סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

לביאה סגולה

כל שיר הוא זכרון בלתי נמנע
לפני 4 שנים. יום שני, 26 בספטמבר 2022 בשעה 22:03

"אני חצי דפוק ואת קצת משוגעת

ככה בא לי טוב,ככה בא לי טוב 

לרקוד הכי חזק עד שניפול ביחד."

 

השיר הזה מצחיק אותי כל פעם מחדש.

במיוחד כשמשמיעים אותו במועדון עם ביט חזק ויאללה תרקדו.

 

אז הערב יצאתי לרקוד .

הייתי הכי צעירה שם,בין כל המבוגרים האלו שרוקדים כאילו אין מחר.

שנות ה70-80-90

הכי חתיך שם היה ה DJ.

כשקלט אותי ,שם לי את נונו ונועה ואני הפרחתי לו נשיקות באויר.

 

אז הערב יצאתי לרקוד

כי כבר לא יכולתי לסבול את העומס הזה

שמלת קטיפה שחורה וקטנה שנמצאת אצלי חצי מהזמן שאני חיה על הכדור הזה.

סניקרס כסופות ונוחות

קצת איפור ותיק קטן.

 

אז הערב יצאתי לרקוד

אחותי אספה אותי ונסענו לא רחוק

מצאנו שולחן קרוב לרחבה

והצטרפו אלינו זוג נשים חמודות שגם חיפשו שולחן

איזה כיף ישר להתחבר לאנשים

 

אז הערב יצאתי לרקוד

אחרי שנשנשנו קצת ושתינו קוקטייל 

קמנו שתינו לרחבה

שיר ועוד שיר 

והגוף זז לכל הכיוונים

מעיפות כל מיני נדבקים למיניהם

ויוצרות סביבנטו שבט  נשים צוחקות 

 

אז הערב יצאתי לרקוד 

עד שכאבו לי הרגליים והשיער נדבק לי לכתפיים

לא לוקחת כדור ולא נרגעת

בא לי על החצי דפוק

כי אני קצת משוגעת

שיבוא לי טוב ,שיבוא לי טוב

עד שניפול ביחד.

 

💜

לפני 4 שנים. יום ראשון, 25 בספטמבר 2022 בשעה 3:24

בימים רגילים אני לא מצליחה לגרד את עצמי מהמיטה

בימים האחרונים הצטרפתי למועדון ה- 6 בבוקר.

למרות שאני שוב על סף אפיסת כוחות

מעבודה,נקיונות,קניות,בישולים

וכמובן לארח.

בין לבין תוהה לעצמי וחושבת.

בכלל לאחרונה בא לי להעלם מהרשת.

עברה שנה ואיזו שנה זו היתה.

שנה שפחדתי ממנה כל כך הרבה זמן

שרדתי אותה והיקום לא קרס לתוך עצמו

כאבתי, בכיתי,התרסקתי ,צללתי לתהומות 

למדתי לעלות משם צעד אחרי צעד

לעיתים החלקתי שוב אחורה אבל לא ויתרתי

שברתי אמונות ברצון או שלא

השליתי את עצמי לא פעם ונפגעתי

יצאתי ,ביליתי,נהניתי 

שמרתי אמונים לעצמי ולא ויתרתי 

למדתי לשמור על הגבולות שלי

להגיד מה לא ובעיקר מה כן

לשמור על החופש שלי

להתאהב,להתאכזב ושוב ושוב

כי כשהלב הזה לא פועם על 200,הוא לא פועם בכלל.

ולפני הכל -בתוך כל זה הייתי ועדיין צריכה לתפקד בכובעים האחרים- אמא,בת,אחות.

החזקתי ידיים לכולן,בתוך כל הטלטלות ובסופות הקשות

כשחטפתי את הגלים שלהן בזו אחר זו ולפעמים ביחד,עמדתי בסערה

לאט לאט ,ניתבתי את הספינה אל חוף מבטחים ונשכבתי לנוח לרגע על החוף,באפיסת כוחות,

אבל רק לרגע כי סערה חדשה תמיד מגיע אחריה ובלית ברירה מצאתי את עצמי על ההגה,חובשת את כובע הקפטן.

