|
|
|
דמעות של פרידה
הן דמעות צורבות
הן חורצות בלחיים
חריצים כל כך עמוקים,
עד שבלב נוצרים סדקים.
דמעות של התרגשות
הן דמעות של אושר,
מאדימות את הלחיים
בסומק נערי מתלהב,
עד שבלב מתפשט רגש אוהב.
מגע הסט החדש, הוורדרד של החזייה והתחתון המעוטרים תחרה שהזמנתי בהזמנה מיוחדת מקוונת, מתוך מחשבה שתזכה לראותני לובשת אותם באחת מפגישותינו שלא היו, מציף בי את ההתרגשות שאחזה בי כשתרנו אחר מתנת יום הולדת עבורך. ביקשתי לקנות לך תחתוני חוטיני מסאטן. עברנו בחנות על כל תחתון, מתעלמים מהמוכרת הסקרנית, ממשמשים, בוחנים, מצחקקים. עד שלבסוף נחה ידי על תחתון חוטיני מסאטן סגלגל בעל קשירה צידית. כמה נח זה יהיה, חשבתי אז בליבי, וחייכתי אליך כשחמקת לתא המדידה לבחון את מידתו.חמקתי אחריך, בחנתי את אברך האסוף לפיסת הבד הקטנטנה, ואת אחוריך הנאים המקיפים את חוט הסאטן הסקסי. כמה שליטה עצמית נדרשה לי שלא לאנוס אותך שם במקום....
אני מודדת את הסט החדש שלי בערגה אל מגע ידך המלטף על חזי. נהנית למראה הסקסי הנשקף אליי מהמראה. מלטפת את עיטורי התחרה, עוצמת עיניי יושבת על קצה המיטה, ומדמיינת את פניך תחתיי ולשונך מלקקת ומלחכת את הבד הרך חוקרת את חריץ מקדשי הלח הכמה למגעך.
זוכרת איך תוך שניות הייתי עפה באורגזמה מרקיעת שחקים, ועוד אחת, ושוב ושוב, עד שהייתי עוצרת את שצף לשונך כדי שאוכל להחזיר את נשמתי, אצבעי תרה אחר אותה תחושה שלשונך העניקה לי. גופי נרעד. צווארי נמתח לאחור כשאני מגיעה לשיא. לרגע נדמה שאני שומעת את גניחתך תחתיי.
שולפת את בקבוק הבושם החדש שקניתי לי בדיוטי-פרי ומתיזה מאחורי אוזניי, בין שדיי על פרקי ידיי ופנים מרפקי. אדי הריח החדש כבר עולים באפי ואני מקרבת את פרק ידי הימנית להריח את מלוא עוצמת הניחוח ורעד עובר לאורך גבי. דמותך עולה למולי. אתה מביט בעיניי בהערצה ואני רואה איך ידי צמודה לאפך ואתה מריח אותה ארוכות, מפנים לתוכך את הריח שייחדתי לך כהתניה לזקפה מיידית, ללא מגע. מתרגשת כאילו אתה שוב לידי מתפתל בכיסא מעוצמת הריגוש, לבוש בבגדיך היומיומיים, שתחתיהן נעולה על אברך חגורת הצניעות. אברך הכלוא מבקש בתגובה מיידית לגירוי, לפרוץ את הכלוב שסגרתי עליו.עיניי מתלחלחות בדיוק כפי שהיו עינייך מתמלאות לחלוחית באותו הזמן.
באולם איתור הכבודה אני מאתרת את מזוודתי ומושכת אותה מהמסוע. בודקת את נעילת המנעול הקטן שעל לשונות הרוכסן. לפתע עולה בי זיכרון המנעול הקטן, של חגורת הצניעות הסוגרת על איברך.
ההתרגשות מציפה אותי כשאני זוכרת איך בתחילתו של יום עבודה היית מתייצב במכוניתי, מוסר לידי את המפתח הקטן, ובעוד אני בודקת את האריזה הדחוסה ואת נעילתה, עינייך היו נעצמות בתחושת הכניעה האולטימטיבית. המפתח להנאותיך בידי.
בסיומו של יום העבודה, בשעה שהייתי מסירה את המפתח מהשרשרת שלצווארי, היית מתאר באוזניי את תחושותיך. "די נח" אמרת, ורמזת שהיית מוכן לעוד ועוד. "מאלץ אותי להשתין כאישה, בישיבה", חייכת בהנאה בלתי מוסתרת. והחיוך שהאיר את עיניי הוכיח לך שהנאתי רבה לא פחות משלך.
דקות לפני טיסה לחופשה משפחתית, מראה בית הנתיבות הציף בי מלוא חופן חוויות ומראות של פגישה ראשונה מדהימה בעוצמתה. כמו כל ימינו יחד, גם הפגישה הראשונה נראתה כמו צפה מתוך אגם המשאלות. הנה אתה ניצב לצד המעבר, כששלט שעליו רשום שמך באותיות קידוש לבנה, מתנוסס בגאווה לפני חזך המתוח כשזר ורדים לבנים שזכרת שאהובים עליי במיוחד מונח לו על זרועותיך, ממתין רק לי, מתעלם מכל הסובבים אותך שודאי תוהים לפשרו של השלט המוזר שבידך. אינך גבוה באופן מיוחד, אך זכרונך כאילו הינך נישא מעל ראשי הקהל נעוץ היטב בזיכרוני. כנראה שהציפייה כמו מתחה את קומתך, או שמא העובדה שזיהיתי אותך במפתיע מיקדה את תשומת ליבי בך עד אשר שאר האדם בקהל כאילו נעלם ואינו.
