פרק 3 - מאוהבים:
"אני רעבה, לך תכין לנו ארוחת בוקר" אמרה כשהתעוררנו משנתנו.
"אין בעיה" אמרתי "להכין גם לי?"
"בטח טפשון, לא אשאיר אותך רעב..." אמרה, כאילו שכחה את שארע יום לפני כן עם היין.
הלכתי למטבח והכנתי לנו ארוחת בוקר עם גבינות, טוסטים וכוסות קפה. ערכתי את השולחן וחזרתי לחדר על מנת לקרוא לה. שמעתי אותה בחדר הרחצה, שוטפת את פניה. המתנתי בסבלנות בחדר.
מיכל יצאה מחדר הרחצה. ריח נעים של סבון מילא את החדר.
"הארוחה מוכנה" אמרתי בחיוך.
"לפני שנאכל" עצרה ואמרה "זכית בו ביושר אתמול" ונפנפה בקולר עור שחור.
התיישבתי על המיטה והיא ענדה על צווארי את הקולר. "עכשיו אפשר לאכול".
היא פסעה לעבר המטבח והמתינה ליד אחד הכסאות.
משכתי את הכיסא ולאחר שהתיישבה דחפתי אותו פנימה. פניתי לעבר הכסא שמולה עת שאמרה "חמוד, אתה תאכל כאן מתחתיי" והניחה את הצלחת למרגלותיה. "אתה תאכל ישירות מהצלחת, ללא עזרת הידיים, כמו הכלב שאתה".
ירדתי על 4 לרגליה, הורדתי את פי לכיוון הצלחת והתחלתי לאכול.
"אז אהבת את מה שעשינו אתמול?" שאלה בטבעיות, מתעלמת מהסיטואציה
"כן מלכתי, מאוד"
"אין צורך במלכתי עכשיו" אמרה "מה הכי אהבת?"
"אהבתי את הכל, אבל הכי אהבתי את העובדה שהרגשתי שאת נהנית" עניתי
"אוי חמוד. ומה לא אהבת?"
"אהבתי הכל" חזרתי על דבריי
"וממה פחדת?"
"פחדתי להפיל את הכוס. מאוד לא רציתי לאכזב אותך. רציתי שתהי מרוצה" עניתי
"היה משהו שלא הרגיש לך נוח?"
"רק דבר אחד - אני יודע שלפני שאני נחדר, כדאי שאתנקה. אני ממש מצטער, לא ידעתי שזה יהיה אתמול ולכן לא התכוננתי"
"זה בסדר" הרגיעה "זה הרגיש נקי אתמול. אתה צריך תמיד להיות מוכן לזה. זה יהיה דבר שבשגרה. גם לא תמיד אהיה כל כך עדינה"
זה לא הרגיש עדין אתמול... אמנם היו רק אצבעות, אך היא הייתה דיי פראית איתן ואני עדיין מרגיש תחושה מוזרה שם. חששתי מהפעמים הבאות.
"תפנה את השולחן ותסדר את המטבח" אמרה כשקמה מהכסא "אבל בנתיים עמוד יציב על 4"
נעמדתי על 4 והיא התיישבה על גבי. היא נתנה לי מכה קלה עם רגליה כשאמרה "קדימה, קח אותי לחדר השינה"
התחלתי לצעוד באיטיות לכיוון חדר השינה. משקלה לא עזר לברכיי שעוד כאבו מכך שעמדתי עליהן ממושכות ביום האתמול. מדי פעם חטפתי ספאנק קליל בישבני.
הגענו לחדר והיא ירדה ממני.
"לך לסיים את העבודות שאמרתי לך ותחזור לכאן"
התחלתי לצאת מהחדר כששמעתי אותה קוראת לי "רגע! בוא לכאן" הסתובבתי וראיתי אותה אוחזת בפלאג אנאלי קטן ושחור.
התקרבתי ועמדתי על ברכיי למרגלותיה.
"פתח את הפה" אמרה בחיוך רחב
פתחתי את פי והיא דחפה את הפלאג לתוכו.
"זה לא זז מהפה שלך עד שאתה מסיים. כשאתה מסיים תתנקה, תתארגן ותבוא לכאן".
