גייז

התחת שלך מולי. מוצק, שעיר במידה. הרגליים שלך רחוקות זו מזו, משאירות לי מספיק מקום לעמוד ביניהן, על ארבע כמובן. הראש שלך מונח על צידו השמאלי, והגב שלך עולה ויורד עם הנשימות. אני מתמקם במהירות, מקרב את הפנים שלי לחור שלך, מחכה...

"ברור לך שאתה כלום, ואתה מגיע למטרה אחת, ואחת בלבד: אתה מגיע לסדנת חינוך", ככה החלה השיחה שלי ושל הבחור שפנה אליי, בבקשה לקחת אותו תחת חסותי, לחנך אותו ולהפוך אותו למצליח. קצת הופתעתי לראות שבפרופיל שלו הוא סטרייט, נפגש עם נשים בלבד, דיסקרטי מאוד. לא הבנתי למה הוא פונה אלי, כשלמעשה את שירותיי אני מציע לגברים שמבינים גברים. אבל אני בהחלט לא שולל כל גבר שצריך את עזרתי...

חיכיתי שהרכב יהיה מוכן. ישבתי והמתנתי בפינה, שתיתי xl ועישנתי סיגריה. פתאום הגיע בחור מבוגר בן 60+, שחום גברי וערס, עם קרחת. נראה כגבר קשוח. שאל אותי: ״יש לך סיגריה?״ אמרתי: ״כן, בטח״. נתתי לו סיגריה, והוא הסתכל עלי, ישב מולי וחייך. החזרתי לו חיוך, ודיברנו. ״תגיד״, הוא שאל, ״אם אזמין אותך לשתות איתי איזה משקה אלכוהולי, אתה תזרום איתי?״

"הוא גם אוהב פילוסופיה, והוא חמוד. אתה תחבב אותו."
"יותר חמוד ממך?"
היה יום חם מהרגיל, ושכבנו על המיטה עירומים, מיוזעים ומסופקים. טוב, לא לגמרי: הוא לבש כלוב מתכת קטן, מהסוג האכזרי, העגול והשטוח, שלא איפשר לו להתקשות אפילו קצת, ובאטפלאג מתכת תואם, שהכנסתי לתוכו אחרי שגמרתי...

הוא ירד על ברכיו, חיבק את רגליי והסתכל עלי מלמטה. "בבקשה, אדוני, אני יכול להיות המשתנה שלך ליום שלם?"
"בסדר," עניתי, מלטף את שערו. "אבל אתה יודע שאני אוסיף לזה טוויסט משלי, נכון?"
"יודע," הוא ענה, "ואני מצפה לזה בקוצר רוח״...

"שפשפי זונה, ואסור לך לגמור! אני משפשפת, ואתה משחק לי בחור ואני גונחת. כשאני קרוב אני עוצר ואתה מכניס עמוק יותר ואני אומרת "בבקשה אדוני תן לי לגמור אני לא מסוגלת". אתה מוציא את האצבע ואומר עוד לא זונה קטנה. קחי תלקקי את האצבע ותמצצי אותה. לאחר שאני מוצצת אתה אומר לי "לכי להתקלח ודיר באלק את נוגעת בו"

הגעתי מזיע - אפילו מסריח; והוא קילח אותי, מכף רגל ועד ראש, מבחוץ ומבפנים, עד שהרגשתי נקי.

״את רוצה לגמור?״ שאלתי, ״תגיד ואתן לך.״
״אני...״ הוא בלע את רוקו. ״כן, אבל... לא, רק כשתגיד. אני, אמם, תודה. אני רוצה... אבל...״
לחצתי את הביצים שלו. ״כן או לא?״
הוא כמעט בכה. ״אני... אה...״ ואז נאנח, ואמר בקול רועד: ״לא.״

הייתי מבליט את חור התחת שלי החוצה וחושב:
תראו איך היא מחפשת לנשק זין

היום מלאו שנתיים לפטירתו המדהימה והמוקדמת של קייל, חבר הכלוב וחבר טוב. לרגל יום השנה העצוב הזה אנחנו מפרסמים סיפור שלא הספיק לראותו מתפרסם בימי חייו. מתגעגעים, קייל

