יומן מסע

הוא קורא לי "קטנה" או "קטנטונת".

עכשיו האמת? 

שאני מה זה לא קטנה.

הלוואי שהייתי פטיט כזו. עם בטן שטוחה ושדיים חצופים וזקורים.

אבל אני לא.

ולמדתי , עם הזמן, לקבל את מה שיש. אולי לנסות לשפצר קצת פה ושם, אבל לקבל בשורה  תחתונה.

כשהוא קורה לי כך, זה נעים לי, אבל בתוך תוכי אני לא מאמינה לו.

**********

הוא שוכב על הגב, בדום איתן. מתנשף.

מרים אותי, לשכב עליו- כך שהגב שלי צמוד לבטן שלו. 

מלביש אותי עליו, כאילו הייתי צעצוע, ומנענע אותי עליו באמצעות המותן.

משופדת, ללא אפשרות מנוסה.

הצואר שלי חשוף לו כך, והוא משחק בו כל מתי שמתחשק לו. מונע ממני עוד יותר תזוזה ומותיר לי רק דבר אחד לעשות- להרגיש.

מדי פעם, הוא מצמיד לי מג'יק לדגדגן. 

בתנוחה הזו , הרגליים צמודות, האורגזמות מגיעות אחת אחרי השני, ברצף.

אני כל כך מריונטה שלו שם. 

חסרת שיווי משקל.

בידיו.

ואני זקוקה לזה. 

כי אז אני באמת מרגישה קטנה.