יומן מסע

גופי שייך לך. 

כל חור ונקב,

כל קימור,

כל בליטה. 

שלך.

אבל גם נפשי שלך. 

שלך לעצב. 

שלך לחקור.

 שלך לשחק. 

וכמו שלפעמים ידי נשלחות להגן על גופי מפני כאב המתקרב, במעין אינסטינקט,

גם נפשי, מתגוננת מדי פעם בפני המשחק. 

אבל זה שלך  אדוני. 

שלך. 

לעשות כראות עיניך.

לכתוב סשן,

או את תחושותי אחריו,

זה לתת לך כבוד, אדוני. 

לתת לך לדעת כמה אני שלך מבפנים. 

וזה בכלל לא משנה מה היה. 

משנה הכימיה הזו בינינו.

השייכות.

כמה שאני שלך. 

שלך כשאני זוחלת על הריצפה כמו כלבה,

שלך עם הידיים קשורות מאחורי גבי,

שלך כשנוסעת הביתה מטפטפת זרע מחור התחת.

שלך.

תודה רבה על האישור אדוני. 

תודה על ההמתנה ועל הביצוע האינטימי, 

סמי אירוטי,

בביגוד מלא.

תודה שהסתכלת לי בעניים

תודה שליטפת.

ותודה על -

"אני מאשר לך בזאת חודש נוסף של קולר, בכבוד ובאהבה" 

תודה רבה. 

שלך.