מתחת לפרווה

חזרתי מטיפול אצל האוסטיאופת הסדיסט הפסיכוטי שלי. הוא דקר אותי עם מחטים בתחת ובשכמות ואמרתי לו שזו פעם ראשונה שגבר מכאיב לי ככה בתחת. (תהום נדלקה כשסיפרתי לה).

הסטראפון הגיבור שלנו הגיע עם שליח מאילת בה הוא נשכח בגיחה האחרונה, שלחתי בקשה לעיצוב custom לטריינר הענישה החדש (תהום החליטה על Holographic Pink), תהום השלימה את ניסוח מודעת הדרושים שממתינה לאישור ובערב שני יש לה דייט עם מישהו שמפלרטט איתה כבר זמן מה.

היה לנו סופ״ש קהילתי במיוחד עם הטיולטלי בשישי, ואתמול במפגש חברתי ביתי אחה״צ ובפמדום בלילה. תהום התעקשה שאהיה עם הבאט פלאג החכם לאורך כל המסיבה וא.נשים שחיבקתי הרגישו את הרטט העז שתהום הפעילה ושיחקה עם עוצמתו בעזרת הסמארטפון שלה. למרות שמסיבות הן כבר לא כל כך כוס השפיך שלנו היה נעים להרגיש חלק מהקהילה ולפגוש סוטות בכירות אהובות ואת בני זוגן. נראה לי שננסה להגיח ממאורתנו קצת יותר בתקופה הקרובה.

בתמונה: ושבו בנים לגבולם ובא לציון גואל ודילדו לסטראפוננו ואמרו אמן.

רבים שואלים אותי איך זה להיות נשוי לאישה כל כך יפהפיה ומטריפה, שופעת חושניות, משפריצת סקס אפיל, נוטפת חינניות, כריזמה ועוצמה נשית ממגנטת וממכרת…
אני עונה להם שזה באמת לא פשוט ולפעמים גם קשה וכואב, אבל שאני אוהב אותה בכל נימי נשמתי, מטורף עליה ולא יכול לדמיין את חיי בלעדיה.

אחרי שסיימנו את סט צילומי הביקיני בדמדומי הזריחה בעין דיבשה הצטרפנו לטיולטלי של טלי35 האכזרית והאהובה וצעדנו 12 ק״מ במקטע 2 של שביל הגולן תחת עננים משייטים ברוח הקרירה (טלי35 סידרה לנו את מזג האוויר הכי נעים שיהיה כאן עד נובמבר), בין מרבדי פריחה של סוף האביב, מטעי דובדבנים, תצפיות מרהיבות, יערות מחטניים, גבעות מוריקות, ציוצי ציפורים ופרות מסבירות פנים.

בסופ״שׁ עמלתי כפי שהבטחתי 4 שעות בשישי ו4 שעות בשבת על נקיון הבית לשביעות רצונה של תהום, ולאחר מכן עשינו סשנים ושיחות עומק.

תהום אמרה שבעינייה אנחנו ״מותג מנצח״, והשבתי שאם כך עלינו להתנהג כמו מותג מנצח. שלא יהיה דבר כזה שדיברנו על לעשות משהו והוא לא קרה. שלא תהיה הזנחה ועצלות, שניישם באומץ ובנחישות את הלקחים שאנחנו מפיקות בטיפול ולא נבזבז לשווא את המשאבים שלנו. ״זה אפילו לא הכסף״, אמרתי, ״כי תמיד אפשר להרוויח עוד כסף. אבל אי אפשר להרוויח עוד זמן״.

אמרתי שto hold each other accountable זה חשוב, ושכמו שאני עושה סקנדלים כשאני מרגיש שהיא לא מיישמת את הדברים שהיא מדברת עליהם כך אני מצפה ממנה להגיד לי גם במקרה הצורך: ״חבוב, אמרת והבטחת שתעשה כך וכך, אל תבזבז לי את הזמן והאנרגיות״.

אמרתי לה גם שתחליף את ההצהרות שלה בהוראות או בשאלות. במקום ״אני רוצה עוד מעט לזיין אותך בתחת״ שמשאיר אותי שותק ותוהה שתגיד או: ״לך תנקה את התחת וחכה לי על ארבע במיטה״ או אם היא לא בטוחה שאני בעניין וצריכה לקבל ביטחון: ״אתה מוכן שאזיין אותך בתחת?״.

התברר שזה ממש קשה לה להתנסח כך בישירות ומצריך רגע של התארגנות פנימית, אבל שאם היא מנסה היא מצליחה וזה באמת מניע את העניינים בצורה הרבה יותר אפקטיבית. מהיכרותי איתה אני יודע שה׳הצהרה׳ היא בעצם שאלה+הוראה במסווה, בתקווה שאני אקח את המושכות ואגרום לדברים לקרות מבלי שהיא תצטרך לקחת אחריות מלאה על ההובלה. האישיוז שיש לה עם אמון מונעים ממנה לעבור בשער ולצאת לדרך גם כשהוא פתוח לרווחה ודגלים צבעוניים מתנופפים בעליצות בצדי הכביש.

