מחשבות וכאלה

איזה כיף שהסופש הגיע.

וואו כמה חיכיתי לו

קחי לך זמן
הכאב הזה יחלוף מהר
אני מבטיח
זה רק זמן ונשכח

(התמונה תשמיד את עצמה)

תמיד כשמגיע הסופש ואני יוצאת למסיבה

יש בי את המקום הזה החסר ביטחון שמרגיש שהוא צריך הבטחה לזה שיהיה ערב טוב, 

זה שחייב להיות בשליטה על היציאה, ולוודא שאכן אהנה.

ואם לא אהנה? שיהיה לי דרך לשלוט על זה שאדע איך אני חוזרת הביתה למקום המוגן שלי.

תל אביב תמיד היתה מבחינתי מקום ליציאות ובילויים, לחזור הביתה למקום שלי, לעיר שלי, תמיד הרגיש לי נכון ורגוע, כאילו אני רק יוצאת ואם ארגיש סכנה או לא בטוחה או סתם אשתעמם פתאום, תמיד יש לי לאיפה לחזור.

אני מאוד אוהבת מסיבות, שלא תטעו כן? אבל העובדה שיש לי את המקום הזה, שאם ארגיש שמשהו לא נכון עבורי אני יכולה לחזור אליו, כל כך חשוב לי.

ביום שישי הזה שתיתי, ושוב כמות מספיקה כדי להיות בפוקוס לאם ומה יקרה כשלא אהנה או שארגיש לא בטוחה.

חזרתי הביתה למקום שלי, לבית שלי למיטה שלי, ופתאום הבנתי.. שאני לא נותנת לעצמי באמת להשתחרר ולהינות.

מעניין מתי אני אדע לסמוך על עצמי ועל אחרים כדי להשתחרר ולשחרר באמת..

https://ibb.co/ZB75XV8

מניחה שלא,

ועדיין נזהרת כל פעם כמה שיותר

כי אני מבינה כמה זה כואב.

מעניין מתי גם אני אתאהב כדי שהלב שלי ישבר..

לפעמים אני חושבת שמשהו בי פגום,

לא רוצה ילדים

לא רוצה חתונה

לא מצליחה להתאהב

מה יהיה איתי תגידו? 

האם זה ישתנה מתישהו?

אין לדעת

שמישהו יקח ממני את הרחם שלייייייי

למה אני צריכה לסבול באמת אני לא מבינה, למה כל חודש אני צריכה להגיע למצב שאני לוקחת מחלה בגלל הכאבים האלו

תכינו את התחת כי זה חיל האוויר
מרגישים ת'רטט עד תל אביב
כל הבנות דופקות לחיילים מבטים
וגם ההוא בחדשות פתאום נראה לי חתיך
הם צועקים עליי חינם פלסטין
אבל משום מה זה נשמע לי כמו מבצע לחגים

טוב זה לא כזה מפתיע שבחודש ומשהו האלה אכלתי בלי הפסקה וגם לא באמת עשיתי יותר מדי ספורט, אז זה הגיוני..

אבל בכל זאת כשאני קמה מהמיטה ומסתכלת במראה אני אומרת לעצמי "מי זאת הכוסית הזאת? איזו שווה את אמאלה"

עשיתי.

לא שחרר.

אפשר שהטוב יגיע עכשיו ולא בסוף?

https://ibb.co/yYQKB7f

ביום חמישי יש לי יום הולדת, 

איך אפשר לחגוג בתקופה הזאת? 

לא יודעת, אבל עדיין אנסה לעשות את המקסימום כדי שתהיה לי יום הולדת מהממת