"אני עושה את זה כדי להזכיר לך שאתה לא לבד במערכת היחסים הזו, ושאני לא רק החבר שלך והאדם שאתה חולק איתו דירה אלא גם האדון שלך, ויש דברים מסוימים שאתה צריך לחשוב עליהם פעמיים לפני שאתה עושה אותם, כמו האם הגיוני להיעלם לשעות בלי להודיע ובלי להיות זמין כשקבענו תוכניות." הוא קיפל בזהירות חגורה לשתיים, וידא שהאבזם אצלו ביד ולא עלול להתעופף ולפגוע בבועז, והנחית אותה על הירכיים שלו. את החגורה לא היה צריך להציג בפני בועז, לא אחרי מה שהוא קיבל בבית, והוא ייבב וניסה להתחמק ממנה.

מי שמסתכל בעיון, ולא בטוח שמישהו מעוניין לעשות זאת, יכול לראות הבעת אי נוחות גדולה על פני הכלבה-אישה. האם זה מפני שכואב לה (ישבנה האדום מספר שבהחלט ייתכן שזו הסיבה), או שירכיה כואבות מההליכה על ארבעותיה? ייתכן שהיא סתם מרגישה מושפלת מהמעמד בו היא עירומה על ארבע למרגלות גבירתה הלבושה.

שוב הרכב הדפוק הזה, היא היתה צריכה להחליף אותו מזמן, חשבה קייט לעצמה. חצות, גרמניה, והיא תקועה במשהו שנראה כמו יער שאין לו סוף. לפני חצי שנה עברה לחיות כאן, ומאז דברים לא זרמו כפי שציפתה. ועכשיו היא תקועה בגשם סוחף עם מכונית שמסרבת לזוז. למה היא היתה צריכה לעזוב את הארץ בשביל עוד 5000 יורו מזויינים לחודש ומשרה שנראתה זוהרת רק מרחוק? היא היתה צריכה לשנן את החלק על המנוע בספר התאוריה, במקום זה חיפפה, כרגיל, ומה עושים עכשיו? חצאית מיני, סנדלי עקב 20 ס"מ, בוץ, וגשם סוחף.

אני במוד של טורפת הלילה. הפעם אני מתכוונת לקחת אותה רחוק יותר מבעבר. בשבע בדיוק היא נוקשת על הדלת. נקישה אחת מנומסת ואחריה המתנה. אני פותחת את הדלת. היא מתכוונת לברך אותי אבל אני מניחה אצבע על שפתיה. "בדממה." אני מורה לה. היא נושמת עמוק, שפתיה פשוקות מעט. הרעב שבי לא עומד בפני המראה ואני מנמיכה את שפתיי אל שלה, לנגוס, לנשק, לחמוס את מה ששלי. גופה נצמד אל גופי. עוד לא.

צלצול הטלפון הפר את השתיקה הרועמת.
"מעוניין?" שאל את גל קול מעוות שהוא לא ידע לזהות.
"יש לי כמה שאלות", הוא ענה.
"כן או לא, אלה הן האפשרויות שלך".
"כן", ענה גל בחוסר התלהבות אך מתוך רצון לדעת מי זה המציק הזה, שמשקיע בו כל כך הרבה.

"מעוניין?"
גל הסתכל בעיניים פעורות על הצג הסלולארי שלו. הוא לא ידע אם צוחקים עליו או עובדים עליו.
"מה זאת אומרת - 'מעוניין'? מי את ומאיפה אנחנו מכירים?" הוא החזיר תשובה למספר הלא מוכר.
"אני בשבילך מר X, ומאיפה אנחנו מכירים תדע בקרוב. מעוניין?"

הרגישי - כשאני מסיטה את שיערך הצידה, וכל פנייך הלבנים נגלים לי, שוב יש שם הכל. הכל מוכן עבורי כמו תמונה, כמו קסם. ואני, רק רוצה לקבור פניי בפנייך, לנשום ריחותייך. הבל פיך המתוק שיתערבב בשלי, עוד ועוד, יסחרר אותי מעליי, עד כי אחשב ליפול.

