סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

לביאה סגולה

כל שיר הוא זכרון בלתי נמנע
לפני 5 שנים. 3 בפברואר 2019 בשעה 18:50

-בא לך?

-לא אכפת לי.

-בטוח?

-כן,תירשמי.

ביום שישי בצהרים אני נרשמת. בלי ציפיות. לא בטוח שנלך אבל אני נרשמת.

שבת עוברת רובה בשינה

והנה כבר הערב מגיע. מתכננת לסיים את הקפה וללכת להתארגן,אבל אז נוחתים עליי 7 פרקים בתנך לתרגום לשפתנו.

ככה זה כשיש ילדים והתנך נכתב ממש מזמן ובלי אימוג'ים. סיפור דוד ושאול מעולם לא היה מרתק יותר.

ברגע האחרון לפני שעוד רגע מוותרת,אני אוספת את עצמי. מתלבטת קצרות מה ללבוש . סקסי.מה השאלה בכלל ?מתרגשת שהנה זה קורה. 

מגיעים למקום.חיבוק ענקי מהמארגנת ונכנסים אל קהל של חברים ותיקים שלא ראינו המון זמן.

אני מחבקת את כולם. מועכת,מנשקת.ככה אני מראה אהבה,רוצה אותם קרוב.

רואה את  הגבוה מטייל ,אבל אני שומרת ומכבדת  את המרחב.

הוא עוד יחטוף על זה....

חוברת לאושים האהובים שלי ועושים סיבוב למצוא עוד כמב חיבוקים ועומדים לקשקש.

אושה מצחיקה אותי עם דרישות מדויקות שנענות.

אוש מודיע שאין לו כוח לסשן ומטיל עליי את האחריות בכך שקושר את אושה אל המעקה . הידיים כבר מלטפות את הגוף הנעים של אושה,כלים נשלפים,שיער נמשך וצפרנים עוברות.

אוש משגיח ומחזק חבלים בזמן שאני מרימה את החצרית ומתופפת על אושה בשלל כלים. מלטפת אותה תוך כדי ומגניבה ידיים גם אל החזה השופע.

אוש ואני מחזיקים פלוגרים ונכנסים לקצב משני צדדיה. פאפ,פאפ,פאפ,לפי הקצב. הוא אחד ואני אחד ואושה כבר עפה לה.

חבר נוסף מצטרף ומסיים את הסשן בספאנקים חזקים. 

אושה משוחררת ואנחנו מתחבקים חזק חזק.

הגבוה ניגש אליי ומודיע לי שהוא לבד ורוצה סשן.

אני נחה מעט ושואלת אותו אם זה בסדר שגם אושה תצטרף.

הוא מבקש לחפש מקום יותר שקט .יורדים בחבורה אל מעמקי המבוך. מוצאת מקום שבו יהיה נוח לסשן. בינתיים מורידה לו חחולצה וקושרת את ידיו זו לזו.

הוא מתרגש ואני מלטפת.

מורידה אותו על הברכים עם הפנים לקיר וממשיכה ללטף,להרגיע. לאט לאט עוברת עם הצפרנים על הגב הארוך ארוך הזה. מציירת פסים ארוכים.

כאן לא שומעים את המוזיקה והשקט קצת מפריע לי אבל מנסה להתרכז. מוצאת מתקן שעליו יוכל להשען. ישבן למעלה,ידים וראש קדימה ולמטה.

מהר מאוד אני מורידה את מכנסיו ואושה מצטרפת עם ספאנקר לתיפוף. הידיים שלנו עוברות עליו כל העת. לא מנתקות מגע

שורטות

מלטפות

נהנות ומתענגות על הגוף האתלט.

ניסוי כלים: 

שני גלגלי כאב . עוברת על כל גופו.ידיים,זרועות,כתפיים והגב. מגלה שהוא רגיש לדגדוג במותן או לכאב מהגלגל. נרשם. 

עוברת לפלוגר להעלות הילוך. התחתון שלו מפריע וגם זה זז מהדרך,חושפות ישבן לבן וחטוב. אושה ואני מתקשרות בשקט. אני בודקת איתו כשהכל בסדר . מאשר וממשיכים.

הפלוגר מרעיש עם כל מכה. הצלפות וליטופים,הצלפות וליטופים.

מכניסה יד בין רגליו ואוחזת באשכים,מוחצת והוא מתכווץ.