בוהה בחנויות הפטור מהמכס שסביבי, זוכרת את מסעינו המשותף במסדרונות השונים, מחפשים פינה אינטימית שבה תציג את סט הסטן הוורוד שלבשת לכבודי. ואיך חששת שהזיעה הנספגת בחזייה תבצבץ מבעד לחולצה ותסגיר את סודך.
שותה קפה דקות לפני ההמראה, עוצמת עיניי והנה שוב ידייך מעסות את רגליי בפינת בית הקפה ההומה של בית הנתיבות. מתעלם מנוכחותם של האנשים המשתאים למראה יוצא הדופן. דבר לא מנע ממך לאחוז בקרסוליי ברעד ולכרוע על ברכיך, שם, בינות להמון הסובב, אני ואתה כאילו לבדינו, שנינו.
פוקחת את עיניי, מחייכת. קריאה אחרונה לנוסעים ללונדון. חוזרת למציאות, אך הד העבר מהדהד במוחי. דבר לא ימחה אותו. לא עכשיו, לא לעד, שלי הוא.
נפגשתי עם חברתי לארוחת צהריים בבית הקפה בו היינו יושבים ביחד כמעט יום יום. כמעט הזמנתי עבורה את הארוחה כרצוני, כפי שנהגתי לעשות איתך, מבלי לשאול להעדפתך. מיד כשהתיישבתי בשולחן הצדדי חשתי בחסרונך. אוף, חם, רטנתי, וזיכרונך מטפס ומכוון את תריסי המזגן לכיווני, צף במוחי.
ללא היסוס הזמנתי את הסלט האהוב עליך, גם הסטתי את החצילים בתחמיץ על מנת שאוכל להתענג עליהם טיפין טיפין, כפי שנהגת אתה. בכל מהלך הארוחה כאילו ישבת איתנו, שותק ברקע משפיל מבט בלתי נראה. כל כך היית מוחשי עד שעמדתי לבקש ממך להביא לי קיסמי שיניים בסיום הארוחה, כפי שנהגתי דרך קבע.
מוזרה משהו העובדה שבזמן קצר כל כך סיגלנו לנו הרגלי בילוי שכעת כשאינך מודגשים כל כך בחסרונם.
הזכרונות מציפים אותי ברגעים הכי לא צפויים. חוויות ההווה משתלבות, משקפות ומעצימות את חוויות העבר, כמו קליידוסקופ של ניצנוצים צבעוניים שמשקף את חלומותינו המשותפים על גבי מראת המציאות. ולמרות שזו שונה מכפי שקיוויתי, ונותר חלל עצום מתחת לצלעותיי, האוויר שממלא את ריאותיי עם כל שאיפה אינו חותך בהן עוד, אלא זורם בנינוחות פנימה עד שחזי מרגיש כאילו מלא, כמעט כמו פעם, כמעט כמו אז. למעשה רק עכשיו בזכות הריק שנותר, אני יכולה לחוש במלוא העוצמה את עומק החוויה שחווינו, להרגיש את פעימות הרגש מתדפקות על דפנות הלב, ואולי להפך, ולהיווכח כאילו לראשונה בעוצמתו.
מתקשה לחשוב בבהירות,
המח כמו מוצף גל צונאמי אימתני
עבר והווה מתערבבים בראשי
יוצרים בו קלידוסקופ רגשי
רואה חוויות בעיניים עצומות
אך כשהן נפקחות נשארת רק אני
מושיטה את ידי אל לב ההוויה
ונוגעת באופל אך גם בפסגה
שומעת את קול פעימות הלב שלנו
מתמזגים לפעימה אחת, אחידה
מבטים מצטלבים
מעבירים בינינו מחשבות
עיניים מושפלות באהבה
עיניים מביטות בערגה
רגע לפני שהן נעצמות בחזקה
מפנימות את עוצמת התחושה.
משולש בד חלק על עור חשוף
גומיות כרוכות על אבר אסוף
תחרה מעוצבת על אבר מבוייש
חיבוק חם ומקרב ללא חשש.
פנטזיות נרקמות להן יחדיו
טוות בחוטים חלום נשגב
החלל שנותר הוא אינסופי
בואי אליי אישה שלי
הייתי מרחפת על עננים
הייתי בשמיים עם אושר בעיניים
הזמן איבד ממשמעותו
היית לי חלום בהתגשמותו
לא היה זה חשש להרטב
לא היתה זו סופת ברקים
אלא צורך במיצוי האפשרויות
שמוסס את הענן, הותירני בכאב
הנחיתה קשה וכואבת
הלב כאילו נמעך
ואני עדיין אוהבת
זה כואב ושורף כל כך
זה ספור שנקטע באיבו
כמו קארמה שאינו גמור
מאמינה שאתה עוד תבוא
אז נכתוב את המשך הסיפור
לו נתתי פנס בידך
לא היית מוצא את הדרך
אך נטיפי חלב השעווה על גופך
מביאים אותך בדיוק ליעדך.
לו נתתי מפה בילקוטך
לא היית מוצא את הדרך
אך שבילי האדמומיות על גבך
מקרבים אותך למחוז חפצך.
לו מצפן או ג'ירוסקופ לך נתתי
עדיין היית אובד בריק
אך לו קולר לצוארך הענקתי
ומיד היית במקומך.
* * * * * *
"האושר אינו מקום שמגיעים אליו, אלא מצב שיוצרים"
רובין ס' שארמה, מתוך "מי יבכה כשתמות"
