אני אוהבת אותך.
אני אוהבת את מה שאת מכניסה לחיי. אינך מתארת לעצמך איזו מלאכת קודש את עושה עם כל התעקשות לתקשורת מוחלטת, המאבק נגד השתיקה ההיא, לברבל את עצמי, גם כשפחות נעים, ובעיקר כשממש קשה. מי כמוך יודע ורואה עד כמה הרגעים האלה קשים ללא חיזוק חיצוני..
את משרה סביבך תחושת בטחון וודאות תמידית. גם כשאת לא. לחוש את זה ממך כל כמה ימים ממלא אותי ברוגע, באמונה.. לעבור לישון בצד שלך סידר את מתיקות הלילות.. הריח שלך שתמיד דאגת שיאפוף את החדר, עדיין עוטף אותי ודואג לי, גם כשאת לא כאן.. כאילו את כן.
את מעוררת בי שאלות, ספקות ותהיות על עצמי, על מי שהייתי ובעיקר מי שאני רוצה להיות, לצידך. כל סימני השאלה שאת יוצרת שלא במכוון מעוררים בי תזוזה, תהליך של התבגרות.. לומדת את עצמי בעזרתך, רואה איך אני מגיבה לדברים, איך אני מגיבה אליך, שואלת שאלות, לומדת אותך, אותי, אותנו..
זה עדיין מוזר לי לחשוב על עצמי עם אישה לצידי לשארית חיי. כל הזמן קופצת לי לראש מי שהייתי כשהייתה האקסית. אני אמנם לא אותו אדם שהייתי אז, אבל האם אני רואה עצמי חיה את ההפך המושלם ממה שדמיינתי שאחיה? ובעודי מתחבטת בין התשוקה והלב והגנרל, את לוקחת אותי יד ביד לחקור, לגלות, להפתח, להתמסר. יד ביד, בטוב ובקשה.. מטפסות מעל מכשולים יחד, שואבות את הכח לאחת מתוך השתיים. קסום.
לקחו לי כמה חודשים אבל נראה שאני מצליחה יותר לראות עצמי דרך עיניך.. וזה אחד הדברים היפים שיש.
מעין שילוב בין נסיכת דיסני, שחקנית פורנו וחברת אמת.. שלמות!! וכמה שיפה אני בעיניך.. כך את בעיניי. מהרגע הראשון :)
החיים שלי מלאים באור. לפעמים אני נדהמת איך אני בכלל מגיעה למצב של ירידה כשיש סביבי את כל הטוב שיש..
כמו המשולש הזה שלי, האנשים שאני אוהבת, אותך ואותו. שני האנשים הכי יקרים לי בעולם, היחידים שאשים בהם מבטחי ללא שאלות וסייגים. אהבת נפש. יש באמת דברים שיותר גדולים מאיתנו, את יודעת, ולא כוחות היקום וכל האינסופי, כמו הרגעים הכי הכי קטנים שבסופו של יום הם האוצר הכי גדול שיכולנו לבקש. כל רגע איתו, כל רגע איתך, אלה הרגעים שנחשבים, החיים באמת. האהבה, האמון, הבטחון.
הרגעים השלווים, הבטוחים, האהובים.. (שנייה לפני שהחבל והאזיקונים יוצאים למגרש המשחקים..........................)
Let's play!