חזרה למציאות

אני רואה שחור ולבן , והכל מסביב מתנהל לאיטו.
אני זז לאט , כ"כ לאט , מצליח לתפוס כל קרן שמש , כל טיפה בודדה
שנטשה כרגע את הגל האחרון עליו היא רכבה , אותו גל שהתנפץ על סלעי שובר הגלים עליו אני עומד.
והכל , כ"כ לאט , בשחור ולבן.
אומרים - שככה יודעים שאתה עובר רגע טראומטתי או קריטי או בונה.
שברגע הזה הנפש שלך ספגה עוד צלקת , לטוב או לרע. בעצם , לטוב ... כי ,כל מה שקורה , קורה לטובה.

"התקרב אל האור , אל תפחד ... ככל שתהיה קרוב יותר אל האור , כך גם יגדל הצל שלך - התקרב..."

אני שוב איתכם , סליחה... איתך.
והעולם , כן העולם , חזר לזוז כמו תמיד בצבעים בוטים של כחול ולבן , וצהוב עגלגל וחום מנותץ ...
ושחור , הכל דרך עיניי .אסתכל במראה , ושחור ... עיגולים בעיניי .
אז עצמתי ... עיניים.
כדי להתכחש לסבל שמסביב , והתחלתי לכתוב , כדי להרגיש - מהות או , חשיבות או סתם כדי לנפח את החזה הרפוי שלי עכשיו.
"יאללה בוא נראה סרט , בוא נעשה משהו - מה...? אתה מתכוון להשאר בבית כל היום ...????"

חברים - אני אוהב את כולם.
ואולי בגללזה , כל מה שיוצא לי מהפה הוא כ"כ מבולבל.
והכתיבה ... אוייי הכתיבה ... היכן נמצא הבנאדם שיבין באמת מה אני כותב ... היכן היא נמצאת ?

אווו אולי ... רק אולי , אם אתקרב אל האור , וצילי ... יגדל כ"כ , נהיה רק אני והוא בעולם כ"כ מושלם . בעולם של שחור ולבן

Hello, I hope u read this well
That’s all the things that I could not tell
To any soul that ever walked this earth
Except you off course

Hello , this is my conscience
Thats lying here on this empty bed
Filled with paper cuts of yesterday
Just hit and play

Well I guess you saw
What coming around
Ive spread my wings
And kissed goodbye

Hello , this is my exercise
Ive finnaly learned how to smile
And be so sad like you will never know
That’s how I grow

Hello , im asking from your heart
Hide the scars , heal those cuts
Im sorry for all the things you saw
Well , ive warned you

You took me in
Yet ive turned around
And sealed the door
Of the lost and founds

Hello , please look straight up to the sky
That big white bird that’s flying by
Its me off course , im watching over you
Like I always do

The rain that’s coming from that cloud
That’s all the tears that I could not hide
Because of you or cause what I did for you
when I said " I love you"

Heading straight to that big red sun
Don’t be afraid
I will die and smile

Hello , that’s what I had to say …

אולי אצטרף אלייך
ונברח יחדיו
ואני לא מבקש הרבה
אולי רק , שתושיט לי יד
ותאחה את הסדקים
בין הריסות חלומותיי
ותצבע את העננים
עם מכחול קסמים לבן

ואולי אצטרף אלייך
רק אם אמצא מפתח
לנעול את הדלת מאחוריי
שאיש לא יחטט במגירותיי
ואולי אצטרף אלייך
רק אמצא מקום לאחסן את הפחדים
ואני אחכה בחוץ
עד שאהיה בגודל המתאים
לזחול בשקט , בעלטה
אזחל עד שאמצא פינה שקטה
בין גור עכבר
לבין קיר עתיק יומין

ואז , אצטרף אלייך
אשא פניי אלייך - אלוהים

See the flower dying
As I cut my lips with broken glass
I pore my blood like wine
That’s been kept for years in a vase of white

And now you wont reply
As I yell and shout and recognize
that the sands of time are still trying
to reinvent the birth of mine

close an eye and see behind
demons fly , inside out
hell is me or where I from
angels will receive a painting
there u can see my open wounds

inspire me so that I can finally fly
or say how am i suppose to live and see you die
you may take a second to become the thing you are
a fallen star , into my open scars

guilt ,regret , tattoed on my skin
Ive tried to pill it over so many times
Guilt , regret , my closest friend
Adore me till the second that I break down and cry