 

לפעמים ,רציתי למצוא לי מערה להתחבא בה,רגע אחד ,מחוץ לעולם,בשקט,בלי תפקידים,בלי מטלות,בלי אחריות,בלי הגדרות,בלי כל המשא הזה על הכתפים

להתחמם מול אש בוערת ,לצלול אל חיבוק עוטף ולשכוח הכל . לרגע.

 

ומה הלאה? 

מה שיהיה יהיה.

אם אכאב,אם אצחק,אם אוהב,אם אבכה,אם ארקוד,אם אנוח,אם אנתב שוב בסופות,

הזמן יחלוף כי זה מה שזמן עושה

הלילה מגיע ואחריו יום חדש.

💜

 

 

 

 

לפני 4 שנים. יום שישי, 23 בספטמבר 2022 בשעה 19:29

ככה אני מרגישה היום

נותנת גז והרכב בניוטרל

לוחצת על הדוושה עד הסוף 

והאוטו לא זז.

 

זה מצחיק אותי לקרא את הבלוג שלי לאחרונה

רכבת הרים 

מטפסת למעלה 

ואז נוחתת במהירות שיא תוך כדי 30 סלאלומים בדרך למטה

כי כשזה נוחת - זה נוחת בכל הכוח.

איפה התחנה ? מתי יורדים?

מי בכלל המפעיל פה??

 

אני לא אוהבת פאסאד כזה של 'הכל בסדר,אני בסדר

מתגברת ,יכולה '

מי שעוקב אחרי הבלוג וגם מכיר אותי ,יודע היטב מתי אני לא יכולה.

והיום אני לא יכולה. אמרתי גם לבסטיות שהלכו למסיבה

בטוחה שיהיה נפלא לרקוד ו לפגוש חברים אבל לא בא לי את כל תיבת הנוח הזאת בפרצוף

הגלים עושים לי בחילות ועצוב בלב

אז נשארתי בבית

עם טום הארדי והוונום שלו

ועכשו קצת טמטמת טיק טוק 

ולישון.

 

לפני 4 שנים. יום חמישי, 22 בספטמבר 2022 בשעה 11:59

"הי, חיפשתי כבר בכל מדבר

אפילו בסהרה,

לא מוצאת את הראש שלי

אני פרופסור מפוזר

תראה,העט על הנייר

הלב איתך ,כפרה

לא מוצאת את הראש שלי 

או-ווי..."

 

השיר הזה נטחן לי בפליליסט כבר כמה זמן

בקבוע. נכנסת לאוטו,מתניעה ואז 'סהרה'.

רשמתי את המילים קצת אחרת כי כרגיל מרגישה שלא משנה כמה אני כותבת,תמיד יבוא איזה זמר,שיכתוב בשורה אחת ,מה שאני לא אצליח להגיד ב 500 מילים.

אני מכשפה. לי זה כבר ידוע.

שחורה,לבנה ,סגולה ,זה לא משנה. אני באה בטוב. תמיד.

אני נעזרת בקלפי הטארוט שמיום ליום יודעים להגיד לי יותר דברים מבעבר.

על אחרים. 

לא על עצמי. 

כשאני שואלת על עצמי,הם תמיד אבל תמיד לא ברורים.

כאילו שהתשובות ידועות מראש

או שלא צריכות להיות ידועות בכלל.

תחכי,תמתיני,סבלנות,תנשמי

יש תהליכים שקורים

תני ליקום להסתדר לבד

בינתיים תחיי.

 

מעגל חדש נפתח בתחילת השנה העברית 

וכמו בכל שנה,שוב אעשה רשימת מטרות חדשות

אסכם מה שעבר

אביט לאחור ואתפלא על הדרך שעברתי

וכמה השתניתי

או שמא חזרתי לעצמי,למי שהייתי

ההבנה שאני לא ילדה קטנה

והעולם לא כזה גדול ומפחיד

ואני יכולה ומצליחה להתגבר.