הלכתי לכיוון המטבח ופיניתי את ארוחת הבוקר. שטפתי את הכלים וסידרתי את המטבח. לאחר שסיימתי הבנתי שאין לי בביתה איך לנקות את עצמי ולהתכונן עבורה. הגעתי אליה וסימנתי בידי שאני רוצה לדבר.
"אתה מוכן?"
הוצאתי במעט את הפלאג מפי ואמרתי "סידרתי את הכל אך אין לי כאן איך לעשות לעצמי חוקן, המלכה. אני ממש מצטער"
"זאת לא בעיה שלי. תחשוב על פתרון ותגיע לכאן אחרי שהתנקית" אמרה בכעס.
יצאתי מהחדר. לפתע ראיתי בקבוק מים של חצי ליטר.
לקחתי אותו והלכתי לשירותים. מילאתי אותו במים וניסיתי להחדיר את הפיה הפתוחה שלו לתוך ישבני.
עובי הפיה, יחד עם ההברגה לא סייעו לי במלאכה הכואבת, אך אסור היה לי לאכזב את מלכתי. ואז, כשהפיה בתוך ישבני, לחצתי עליה וזרם המים מילא אותי. הוצאתי את הפיה והחזקתי ככל שיכולתי. חשתי תחושת מלאות וכשלא יכולתי עוד, שחררתי אותה לתוך האסלה.
חזרתי על הפעולה מספר פעמים עד שהרגשתי נקי ומוכן.
זרקתי את הבקבוק לפחויצאתי מהשירותים. הלכתי על 4 לכיוון חדר השינה, שם המתינה לי המלכה.
"אני מוכן מלכתי" אמרתי בקושי, מסתבך מעט עם הפלאג.
"טוב מאוד" אמרה בחיוך "בפעם הבאה אני מצפה ממך ליותר יעילות"
היא משכה את הפלאג מפי. הפלאג היה רטוב מהרוק שלי. "עלה על המיטה ועמוד עליה על 4" אמרה ואני צייתתי.
"קפל את הידיים כך שהישבן שלך יהיה למעלה"
קיפלתי את הידיים שלי, נשען על המרפקים, ישבני מונף כלפי מעלה.
צפיתי מה הולך לקרות. הפלאג לא היה גדול או עבה, אך עדיין חששתי ממנו. ההתרגשות שלי ניכרה וכשהמלכה נגעה בי מיד קפצתי.
"מה קרה, זונה קטנה?"
"הכל בסדר, המלכה" עניתי
"אז למה קפצת? למה אתה מתרגש?"
"אני חושש מהפלאג"
הצלפה חזקה בכף יד חשופה על הישבן שלי. "המלכה! שכחת לומר המלכה! אני לא חברה שלך!"
"סליחה, המלכה" אמרתי בשקט
"מהפלאג הזה אתה חושש?" שאלה בזלזול "אם מזה אתה חושש אז יש לנו בעיה, כי זה כלום לעומת מה שעוד תקבל. אתה צריך להבין, אתה הזונה שלי."
ואז, באיטיות התחלתי להרגיש את הפלאג נכנס. פי הטבעת שלי התכווץ באופן טבעי ומיד שיחררתי אותו על מנת שיקבל בקלות את מה שנכנס. הפלאג מוקם בישבני והתחלתי להרגע.
"טוב, הוא ישאר שם בנתיים, שתתרגל לתחושה" אמרה בתחושת ניצחון. "עמוד על הרצפה"
היא הפשילה את תחתוני החוטיני שלה מבעד לבייבי דול והגישה לי אותן. "תלבש את זה ואת שאר הבגדים שלך. אנחנו יוצאים"
היו אלה תחתוני בד שחורים דקיקים. לא הרגשתי שיש סיכוי שאצליח ללבוש אותם עליי אך ידעתי שאהיה חייב. בקושי רב ולאחר מאבק הצלחתי ללבוש את החוטיני הקטנים עליי במספר מידות. יצאתי מהחדר לכיוון הסלון, לבשתי את מכנסיי וחולצתי ונעלתי את נעליי. בנתיים מיכל יצאה מהחדר לבושה בשמלה יומיומית קצרה וסנדלים שטוחות.
