סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

לביאה סגולה

כל שיר הוא זכרון בלתי נמנע
לפני 5 שנים. 25 במרץ 2019 בשעה 18:45

כבר מזמן מדגדג לי לארגן איזה מפגש

בבית שלי לא ממש אפשר.

עושים אפצ'י והשכן צועק 'לבריאות'.

בנין קצת ישן,בנייה דפוקה.

אני רוצה לארגן פליי,קטן,אינטימי כזה.

ומצד שני בא לי גם לארגן מסיבה כמו בקיץ.

צריך להתגייס לזה,לתכנן,לחשוב

בעיקר את מי להזמין.

לא בא לי אנשים שישבו ויפטפטו.

רוצה מפגש פעיל.

כזה עם סשנים מכל הסוגים.

כזה עם אנשים מכל הסוגים.

לשמוע הצלפות,לשמוע אנשים נאנחים מכאב ומעונג

לשמוע מישהם נובחים פקודות

לראות כמה על הרצפה,על ארבע.

הפנטזיות שלי עפות רחוק היום.

 

 

לפני 5 שנים. 24 במרץ 2019 בשעה 20:21

איזה מוזר זה לחזור לשגרת עבודה אחרי שגרת מסיבות

את מי זה מעניין בכלל הבעיות שלכם

לא. לא בא לי להסביר לכם היום

עזבו אותי מ'את יכולה לגשת אליי רגע'

לא! 

רוצה מוזיקה

רוצה איפור 

רוצה קרנבל

רוצה קרחנה

ובעיקר 

 

בעיקר

רוצה להחטיף איזו סטירה למישהו.

לפני 5 שנים. 23 במרץ 2019 בשעה 15:55

מסיבה אחרונה ואני מאלתרת לגמרי תחפושת. במקום כלה מהגיהנום יצא לי בלאטריקס לסטריינג'

אז ציירתי גם את הקעקוע של אוכלי המוות ואמרתי לכולם שהרגתי את סיריוס בלק...כפרהעליו!

נסענו אל הסין. נהנים מהאוירה ,מהתחפושות המושקעות,אבל המוזיקה,אוף המוזיקה בלתי נסבלת.

אין לי בעיה עם שום מוזיקה אבל אני צריכה גיוון. לא ערב שלם אותו סגנון.

כל אחד וה ocd שלו.

כבר חושבים ללכת ופוגשים זוג חברים.מתחילים לפטפט ושעה חולפת.

נכנסים לחדר האדום ומתחילים להתמזמז,הם נכנסים ויושבים לידנו. מתעסקים בשלהם. באיזה שלב היא יושבת עליו והוא מלטף את החזה החשוף שלה ומזמין אותי לגעת.

יש לה עור נעים וחזה משגע. היא חוטפת ממני כמה ספאנקים לפטמות וגונחת בהנאה.

אני לא ממש בטוחה עד כמה להעיז ולכן ממשיכה להתעסק עם הגבר שלי.

מסביב גניחות ואנחות ומישהי שדופקת אופרה לגמרי. אוירה מחשמלת ,סקס בכל מקום וגם סשנים לוהטים.

מבטיחים לעצמנו שפעם הבאה נקפוץ לג'קוזי.

בינתיים קצת מנוחה ממסיבות.

חוזרים הביתה כרגיל לסקס לוהט ושינה מתוקה.

לפני 5 שנים. 22 במרץ 2019 בשעה 8:52

לא יודעת מה קורה השנה

אני ממש לא בתוך הקטע של אוירת פורים.

בדרך כלל אני מאלה שמתרגשים חודש מראש.מתכננת תחפושת,איפור,אביזרים וטובלת את כל הבית בנצנצים.

השנה משהו לא כל כך מתחבר.אפילו לא יצא ללכת לקנות תחפושת.

נרשמנו מראש לשתי מסיבות.

אתמול היינו באחת -לאמור.

זרקתי על עצמי מחוך וחצאית ארוכה ושקופה . איפור חצי פנים של שלד וקשת עם תחרה על החצי השני.