הלב הזה שנאטם ונסדק ונשבר ונגרס

מתאושש שוב 

הגוף הזה מתעורר שוב

לנתץ שלשלאות של המיינד

למצוא את הראש שלי ולא לנדוד בסהרה,כמו פרופסור מפוזר.

את הסהרה אשאיר לחולות הזהובים ולצעיפים האדומים.

 

💜

לפני 4 שנים. יום שלישי, 20 בספטמבר 2022 בשעה 21:05

When you call my name

It's like a little prayer

I'm down on my knees

I wonna take you there

In the midnight hour

I can feel you're power

Just like a prayer

I wonna take you there

 

מי אמר שאי אפשר לשמוע מילים כתובות? 

את הקול של מדונה ,רוקדת בכנסיה

קוראת תיגר על כל מה שאסור

ומי בכלל מחליט מה אסור.

אסור .

פעם,הכל היה אסור.

 

פעם חשבתי שאסור לי להרגיש ככה

אסור לגוף שלי לרצות 

אסור לגוף שלי לקבל את המגע הזה

אסור לגוף שלי להתחבר

אסור לגוף שלי לזלוג

אסור לגוף שלי לאפשר

אסור לגוף שלי להיות.

 

,כשעוד חומה מתפוררת 

נשימה עמוקה ועוד אחת ועוד אחת

אני עפה לי אל שמים כחולים,סגולים,מלאים בכוכבים.

משחררת את הפחדים ואת החפירות בראש

מתמסרת להרגשה- הוא לצידי על הספה ואני מלטפת ומביטה בו והוא כל כך יפה ...כל כך יפה.

מתמסרת לרצון-לא להפסיק לגעת בו, לתת לו עוד נשיקה.

מתמסרת למגע- כשהוא לוקח את ידי ומוביל אותי אל החדר,שם ידיו על גופי,אוחזות,מכאיבות

מתמסרת לחיבור-של הגוף שלו אל גופי,ביתר שאת וביתר תשוקה

מתמסרת לזליגה- של כל הנוזלים האלה,רק אלוהים יודע מאיפה זה מגיע ולמה זה קורה. בעצם,גם אני יודעת למה זה קורה. כי הוא קיים ,נושם וחי ונוגע.

מתמסרת לאיפשור -הוא ממיס את החומות בהינף יד,בלחישה,במבט אחד.

מתמסרת ללהיות- שם לגמרי איתו. ברגע בזמן הזה ,שהכל נעלם ורק שנינו ביקום.

 

גם כשזה מעבר לקצה ,מעבר לתחושות 

שזה כבר אופף אותי ואני כבר לא יודעת מאיפה העונג מגיע ובא והולך ועוד גל ועוד גל.

הוא נותן לי לנוח לרגע ואז שוב.

הוא בכל מקום והגוף שלי מגיב למגע שלו

עם כל מה שגוף יכול לתת

מביטה בו והוא משיב מבט מרוצה 

ושוב שואלת 

'מה אתה עושה לי??'

לוחשת וגונחת את שמו שוב ושוב

מדביקה את הפרצוף לכרית כשבא לי לצרוח והעונג הוא יותר ממה שיכולה לשאת.

מענגת אותו בצורה שלא עינגתי אף אחד אחר

מתמכרת לקולות שמשמיע,לרעידות ,לנשימה הלא סדורה

עד שהוא שוב משתלט על הענינים 

חודר אליי והחיבור מושלם.

התחושה אחרת,בלתי אפשרית

מביאה אותי אל הקצה בשניה הראשונה

ואז ממשיכה את ההנאה עוד ועוד

עד ששנינו לא עומדים בזה

ואני מאשרת לסיים.

הלב שלי נמס אל האדמה 

כשהוא נשכב לידי ועוטף.

מנסים להסדיר נשימה וצוחקים תוך כדי

בתור אחת שכותבת הרבה -אני לא מוצאת מילים.

