14 ימים אני אתגעגע. עד חלוף ימים אלה, מאחר ומילים יעבדו טוב כאאוטלט, החלטתי לשחרר את השדים לשחק בחצר. מוכנים לצאת למסע ראשון?
החיים האלה הם משהו פסיכי. שום ספר ושום סרט לא יוכל לעולם להמציא את מה שהחיים יוצרים בעצמם אצל כולנו. לרובנו קיים חוסר מודעות מוחלט לעומק. ויחידי סגולה בעלי מודעות מוגברת זוכים לאפשרות לזרוח. לנצל את כל מה שהם מבינים ולפרוח אפילו בינות הקוצים. הדרך אמנם מפותלת, גם למי שבידיו מפה.. אך אישה חכמה אמרה לי שחשוב להסתכל על הנוף, לחוות את הדרך, כי הנוף בדרך מסביבנו הוא החיים עצמם. והיא.. היא הנוף הכי יפה שהחיים הניחו על מפתני..
תמיד תהיתי איך מרגישים אלה ששומעים קולות שאומרים להם לעשות דברים (סכיזופרנים). מאחר ומעולם לא ידעתי איך זה נחווה על ידי האחר, לעולם לא אוכל לדעת כמה אמיתיים הם באמת, כמה קרובים הקולות האלה ללדחוף לכיוון הסף. מצד שני, אני בכלל הבנאדם הכי פחדן שיש. הצל אולי של אריה, היציבה, טון הדיבור. אבל מאחוריו הילדה הקטנה שמפחדת מרוחות רפאים בחושך, מפחדת שינטשו אותה, מפחדת שתחזור לבית קר חשוך וריק (סוג של סצנה מנבאת רעות משותפת ל90% מסרטי האימה). ועדיין הפחד הגדול שהתעלה מעל כולם זה למצוא עצמי כלואה. נטולת קשר לעולם. מנותקת שלא מבחירה. לבד. ואין איש שיכול לעזור.
אני חושבת להפסיק לעשן. כן אפילו סגריות. השיעולים שלי מחריפים, ולקחת שאיפה עמוקה בכל שלב של היום לא עוברת חלק. למה אני אומרת את זה? כי אני טובה בלהתמכר. לא בלהפסיק התמכרות. אני מלכת ההתמכרויות, אפילו הפסיכולוגית שלי ציינה את הנטייה ההתמכרותית שלי.. אוחח לו רק ידעה עד כמה זה חמור 😉 הגברים, הסגריות, העשבים, סקס (מי שמגחך לא הכיר אותי בימי הפורומים העליזים) והלוואי שהרשימה היתה מסתיימת כאן.. כעת מתקשה לעכל איך יתכן שזו שאמרה שתפסיק לעשן רק כשתכנס להריון (כי לא תהיה ברירה), עכשיו מוכנה לעבור גמילה איומה כזו. זה מרגיש שזה יהיה עכשיו סתם הלקאה עצמית פיזית. אני מבינה שמבחינת טיימינג עכשיו זה לא יהיה נכון.. מצד שני נראה מה ימים יגידו. לפעמים לדחוף את הגבולות לתוך פינות כאב הן הדרך לצמוח. כך עם הצלפות וספנקינג, כך עם ניצולם על מנת לזכך נפש פצועה שחשה צורך בהלקאה. כמו ניקוי רעלים בכאב..
היום אני לא רואה עצמי עושה את זה, בטח לא באותה מידה של גאווה ועונג רגשי שחוויתי בעבר, אבל בעבר ניהלתי מערכות יחסים מרגשות במיוחד עם גברים נשואים. בשנים האחרונות זה הפך סוג של טאבו אבל פעם זה הדליק אותי. לדעת שהאישה שלו שעכשיו בעבודה לא יודעת שבעלה האוהב עכשיו אצלי בין הרגליים, מענג אותי במקומה.. ואוחחח כמה אורגזמות.. כן, לפרק זמן מסויים אפילו אהבתי להיות תחת הגדרת המאהבת. צריך להתבגר קצת בשביל להבין שיום אחד את עלולה למצוא עצמך מהצד השני.
השנים חולפות והגיל משנה שוב את פני הדברים, טורף את הקלפים, ובהעדר נוחות אנחנו מעגלים פינות, נלחצים למחשכים עד שקרן אור מצליחה לחדור, למצוא את הריגוש בעזרתה בדרכים יצירתיות במיוחד, עם החשקים הכמוסים ביותר.. שהרי "לא נוכל לפתור בעיות באמצעות אותה צורת חשיבה שהשתמשנו בה כשיצרנו אותן". (א.א), אז..... משנים גישה, פותחים את הראש, רק כך מאפשרים לעצמנו לגלות את עצמנו מחדש במקום הכי לא צפוי. הסטיות, הפנטזיות, לפתוח הכל..
אגב, זה לא אומר שלא הייתי שוכבת עם גבר נשוי בימינו.. אבל רוב הסיכויים שהאישה שלי הייתה מעורבת בעניין באיזו שהיא צורה :)
לפני כמה לילות מצאתי עצמי שוב מנסה להרדים את עצמי תוך כדי בניית פנטזיה מינית מהסוג שידליק אותי אקסטרה. הניסיון הקודם לא צלח במיוחד (כי נרדמתי באמצע חח..), אבל הפעם, הצלחתי לבנות כמה תרחישים. פנטזיות טובות, מהסוג שקשה לי לדמיין עצמי באמת מתנהלת כמו שאני בהן, ועדיין, אוהבת לדחוק את המחשבה והבאתה למצב מסויים של ויזואליות, ככה אני מאמינה שקצרה הדרך ללנסות להגשים אותה. אם אתה מסוגל לדמיין את זה.. מנסה לחפור לתוך פנטזיות ומחשבות חיוביות ולהעמיק בהן, מאשר בקולות אחרים שנאבקים בי. אבל בסדר, מבינה שזו תקופת התבגרות אישית.. ברגע שאקבל את זה יהיה לי קל יותר.
כשאחותי שאלה מתי אני מתכוונת לספר להורים על האישה שלי, אני זוכרת שלקחתי אוויר לשנייה של סידור מחשבות, ואז הסברתי לה בקול שקט ובטוח במיוחד. יש שלב אחד, הסברתי לה, שצריך לעבור לפני שאני אעשה את זה. משהו שצריך לקרות. לא אספר להם כלום מזה עד אז. יש מין תחושת מבחן שכזו, כמו משוכה ממש גדולה שאינך יודע אבל היא נמצאת ממש בסמוך לקו הסיום. רק לעבור את זה ויתחיל פרק אחר. ומה אז? גם בו יהיו קשיים אבל אחרים, וגם הם יעלמו ויתחלף פרק נוסף. החיים הם סיפור ארוך ששזורים בו המוני סיפורים נוספים, כמו כוכבי השמיים, כל סיפור מנצנץ בדרכו.. מתוך אמונה ברעיון הזה חיים שלמים דאגתי להיות כוכב מנצנץ בחיי אנשים. להותיר משהו טוב מעצמי באחר (עד כמה שאפשר). אינך יודע מתי ואיך יפגשו דרכיכם שוב, לכן חשוב תמיד להיות אדם טוב. אדם קינקי, אבל טוב :)