"יום חמים בחוץ, בוא נסתובב קצת" אמרה בטבעיות תוך שהיא מורידה את הקולר מצווארי.
"אני אשמח, אבל מה עם הפלאג?" שאלתי, מקווה שהיא סתם שכחה שהוא בפנים.
"הוא נשאר שם. אתה צריך להודות לי. אני עוזרת לך להתרגל. ככה יהיה לך קל יותר" אמרה ולקחה את התיק שלה.
תשובתה חירמנה אותי אך גם הפחידה - לא היה לי נוח עם הפלאג. כמה זמן אהיה איתו? מה אם לא אצליח? ומה בכלל היא מתכננת?
לקחתי את חפציי ויצאנו ביחד מהדירה שלה.
מיכל הושיטה לי את ידה והתחלנו ללכת מערבה, לכיוון חוף הים של תל אביב כשאנו אוחזים ידיים.
"נחמד לי איתך" אמרה
"כן, גם אני מאוד נהנה איתך" עניתי, מתקרב אליה ומעביר את ידי כך שתאחז את המותן שלה. גם היא העבירה את ידה והניחה אותה על המותן שלי.
טיילנו מחובקיםלאורך קו החוף של התל אביב תוך שייה נעימה, מתעלמים לחלוטין מהלבוש הלא סטנדרטי שלי מתחת לבגדים ומהאיבר שתקוע בישבני. האיזור היה הומה באנשים העסוקים בענייני היום יום ובזוגות נאהבים המטיילים בנעימים.
ליד אחד הספסלים עצרתי והתקרבתי למולה. לא ידעתי אם מותר, אך לא היה אכפת לי. זה בער בי.
הבטתי בה ועצמתי עיניי, נשקתי קלות על שפתיה, ומשלא הורחקתי, הצמדתי את שפתיי לשפתיה, משחק בהן מעט, מוציא קצת את הלשון אשר פוגשת את הלשון שלה, שהוצאה גם היא, מלקקת מעט את שפתיה. הנשיקה התלהטה והתארכה, שנינו מתעלמים מהעוברים והשבים, מתחבקים ומתנשקים בתשוקה אדירה.
העברתי את ידיי על גבה, יורדת מעט ומלטפת את ישבנה מעל השמלה שלה.
גם היא העבירה את ידה על גבי ועל ישבני, מעט לוחצת על בסיס הפלאג שהורגש בין ישבניי, יוצרת תחושה נעימה אך גם מזכירה לי את שאני יודע.
לאחר מספר דקות לוהטות סיימנו בחיוך. הבטנו זה בזו במבט מאוהב והמשכנו לטייל מחובקים.
"אתה לא רעב? אני ממש רעבה" אמרה כשעברנו ליד מסעדה מוכרת
עם כל צעד הרגשתי את הפלאג שלחץ והציק יותר ככל שהזמן חלף. החוטיני הקטן גם הוא לחץ והציק. רציתי שנחזור ונוציא את זה כבר. אבל כן, הייתי גם רעב. ובכל מקרה, לא חושב שהיה ניתן למנוע את הכניסה למסעדה...
"כן, גם אני רעב. אכלתי במקום הזה, הוא ממש טוב" אמרתי.
"יופי, אז בוא נכנס"
פניתי למארחת ובקשתי שולחן ל 2. עזרתי למיכל להתיישב והתיישבתי לידה. הפלאג נלחץ פנימה והעצים את תחושת אי הנוחות.
"אמממ תגידי..." התחלתי בגמגום "ממש קשה לי איתו. אוליי נעשה עם זה משהו?"
"מה?" שאלה בתמימות "על מה אתה מדבר?"
"הפלאג" אמרתי במבוכה "הוא ממש לוחץ לי"
"ומה אתה רוצה שאעשה עם המידע הזה?"
"אוליי תאפשרי לי להוציא אותו?" אמרתי בלחש
"כאן? באמצע המסעדה? אתה רוצה להוציא את זה מול כולם? לא אמרת שאתה לא מוכן לפומביות? וגם אני לא מוכנה שתביך אותי!"