 

אז מה אסור ? מי קובע מה אסור?

ואולי ,

אולי עם הוויצ'ר שלי - הכל מותר ?

💜

 

לפני 4 שנים. יום שני, 19 בספטמבר 2022 בשעה 20:14

 

Sun lights up the daytime

Moon lights up the night

My eyes light up when you call my name'

Cause I know you're gonna treat me right

 

לשמוע את מדונה בדרך חזרה הביתה

את האלבום 'אירוטיקה'

כשאני כבר חרמנית.

אחרי הופעה של מארק אליהו ,אחרי ריקודים שבטיים,אחרי אוירה מטורפת כזאת

אחרי אנרגיות גבוהות כאלה

בו רקדתי אל הירח.

עוצמת עינים ונותנת למוזיקה להכנס

צלילי סיטאר ותופים וכלים אחרים ממקומות רחוקים

כל הקהל מסביב נעלם

הרגלים במקום והאגן זז מצד לצד

הצלילים עולים מהאגן אל הבטן והחזה והראש

והידיים נפרסות לצדדים 

במחול נחשי

המיינד כבר עף למחוזות אחרים

של חולות זהובים וצעיפים אדומים.

 

מדמיינת את הידיים שלו מונחות על מותניי

גופו נצמד מאחור

זז באיטיות הזו של הקצב,

מחכה את תנועות האגן שלי

ידיו זזות לחבק את בטני

להצמיד אותי אליו

פיו ליד אוזני לוחש ומלחש מילים של קסם

שפתיו מנשקות את צווארי....

 

תפסיק לצפור כבר סעעמק ,תן לי לשקוע בפנטזיה

אני מקללת את הנהג מאחוריי

מדונה שוב גונחת לי ברמקול

והכיווץ המוכר הזה בין הרגליים.

מגיעה הביתה

כשהגוף בוער והנפש לא נחה

רק מים מרגיעים ששוטפים את הכל.

ליל מנוחה.

לפני 4 שנים. יום ראשון, 18 בספטמבר 2022 בשעה 16:41


Can you protect me from myself
And play my part in all i care for
So i can leave the scenery
Tape up my eyes, inject the void
And play my part in all i care for
So i can leave the scenery

 

השיר הזה יודע לתת את הביט במקום הנכון

ב- void הזה שנמצא בין הריאות

ולפעמים הולך וגדל כמו חור שחור עם כוח כבידה בלתי אפשרי. 

הביט שהוא כמו דופק ומרגיש כמו מכת חשמל.

אני מנסה,באמת מנסה ,למלא את החלל הזה,להקטין אותו ,לכווץ את המימדים.

אבל החיים,כמו החיים ,חזקים יותר מהכל.

ימים קצת חנוקים ,קצת מתישים

מעייפות,מדברים שקורים מסביב ,הילדים,הבית,עבודה והכמיהה וגעגועים.

עוד מפגש עם הבסטיות מרוקן אותי סופית.

יוצאת בשישי בבוקר לשופינג עם הקטנה שלי. להרגיש קצת פאן של אמא ולא רק להיות בתפקיד 'המבוגר האחראי' כל הזמן.

כגיקיות שאנחנו ,זה נגמר בפופים,בספרים וצבעי שיער.

בשבת בבוקר מיו אוספת אותי לסדנא.

לחיבוקים וחיזוקים שאני תמיד מקבלת בשמחה. 

אוהבת את המבטים שעוברים ביננו כל היום,אלו שיודעים מעבר למילים

כי מיו יודעת לקרא אותי במבט אחד. 

אחר כך עוד נשב במרפסת והיא תעזור לי עוד קצת.

 

הודעה מהוויצ'ר. 

אז מסתבר שנפגשים היום.

ככה? כמו שאני? בהכי לא מפונפן שיש?

-כן, הוא רעב .אליי. 

רעב אליי...מממ.

****

הוא פותח את הדלת והלב שלי נמס בתוך הריקנות הזו. החיבוק שלו ,הנשיקה,מזכירים לי שאני חיה.

