לפני 5 שנים. 15 באפריל 2019 בשעה 10:57
לא בא לי כרגע להוביל איש בתהליך שהוא.
מספיקים לי התהפוכות של חיי, שהן לא קטנות ולא מעטות.
אז כן, זה כיף לספנקק קצת מדי פעם.
להפליק.
מתוך מקום צוחק ומקום קליל.
אבל זוהי איננה שליטה.
אין בי את הרצון להכניע.
את הרצון לשעבד ולמכר אלי נפש.
היה בי פעם. ואיננו.
לא מזמן הייתי אומרת שהנשלטת מתה והמאזו נותר.
עכשיו הפוך. אירוניה.
השולטת מתה. הסאדיסם קצת נשאר.
מתחשק לי לשחרר.
לתת דרור לגופי ולכמיהות נפשי.
לתת ממני לאחד שמעניק לי.
להשען אחורה על כתפיים רחבות, אחראיות, בטוחות.
ולדעת בהטחון מלא שלא יקרה לי דבר.
להרגיש נאהבת חשובה קטנה ועטופה.
וכן. גם מזוכיסטית. כואבת.
לחזור למקורות שלי.
(נשלטת)