בשלישי בערב עשינו סקס מתוכנן של אמצע השבוע בשבוע השני ברציפות וזרם קצת יותר בקלילות מהשבוע הראשון. היא נעלה אותי בטריינר פעמיים למשך 24 שעות, ומפה לשם נרשם רצף של שבועיים, הארוך ביותר מאז שהתחלנו את הטיפול.

דיברנו גם על זה שאני *רוצה* שתגשים את הפנטזיות שלה, שתהיה מחוזרת ושיהיו לה מאהבים. אני רוצה שהתרחישים הפרועים שהיא מתסרטת כשאנחנו עושות סקס (״אני רוצה לרכב לך על הפרצוף בזמן שמישהו אחר מזיין אותי בתחת״) יקרו במציאות. היא דיברה על ניסוח מודעת ׳דרושים׳ והצעתי לה ניסוחים וטריקים להתגבר על מחסומי הכתיבה והחששות.

הבחנתי שעומדים להיגמר לה הבשמים והזמנתי לה שלושה בשמים מכשפים, עודדתי אותה לחזור לאימוני המיינדפולנס בבקרים (איכשהו הרגשתי שהיא הפסיקה בחודשים האחרונים. או שאת.ה מיינדפול או שאת.ה מיינדלס, אין כל כך באמצע), שלחתי את הדייסון לניקוי עמוק והחלפת מיכל, לחצתי עליה לקבוע עם האוסטאופת אחרי זמן רב שלא פירק אותה (היא הודתה לי אחר כך).

התכתבנו לאורך הימים בנוגע לדברים השונים שצריכים להתבצע וגם טיזינג מיני ואיחולים ליום מגניב עם אימוג׳ים. הזכרתי לה שהיא דיברה כבר מזמן על החלפת ארון הבגדים העתיק שלה לארון עם דלתות הזזה שיתאים יותר לחדר השינה הלא גדול שלנו והצעתי לה שהיא תזמין ואני אשלם, אבל שזה יקרה ממש השבוע ולא יהפוך לעוד פנטזיה שעתידה להתממש מתישהו אי שם בעתיד הלא נודע. יומיים אחר כך היא יצאה מהעבודה מוקדם והזמינה.

דיברנו גם על הזמנת טריינר מהדגם החדש, שיהיה עם כלוב זעיר וישמש לענישה. עיצבתי לו את הלוחית, דיברנו על כמה צבעים שמוצאים חן בעינינו ועכשיו מחכים שתהום תיסגר על הצבע. הטלתי עליה את האחריות לדרוש ממני לנקות את השירותים והמטבח ברגע שמרגישים לה פחות נקיים, ופעם בחודש לדרוש ממני לנקות את כל הבית כפי שעשיתי בסופ״ש. קראתי לה לראות את היומן המאוד עמוס ומלא במשבצות צבעוניות שלי, כל יום מ5 בבוקר עד 10 בלילה כולל בסופ״ש, כדי שתראה שגם כשהיה כל כך עמוס זה לא מנע ממני לנקות לאחר שביקשה.

היא מצדה הדליקה לי את הדוד כשישנתי עד מאוחר, תיאמה משלוח כדי להשיב לביתו את הסטראפון שלנו ששכחנו באילת לפני כמה שבועות, בישלה אוכל טעים, חידשה לי את מגירת התחתונים ב6 זוגות בוקסרים מפנקים, סיפרה לי שאיחלה לאחד המחזרים שלה הצלחה במשהו גדול שקורה לו בעבודה השבוע, לא התביישה לבקש ממני דברים בצורה ישירה לאורך השבוע, רשמה אותנו ביוזמתה לפמדום במוצ״ש, שלחה לי סרטון של מישהו עושה סקוואט עם משקולות שקשורות לזין ולביצים ואז שלחה לי לינקים והורתה לי לקנות כלי משחית שיאפשרו לנסות את זה בבית.

אתמול מאוחר בערב לאחר שחזרה מהטיפול, (הפעם היא התבקשה להגיע לבד) דבר ראשון בער לה לנסות לקשור את אחת המשקולות של הצלילה לטריינר (הייתי נעול מהבוקר) כדי לראות אם זה אפשרי (מסתבר שכן).

כמה משפטים שתרגמתי מהספר שאני קורא עכשיו כדי לזכור אותם:

1. מעט דברים גרועים יותר מלרוץ בהתלהבות לכיוון הלא נכון.

