יומן מסע

280 לפני המטר. 

תחילה 10 רצוף, על כל צד.

אחר כך 20.

ואז 30.

לא, לא תוספת של 10 בכל פעם. אלא ספירה מחדש בכל פעם. הוא ספר. אני התרכזתי בלספוג, לצרוח ולנשום בסוף.  להרגיש את הגוף שלו מנחם את הגוף שלי בין לבין. להתרכז ברצון שלי לחדירה. להרגיש את התאווה כלפיו שוטפת אותי.

עד 70. 

280 לפני המטר. 

ואז המג'יק נצמד אלי בין הרגליים. תחילה הרגשת העונג שוטפת אותי והגוף עולה קצת לקראת הגמירה הנבנית. ואז מטר של ספנקים תוקף את אחורי. 

כמה?

אני לא יודעת.  אולי 300. אולי יותר. מכה אחר מכה,  חזקות, בלי הפסקה. בלי סוף. זה מרחיק את הגמירה פיסית, ומקרב אותה מנטאלית. המטר לא מפסיק, ולא מעט. ואז, מתוך כאב שאני מתקשה להתמודד איתו, אבל הגוף  המאזוכיסטי שלי מצליח להכיל, אני צורחת אורגזמה מתוך הסבל. מתוך ההכלה. 

~~~~~~~~~~

יצירתיות.

~~~~~~~~~~

אני בן אדם שצריך בדסמ פיסי נוכח בחיים שלו. גם כאב בטוסיק 🙈, אבל לא רק. 

הגמירות לא אותן גמירות ללא הבדסמ, ומצב הרוח (והסטייט אוף מיינד הנפשי) הוא לא אותו דבר.

בקיצור, צריכה :).

ומצד שני תמיד יש בי את החשש, שמרוב שאני כל כך אוהבת את זה , וניהנת מזה, שזה ישטלת לנו על מערכת היחסים.

תשמור עלינו, אהובי.

תרביץ לי כמו אתמול, ותשמור עלינו קרובים.