לביאה סגולה

מן הרגשה מוזרה כזו של תלישות.

מרגישה לא שייכת לאף מקום

לאף חברה

לאף קליקה

הבדסמ כבר לא מעניין כמו בעבר

הפולי- תודה אבל לא תודה. 

הגוגים - בסדר ,מדי פעם

הברן- נראה לי רחוק ולא שייך.

אז איפה אני ? 

באינרציה של החיים..

קצת מרגישה חסרת תכלית,חסרת שייכות ,חסרת 'בית'. 

יש לי דברים שמעסיקים אותי

יש דברים שאני אוהבת לעשות אבל עדיין...

עכשו אני חולה וההגנות למטה והכל בהצפה.

מצב קיפודים על מלא .

ונמאס לי להסתגר בחדר כמו ילדה בת 16,רק כדי שיהיה לי קצת שקט.

כבר שבוע שלם שאני בקושי ישנה,כאבים וחלומות וחוסר נוחות והתהפכויות לכאן ולכאן. 

אמרו לי שאני צריכה טיפול

אם ידעו עד כמה עמוק המחשבות שלי קודחות,גם פסיכולוג יילך לאיבוד.

לנפות את מה שלא עושה לי טוב - זה אומר להשאר עוד יותר לבד 

ויותר לבד מהלבד שיש כרגע... הלב שלי והמיינד שלי לא יעמדו בזה.

בחיים של אינרציה ,חסרי תכלית.

הימים האחרונים קשים לי מנשוא

ואני מתמודדת אבל יש גם גבול ליכולת הזאת.

ואני חושבת שהגעתי לקצה והגוף שלי קרס פיזית ומנטלית. 

יודעת שמחר אשוב לעבודה ואתעסק במיליון דברים שאולי קצת ישכיחו 

ולאט לאט הגוף יתחזק ויתגבר.

...עד הפעם הבאה. 

💔