2. נעליים לא מתאימות הן לא מציאה בשום מחיר.

3. זה שאתה מזיע לא אומר שזה עובד.

4. רוב האנשים שנתקלים בבחירה בין שינוי החשיבה שלהם להוכחה שאין שום צורך להשתנות מתחילים להתעסק בחיפוש ראיות.

(Keith J Cunningham)

דיברנו על השיחה המקרבת בשישי בערב, הסשן הארוך בשבת, והסקס שהיה באמצע השבוע לאחר שמילאתי את מטלות הניקיון שתהום הטילה עליי. תהום אמרה שהיא לא רוצה לעשות סקס מתוך חרדה שנגרמת לה כתוצאה מהידיעה שהרצף נקטע, ודיברנו על הצורך ׳להמציא׳ את המפגשים המיניים הקצרים באמצע השבוע ולתרגל אותם.

במחצית הפגישה המטפלת אמרה בטון של התוודות: ״אני לא יודעת אם זה ברור לכם או לא אבל אני אגיד שאני מאוד עסוקה בכם, אני מאוד חושבת עליכם, ואה, מנסה להבין מה תוקע ומה תקוע ואיך עוד אפשר, איפה עוד כדאי לעשות משהו… אבל אני רגע רוצה, כי זה עלה פה כל כך הרבה פעמים, ואני *שומעת* את הנחיצות הנפשית/מינית הגדולה של גבר נוסף. אני שמעתי אותך אומרת את זה, אני שומעת אותך אומר ׳לא פיענחנו את זה עד הסוף׳.  אני שומעת את שניכם מתייחסים לנקודה הזאת בכובד ראש. זאת נקודה משמעותית. אני מבינה שדיברתם על זה בשישי ביניכם. האם זה נפתר? האם ברור לשניכם עכשיו מה קורה עם זה?״

עניתי: ״מה שאמרתי לתהום בעניין הזה זה שאין ציפייה ממנה שלא תעשה טעויות, כי היא מן הסתם כן תעשה טעויות, שתינו נעשה טעויות. הרעיון הוא שנעשה אותן כשאנחנו במסגרת טיפולית ושנוכל ללמוד מהן. בהקשר הזה גם אמרתי לה ששפת האהבה התשוקתית בינינו, השפה המינית בינינו זה שהיא מכאיבה לי. הרבה יותר קשה לי בחיים כשהיא *לא* מכאיבה לי.

בשיחה גם דיברנו על דפוס שפתאום נהיה בהיר לי, שכשתהום מרגישה שאני כועס עליה היא ׳נקטנת׳. גם כשאני כועס, המטרה שלי היא אף פעם לא להקטין אותה או להוריד לה את הביטחון העצמי, להיפך, המטרה שלי היא תמיד שהיא תהיה יותר גדולה ועוצמתית ותיקח אחריות״.

המטפלת שיקפה: ״אני קצת אלך עם המילה כעס כי אני חושבת שבהמון סיטואציות שאנחנו מאוכזבים, מתוסכלים, מיואשים… יש שם גרעין של משהו שמאוד נחוץ לי ואני לא מקבל. משהו שאני זקוק לו. כשאת שומעת אותי כועס, אומר דן, אני הבנתי ממך עכשיו שזה מבהיל אותך, מקטין אותך…״

תהום השלימה: ״שזה מכווץ אותי. אני חושבת שיש לי טראומה מהבית שהיו צועקים וזה היה לי קשה נורא״.

המטפלת הסבירה: ״המילה כיווץ היא מילה עם הרבה מטען טראומתי בפנים. זה ברור לך שהמטרה של דן היא לא להקטין אותך? לך בפנים יש הבנה שכשדן צועק וכועס עליך.. דן הוא בנאדם אקספרסיבי יותר, מבחינתו צעקות זה ביטוי עצמי. האם המקום הנפשי שדן נמצא בו באותו רגע זה רק לשים גבול שמה שקורה צריך להפסיק לקרות?״

״אני מבינה את זה אבל אני לא בטוחה שהרגש שלי מבין את זה בהכרח״.

״הכיווץ שאת מדברת עליו… ברור לי שמתישהו התכווצת. אל מול מישהו, אל מול משהו, באיזושהיא סיטואציה התכווצת וזה שיתק אותך. את לא יכולה באותו רגע, לא לחשוב, לא לדבר, לא להגיד מה את צריכה. משהו בתוך היחידה של הגוף/נפש הופך אותך להיות מכווצת, קפואה, לא מתפקדת״.

המטפלת הציעה לתהום לנשום עמוק כשזה קורה ושתהום הגדולה תחבק את תהום הקטנה המכווצת ותרגיע אותה.