הגענו למקום. נחמד אבל משהו שם לא התחבר לי. לא הרגיש 'בית' . הסאונד לא משהו וגם המוזיקה קצת אכזבה.

ממה נהניתי,מהאוירה. מזה שכולם מחופשים ויפים וסקסיים.

אנשים עוברים ומחייכים,חלק עוצרים לדבר סתם ככה בלי סיבה.

סשן פה סשן שם אבל אין חשמל באויר.

מקווה לפצות על זה היום בסינאטיק.

את מי אני רואה שם?

צרו קשר בפרטי וניפגש.

לפני 5 שנים. 14 במרץ 2019 בשעה 11:18

בא לי להגיד לכם תודה שאתם פה

שמחה לראות שקוראים פה את החפירות שלי

ותודה גם למי שמגיב 

(איפה זאת עם המזל טוב התמידי )

 

לפני 5 שנים. 13 במרץ 2019 בשעה 22:44

פומביות,בואו נדבר על זה רגע.

בעבר,הייתי נחרדת מזה. לבצע סשן מול אנשים? ועוד זרים? אין סיכוי בחיים.

התביישתי,נבוכתי,חשבתי שאני לא טובה,לא מספיקה וכולם יצחקו עליי.לא פעם שולטים חצופים העזו להתערב ולהעיר לי והבטחון שלי קרס לרצפה.

למזלי,יש לי חברים שולטים מדהימים שהרימו לי אותו.לימדו,הדריכו ואף שיתפו בסשנים.

כורח הנסיבות הביא אותי לכך שיוצא לסשן רק בפומבי. במסיבות או במועדנים.

שמתי לב,שברגע שאני בסשן,אין סביבה.אין קהל,אין פומביות.

אני לא דופקת חשבון לאף אחד ולא מעניין אותי מי מסביב.

אני מתרכזת במוזיקה שנותנת את הקצב ובגוף שמולי.

אז נכון שהסשנים קצרים יותר ויש שיגידו שפחות אינטימיים אבל ברגע שיש גוף תחת ידיי,הסביבה נעלמת ואני והוא והמוזיקה והחושים וזה יוצר לי תחושה של אינטימיות.

אני לא יכולה אחרת כרגע.אלו הסכמים של זוגיות רבת שנים שמבוססת על אמון ותקשורת.

מבינה את אלו שלא פומביים. באמת מבינה,הייתי שם, אבל תבינו גם את הצד שלי שלא יכול אחרת אז עובדים עם מה שיש,במסגרת מה שמותר ואפשר.

 

 

לפני 5 שנים. 13 במרץ 2019 בשעה 21:09

סיימתי עוד סדרת ספרי-אודיו של פפר וינטרס המנוולת הזאת שגורמת לי להרטיב בדרך אל וחזרה מהעבודה. סדרת הדולרים,למי שרוצה לקרא/לשמוע .הפקקים לא היו מעולם כאלה מהנים כשברקע מתנגנים להם קולות הקריינים.

פימליקו ואלדר פרסט. בדסמ לייט ,אבל  האירוטיקה....מעלף לגמרי.

הכל כזה כמעט....אבל לא. קצת ...אבל לא.

עוד שניה....אבל לא.

וזה משאיר על הקצה כל הזמן,גורם ללב לפעום במהירות.

גורם לדמיון לרוץ,להיות שם,פעם בתפקיד הזה ופעם באחר.

איזה עונג.

עכשו חזרתי קצת למוזיקה .

פליליסט של טרלולה לגמרי. מליאונרד כהן ושיר הקטשופ. ממלומה ועד מטאליקה.

כל שיר גורם לגוף לזוז אחרת

ולפי פסקול חיי, שלמה ארצי כתב את זה הכי מדויק :

כל שיר הוא זכרון בלתי נמנע . 

 

לפני 5 שנים. 11 במרץ 2019 בשעה 21:15

קיבינימאט!