ממשיכה בהפלקות ובהצלפות .נהנית מהתחושה,נהנית מהתגובות שלו.

רוצה לסיים עם זוג נרות ,מעט שעווה מטפטפת והוא רועד.

מכבה במהירות את הנרות.מלבישה אותו ומשחררת את הקשירה.

הוא מתרומם לכל גובהו,לרגע מבולבל. מובילה אותו אל המיטה ליד. נעמדת בין רגליו ומצמידה אותו בחיבוק. מלטפת את השיער ומעסה את הכתפיים. 

הוא נבוך לחבק אותי בחזרה ואני אומרת לו שזה בסדר .הוא מחבק חיבוק קצר ואומר לאושה שנהנה .

אני נותנת לו לשתות ומוודאת שהכל תקין. 

נפרדים בחיבוק,הוא נשאר במקום ואנחנו הולכים.

החיוך לא עוזב לי את הלחיים.

 

לפני 5 שנים. 19 בינואר 2019 בשעה 19:13

חשבתי לתת לפוסט הזה כותרת 'פוסט מירמור' אבל אז ידלגו עליו

'החדר האינטימי שלי' כמו בשיר 'אני בתוך הבית נמצא'

והיום בהחלט הייתי בבית. 

אחרי הררי הכביסה הבנתי שאין מנוס וחייב לקום ולנקות. משהו אחד לפחות והמשהו הזה זה חדר השינה.

'את מנקה באהבה' אני מכנעת את ומפעילה פלייליסט ישן. 

אבק,מצעים,סדר,מגירות,תיקים,קולבים ושקית גדולה של זבל של כל מיני שטויות מיותרת שאני שומרת סתם.

מסדרת את כל איזור האיפור ומסדרת את הראש.

 

אין מקום בחדר,אין מקום. הוא קטן וצפוף וכל מה שלא נמצא במקום יוצר בלגן פיזי ומוחי.

'ככה זה כשגרים בקופסת גפרורים' היא אומרת לי והלב שלי נוחת מהגג של עזריאלי ונמרח על איילון.

מסתכלת מסביב ושמה לב ששום רהיט בחדר,לא באמת שלי. 

מאז שהתחתנתי רק 'ירשתי' רהיטים. אילתרתי, פה ושם. 

וזה לא עניין של כסף

זה עניין של סדר עדיפות דפוק.

כי תמיד צריך לקנות עוד משהו בבית,בסלון,במטבח,בחדר ילדים

וחדר השינה? פחות רואים,אז לא משנה

אבל פעם בכמה זמן זה אוכל אותי מבפנים.

כי זו פניה של הזוגיות שלי שלפעמים קצת נשכחה מאחור,מובנת מאליה,

לא מקודשת, יפה,לבנה ,כמו שחדר הורים,אוהבים,צריך להיות.

אולי השנה זה הזמן לשינוי. אם יש כסף או לא,להעמיד את עצמנו קודם.

להכין לנו חדר שינה כמו שאני רוצה ולא כמו שתרמו לי מכל מקום,ישן,משומש.

אני רוצה חדש,לבן,מאיר,מזמין,סקסי,רך ואוהב.

 

לפני 5 שנים. 18 בינואר 2019 בשעה 1:26

כן ,השיר המטורף הזה

שאני כל כך אוהבת

שכל פעם שעולה בפלייליסט,הרמקולים באוטו מתפוצצים

את השיר הזה רקדתי עכשו כמו משוגעת

'תרקוד כאילו אף אחד לא רואה אותך'

זה לא נכון,כי אני רוקדת כמו אחת שלא רואה אף אחד.

התמכרתי לקצב המטורף של השיר והגוף זז מעצמו.

אחרי שעתים של ריקודים . מסיבת שנות ה 80-90 בגגרין. החזרתי את עצמי לגיל 20.

איזה עונג.

לא צריכה אלכוהול

לא צריכה סמים

רק תנו לי מוזיקה טובה והגוף מתחיל לזוז כאילו אני לבד בעולם.

חושבת שזה הכי קרוב שהגעתי לספייס 

 Ever

  עם התופים והבס שנכנס מהרגליים

הטראבלים שמפוצצים אזנים.

הידיים מתרוממות,העינים נעצמות ואז -אני מתמסרת באמת ,הכי עמוק שאפשר- למוזיקה.

לפני 5 שנים. 17 בינואר 2019 בשעה 20:17

מי שמכיר את המקור של הכותרת

קבלו את אות הגיק הלאומי.