"ברור שלא כאן. חשבתי שאוליי אלך לשירותים ואוציא אותו שם"
"אין סיכוי! לא אוותר על החוויה של להוציא לך את זה. הוא נשאר שם ואם תמשיך הוא ישאר עוד יותר"
המלצרית הגיעה והזמנו אוכל ושתייה. סתם דיברנו בכיף. היא סיפרה לי על העבודה שלה ואני על שלי, צחקקנו והתנהגנו כמו כל זוג שמתחיל להכיר אחד את השני.
אכלנו ושתינו. האמת היא שלא מאוד נוח לשבת לאכול עם תחתון לוחץ ומשהו שתקוע בישבן. אף אחד מהנוכחים, חוץ ממנה וממני לא ידע על המצב המיוחד שלנו. קיוויתי שנסיים כבר ונחזור. לא יכולתי עוד עם התחושה הזאת.
"סיימנו?" שאלה-אמרה.
"כן" עניתי והזמנתי חשבון. שילמתי את החשבון ויצאנו מחובקים לכיוון דירתה.
עלינו לדירה ונכנסנו. הסתכלתי עליה במבט מצפה. מחכה שכבר תוציא את הפלאג הזה ממני!
"אני הולכת לנוח, ניפגש בערב?"
מההההה????? מה עם הפלאג? אני לא יכול להשאר איתו עד הערב.
"סתם" אמרה "תתפשט"
נרגעתי ומיד התפשטתי. מחכה שתגיד לי להתכופף על מנת להוציא את הפלאג מישבני.
"תרים את החוטיני מהרצפה! ככה אתה מתייחס לבגדים שלי?" נזפה בי.
הרמתי מיד את החוטיני ונעמדתי מחדש.
"בעצם תשאר למטה" חזרתי לעמוד על ברכי, כשהיא לקחה את החוטיני מידיי.
"פתח את הפה"
פתחתי את פי והיא דחפה את החוטיני שהיה עליה בלילה ועליי כל הבוקר לתוכו. עם 2 אצבעותיה סגרה את פי.
ואז הפשילה את החוטיני שלה מתחת לשמלתה ואמרה לי שוב "פתח את הפה"
פתחתי שוב והיא דחפה את החוטיני שלה לפי, יחד עם זה שכבר היה שם. טעם של זיעה ושל מיציה מילא את פי.
"אני רואה שמדליק אותך למצוץ את התחתונים שלי ושלך" אמרה והצביעה על איברי שעמד במלוא הדרו "או שזה אוליי החבר שלנו שבישבנך?"
קולות מוזרים נפלטו מפי כשניסיתי לענות לה עם התחתונים שבפי.
"מה?" שאלה
ושוב קולות מוזרים
"אני לא מבינה!"
"כל מה ששייך לך מדליק אותי" אמרתי בקושי רב.
"שוב לא פנית אליי כמו שצריך" צעקה עליי והנחיתה מכה חזקה על ישבני
"סליחה מלכתי"
"לך לסלון ותעמוד על ברכיך עם הפנים לקיר. הפלאג נשאר שם לעוד חצי שעה. ביי"
"לא מלכתי, אני לא יכול עם זה. אני חייב שזה יצא"
עוד חבטה חזקה "שעה. לא כדאי לך להמשיך להתווכח", אמרה והתיישבה לראות טלויזיה.
הלכתי למקום שהוגדר לי וחיכיתי שהעונש יגמר. כל שנייה הרגישה כמו שעה ולא הבנתי איך קרה שטעיתי ויותר מזה איך זה שהתווכחתי.
"בוא לכאן" אמרה לבסוף
ברכיי כאבו כל כך שלקח זמן עד שהצלחתי לזוז לכיוונה. עמדתי על ברכיי מול רגליה.
"אל תטעה יותר!"
"כן מלכתי" אמרתי בצורה מגומגמת, כשהתחתונים בפי.
"פתח את הפה"
פתחתי והיא הוציאה את התחתונים וזרקה אותם על הרצפה.
"נקה את הסולייה שלי. מכל ההליכה הזאת היא ממש התלכלכה" אמרה בשקט והושיטה את רגלה.
התכופפתי והתחלתי ללקק את סולייתה. חול מילא את פי, ליקקתי מהר וביעילות, אך כל מה שחשבתי עליו הוא הלחץ שאני מרגיש מאחור.
