יש גם ימים כאלו.
בהם משהו משתנה לו פתאום. או אולי שזה רק ההבנה שלי שמשהו משתנה.
ניואנס קטן.
קרן אור קטנה שבורחת מתוך חריץ קטן הבוקע מתוכי ומגלה משהו על המתחולל בי פנימה.
הלב דופק לי בחזה קצת חזק יותר.
הדם זורם מהיר יותר, אדום יותר.
יש מים בעיניים לשמע קולך מרוב הגעגוע. אפילו שאתה לא רואה דרך הווליום. אפילו שאני לא רוצה בהם. זה משמח לשמוע אותך. למה לכל הרוחות הדמעות האלה עכשיו?
מדברת איתך. שומעת אותך.
כמהה לגעת.
כמהה לכאוב
וכמהה לענג.
יותר מהכל לענג.
משתפת אותך.
בקשיים. במועקות. בהתלבטויות.
בדברים שלא קשורים לכאורה לעולם הבדס"מ, אבל הנפש מבינה שלא ניתן גם לנתקם. הונילי והלא קשור לכאורה שזור בבדס"מי בדיוק כמו שאר הדברים שלי, שעוברים עלי ומשפיעים עלי. הכל שזור בהכל ובך. שלך.
אני, הדוגלת בהפרדה מלאה, ממתינה לרגע שאספר לך. אחלוק. אתייעץ. שואפת כוחות מקולך המרגיע. מעצם שייכותי לך.
הבדס"מי חוצה את ההפרדה שבניתי, משריש שורשים בפשוט והיומיומי. מרעיד את יסודות החומה.
חשופית אחת שלמה.
שלך