יושבים בסלון כמה דקות,מדברים וזה שוב פוער את הבור הזה. לוחץ על מקומות כואבים ואני לא רוצה לפתוח את זה. מתמסרת לידיים שלו  שאוחזות ומועכות והכאב חד ומעורר.

הבגדים כבר עפים אצלו בחדר והוא לא משאיר לי שום מרחב תזוזה.

בין רגליי ,הוא מעיף אותי לעולמות אחרים.

לפעמים מרגישה בעומס תחושתי ,שזה יותר מדי,שאני לא עומדת בזה והוא כבר מנתב אותי ליקום אחר מהקודם.

מותחת איתו את הגבולות שלי ,מאפשרת לו לחקור אותי לאורך ולרוחב.

אחר כך הוא גם מרשה לי להחזיר לו ואני חוקרת את הגוף שלו, אוחזת,מכאיבה ,שולטת( שלא במודע) על העוצמות של העונג שלו

הגוף שלו רועד ,הנשימה נקטעת וקופצת,הלב שלו פועם בחוזקה ,הגניחות שלו מעבירות בי תחושות נעימות.

-עוד לא אמרת שאת מרשה. הוא מזכיר לי

ואני מרשה והוא כבר מעבר לקצה 

הוא כל כך יפה לי ואני נהנית להביט בו.

הגוף שלו עוטף אותי וזה מרעיד לי את הכאב והדמעות עולות.

אני שוב מתמסרת למגע החם שלו,לעיטוף הזה,לנשיקות ,לנשימה שלו.

היד שלו על הגב שלי ,הרגל שלו סביבי ולרגע לא שמתי לב איפה הוא מתחיל ואיפה אני נגמרת...

גל חום שוטף אותי ואני בוערת לרגע.

נדלקת מחדש אבל נושמת עמוק ואוספת את עצמי.

 

בנסיעה הביתה ,דעתי מוסחת בשיחת טלפון קלילה מלאת געגועים לגדולה שלי.

מגיעה הביתה,לא יודעת ממה מותשת כל כך. 

מתכרבלת במיטה. 

רוצה לכתוב ולא מצליחה.

רק השיר הזה כל הזמן בראש.

 

הבוקר,ברגישות הבלתי נגמרת שלו ויכולות הכישוף שמפליאות כל פעם מחדש

הוא מבין וקולט ויודע ומרגיע.

וה- void כבר לא מרגיש נורא כל כך.

 

לפני 4 שנים. יום שישי, 16 בספטמבר 2022 בשעה 20:33

איפה הדרקונים בדיוק?

פרק מעצבן

כווווולם עושים שם סקס

 

חוץ ממני.

 

FUCK !

 

 

אני ממש מחכה לסדנה עם מיו שלי מחר .

צריכה הארה או הערה או איזו תובנה או סתם בעיטה בתחת

 

או סקס.

אבל זה לא יהיה בסדנה.

FUCK

לפני 4 שנים. יום שלישי, 13 בספטמבר 2022 בשעה 21:40

In restless dreams I walked alone

....

היום היה שקט יחסי

דאגתי לו ,בגלל אתמול ולא רציתי להציק אז דמיינתי שאני פשוט מחבקת אותו וקיויתי שהיקום יעזור ויחבק אותו גם.

נוסעת רחוק ,פוגשת חברות למסע ההתפתחות שעברתי . הן אומרות שאני נראית אחרת. רגועה יותר ,מאושרת יותר. 

הן ליוו אותי בימים קשים והחזיקו אותי רגע לפני הצעד של נקודת האלחזור

אבל לא רוצה לדבר על זה

הגעתי הביתה גמורה מתה. יושבת במרפסת עם הקפה ו-וויצ'ר בודק מה אני עושה ושולח תמונה לבקשתי. חתיך שכזה ,גם כשהוא גמור מעייפות.

