ואז מצאתי את עצמי שכוב על גבי ואת מעלי. שרירי הפה והלסת החזיקו חזק את הגאג-דילדו. את רכבת עלי לאט ושיחקת עם עצמך עם צעצוע האצבע הרוטט שלך. עשית לעצמך קצת טיזינג והרגשתי טיפות של גן עדן נוזלות לי על השפתיים והלחיים.
ידיי לצידי הגוף, רגלייך עליהן ואני זקור ומטפטף מתענג על התענוג שלך. מחכה שתתפוצצי ותרעדי לי על הפנים. את מגבירה את הקצב, מתחילה להיאנח, אבל אז להפתעתי את קמה ממני ואומרת לי "אתה לא גומר" ומחדירה אותי אליך באבחה אחת, ממשיכה לעשות בדיוק מה שעשית על פניי.
אני מופתע, מבולבל וכל כך מעורר. נלחם בנשימות שלי, במחשבות שלי. אלוהים אדירים איזה קרב. לא מבין מאיפה הגיע המצב הזה. אני לא רוצה שהוא ייגמר לעולם אבל יודע ששנייה לפה או לשם עומדת ביני לבין המרת פיך ואכזבתך. את גומרת מעליי ואני איכשהו מצליח להלחם בעצמי. את רוכנת עליי להסדרת הנשימה ואני מרגיש שאני עוד שניה... אני פותח את הפה להזהיר ועוד לפני שיוצאת לי מילה את מבינה וקמה ממני באחת ונשכבת לידי. שדייך הנפלאים מלטפים את כתפי, ידך מרפרפת על החזה והפטמות שלי.
"כל הכבוד ילד, הפתעת אותי לטובה, לא האמנתי שתצליח". תחושת סיפוק אדירה ממלאת אותי ואת נותנת לי להינות ממנה בשתיקה. אני מרגיש איך הטיפות החמות מהאיבר הרטוב שלי מתחילות אט אט להתאדות לאוויר החדר. הנשימות שלך נרגעות והיד עוברת לכיוון האיבר הלח למחצה שלי. גם עליו את מרפרפת בליטופים קלילים בלבד ואני תוהה מה את מתכננת הלאה.
"לא בא לי שתגמור היום בכלל". את יורה לכיווני וקולטת איך בשניה הפכת לי את הבטן מתחושת סיפוק וגאווה לבלבול ותסכול. "אני יודעת שהתאפקת בשבילי 5 ימים, אני רוצה שתתאפק עוד". ידך מגבירה מעט את הרפרוף. תחושת התסכול מתגברת ומציפה אותי. אני לא מסוגל לדבר. את מצמידה את ירכך הרך אל צד האיבר שלי ואני לא יכול שלא לנוע מתוך אינסטיקנט ולהתחכך בו. את נותנת לי כמה שניות של חסד ואז לוחצת את אגני אל המיטה. "אמרתי משהו", את אומרת בטון תקיף.
התסכול כמעט ומפוצץ אותי ואת חשה בזה ואומרת "הנה, קח משהו שירגיע אותך, פתח את הפה" אני עושה כדברייך ומרגיש את השד ופטמה שמאל הנפלאים שלך נדחפים אליו למציצה ויניקה, כששד ימין מלטף ברוך את הלחי שלי.
"יופי ילד, בדיוק ככה. אל תפסיק..." את לוחשת ואני לפתע שומע שוב את צעצוע האצבע הרוטט שלך חוזר לפעול.
(אם לא ברורה הכוונה בגאג-דילדו: )
מוקדש לה- https://thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=959733&blog_id=111305
