, ומוסתר, עד הגיענו למועדון, באמצעות מסיכת קורונה פשוטה.

מזל שחושך.

ומזל שלא מקריאים יותר את מספר תעודת הזהות כחלק מזיהוי של הרמזור.

בדלת המועדון הריר נוזל לי מבעד המסיכה ואני מנקה אותו עם היד. מובכת.

זה מוזר להרגיש מובכת. זה נדיר לי ולכן גם כיף. וזה נהדר ממש.

אנשים - מכרים וחברים, אומרים לי שלום . אני מהנהנת בתגובה . הם מחייכים. אני מניחה שאי אפשר שלא.

ברגע שנכנסים למועדון הוא בmood פעולה. החמור האהוב עליו תפוס, אז הוא קולט את הסד שלידו. מיד הראש והידיים מוכנסים בתוך קורת העץ, והיא ננעלת מלמעלה. 

במנח הזה אני אפילו לא יכולה להרים את הראש ולהביט מעלה, פשוט כי העץ עבה ולא מאפשר לצואר טווח תנועה שכזה.

שאר הגוף בעמידה, בחצי כיפוף. התחת אליו. 

הוא מתחיל לחמם. 

וזה מושלם. פשוט מושלם. זה מדויק לכדי ספאנק. חם ונעים. 

פתאום אני מרגישה את התחתון מוסת ואצבעות נדחקות בי, מעיפות את העונג שלי מהחימום עוד יותר. 

זה מיני הרבה יותר מבדרך כלל ואני עפה מזה.

החמור מתפנה, והוא משחרר אותי לעבור אליו ומתחיל באמת לעבוד. 

כל הארסנל משתף פעולה. 

שוט, ספנקר, מקלות. כל המקלות. 

הוא מצמיד לי מגיק לדגדגן, אבל הכאב לא מאפשר לי לגמור. 

הכאב לא כואב לי. משפט מוזר נכון? זה לא שהוא לא כואב, אלא שהחימום היה מדויק כל כך שאני יכולה ורוצה להכיל עוד. הטיפוס לרמות כאב של קיין, ושילוב השוט הספנקר והידיים פשוט אלוהי. שום דבר העולם לא משתווה לתחושה הזו.

אחרי תקופה שהמגיק צמוד אלי, אני צורחת אורזמה. אני עדין עם הגאג בפה, אבל אני צורחת כמו שלא צרחתי מאורגזמה מימי. 

הוא יספר לי אחר כך שהוא שמע וצחק. 

אלמלא הכיר אותי ואת כיווצי גופי היה חושב שקורה לי משהו רע. צרחתי חזק וכמעט ללא שליטה.

הוא ממשיך לנגן. המג'יק ממשיך להיות צמוד אלי. זה קשה להכיל רטט בדגדגן אחרי גמירה, אבל אחרי שמתגברים על הקושי הנקודתי, העונג מתגבר.

הוא דוחף בי אצבעות. 

רמשטיין מתחיל. 

לרוב, איך שמתחיל רמשטיין הוא מתופף עלי המקלות בקצב השיר. לא הפעם. הפעם הוא דופק אותי עם ידו האחת ומחטיף לי בידו השניה. 

אני משפריצה את חיי החוצה. 

אני מרגישה את עצמי נוזלת לו על היד.

כמו מזרקה-  הפה נוטף מהגאג והכוס נוטף ממנו.

ואז הוא מעט קצת ודופק אותי שוב חזק. ואני משפריצה שוב. 

אני נכנסת לסוג של אטרף. לסוג של מאניה. אני יכולה ורוצה עוד. עוד המון. אני כמו דלוקה.

כשהכל נגמר, כשהוא בוחר לעצור, הוא מוריד לי את הגאג זין ומוריד אותי מהחמור ואז פתאום נופל עלי הספייס. מתגנב עלי כאילו בהפתעה.

כחצי שיכורה אני עוברת דרך המועדון חזרה לרכב. 

ברכב, כל הדרך חזרה, כך הגוף שלי זרמים של ספייס, של עונג. רעידות של הכלה.

זה היה מושלם.

הוא שם לי כיסוי עיניים ומוביל אותי מהסלון למיטה.

ידיים ורגליים קשורות לווים שמוכנים מראש בקצות המיטה.

על הבטן.