תהום: ״אני מדמיינת את הסיטואציה הזו שהוא כועס ואני מגיבה ההיפך ממה שהוא רוצה בעצם, ממה שהוא צריך. אני רוצה להיות האישה הגדולה שלא מתרגשת מהעצבים ומהכעס שלו״.

לקראת סיום הפגישה המטפלת חזרה לדבר על שלישיות: ״רגע, אז לא הבנתי, האם הסיפור הזה עם הבחור השלישי, עם הגבר השלישי… יש עוד משהו שאת צריכה? כי את אמרת לי אז, אני צריכה את הדבר הזה. אני מבינה שאת צריכה את המבט של השלישי, זה חיוני ומשמעותי לך. הסיבות של זה נורא ברורות לי, אני לא יודעת אם לכם הן ברורות. זה ברור לך?״

תהום ענתה: ״כן״.

״מה ברור לך?״

״התחושה שזה נותן לי, עוצמה, כח, ביטחון עצמי״.

המטפלת הגדירה: ״קיום בטוח בעולם״.

״כן. אני כן התחלתי קצת לפלרטט וקצת פיתחתי את האופציה הזו״.

התערבתי בדו-שיח: ״זה לא רק המבט של השלישי, זה גם שאני סובל וכואב שם. זה משהו שחשוב לה, זה חלק מרכזי בעניין״.

המטפלת התפלאה: ״כן? את צריכה אותו סובל שם? אם הוא יושב ו…״

תהום צחקקה: ״לא, לא זה לא מעניין אותי שהוא יושב שם ולא סובל״.

״ואם רק יש לך את זה בראש שהוא סובל?״

״זה צריך להיות יותר באקטיבי…״

התערבתי שוב: ״אנחנו לא כל כך יכולות להסתפק ברק לפנטז דברים. אנחנו סוטות מהסוג שצריכות להגשים דברים, לא רק לפנטז עליהם״.

המטפלת: ״אז מה קרה שהמרחב הזה לא יצא לפועל? מה הפריע לך? דן אמר שהוא לא מתנגד לזה, אני פתחתי את זה כבר מזמן, גם אתם כבר מזמן אפשרתם את זה… ואז את אמרת לי שאת חייבת שהמרחב הזה יהיה בטוח. השגת את הביטחון שלך?״

תהום: ״אני משיגה את זה, אני בונה את זה. זה עדיין לא מטרה שהוגשמה אבל זה משהו שנבנה בשיח ובמעשים. כשהמצב ביני לבין דן לא בסדר אז יש לי תמיד את החשש הזה כי איפשהו אני חושבת שזה הדבר שמפרק את הזוגיות. שזו הכבשה השחורה בעדר של הבעיה. שזה לאו דווקא נכון. הרבה פעמים הבעיה היא חוסר ניהול שלי של הסיטואציה או כל מיני דברים אחרים, או חוסר יכולת להגיד לדן ׳מפריע לי כך וכך׳ או ׳אל תצעק עליי׳ או דברים כאלו, מאשר לבוא ולחשוב שהכבשה השחורה זה באמת הגבר הנוסף״.

״מאיפה את מביאה שגבר נוסף יפרק זוגיות? כי זו הגדרה של זוגיות מונוגמית? מי אומר לך את כל הדברים האלה? לא דן…״

״אני לא באמת חושבת ככה, אולי ממקרים שאני יודעת שקרו לחברות. כשאני מתרגמת את זה לזוגיות שלי ושל דן, הגבר הנוסף לא באמת יפרק את זה״.

״ההתנהלות שלך שם עלולה… ועל זה כן צריך איזשהו סדר ביניכם. דן, זה נעשה?״

אני: ״שוב, אני לא מצפה מאיתנו שלא נעשה טעויות סביב הדבר הזה. הבה נעשה טעויות ונוכל ללמוד מהן. אם לא נעשה את הטעויות בטח שלא נוכל להתקדם״.

לבקשתה של המטפלת הגעתי בגפי.

דיווחתי שבשבועות האחרונים לא אירע שומדבר דרמטי, אבל שאנחנו לא כל כך מדברות, לא כל כך נעים לנו יחד, שתהום כבר חודש משתעלת כמו סוסה גוססת שמוטב לגאול מיסורייה ולאחרונה גם הדביקה אותי והייתי משופע שבוע.

דיברתי על המושג ״התמסרות״, שבנוסף למשמעות שלו במין ובאהבה גם מתאר משחק הדדי בכדור, ואמרתי שעם תהום כבר 18 שנה אני מרגיש שאני מוסר את הכדור והיא או שלא תופסת או שתופסת ומניחה בצד.

הוספתי שאני לא מרגיש שום שיפור לעומת המצב לפני שנה וחצי כשהתחלנו את הטיפול, שאולי אפילו המצב הורע בגלל אובדן התקווה, ושמודעות ללא שינוי רק גורמת יותר סבל.

