לפני 5 שנים. 14 בפברואר 2019 בשעה 18:41
-כאשר אתה מגיע,שים את כיסוי העיניים ותדפוק בדלת. כשאפתח את הדלת,אכניס אותך פנימה ואתה תתיישב על ברכך ותמתין.
הוא מקבל הוראות אחרונות ועונה מיד.
דפיקה בדלת .הוא עומד שם קצת נבוך ,עם כיסוי עינים כפי שהתבקש.
-זאת אני. אל תפחד.
אני לוקחת את ידו ומובילה אותו פנימה. רוח שובבה פורצת מהחלון ומביאה איתה אויר ים.
הוא נרגע כששומע את קולי.
-תגיד לי עכשו אם אתה צריך משהו.
-הוא נד בראשו לשלילה.
-בסדר. מעכשו אין דיבורים. שקט מוחלט.
הכל שקט רק רחש גלי הים נשמעים מרחוק. אני מובילה אותו אל אמצע החדר ומורידה אותו על ברכיו. הוא מתפלא למצוא כרית על הרצפה לריכוך הישיבה. אני לא רוצה שיסבול.
-חכה פה. אני מצווה ומתרחקת קצת.הוא שומע רק את צעדיי. מוזגת לי לשתות ועומדת להביט בו. הוא גבר מרשים ואני נהנית להתעלל בו.
אחרי כמה דקות,אני מביאה את הבגדים ומחליפה לידו.הוא שומע את רחש הבד ומזיז את ראשו לכיוון.
אני ניגשת אליו ומצמידה את ראשו לבטני בחיבוק.
-ששש...אל תדאג. רק אני פה.
הוא נרגע לרגע ומרכין ראשו.
אני מעבירה ידיים על כתפיו.בליטוף קל וקצת צפרנים. הוא נרעד לרגע ואני מתרחקת,הוא מנסה להשען קדימה וכמעט נופל
-תתנהג יפה! אני גוערת ומושכת מעט בשערו.הוא מתיישר שוב.
אני מסתובבת סביבו. קול עקביי נוקש על הרצפה.הוא דרוך ואני מחייכת.
מתישבת על כורסא מאחוריו ודוחפת אותו עם מגפיי. הוא נופל קדימה. נבהל לרגע. ידיו נפרסות קדימה כדי לתפוס את משקלו.
-תשאר ככה. אני מצווה והוא נשאר על ארבע.
-כלבלב קטן,היית ילד טוב ?
הואנושף לרגע. אני לוקחת את הקרופ ומתחחלה להעביר אותו על גופו.
-אתה יודע שאסור לך לענות?
הוא נושף שוב ומקבל מכה בישבן.
מתכווץ לרגע בהפתעה ואז נרגע.
-כן,חמוד,גם נשיפה זה נקרא לדבר.
אני קמה וכולאת את אותו בין רגליי שלוחצות על מותניו .עומדת מעליו.
ידיו בשערו. מושכות.פניו מופנות מעלה ואני מתכופפת אליו.
מושכת אותו למעלה וידיו מתנתקות מהרצפה חזרה לישיבה על הברכיים.
-ובגלל שלא למדת לסתום את הפה ולא הקשבת,אתה תקשיב עכשו.
הוא נרעד לרגע,מחכה לכאב,להצלפה.
אני מתישבת על הספה לפניו.מרימה את הספר מהשולחן .מדפדפת ברעש גדול. הוא בטוח שאני אכה אותו עם זה אך אני רק מכחכחת בגרוני....
ומתחילה לקרא.
בקול רם.
ספר שירה.
במשך....שעה.