גאג זין בתוך הפה, לא מאפשר לי משפטים שלמים, לא מאפשר לי לבלוע רוק  מרייר אותי.

שתוקה.

אין כאב, אם יהיה כאב, לא אוכל להכיל מחר, וחבל  לפספס.

אז יש כאב אחר. עמוק בתוכי.

מעומעם בהתחלה והולך ומתחזק. בילתי נסבל. מעייף. משפיל.

הפאק משין מחוברת אלי.

אני חסרת שליטה לחלוטין. חסרת יכולת לזוז. לא רק בגלל הקשירה אלא עצם הנעיצה מקבעת אותי.

חור.

ללא הפסקה.

לא דקה ולא שתיים וגם לא שלוש. יידים שלו עלי. מרגיעות אותי, מלטפות אותי.

זה פועם בתוכי, קודח בי וחופר בי כאילו לא הייתי אני, אלא כלי שמועבר בו חותר לניקוי.

מאלץ לתוך הדגדגן.

"דברים שאני עושה כי אני אוהב אותך" הוא אומר וזה נכון. נדרשת הרבה מאוד אהבה להטיל כאב וכח על מי שזקוק לזה ממך.

מאוד מהר החפירה בי  עוברת ממענג למענה.

אני בוכה.

וזה לא מפסיק.

זה נכנס עמוק יותר לתוכי, מהר יותר, דופק בריצפת האגן, משפשף כל הניכר בדרכו.

הגוף מתקשח מהמאמץ. כל השרירים נתפסים.

המח מתרוקן לאט.

ומתוך הקושי והניסיון להתמודד מגיעה לפתע אופוריה חמה מגיע שחרור. הגוף מפסיק את כיווץ וכל השרירים משתחררים. הרפיה מלאה.

חם לי ונעים.

אין אורגזמה ואין עונג פיסי.

אבל יש ריחוף.

מעין קבלה של המצב.

אני שוכבת ומקבלת. כי זו המהות כרגע, לקבל, להכיל, להתמיד, להיות חור.

זה לא יפסיק עד שהוא לא ירצה שזה יפסיק, עד שלא נותר ממך כלום מלבד קבלת המצב.

מלבד ההרגשה של שימוש.

של כח.

של שליטה במהירות ובעוצמה ובעומק החדירה. מכוון מראש ומחושב.

עד שתאפסי כוחות.

עד שתתחנני להפסקה.

~~~~~~~~

זמן מה אחר מכן שנינו בסלון שפוכים מתחת לשמיכה. הוא מחפש את השלט נוגע בי בין הרגלים.

הכל רגיש.

אני ממהרת להתכווץ.

"סגור לרגל שיפוצים".

תגדי לי, כשאתה ישן, אתה חולם עלינו?

חולם על לאהוב אותי?

על לקשור אותי חזק אליך בחיבוק מרתק של חבל או רצועה?

על לקחת לי אויר לנשימה רק כדי לראות בעיני את התודה שבשחרור הנשימה ממלאת הריאות?

על פה חם פתוח ומזמין ועל כוס מגיב?

על בעילה של מה ששלך?

על סימון של גופי בכל הבא ליד עד שהכוס שולח את זעקתו דרך הגרון.

על אותו הגרון שגם הוא- שלך לקחת. 

וכשאתה עושה, האם זה כי לפני כן ראית אותנו בחלומך? דמיינת אותנו?

תגיד לי, כשאתה ישן, אתה חומד אותי?

על נקבי גופי, על קימורי שדי ואחורי?

על המוח המיני שלי,

ועל הנפש השובבה שלי?

על שריקת המקל וזעקת הצריבה?

על פסים של גוף שחורטים פסים של נפש.

עמוק יותר 

חד יותר 

צלול הרבה יותר מתוך אי של בליל מתוקצב.

שאגלה לך סוד?

אתה ישן לידי עכשיו,

ואתה מדבר מתוך שינה.

ואני ערה, בצורה נוכחת כל כך.

שומעת מילים ברורות ואיתנות ומחייכת ויודעת.

ומרגישה את היד שלך עלי, תוספת אותי מתוך השינה שלך, מונעת תזוזה.

ואני לא צריכה לשאול אותך -האם אתה חולם עלינו ממש ממש עכשיו?

אני ערה עכשיו- כדי לשמוע את החלומות שלך.