יורדת עם הכלבה לטייל ,מעופפת לגמרי ,כותבת לו מה הייתי עושה לו. מחרמנת את עצמי טוטלי,כמעט נתקעת בעץ תוך כדי טקסטינג או יותר נכון סקסטינג.

כבר מתכננת לי בראש,מקלחת חמה ולפרוש למיטה עם איזה צעצוע שיעשה את העבודה ואז הוויצ'ר פוצח במיינד-פאק מטורף מולי.

הוא לא ברור לי או חד משמעי,מצד אחד אני בטוחה שהוא צוחק . מצד שני- זה מרגש אותי.

עולה הביתה ונכנסת לאמבטיה. נותנת לו לבחור- או שאני גומרת באמבטיה או שאצלו. הוא משיב ואני נכנסת למקלחת במהירות.

שמלה קלה ,נעלי אצבע וקצת איפור,מפתחות ביד אחת ,טלפון ביד שניה וביי- יצאתי- 18 דקות אני אצלך!

ובדרך שירים מחרמנים של דיוראמה והכיווץ המוכר בין הרגליים.

יוצאת מהרכב בחיוך ענק ונושמת עמוק.עוד שניה וזה קורההההה.

נקישה על הדלת והוא פותח.

אוי ...אוי...אוי...מה שעובר על הגוף שלי בשניה הזו...

כזו השפעה יש לו עליי,לא סתם קוראת לו וויצ'ר.

הוא הפאקינג  sorcerer supreme

 פרש אחרי מקלחת,ללא חולצה והמשקפים הסקסיות האלה,אוח הגיק הזה... מתנפלת עליו או שמא מתנפלים אחד על השניה

הידיים שלו כבר בכל מקום ושלי עליו. הגוף המוכר והאהוב הזה ואני לא מצליחה להפסיק,להתנתק ורוצה עוד! התגעגעתי גאד-דאמיט!

נשיקות עמוקות ,מלאות בתשוקה,גורמות להאנח אל תוך פיו וללב שלי לפרפר מול החזה שלו.

עומדת בהבטחה שלי,לא מדברת . לא יכולה,גם לא צריכה ובטח שלא רוצה

רוצה רק להעיף כבר את הבגדים האלה ולהצמד אליו,לגוף החם שלו.

בחדר ,בעמידה ,האצבעות שלו בודקות את הרטיבות והוא מרוצה,אני מקבלת פרס אחרי ...מממ... 10 שניות.

הוא מפיל את שנינו על המיטה ומרתק אותי על הגב

הוא כבר בכל מקום 

'חשבתי שתורך להיות על הגב' מזכירה לו את ההודעה בוואטסאפ

'שיניתי את דעתי' הוא אומר וטורף אותי.

מכאן ,זה כבר מימד הזכוכית. הכל יכול לקרות שם וגם קורה ,בלי שליטה בזמן ובמרחב

אני כל כך רוצה לגעת בו ,אבל מפריעה לו והוא שוב דואג שלא אזוז. הקול שלו כבר מעביר ויברציות לתוכי  והזיפים שלו מרגישים לי חספוס מגרה שכזה.

כמה פעמים אפשר לגמור לפני שמאבדים הכרה לגמרי ?

כדי לא להתעלף מחוסר נשימה אני מנסה להרגיע את עצמי ולנשום עמוק. המבט שלי יורד אליו. הוא בין רגליי,לא יודעת מה הוא עושה שם,מה הוא עושה לי ,לגוף שלי ,למוח שלי ,ללב שלי. זה מטורף... וזה כל כך טוב!!!

אחר כך אני טועמת אותי עליו ,הטעם מוכר אבל ללקק את זה ממנו ? עוד 10 שניות ו...בום.

אני דורשת ממנו משהו והוא נענה. 

אני נהנית לענג אותו ומתעצבנת שהוא עוצר אותי

ידיו בין רגליי,אין לי מושג מה קורה שם. כנראה סוג של חויה חוץ גופית כי אני באמת לא זוכרת מה קרה לגוף שלי באותו רגע.

לבסוף ,הוא מסכים לתת לי קצת את המושכות ונשכב . 

