אני מתלבשת ומתאפרת.
אבל אני לא מרגישה יפה.
השיער שלי מקבל תשומת לב מיוחדת, כך , שלמרות האופי שלו, שיסתדר איך שאני אוהבת אותו.
ועדין אינני מרגישה יפה.
אני יוצאת אליו בחשש מחדר האמבטיה, ומביטה אליו במבט שואל, בלי לומר מילה.
"את יפיפה קטנה שלי. את סקסית בטירוף"
~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אנחנו נכנסים למועדון הומה אדם.
אין בי פחד.
הוא עושה סיבוב ובוחן מקומות. מחפש היכן יהיה לי נוח. היכן יהיה נח לו. בוחן.
לבסוף נבחר המיקום והוא מתחיל.
החצאית עולה מעלה, רק כמה שצריך, והוא מנגן עלי את המלודיה שלנו. זה כואב אבל אני רוצה עוד. אני רוצה שהוא יפרוק את כל מה שהצטבר לו. אני יודעת שיש בו להוציא.
הוא לוקח את הזמן. עושה את זה בקצב טוב ונכון. בונה.
אני לא במועדון בכלל. אין פה איש מסביב. זה רק אני והוא והכאב שהוא נותן לי באהבה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
הידיים שלו לופתות לי סביב הצואר, בדיוק כך. איך שאני צריכה ומייחלת.
תוך שניות אני מרגישה לחץ באוזניים, רואה שחור ומאבדת את היכולת שליטה על גופי.
בום. אני מרגישה את עצמי צונחת לריצפה, הגוף שלי איננו בשליטה בכלל אבל התודעה עוד שם. אני ערה למה שקורה לי. אני לא רואה ולא שומעת, ואינני מסוגלת כלל להגיב, אבל אני עדין שם.
הוא מחבק אותי ועוטף אותי. לידי על הריצפה, לאט, כשאני חוזרת להכרה ולשליטה עצמית. פרץ האנדורפינים ששוטף אותי לא דומה לכלום.
זה היי מטרף,
ממכר,
וזה לגמרי שלו.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
יש עלי קצת סימנים היום. זה מרצועות העור הקשיח.
באופן עקרוני, לסמן אותי זה אתגר לא פשוט.
הוא אומר שזה לא חוכמה לסמן עם קיין או עם שוט. כל אחד יכול. הוא רוצה לסמן אותי בידיו.
הוא צודק.
מגע ידו, בגלל התנופה ובגלל כוחו, כואב הרבה יותר מן השוט. אך זהו מגע חם. מגע שמעביר תחושה וקירבה אליו. מגע אינטימי מחבר.
גם אני מייחלת לסימון שכזה.
להרגיש. יפה.