תשאירי לי מקום לחבק אותך

- 250 גרם ביסקוויטים 

- 200 גרם שוקולד מריר

- 2/3 כוס חלב שקדים

- כפית תמצית וניל

- שלוש כפות שמן

- כף ברנדי 

- קערת שבבי קוקוס (לציפוי)

אני יושבת במטבח ומועכת ביסקוויטים לתוך קערה גדולה מנירוסטה. יש לי פטיש שניצלים ששוכב חודשים מיותם במגירה, עד שצצה בי שוב היעילות הזו. מועכת ומערבבת עם שוקולד נוזלי ושופכת פנימה רק קצת אלכוהול ישן שמתחבא בארון התחתון. יש כיסאות חדשים במטבח, לבנים מעץ ועליהם כריות צבעוניות. אני יושבת על אחת הכריות ומגלגלת גילגולים קטנים של אהבה ומצפה אותם אחד-אחד. בשבוע שעבר סיימתי את הסוכריות הצבעונית והיום אני צריכה להסתפק במה שיש - קוקוס למבוגרים במקום סוכריות לילדות. פעם בחודש אני שוכבת במיטה מוכתמת בכל האדום הזה ונותנת לכאבים (איומים. כמו חבטות של מוחמד עלי בתוך הרחם שלי. כמו מישהו שמת ואת קשורה על המיטה ולא יודעת איך יוצאים מהסבך הזה) לשקוע בתוך מזרן משומש. בעצם מה שרציתי לכתוב הוא איך פעם הייתי מכינה עוגיות קטנות ולזניה וקינוחים לאנשים שאהבתי, והיום אף אחד לא רוצה את המחוות האלו יותר. כבר אין לי קופסאות מקושטות שאני יכולה לקחת איתי עד תחנת הרכבת בלוד, לדחוף אחד-לפה-שלי ואחד-לפה-שלו. אתם לא אוהבים שדוחפים לכם לפה ומבחינתי זו הדרך היחידה לאהוב. בפה מלא ועיניים דומעות. תנשמי מהאף.

(רוב הזמן לבד. רבע בחירה, רבע בדידות, חצי נחמה)