יומן מסע

קל לי לתת לך גוף.

כאב או עונג- זה קל.

נכון שיש גבולות טבעיים בנתינת כאב, ושזה כיף בכלל לתת (ולקבל) עונג. 

וזה גם קל. עבורי. ולא ממש מעניין.

רוצה ממני סאביות?

רוצה התמסרות אמיתית בדסמית, מנימי נפשי העמוקים ביותר?

כזו שרוצים בה שייכות, שאומרים בה "כן, אדוני" ומתכוונים לזה?

כזו שמתגאים בה בחוצות העיר? 

כזו אמיתית כזו, שיש בה ערך וכנות..?

כי אם כן -הנה לך המתכון:

תפתח את כף היד שלך רחב, מופנית כלפי השמים.

תניח על כף ידך את הלב שלי.

ותלפף אצבעותיך סביבו חזק.

בילתי מתפשר.

ומדי פעם תחזק אחיזה.

ככה.

רק ככה.

לא רוצה לתת פחות.

לא רוצה שתיקח פחות.

שפתיי צמאות לאהבה. 

בבקשה, תראה לי את שפתיך.