המטפלת אמרה: ״כשאני שומעת את שניכם, כל אחד מכם רואה איך הוא עושה למען האחר ונשאר חסוך. יש כאן סיטואציה נפשית שלא יוצאת מהקיבעון שלה. אתה מתלונן שאין רצף מיני אבל לא יהיה עד שיקרו דברים בדרך״.

התבחבשנו זמן מה בקצב מהיר ובטון גבוה סביב הנושא של צירוף גבר נוסף, כשהמטפלת טענה שתהום נמנעת מזה כי אני הכרזתי שזה פוצע אותי, ואני טענתי שאני דווקא מביע בפני תהום את נכונותי ואף אמרתי מספר פעמים לאחרונה שכדאי שתקדם את הכיוון הזה כדי שיהיו לנו בטיפול דוגמאות טריות לעבוד איתן ולא אירועים שקרו לפני שנים:

״זה לא שלא איכפת לי שהיא תשכב עם גבר אחר. אני רוצה שהיא תעשה את הדברים שהיא רוצה לעשות. היא כל הזמן מדברת על זה כשאנחנו עושות סקס. אם היא *לא* היתה רוצה לשכב עם גברים אחרים, לא הייתי אומר לה ׳תביאי גבר אחר׳. החלק שהוא בשבילי בזה הוא שזה מחרמן אותי לעשות דברים שהיא רוצה, וההשפלה שבזה מחרמנת אותי גם״.

המטפלת עברה לצעקות: ״יש כאן קונפליקט מזוכיסטי ממדרגה ראשונה!!!״

״נו אבל איפה החדשות?״

״החדשות הן שהקונפליקט המזוכיסטי ייפתר בתוך אדם ולא בתוך זוגיות. זה החדשות. הקונפליקט המזוכיסטי הוא שכשאני רוצה את האישה הזאת בשבילי אבל אני רוצה להיות מושפל על ידה, את חוויית ההשפלה הזאת שאני רוצה אותה אבל היא רוצה גם גברים אחרים, ואני לא מתנגד לזה בתור בעלה כי ההשפלה מחרמנת אותי. יש כאן קונפליקט, כי נמצאת שם בנאדם, ממול, השותפה שלך שלא יכולה לפתור לך את הקונפליקט.

כי אם היא רק תשפיל אותך היא הופכת להיות זאת שלא נותנת מענה לזה שכל האנרגיות שלך מרוכזות בה, ואם היא לא תשפיל אותך אלא רק תהיה בכל האנרגיות מרוכזות בה היא תפספס את הקטע של ההשפלה. אתה מבקש ממנה שהיא תתן מענה שלם ומלא לקונפליקט המזוכיסטי שלך, שיש לו שני מקומות שמאוד לא מתחברים ביניהם. הם מתחברים על ידי מזוכיזם מיני, לא על ידי נפשי. יש כאן אדם שמצד אחד לא רוצה לפגוע בך, היא אוהבת אותך בצורה שהיא באמת רוצה לעשות לך טוב. אתה יקר ללבה״.

שוב הסברתי שלהכאיב זה לא בהכרח לעשות רע, ואמרתי שאני לא עושה דיסטינקציה בין מזוכיזם נפשי למיני. ״לא ארצה להרגיש שהיא לא שמה עליי בכלל, אבל אני כן יכול ליהנות נפשית ומינית ממתיחה של החוט הזה, במיוחד אם אני סומך ויודע שיהיה הפי אנד. אני מסכים שיש קונפליקט במזוכיזם ובעניין הזה רציתי להגיד שלקוות להיות מאושר כתוצאה ממזוכיזם… זה יותר מפתיע כשזה מצליח מאשר כשזה לא מצליח. ברור לי שזה ׳למתקדמים׳״.

״כן? זה ברור לך? כי אתה פשוט איש נורא חכם או כי ניסית כבר והבנת?״

אמרתי בחיוך: ״גם וגם, אולי יותר השני מאשר הראשון. אני לא חושב שאני כזה חכם, אבל בענייני רגש אני בטוח לא כזה חכם״.

״על מה אתה כועס עליה?״

״אני לא כועס עליה״.

״אז למה הוצאת את כל האנרגיה שלך ממנה, נפשית?״

״אני לא יכול לזייף אהבה והתמסרות״.

״ממה אתה כבר מאוכזב? מה אתה לא אוהב בה? ממה אתה כבר לא מתלהב? מה יש שם שאתה כבר לא יכול לזייף?״

״מה *אין* שם. אין שם את המשיכה והתשוקה. זה שנים על גבי שנים של נסיונות שלא צלחו״.