Close an eye and see inside
Little ants crawling in my veins and trying…
To build a colony and concker whats left inside
An angel with a painting
Of a heart that’s open wide



אל תשכחו לא להפסיק להאמין בבני אדם

זה לא נעים
שאין לאן לנתב את המחשבות
זה לא נעים
שבפנים יושב אדם
ויד הוא לא יכול להושיט

ואין תשובה
למה אורות העיר כבים מעליי
ואיך זה שתמיד
המבט מופנה בשניה האחרונה

ויש מראה שם על הקיר
שרק לי מראה מציאות שונה
חלומות על עולמות שונים
וזמנים בהם נשמתי חייכה וצהלה

ולא זה לא נעים
שמקום המפלט שלך הוא בעצם המקום בו אתה יושב תמיד
וכשאעצום עיניים , אוכל לנוח
ולעשות את הדברים
שאני רוצה לעשות עכשיו

התנחמו בשקט שנשאר
אמר אפור הזקן לחבורה של שוטים
שאו פניכם אל פנינה לבנה
כמו שעשו לפניכם בעבר

אז תוכלו לחייך אל ממול המראה
שם תוכלו לבקש הבנה ומחילה
מכל מי שהטבעתם בביצת הרחמים
מכל מי שמשכתם אל יערות אפלים

שם תטעמו לראשונה את טעמה של דמעה
בעודכם מייחלים לתחנוני האלים
שבכסאות רמים ברקיע יושבים
משאירים שם מקום ללבבות דואבים.

כן אני ביקרתי שם , אומר לכם זאת חבורת שוטים
ואל תתנו לחזות נעימה להטעות עיניכם
לדמיונכם אשאיר דלת לחלומות פרועים
אך מקומכם , עימי , עם הרפש שבפנים

בכף יד מושטת
אפשר למצוא
חתכים של תקווה
שבעבר הייתה כרוכה
מסביב לגופות החללים
שבכוחם האחרון
התפללו אל כוכבים.

נשאו פנים הם ,
אל ירח חיוור
שולחים ליבם דרך שדה העננים
ומחבקים , עד לנשימה אחרונה
זכרון ילדות שאותם ליווה.

של שמש מחייכת
ושדות ירוקים פתוחים
של נערה בשמלה ורודה
ואלף פרפרים תועים
וקול אשה בוגרת
נובע ממרחקים
קורא לבוא , לצחוק , לבכות
להתרפס אל מול הרים גבוהים
שבעבר לבשו הם שלג
וכיום הם עירומים
כי לך פתחנו דלת , שמש
וכיום אין אנו עוד יודעים...

איך לחבק או לבקש
סליחה ממך האלוהים
כי את יבולך השחתנו
כי אנו ילדים טועים

צהריים...
יום נחמד בחוץ , ככה לפחות אומרים האנשים שמאחור .
מימין , עם משקפי שמש כהות ועגולות , ממשיכה לבהות לכיוון אותו ענן שרודף אחרינו מתחילת הדרך.

השמש ממשיכה כהרגלה במשחק המחבואים הבלתי נפסק שלה . רגע אני פה , רגע אחרי , רק האור שלי בוקע מאחורי הענן .
רגל על הגז, דוהרת בירידה ... והנה , הגענו .

כולם יוצאים מהרכב .
מאחוריי , שני הדלתות נפתחות ... "הולכים לשבת על החוף ... "
מימיני , עם משקפי שמש כהות ועגולות , נשענת על כנף המכונית , ממשיכה לבהות לכיוון אותו ענן שרודף אחרינו מתחילת הדרך.
השמש שוכנת לה בשני העיגולים שמגנים על העיניים שלה .
והיא כהרגלה , בוהה אל השמיים .
והשמש כהרגלה , מתבוננת ממעל.
שולחת ... ידיים מלטפות , שנוגעות , בפנים , שלי ... ושלה.

סוס מרחף בשמיים , חסר שליטה , ללא הבעה על פניו.
אמיתי הוא ? אמיתי הוא ...
כן ... אמיתי.