אני מתגעגע אלייך, יקירי. אני כבר רוצה לחוש אותך להרגיש עם האצבעות, ללטף בעדינות, למשוך, למתוח, לגעת... כן, כמו שאתה אוהב.

"אדוני", הוא ניסה להסביר את תפיסתו לגבי יכולתו להשתייך, "אני רוצה להיות הכלב שלך, לחוש את העוצמה של רגליך החסונות, לחבק אותן, לאהוב אותן, לנשק, ללקק ולסגוד ואפילו רוצה שתשים קולר על צווארי, אבל... אל תקרא לי עבד, אדוני".

עמדתי היכן שהוא הורה לי לעמוד. חושך מוחלט כיסה את המקום. רק הבהובי פנסי מכוניות נראו מרחוק. הוא התרחק. עמוק בלבי ידעתי שהוא לא יפקיר אותי לסכנות, אך בכל זאת, כשהרכב הראשון התקרב אלי, הרמתי יד בחשש בל יתואר. הוא עצר לידי. פתח את החלון ושאל: "כמה?"

הוא עמד על מפתן הדלת ומבטו בהה בה. הגשם סיפק לו דמעות, דמעות של כאב, אך באותו זמן הטיח בו הגשם את המציאות...

שיערי נוטף מים / דמעותיי עם הגשם משתלבות / ואז פתאום זוג ידיים / חיבוק חם והן זזות...

לאחר 23 שנות נישואין, דני ואני כמעט ולא מוצאים עניין מיני האחד בשניה. הסקס בינינו הפך לנדיר יותר ויותר, מן מסורת משפחתית ששנינו מחוייבים כלפיה כדי להצדיק את היותנו זוג נשוי והורים לילד בצבא. אלא שלבן שלנו יש חברה צעירה ומושכת...

ידינו נפגשו. תזוזת הכפות קפאה לשנייה בת אלף שנות חיים. ניצלתי את רגע המבוכה שלו ופניתי אליו בתנועת מחול. הצעתי לו לרקוד את הוואלס האחרון של חייו הנוכחיים... סיפורו של ערפד, המוצא את בן זוגו ומעניק לו חיי נצח

פגישה מקרית ברחוב מובילה גבר ונילי לחלוטין וחסר ניסיון בחדירה למיטתו של שולט...

היה זה אחד מאותם ימי חסד אחרונים של החופש הגדול. למרות האוויר הקר, שמש שקרנית עמדה בשמים, מאירה ללא רחמים, מצליפה בואנילים ובקרמבוים ביחד, ללא הבדל סקס, הנאה ועם מי...

המסיבה היתה בעיצומה כאשר סימן ראנדום לקיין שהזמן הגיע להבריח את קורי וג'רארד. מצויידים בקנקני יין, הם חמקו בשקט מן האולם הגדול ומיהרו לכיוון הצינוק. השומרת, אמזונה בהירת שיער, פתחה להם את השער. הפיתוי יצא לדרך...

בעקבות סדרת מלחמות עקובות מדם, מצאה המאה העשרים וחמש עולם עם מספר מצומצם של גברים. העולם חולק לעשרים אזורים עיקריים, כשכל אזור נשלט ע"י מלכה. לכל אחת מהמלכות היה הרמון גברים שנבחרו בקפידה וגודלו על מנת להרביע אותה ולהמשיך את הגזע האנושי. אחד מאותם גברים היה קורי...

קורי התיישב בפינה מרוחקת, מתמקד בקנקן היין ובגושי הבשר שעל מגשו. כשהניח את הגביע מידו הרגיש כי מישהו מביט בו. הוא נשא אליו אל פתח חדר האוכל וראה את ג'רארד. נוכחותו של ג'רארד כה קרוב אליו חוללה שמות בנפשו ובגופו...

"תתפשט ושכב על הבטן," אמר ראנדום לקורי. "בעוד כמה דקות יגיעו אליך. אם אתה מרגיש שאתה נרדם, זה בסדר. זה לא יפריע לעיסוי. אני מבטיח לך חוויה שלא תשכח..."