בעקבות שאלה של מישהו,חשתי צורך לכתוב כאן.

זה מדהים אותי איך החיים נמצאים על דרך מסויימת ופתאום באה רוח סערה ומעיפה אותי משם.

הרחק הרחק

לעולם אחר

והמוח עובר איזה שינוי,

העיקר והתפל משתנים

סדרי עדיפויות

אורח חיים

פתאום הבדסמ נראה רחוק רחוק ,לא מושג ולעולם לא ימומש שוב.

אומרים 'העיקר הבריאות' וזה נכון.

 

נפילה בריאותית היא מכה קשה אבל אחרי שהעשן מתפזר צריך לדאוג גם לנפש.

דברים משתנים לא תמיד לטובה

צריך להשלים עם מה שיש

בינתיים,

חיה מיום ליום.

לפני 5 שנים. 10 בדצמבר 2018 בשעה 22:29

מכבה את המנורה הקטנה ליד המיטה שלנו.

החושך משתלט לו בלי לשאול שאלות.

אני משאירה עיניים פקוחות ורואה איך האור מהחלון מזדחל לו אט אט ומצייר צורות בחדר

של הארון

של השידה.

נשימות עמוקות ושקט. שולחת רגל אחורה ,רגילה להרגיש את החום ואתה לא שם.

יוצא מדי פעם להרדם לבד אבל המחשבה שאתה מגיע בהמשך הערב עושה לי נעים בבטן

הערב לא תגיע. אתה שם ואני פה. כבר כמעט שבוע וחצי ,ערבוב של שמח ועצוב

מיטה ריקה וריק לי גם.

רגילה לנשימות שלך,לחום שלך שממלא את המיטה

ליד הזאת שנזרקת בלילה ומחבקת בלי לשים לב.

אני לא בן אדם של לבד. פעם הייתי והרבה השתנה.

תחלים כבר ותחזור!

אתה חסר לי.

אהוב.

לפני 6 שנים. 22 בנובמבר 2018 בשעה 20:03

עדכנתי את הפלייליסט שלי ומשום מה התגנב אליו השיר הזה.

מסתבר שיש עוד כמה קאברים מדהימים.

הדמיון שלי התחיל לעוף.

איזה עוצמתי זה יהיה לסשן מישהו בקצב של השיר הזה.

 

לפני 6 שנים. 21 בנובמבר 2018 בשעה 20:39

אחרי הפוסט האחרון לקחתי צעד אחורה. 

פתאום הרגשתי פתטית,לא שייכת.

רציתי לחזור לקן החם שלי ולהתכרבל שם אבל גם שם קשה לי.

מרגישה שוב באיזור הדמדומים.

מצד אחד,החשק מתעורר לו

ללטף את הגוף,למשוך בשיער,לגרום לו לכרוע מולי,לרעוד בהתרגשות.

מצד שני,החיים,המציאות.

בעבודה מעלים הילוך ואני חוזרת מותשת. למי אחלק את עצמי קודם.

 

שעה וחצי נסיעה לכל כיוון. פקקים.איילון. תזדיין המדינה הזאת.

מוזיקה בפול ווליום,שירים סקסים וגם כאלה שלא.אני שרה בקולו קולות

לא אכפת לי שמסתכלים. מי שרוצה שיצטרף למקהלת הזיופים.

בראש שלי אני כבר שם בארץ אחרת

מפנטזת על הגבר האולטימטיבי שמעריצה כבר שנים.

מביימת לי סצנות שלמות בראש.

לפעמים גם מדברת.

אולי פעם אשב לכתוב את הכל.

בינתיים הדופק מתחיל לפעום

אני לא מתה עדיין.

 

לפני 6 שנים. 19 באוקטובר 2018 בשעה 15:02

ושוב חוזרות המחשבות הטורדניות שלי

שאני כבר לא רלבנטית.

ממה שאני קוראת,רואה ,פוגשת...לאנשים בגילי יש קילומטרז' של לפחות 10 שנים בבדסמ

כלומר התחילו כשהיו בני 20-30.

אני בת 42 . נכנסתי לעולם הזה לא מזמן ,עם הרבה קשיים ולא רואה איך זה הולך להתפתח.

זוגיות מונוגמית שאף אחד מאיתנו לא נשלט.

לצערי יצאתי עם נטיות להיות שולטת וזה לא ממש מתאפשר לממש את זה

ובפעמים שזה קרה...זה היה נפלא ומרומם

אבל זה קורה לעיתים כל כך רחוקות.