עברתי לסנדל השנייה וניקיתי גם אותה עד שהבריקה.
"תוריד לי את הסנדלים ותלקק את רגליי. תעשה עבודה טובה אם אתה רוצה שאשחרר אותך מהפלאג"
הורדתי את סנדליה וליקקתי את רגליה החלקות בתאווה. ליקקתי, נישקתי והברקתי כל מ"מ ברגליה, מצצתי את אצבעותיה והסנפתי את ריחה לאחר ההליכה ביום קיצי זה.
"תסתובב עם הישבן לכיווני" אמרה
הסתובבתי.
"תרים את הישבן"
קיפלתי את ידיי והרמתי את ישבני.
בבת אחת וללא הכנה היא שלפה את הפלאג מישבני. קפצתי והתקפלתי ולבסוף חזרתי לעמידה על 4.
"תסתובב ותעמוד מולי על הברכיים"
הסתובבתי.
היא נופפה בפלאג מול פניי. הפלאג נראה נקי אך הבריק ומכך הבנתי שהוא לח. היא קרבה אותו לפניי, מתחת לאפי. ריח לא נעים עלה ממנו. לבסוף הורידה אותו ונעמדה מולי.
"תתכופף" אמרה והסתובבה כך שעמדה עם גבה מולי.
התכופפתי, והיא משכה מעט את החלק האחורי התחתון של שמלתה, מרחיבה אותו, כאילו עושה לי מקום.
"כנס מתחת לשמלה ולקק לי את הישבן"
הרמתי מעט את ראשי ודחפתי אותו בין ישבניה. הסנפתי אותו ארוכות והוצאתי את לשוני.
לשוני הרטובה עברה באיטיות בין ישבניה, מלמעלה ליד גבה ועד למטה, קרוב לאיזור בו ישבנה מסתיים ואיברה מתחיל.
"שלא תעז להתקרב לשם" אמרה בסמכותיות ונשכבה על הספה על הצד, מקפלת מעט את רגליה קדימה.
זזתי יחד איתה והמשכתי ללקק ולהבריש את ישבנה, עובר מתנועות לכל אורכו של הישבן לתנועות קטנות יותר מסביב לפי הטבעת שלה. טעם הזיעה עבר וטעמו הנפלא של ישבנה שלט. תנועות לשוני התמקדו באיזור פי הטבעת, חודרות בעדינות לתוכו. הזזתי את ראשי יחד עם לשוני, גורם לאפי לשפשף גם הוא את ישבנה. נשיפותיי על האיזור הרטוב מעבירות זרמים נעימים בגופה של מלכתי ששלחה את ידה לכיוון דגדגנה.
לשוני נדחפה חזק יותר ועמוק עוד יותר כשהיא הגבירה את תנועות הידיים שלה. נשימותיה הסגירו את העובדה שהיא מתקרבת לעבר אורגזמה אדירה.
"לקק חזק ומהר!" אמרה מבעד לגניחותיה, ואני הגברתי לקצב המהיר ביותר שיכולתי. וכך, כשפניי עטופות בישבנה, מוצף בריחה, גמרה מלכתי באנחות חזקות.
"אוי, אתה טוב" אמרה, מנסה להסדיר את נשימותיה, מרימה מעט את שמלתה, מאפשרת לי לצאת.
"תודה מלכתי" אמרתי, יוצא מתחת לשמלתה, מאושר מכך שהצלחתי לענג אותה.
"בוא נלך למיטה, אני צריכה לנוח"
היא קמה והלכה לחדר השינה, הלכתי אחריה ונכנסנו יחדיו למיטה.
חיבקתי אותה מאחור, נצמד אליה עם איברי העומד. היא שלחה יד, ליטפה אותו לרגע ועזבה.
הייתי חרמן. מאז שפגשתי את האישה המדהימה הזאת עוד לא גמרתי וזה קשה במיוחד כשלאורך כל הזמן הייתי מגורה.
לא העזתי לשאול או לבקש. ידעתי שכשהיא תחשוב שהגיע הזמן, היא תגיד לי.
הלכנו לישון עייפים ומרוצים.