״ריבוי הנסיונות הכושלים, לחיות בחוויה של אכזבה מתמדת, זה מה שהוציא לך את האהבה? זה מה שקיווצ׳ץ׳ את עוצמת האהבה?״

״כן, והזכרון הרגשי שגם אם נגיע בסופו של דבר למיטה, ויהיה נחמד, והיא תדבר על כל מיני דברים שהיא רוצה לעשות, לא רק על גבר נוסף… אז הדברים האלה לא יקרו אחר כך״.

המטפלת הרגיעה קצת את הטון והתוודתה: ״משום מה, בדמיון שלי, אולי אני מה זה לא בכיוון ואל תתבייש להגיד לי, אבל, אא, כאילו, יש לי איזו פנטזיה כזו שאתה עושים איזשהו מגע גופני שמענג את שניכם אבל בלי מילים. דברים תחושתיים״.

עניתי שבדסם זה בעיניי לעשות סקס עם הראש, ושאני חייב את הנרטיב. דיברתי על קנאה כמפעילה של תשוקה מינית ושאולי הנאמנות המוחלטת שלי לתהום (כבר תשע שנים שלא שכבתי עם אחרת) מצננת אותה, ושגם אותי מדליק כשיש לה פתאום גבר נוסף בחייה. הוספתי שאפקט דומה נוצר גם כשהיא נועלת אותי או כשנוצר רצף של סיפור בדסמי מתמשך בינינו.

המטפלת שאלה אם מתישהו היו בינינו רצפים כאלו. עניתי שבתחילת הקשר כאשר היינו מתחלפות אז היה יותר אלמנט של retaliation.

״ואיך אתה היום עם לשלוט בה? זו פשרה?״

״זה קצת ירד מהפרק, אני לא יודע. כשאני שולט אני די באותו ווליום שאני כנשלט, כלומר הציפייה שלי היא גבוהה. עם תהום אצטרך להיות מאוד מתון ואז זה יכול לשעמם אחרי זמן מה. זה מרוקן ויוצא שאני בעצם משרת אותה מלמעלה. אני כנראה לא אוכל באמת לבוא לידי ביטוי כשולט איתה. וחוצמזה גם אז היו בעיות, זה פשוט היה קצת יותר רציף. גם סביב פרידות וחזרות היה יותר רצף״.

״אתה מסכים איתי שהמילה רצף בהקשר למרחב מיני היא הקונפליקט, היא הסיפור? אתה אומר שתמיד יש דרמות סביב רצף. הרצף היחיד שמושג הוא רק כשיש פרידות או קנאה, סביב משהו שמאתגר טיפה את האינטימיות ומכניס בה איזה עוקץ. כלומר באינטימיות יומיומית, כשאין דרמות ואין קנאה או איומי פרידה, לא משנה מי שולט במי, רצף מיני לא מתאפשר.

אני מציעה שנתן הגדרה אחרת לרצף מיני, פרשנות אופרטיבית אחרת ופרשנות נפשית אחרת. זאת אומרת שהתשוקה שלכם עכשיו לא יכולה להיות מופעלת כפי שהיא מופעלת כמו ברגעי המשבר. היא צריכה להיות תשוקה שמונעת ממקורות אחרים, ההתנהגות של שניכם אמורה להיות אחרת, כל אחד מכם אמור לעשות איזשהו שינוי גם בציפייה לרצף מיני שלא אפשרי במסגרת אינטימיות ארוכת טווח. אני מציעה, את הסיפור הבדסמי שהיה לך בראש, הרצף והטיזינג וכל מה שאמרת, אני מציעה רגע שניה לשים אותו בצד״.

״ומה יחליף אותו?״

״מה יחליף אותו?? תשוקה שמופעלת מדברים אחרים״.

״כמו?״

״כמו, פעם דיברנו שיצאתם. פעם דיברנו על זה שפתאום שלחת לה יד בין הרגליים עם השמלה שהיא לבשה. פעם דיברנו על זה שהיא…. (נאנחת). לא יודעת. מעבר לזה שתשבו בסלון, שתזרוק איזה שהם… אני רק יודעת מהדוגמאות שאתם אמרתם. אני חושבת שיכולות להיות עוד דוגמאות שלי פשוט אין את זה כי אין לי מספיק….״

אמרתי בטון שהתחיל שקט ונעים והתגבר בהדרגה: ״את מבינה שלא אמרת עכשיו שומדבר משכנע, כלומר, את אומרת לי קח את כל מה שאתה יודע שמגרה אותך, כל הכמיהה של הנפש שלך, כל מה ששנים אתה חולם ומפנטז שככה תיראה הזוגיות שלך כי אתה יודע שזה הצורך שלך ותחליף את זה במה? בלשלוח יד מתחת לשמלה שלה״.

