לפני 5 שנים. 29 באפריל 2019 בשעה 4:15
הראש רוצה, ממש רוצה,
אבל הגוף לא מצליח לספוג.
אני מייחלת לכאב מאוד מאוד ספציפי, מבקשת אותו, אבל הוא מחליט שלא.
כאב אחר- אינני מצליחה להכיל.
אולי זו העייפות שתוקפת אותי בשעות הלילה המאוחרות, ואולי זה המשך ישיר של התנהגות 'חזקה' יחסית, דומיננטית בסביבתה.
הוא קורא אותי, ובחכמתו ורגישותו- לא מתעקש.
הוא מחדיר לי את ידו המופלאה לכוס, ומהדק יד שניה על הצוואר.
אני מתערפלת.
וכך שוב ושוב ושוב, עד שהגוף שלי נרגע ואני צוללת אל תוך שלווה רצויה. הוא חודר אלי , ואני כולי עיסה רכה ומוכנה.
כשהוא מסיים, הוא מכוון שעון מעורר, מערסל אותי, ומנשק לילה טוב.
ולמרות איומיו- הוא לא מעיר אותי בעשרה לארבע כדי לראות משחקי הכס.
הוא מעיר אותי בחמש וארבעים ומזיין אותי לפני ששניני יוצאים.
אני מתחילה את הבוקר שלי- רכה.
מייחלת לאותו הכאב.
אם אבקש ממך, התעניק?
בוקר טוב.
}{
