באהבתנו גוף הפך מקום

הם מתפרצים ועולים בי פתאום 

הררי זכרונות צורבים כמו לבה בוערת

כזו המאיימת להשתלט על העור

משתקים בי מחשבות קלות דעת

של הילדה שהייתי,

ואני מבקשת בליבי להתנצל בפניה

על שלא הייתי חזקה מספיק,

על שלא עצרתי אותה אז,

רגע לפני הקפיצה לתהום,

על שפחדתי כל כך לאבד אותו

ומבלי להרגיש איבדתי אותי

בין גברים רבים מדי

נושפים מדי

מריירים מדי 

על איך אפשרתי לעצמי להגיע נמוך כל כך

איך חשבתי שאצליח להמשיך כאילו כלום 

להשאיר מאחור את הכל 

ולשכוח

המון שנים חלפו מאז שהופעת בחיי כמו אביר מאיזו אגדה,

מאז שאספת אותי לחייך ויצרנו יחד חיים שלמים של אהבה, 

והשבועות האחרונים בהם אני מתאהבת בך שוב מחדש,

עם כל שיתוף מהלב, עם כל נשימה או חדירה לגוף ולנשמה,

בכל רגע ורגע שבו אתה מתעלה מעלי ועל עצמך

ומכיל אותי באופן מעורר התרגשות ואהבה, 

ועכשיו,

דווקא עכשיו

הם עולים ומציפים בי

מצליפים בי 

חושפים סימנים מהעבר שלא ריפא אותם הזמן.

ואני רק מבקשת

לא לפחד לאבד אותך 

ולא לאבד אותי בגלל זה

ועדיין להיות ראויה

לך