״אני צריכה החלפת ציפייה. לא שפתאום תתגרה ממגע מרפרף נעים וזה, לא. אני מתכוונת שהסיפור הבדסמי יקרה כשכבר תהיה בתוך המרחב המיני. אבל ה*כניסה* למרחב המיני מופעלת בזוג אינטימי בדרכים אחרות. דן, אתה מבין שזה ועוד זה ועוד זה ועוד זה ועוד זה ביחד, אם הם יפעלו ביחד, זה יהיה הפעלה של המרחב האינטימי?״

״אממ, לא, אני לא כל כך מבין את זה. אני מבין מה את אומרת, אני מבין את המילים, אני לא כל כך רואה את זה קורה. זה כאילו את אומרת שניקח גפרור ונזרוק אותו פה, ושם נדליק איזה נר, ומזה תהיה לנו מדורה. ואני לא רואה איך זה קורה. אולי אני טועה, אבל שאלת אם אני מבין, אז לא, אני לא מבין״.

״ואתה מסכים לנסות?״

״לדעתי זה מה שאני עושה פה כבר שנה וחצי״.

״עכשיו אני רוצה להגיד לך משפט שבאמת, כואב לי הלב. לכם יש בעיה ברצף! באתם ממשפחות שהרצף היה פגוע, שעקביות וקביעות היה משהו כושל״.

״טוב, זה הרי לא חדשות״.

״החדשות הן שצריך להמציא יש מאין. אלו החדשות. זה חדשות רעות!@ זה חדשות רעות אבל אני לא אמרתי שאוכל להביא רק חדשות טובות. יש לשניכם עבודה נורא נורא קשה לעשות בגלל השילוב בין מרחב מיני אינטימי למערכת יחסים ארוכת טווח. מרחב מיני אינטימי, ההפעלה שלו היא שונה ממרחב מיני תשוקתי. ואני חייבת להגיד שזו העבודה הכי קשה בטיפול מיני. זו משימה קשה נורא להמון אנשים שלא מצליחים להרגיש תשוקה במרחב מיני אינטימי כי צריך להפעיל אותו באמצעות דברים אחרים״.

עונת המחול ממשיכה בקדחתנות, ואתמול בערב חזינו בפרימיירה המדהימה של להקת ״צבעי מחול״ בבימויו וניהולו האמנותי של איציק כהן הגאון, עמו אני יוצר כבר למעלה מעשור. הכוריאוגרפיה המשוכללת והמקורית נעה לכיוון יותר מודרני ותיאטרלי מפולקלור מסורתי, והתכנים מרבים לעסוק בנושאים חברתיים טעונים ונפיצים עם עיבודים לשירים כמו ״חד גדיא״, ״שלל שרב״, ״היי״, ״מבול״ ו״חנה׳לה התבלבלה״.

לפיכך במוזיקה יש לי סופסוף הזדמנות לשלוף את התותחים הכבדים… תופי המלחמה הקולנועיים, תזמורות מיתרים ענקיות, כלי נשיפה בומבסטיים ורועמים, גיטרות מנסרות וזועקות, סינתים וביטים מחשמלים, ולעוף עם הרגשות העוצמתיים, צרחות הכאב, הפחדים, האגרסיות והזעם במלוא הקיטור.

הערב היה מרהיב ומכשף עם ביצועים מדוייקים ועוצמתיים. תחושת המחוייבות המוחלטת והמשפחתיות של ״צבעי מחול״ ניכרה על פניהם של הרקדניות.ים בכל רגע דרמטי מתפוצץ, מותח, נוגע ואינטימי, והותירה חותם עמוק בלבי.

שלשום זכיתי בעיטור אוזני היהלום באתר שמתרגל פיתוח שמיעה. אני טוב יותר מ98.4 מהמשתמשים, ואני זוכר שכשהתחלתי בדירוג נמוך הרבה יותר חשבתי שלהגיע ל95% יספק אותי. היום אני כבר לא שם לעצמי תקרה מעל הראש.

אני מתבונן על התהליכים הרבים שהתחלתי בשנים האחרונות. רבים מהם הצליחו והתוצאות אפילו עלו על הציפיות, אבל לפחות שלושה מהחשובים לי ביותר לא הצליחו כמעט בכלל, או נכשלו כליל. יכול להיות שבלי הפעולות שלי מצבם היה גרוע יותר. 

לפני כמה ימים דיברתי עם מישהי מכאן (זה קורה לפעמים שכותבות לונוס הישיש המתבודד במאורתו) על הקודן המגוון שלי. הוא השיל את כל עליו בחורף הקודם ונשאר ממנו רק ענף עירום ועצוב. אחרי זמן מה שלא קרה איתו כלום הבאתי מהמשתלה שתיל חדש במקומו, וממש כשבאתי לעקור את הישן הבחנתי בשניים שלושה ניצנים ירקרקים קטנטנים לאורכו של הענף. החלטתי לתת לו עוד צ׳אנס, ובחלוף מספר שבועות הוא התכסה כולו בניצנים שחלקם התחילו כבר לצמוח לעלים רעננים. היום הוא מתפשט לתפארת, עם הרבה יותר עלים משהיו לו אי פעם.

