לפני 4 שנים. 2 בדצמבר 2019 בשעה 5:24
-"את יכולה להכיל עוד?"
-"כן. אבל בקצב הנכון".
-"אני יודע. מכיר אותך כבר"
זה מדהים איך כל פעם זה נראה לנו לא מספיק, רמות וכמות הכאב.
אני רוצה עוד.
והוא רוצה עוד.
ובסוף הערב, אפילו שאני מותשת פיסית ממאמץ הספיגה, רכה רכה, אני עדין רוצה עוד.
והוא רוצה לקחת.
יש משהו נורא יפה בסינרגיה של הסאדיסם שלו שמנגן על המאזו שלי.
משהו במפגש של צרכים שמביא להרמוניה לקול צריבת הקיין.
כך השאר מסביב הופך לתפאורה.
איננו העיקר.
המהות מזוקקת נשארת זהה-
זה רק הוא ואני והבדסמ הנקי שבינינו.
אותו הבדסמ- שאני ממש צריכה.
תודה