נסחף , דוהה , בין עננים שטים.
נגרר , בכוח , ע"י ידיים זהובות.
עורו , נשרף ...
והבעה ... אין על פניו.

נוגע ... בענן הגבוה ביותר . ונעלם .
פוקח עיניי.
על החול שמצידי , יושבת ..עם משקפי שמש כהות ועגולות כהרגלה , בוהה באותו ענן שרודף אותנו כל היום. אותו ענן , בו נבלע חברי מקודם.

מסתכל על כף ידי ... צורב לי , שורף לי .
ושם ... חרוט , מקועקע , בוער עדיין ... סימן.
או שמא ... זה משפט ?
מקרב ידי אל פניי...
"חייך , מאילוץ - חוש כאב ".

מנסה לחייך , אך הכאב... הכאב !
מסיט מבטי...
שם , על החול ...
יושבת , ללא משקפי שמש , מביטה לכיווני .
מחייכת , חיוך כמוהו לא ראיתי מאודי ... חיוך ... אמיתי.
ואני , משיב חיוך מאולץ ...
עוצם עיניי , ושם ... בתוך כיפה לבנה ששוכנת על הר ירוק , בעל פסגה מושלגת ... שוכב לו ... סוס ... ללא הבעה בפניו ... ידיו שלוחות אל על .
מחזיק ... בשמש מחייכת .

הייתי רוצה לטייל בתור מנהרות חשוכות.
עירום , יחף , רק בעזרת מגע מנווט את דרכי .
והקירות , רכים , לחים , ריריים ... תחושה של בחילה חלפה בתוכי.
הרצפה , בולעת אותי , שוקע לאיטי אל תוך נקיק חלול.
הרגל , תקועה, מנסה להשתחרר ... הצלחתי .. אחרי שניות של חרדה.

והחושך , גורם לי לרעוד מפחד , פותח עוד דלת או שניים , נותן לשדי הדמיון להשתלט.
התקרה פתאום סוגרת עליי ... מכריחה אותי , להתקפל.
מתכופף , והגב ב 90 מעלות , מהצד אפשר לראות את עצם הזנב.

לא יכולתי ללכת כך יותר אז הצמדתי ברכי לקרקע הרכה.
ובחושך זחלתי , מחפש יציאה ... מנסה להבין איך הגעתי לכאן.
"איך הגעת לכאן" שאל גבריאל ... שיצא היישר מחלום מעורפל , הבזק אור מילא לשנייה את החלל , ובחטף ראיתי אדם , מכונף ... לבן מסנוור בקע מעיניו.
והחלל מסביבי , בגוון אדמדם ... שנראה כאילו הוא חי ונושם.
"זו הייתה בקשה אצילה , ראויה , ולכן לא יכולתי לסרב לך "
בקשה? שלי ? לא זכור לי בכלל . גבי , ידידי , פוחד אני וקר.
"הסר דאגה מלבך" הוא אמר , " חבק את הקור , אמץ את הפחד..."
ונעלם כאילו , לא היה.
לא רציתי לחבק את הקור , או לאמץ את הפחד , רציתי רק שיחזור , עם קצת אור ויוכל למחות את הדמעות מפניי.

עצמתי עיניי , להרגע , לחזור , אל מקום שליו בו יכולתי לחשוב.
והנה , הבזק אור , שסינוור את עיניי...
"גבי!" צעקתי עם חיוך של תקווה.

"הירררררררגע " הוא לחש "פקח את עיניי , את עינינו , שתדע... אני זה אתה "

....

אקצר :
חזרתי כרגע מהפאב .
למען האמת ,הרבה זמן לא הייתי במצב כזה של חוסר שליטה.
הסחרחורות , הצרבת , הרצון להוציא הכל ממך...

גועל נפש.

ואני , מוצא עצמי שוכב במיטה .
בוקסר ולא יותר מזה עליי...

קצת יותר מזה למען האמת....
שני אטבים על הפיטמה השמאלית...
כנ"ל הפינה הימנית...

והפחד...
אני מתגעגע אלייך
ומפחד ממך
ומקווה שתקראי
ומקווה שתבואי ותקחי אותי

כדי שאגלה

מה או מי אני