מרגישה לפעמים קצת פתטית,לא רלבנטית ומה לעשות,עם הגיל,קצת פחות מושכת מבחורות בנות 20/30 שיותר פנויות וחופשיות.

בגילי,הנשים או גרושות או חיות בזוגיות פתוחה כדי לחוות את הדברים האלה.

זה גורם לי להסגר.להתרחק. לעטות עליי שריון וחומה,כדאי לא לראות ולא לשמוע.

כדי לא להצטער.

אולי התעוררתי מאוחר מדי ברצון שלי להגשים את המיניות שלי,את הפנטזיות שלי

בכל אופן,זה מתרחק ממני מיום ליום.

נשלטים שפונים אליי ומתפתח איזה קשר וירטואלי,מהר מאוד מתיאשים ומוותרים

יש שולטות זמינות יותר

ובכל פעם שקשר כזה נקטע ,זה מעציב אותי אבל משלימה עם זה כי מבינה שאין ברירה אחרת.

על נשלטות אין מה לדבר בכלל.הן מחפשות את הקשר,את הרומן.

אולי בכלל אין טעם לנהות אחרי החלום הזה,שיביא עמו רק שברון לב.

זה פשוט לא מתאפשר.הגיע הזמן להשלים עם זה.

לפני 6 שנים. 14 באוקטובר 2018 בשעה 7:04

יום שישי האחרון בסין היה מבחינתי סקסי ביותר.

שיחה עם זוג חברים חמודים

חיבוקים נישוקים ובעיקר אוירה מחרמנת.

מציעה לגבר שלי לדגום את 'החדר' ולהפתעתי הוא מסכים.

תחילת הערב,עדיין ריק שם.

מתישב על אחת הספות ואני עליו. 

מתנשקים ומתחרמנים למוות.

ועוד הפתעה-הוא פורם את הרוכסן הקדמי של השמלה שלי וחושף שד אחד.

מכסה אותו ביד ובשפתיים והכל נעלם.

יד שניה מזיזה את התחתון ומענגת.

אחר כך מתישבת לידו ומבקשת לרדת לו. מעולם לא הסכים במקום פומבי.

עכשו כל -עוד הפתעה.

מענגת אותו והוא נהנה.

זוג מתישב לידנו וגם הגבר שם מענג את זוגתו וזה כל כך יפה לראות אותה בשיא התשוקה.

רציתי לנשק אותה והתביישתי לשאול.

אני שולפת את גלגל הכאב והזוגי מעביר אותו על הידיים והכתפים

גרררר....זה כל כך מענג.

החדר מתחיל להתמלא ואנחנו ממצים.

ממשיכים להתחבק ולהתנשק בחוץ

ואני מרוצה.

 

לפני 6 שנים. 12 באוקטובר 2018 בשעה 10:20

אני שונאת שמחשקים איתי משחקי ילדים.

אני בת 42 ,בקושי יש לי סבלנות לילדים שלי אז בטח ובטח אין לי סבלנות לאנשים מבוגרים שמשחקים משחקים מפגרים.

אני אוהבת אנשים ישירים וכנים.

מי שיוצר איתי קשר בפרטי ויש כימיה,אין לי בעיה להמשיך בפייסבוק או בוואטסאפ.

היו כאלה שגם פנו אליי ישירות בפייסבוק  ושאלו בנימוס אם זו אני מהבלוג

ונחשו מה- עניתי שכן ! 

כשאדם נמצא מולי ומכבד אותי כאדם,הוא יזכה לאמון שלי.

כשאשר עוברים לפייסבוק או לוואטסאפ-מבחינתי סיימנו עם האנונימיות .אדם שלא יזדהה בשם ותמונה וימשיך להתחבא מאחורי פרופיל פיקטיבי או יסרב להזדהות בוואטסאפ עם תמונה

או יעמיד לי תנאים מטופשים של 'תראי אותי כשנפגש'

יחסם מיד ויחזור לקבוצת הגנון שהגיע ממנה.

באמת שאין לי סבלנות למשחקים האלה.

רוצים להכיר אותי? בשמחה.

אני באה בחבילה עם בן זוגי. שנינו שולטים.

אז אם את נשלטת או אתם זוג שמעוניין,נשמח להכיר גם אם שניכם לא בדסמים אבל בענין ביחד .

 

נתראה בסין.