הבן שלי הגיע בלילה לישון כאן, מחר הוא טס להודו עם בת זוגו.

משתדל לזכור שהרבה תהליכים הצליחו, מעל ומעבר למה שהעזתי לקוות.

אני מאזין להקלטה מהפגישה שהתקיימה לפני שישה ימים, בה שוב לעסנו את אותם תכנים שלי נמאס לכתוב ולכן נמאס לקרוא, ויש רק שתי נקודות מעניינות שאני יכול לדוג ממנה. הראשונה היא שהמטפלת הודתה שאנחנו תקועות עם המיניות וניסתה לקדם את הרעיון שאולי לא צריך בכלל רצף מיני.

הנקודה השניה היא שאחרי שהמטפלת אמרה את ה:״אנחנו צריכים לעצור״ הקבוע, המשיכה עוד כמה משפטים ואז אמרה שוב: ״אנחנו צריכים לעצור, אבל רציתי להציע לכם שניפגש בנפרד כשלב בטיפול, דן תבוא בפעם הבאה אתה?״, נפרדנו לשלום, עלינו במדרגות ויצאנו, וכשהתקרבנו לרכב הבחנתי שאורך ההקלטה הוא 52 דקות בלבד, כולל הכמה דק׳ לפני ואחרי.

אין פה שום טרגדיה או מעשה רמיה, והפגישות זולגות לא פעם דקות ספורות מעבר לשעה העגולה… כנראה שהיא פשוט התבלבלה, אבל יכול להיות שגם למטפלת כבר נמאס מהסיפור הזה.

מטרות הגיחה היו לאסוף את גאוות המשפחה שסוגר את הבסטה באילת וטס בפעם השנייה בחייו להודו, הפעם עם בת זוגו המקסימה; להמשיך את תהליך ההתגברות על חוויות הצלילה הטראומטיות והחזרה למים, ואם אפשר אז גם קצת ליהנות על הדרך.

ביום הראשון צללנו עם הבן פעמיים והגענו ל23 מטר עם זמן תחתית של 38 דק׳. כשהחרדות התגנבו ביצעתי את הנשיפות שלימד אותי גילעד ובעמוק והקר עשיתי לוח הכפל בראש ודמיינתי איפה סי במול על כל מיתר בגיטרה.

בלילה לקח אותנו חברנו צלם הטבע האילתי לסיור זוחלות בחולות סמר. הוא הפגין מומחיות מרשימה וסקסית בסוגי עקבות שונים (זה צבוע, כאן עבר שועל צעיר לפני כמה ימים…) מצא לנו מברישימון הערבה (עכביש נדיר ומרשים) ישימוניות תמנע אקסהביציוניסטיות, וחיפושית שרירית אחת שניסתה להעלות את יחסינו שלב מעבר ליחסים מקצועיים מהוגנים וגרמה לי לצווח בבהלה. ראינו גם גרביל דביל, ולמרות שהיה ערב ממש מהנה ומיוחד א׳ התאכזב שלא מצאנו נחשים (״היכן העכן?״) כשהפנתי את תשומת לבו לרשרוש ששמעתי מהשיחים הוא הפטיר: ״זה יונים״. (״זיונים? זה כל מה שיש לך בראש? הכל אצלך סביב זה כל הזמן, אתה שם לב?״).

למחרת השכמנו קום ועשינו מסלול של 7.5 ק״מ בשיפולי הר אמיר ובמורד נחל אמיר, שהרשים אותנו בעוצמת יופיו הנדיר. הלכנו בהמון מסלולים מרהיבים בהרי אילת בשנים האחרונות, אבל עדיין הופתענו מהמגוון הגיאולוגי, הצבעים והטקסטורות, העליות עם הנוף מרחיב הנשימה והירידות התלולות והמלחיצות בעזרת דרוגיות.

בצהריים צללנו פעמיים, הפעם רק שתינו. בצלילה הראשונה היו לתהום עניינים עם האוזניים והייתי באדי סבלני, מסייע, רגוע ואפקטיבי. בצלילה השניה היא התעשתה והגענו עד 22 מטר, 33 דק׳. סימנתי לה בעומק שיש לי חרדות (תנועה סיבובית מעל החזה) אבל לא ביקשתי לעלות. נשארנו באותו עומק כמה דק׳ ואז עלינו בהדרגה עם המדרון והמשכנו ברדוד. היו גלים, זרמים וראות לא הכי טובה אבל בסך הכל היו חוויות טובות בכיוון הנכון.