יומן מסע

לרוב הוא נכנס בלי לשאול אותי. גם הפעם.
מסובב אותי על הבטן ומסית את הפלחים זו מזו, לחשיפת כיון החדירה לתוך הנקב הרצוי.

לרוב זה פתאומי, וכואב , ואין הנאה עבורי שם בכלל,
אלא רק ניסיון כושל להכלה, צרחות ובכי.
צעקות של "לא. בבקשה לא. בבקשה".
אני נלחצת מהכאב החד, באיזור הרגיש, מתכווצת עליו מתוך ריפלקס הגוף, וזה רק מניע אותו לזוז בתוכי עמוק יותר, חזק יותר, כואב יותר.
כשזה נעשה באופן הזה, אי אפשר להתרגל. המגע גס והגוף לא משתחרר.
אין הקלה.
רק לקיחה. שלו . אותי.
ואז דימום. של כמה ימים. רק כדי להזכיר לי שזה שלו בכלל. מתי שהוא רוצה ואיך שהוא רוצה את זה.

גם הפעם הוא הפך אותי על ביטני בלי לשאול.
הסית את הפלחים לצדדים מנוגדים.
אבל הפעם הוא השתמש בחומר סיכה, ונכנס לאט תחילה, לפני המכות החזקות של שיא העונג שלו.
האיטיות גרמה לגופי להעתר לו.
וסוף סוף חשתי את העונג הרב שאני יודעת שטמון בחדירה שכזו.
ורק כשהתחלתי להנות ממנה, ולהרגיש את הגוף שלי עולה מעלה, מעלה, אל פסגתו,
הוא לפת לי את הצואר. ולחץ. חזק.
ונותרתי שוכבת שם.
שתוקה מאנקות עונג,
משוללת אויר או יכולת תזוזה.
משוללת זכות בחירה.

חור.