אמרתי לו שלרוב בדסמ זה מערכת יחסים עמוקה יותר מהרגיל. קושרת יותר בנפש. יותר לנשלטת מאשר לשולט/סאדיסט אבל גם לו.
אבל, אמרתי לו, שיש גם בדסמ שהוא רדוד. וזה מה שנעשה, אני והוא.
בדסמ שהוא טכני, ומכאני, ונעשה "לפי הספר" ו"איך שצריך להיות"
הוא מאפשר פורקן גופני, מאזוכיסטי או מיני, אבל הוא עדין, במהות הראשונית ביותר שלו, רדוד.
אין בו נפש כי אין בה צורך, וההתמסרות שבו היא מוגבלת לאקט, או לאינטרס, ואין בו רצון להמשכיות שכזו, שלא תלוי בחרמנות הריגעית.
בבדסמ הזה, אני לא אציע לך מזור מכאבך, לא אכין לך כוס קפה, כשתגיע עייף, לא אעשה איתך על האש בחגים, לא אצא איתך,
לא אלטף אותך, לא אכתוב לך את אהבתי,
לא אציע לך את ביתי או מיטתי.
לא נתגבר יחד על קשיים. ולא נאהב. לא באמת. לא ניהיה כנים, ונמנע מעצמינו את הפונטציאל של נחת אמיתי .
של ביטחון האחד בשני. של ידיעה ברורה הזו, מעל כל צל של ספק, שאתה לא לבד.
בבדסמ הרדוד הזה, לא אבקש ממך שתיהיה איתי, לא אבקש עזרתך, לא את מילותיך.
לא אזעק אליך כשקשה לי.
לא אשמח בחברתך, לא יקשה עלי לכתך.
אומרים שאם אתה אוהב מישהו, שחרר אותו, ואם הוא באמת שלך אז הוא יחזור, ואם הוא לא יחזור כנראה שהוא לא היה שלך מעולם.
זה רק חצי נכון.
בחצי השני צריך להאבק האחד על השני.
לא כשפרפרים ונצנצים. אלא שכפחות ברור.
כשהמילים לא באות בקלות.
כשלא רוצים בדסמ רדוד.
בקיצור- אני לגמרי בדרופ היום.
