"אה ... אה ... כן." גמגמתי בצורה מאוד לא משכנעת. "סליחה יויו, קרו כל מיני דברים לא צפויים הבוקר, היו לי כל מיני סיבוכים לא מתוכננים." "הכל באשמתי יויו." מיהרה מירב לקחת ברוב חן את האשמה על כתפיה המלכותיות. "האם אוכל לפצות אותך ?" "כן מלכתי."

"עכשיו אתה מאמין שהם שלך ?" שאלה מירב ברוך. לא יכולתי לדבר. נחנקתי מדמעות שהציפו את עיני החלו נושרות על הדף המבריק. היא שלחה יד עדינה למחות אותן מפני. "שי ?" שמעתי את קולה, מלטף אותי בעדנה, "שאלתי אם התמונה הזו עונה על השאלה שלך ?"

באותו סוף שבוע נסענו יחד לתל אביב. חשבתי שאחרי שננוח קצת בדירה נצא לאיזה מועדון, או סרט, או משהו, אבל זה לא קרה, לא בפעם הראשונה וגם לא אחר כך. משום מה מעולם לא הצלחנו להתנתק מהדירה של סבתא אנה ולצאת החוצה. אני זוכר היטב את הפעם הראשונה.

היה שם ויכוח קטן שנוהל בקול תרבותי מצידה, ובגסות מה מצידו, ואז הוא הרים את קולו ואמר משהו שנשמע חצוף ולא במקום, והיא התרוממה ונעמדה מלוא קומתה הקטנה, לעיני הבוחנות התגלה גב זקוף וגאה וישבן עגול וחינני ו... ואז היא סטרה למר בגדי עור על פרצופו בכל הכוח שהיה בידה הקטנה והצחורה.

1.משהו באויר יצאתי מהבית בטריקת דלת רועמת, רותח כולי מכעס. איך זה קרה לנו ? איפה היה הראש שלי ? ולחשוב שאני זה שעודד ודחף את החבר הכי טוב שלי להכניס אלינו לדירה את הטיפוס הזה, התמים כל כך למראה, עם העינים השחורות והעצובות שלו והפנים העגלגלות והתמימות. "תכיר, זה נתי."