אני עושה מה שהבטחתי ונהנית ממנו

הוא כל כך נעים לי ,בעור החלק שלו, בגוף החטוב שלו ובתחת המהמם שלו שבא לי לנשוך!!

מחליטה למתוח גבולות . שלי בעיקר  . לצאת מאיזור הנוחות שלי ולנסות משהו חדש 

וכנראה שעשיתי משהו בסדר .

זה מדהים כמה חוסר ביטחון מיני יש לי. 

מחשבות שרצות בראש :  אולי זה לא נעים ,אולי אני עושה את זה לא נכון,אולי...מישהי אחרת עושה את זה יותר טוב  ממני.

אוף תסתמי כבר ! סתמי !!

תקשיבי,תקשיבי לו . לקולות שהוא עושה ,לעונג שלו. תקשיבי.

ואני מקשיבה והגוף שלי מקשיב ונענה.

איך אפשר לגמור מלהגמיר מישהו אחר?

במימד הזה -הכל יכול לקרות.

אז עוד גבול נפרץ וזה חדש וזה מסקרן ואני סולחת לעצמי על זה שזה היה חלקי ומשלימה את היתר אחרת.

הוויצ'ר שלי צריך להסדיר נשימה ואני הולכת לרגע. משביעה אותו לא לזוז.

מביטה על עצמי במראה

ומרגישה שאני כבר עומדת לפני החומות,אני מסתכלת אחורה ומבינה ש...

לא היו חומות. שזה היה בראש שלי. 

שהדברים הנחרצים האלו שהיו מרתיעים אותי,פתאום אפשריים עם הוויצ'ר וזה הכי טבעי  וזורם ונכון בעולם.

חוזרת אל החיבוק שלו . יודעת שהוא תשוש ועייף והזמן שלי קצוב כאן. 

אבל כל כך שמחה שהזמין אותי אליו הערב,שלא ויתר לעייפות שלו או למצב הרוח 

שמחתי לענג אותו ,להתענג ממנו ,לעוף איתו למימדים אחרים.

עוד נשיקה עמוקה וחיבוק פרידה עוטף וחזק 

ואני כבר בדרך הביתה עם חיוך ענקי.

 

מי חשב שהיום הזה ייגמר ככה?

 

 

 

לפני 4 שנים. יום שני, 12 בספטמבר 2022 בשעה 20:43

לא אודין, אבא של ת'ור

אודן ,המשורר

יש לי אהבה מוזרה לשירים 

גם כאלו שלא מולחנים

אולי ככה המוח שלי עושה קישורים לרגשות

לסיטואציות שקורות

לסדר ומיון ואחסון במוח

 

והערב - אודן .  W.H AUDEN

הציטוט הזה כחלק מבית בשיר  Lullaby

נשלף מאי שם במוח

אחורה יותר מ20 שנים.

כתבתי אותו על הדף הזה שהיה עוטף קלטת של שירים.

בקלטת היו שירי רוק שהקלטתי מהרדיו

מצד אחד כתבתי את רשימת השירים

מצד שני את הציטוט הבא:


But in my arms till break of day
Let the living creature lie,
Mortal, guilty, but to me
The entirely beautiful

 

"אך בזרועותיי,עד אור השחר

תן לייצור הזה לשכב

בן תמותה ואשם

אך עבורי ,יפה לחלוטין." 

 

לא זכרתי  היכן קראתי את הציטוט הזה או מהיכן העתקתי אותו.

בזמנים שעדיין לא היה גוגל,או מחשב ,או עולם בחוץ.

אבל הזכרון חוזר מחיים אחרים של ישיבה ביער ,

נשענת על עץ

זוג מגפיים שחורות מציץ משמלה ארוכה 

ראש של גבר יפה מונח על ירכיי

גופו שוכב לידי

עיניו עצומות ופניו רדופות

ידי בשערותיו,

מלטפת

מרגיעה

מנחמת.

 

מעבר לזמן ,מעבר להגיון.