בא לי לצרוח כבר

בא לי לחטוף טנטרום ולבכות בצרחות

אני עייפה

עייפה

עייפה

 

ואל תשלחו אותי לישון

כי החיים קורים ואי אפשר.

לפני 5 שנים. 10 במרץ 2019 בשעה 18:29

לעיתים אני תוהה כמה באמת אנחנו מצ'פרים את עצמנו ולא מדברת על עוד משולש פיצה  מדברת על מתנה אמיתית לעצמנו, כזאת שמשאירה אותנו עם לב פועם ונשימה רוטטת.

 

עבורי זה ספרים. אני מאלו שחוטפות אורגזמה מסטימצקי או צומת ספרים. אם הייתי יכולה, הייתי בונה בבית חדר שלם שהוא ספריה. עם ספה רכה ומזמינה ותאורה רכה וחיה בחדר הזה רוב היום. 

אולי הייתי צריכה להיות ספרנית בכלל.

מה עוד אני אוהבת להעניק לעצמי? בעיקר שקט. לבד. לתת למוח להוריד אנרגיות ושאף אחד לא ידבר איתי. זו מתנה. 

המתנה הכי גדולה עבורי היא מוזיקה. אני כל כך אוהבת לרקוד. מגיל קטן ואני כבר בת 42. אולי יחשבו שזה כבר פתטי לאהוב לרקוד בגיל הזה. לעצום עינים על הרחבה ולרקוד כאילו שאף אחד לא רואה אותי.

כי אני רוקדת עבורי ולא כדי למשוך תשומת לב.

 

לעיתים הזוגי שואל אותי מה לקנות לי. הוא יודע שאני לא אוהבת הפתעות. לאחרונה אני מבקשת זמן זוגי איתו, כי את כל השטויות האחרונות אני מזמינה לבד מאלי אקספרס. 

אבל זמן הוא מצרך נדיר וזוגיות צריך לתחזק. 

 

לפני 5 שנים. 2 במרץ 2019 בשעה 17:51

מיד כששמעתי על הליין הזה, נזכרתי בשיר הזה. יש משהו במילה המלטפת הזאת שמזמין לבוא ולדגום.

הבנתי שהמסיבה הראשונה היתה קצת פחות, אבל אני אדם שצריך לבדוק בעיניים וברגליים לפני שחורצת גזר דין.

מזג האוויר לא היטיב עמנו. גשם מבול וקררררר, אבל הערב החלטתי להתלבש קצת יותר חשוף מהרגיל.  מכנס עור צמוד, בגד גוף תחרה שחור ומתחת חזיה שחורה. כן, יודעת שזה יותר לבוש מאחרות, אבל יש גבולות שגם אני לא חוצה. העיקר להרגיש סקסית.

מגיעים לבראסקו, המקום האהוב והמוכר של אלכסיי, המוזיקה כבר מזמינה מבחוץ. 

נכנסים ומיד פוגשים חברים בנשיקות וחיבוקים. 

אז מה בכל שונה: קודם כל האוכלוסייה  . לא עוד חבורה של ילדים וילדות  אלא גברים ונשים סקסיים ויפים. מלכות ואדונים, נשלטות ונשלטים. כולם מחייכים, נהנים.

הופעות קצרות על הבמה, קצת קשה לראות אבל יש מספיק מה לראות מסביב. עוד סשן ועוד ולי כבר מעקצץ בידיים ואין עם מי.... 

הזוגי מתישב לנוח ואני בורחת לרחבה, רוקדת כאילו אף אחד לא רואה אותי  

בחורה צעירה ניגשת עליי ומתחילה איתי. רוקשת, מפלרטטת ובסוף גם מנשקת. זה מביך ומדליק אותי והייתי נסחפת  אם ידיד שלה לא היה בא.

בהמשך רוקדת ומחרמנת את הזוגי וחוזרים לחברים לצפות בשני נשלטים אמיצים חוטפים ספנקים מליידי זי. 

המצב רוח כבר בשמיים והשעות חולפות. חוזרים הביתה עייפים אבל מצב החרמנות לא מאפשר שינה....