לפני 16 שנים. 11 במאי 2008 בשעה 8:03
אז כמו שהבטחתי בפוסט מלפני שעה, הפעם אני גם אקיים, אם כי די ברור שלא אקיף את כל הנושאים, שלא לדבר על כל הזוויות. ואני מדבר רק על הזוויות שלי, כן?
אולי נתחיל הפעם מהנושא המרתק של מה קרה ביום שני. ראבק - כמעט לפני שבוע.
כמה ימים לפני כן יושבת אצלי איזו ידידה, כשפתאום מצלצל לה הסלולרי. היא עונה, באמצעות רמקול, ומסתבר שחוזרים אליה מ1 נגד 100, ושואלים אותה כמה שאלות ידע כללי. אני עוזר לה בהנהוני ראש לפתור, וצועק שאני רוצה גם, ומה אתם יודעים - מקבל את הטלפון. עונה על השאלות בקלילות עוד לפני שהטלפנית מספיקה לגמור אותן, ומוזמן אחר כבוד למיונים.
הבן שלי מאוד התרגש, כי הוא מנדנד לי כבר בערך מהיום שהתוכנית שודרה לראשונה שאלך.
הקיצר, הלכתי, והועפתי כבר בשלב המיונים הראשון שהיה שאלון ובו 60 שאלות, שאת התשובה לרובן לא ידעתי בכלל, לגבי חלקן הקטן הייתה לי תחושה די ברורה של נדמה לי שאני יודע, ולחלקן הזניח ידעתי את התשובה בודאות. עכשיו - זה לא שהייתי לבד בהעפה הזו. הרוב המוחלט של הכיתה עף בשלב המיונים הזה. למעשה - אם אני זוכר נכון - משהו כמו חמישית מהכיתה עברה שלב. ובכל זאת. למה לטרטר אנשים? למה לשרוף חצי יום עבודה, לגזול מהם תמונות פספורט יקרות ולהתנהג אליהם כמו זבל. אי אפשר למיין יותר טוב לפני שמגיעים לשלב הפיזי?
השאלות אגב, למי שמתעניין, היו מאוד מגוונות. נעו בין איפה זה ניצנה ובני יהודה, דרך באיזה תוכנית אברי גלעד לא השתתף, דרך מי היה שר החוץ הראשון ואיפה נחתם הסכם הפסקת האש של 49, דרך מה גז החממה הבעייתי, דרך מי זכתה באיזו תוכנית ריאליטי שלא ראיתי, ומה היה סכום הזכייה הגבוה ביותר בטוטו השנה ומה אמרה בר רפאלי באיזה ראיון, ועד מי אמר את חזון העצמות היבשות. תכפילו את זה כמה שצריך בשאלות דומות ותגיעו לשישים. תוסיפו את מי כתב את מחזה זה וזה והספר ההוא, ואיזו מחלה הי דגכךלעחמא, ואיזה צמח הוא ער אציל.
בקיצור, לא היה לי סיכוי, ועל המסך זה נראה הרבה יותר קל. אני רק שואל שוב - למה לטרטר ולהתייחס ככה לאנשים?
אגב - אותה ידידה כבר השתתפה בעבר בתכנית. בד"כ היא שואלת אותי שאלות טריוויה שאין לי בהן מושג, אבל העניין הוא שגם אני שואל אותה שאלות טריוויה שאין לה בהן מושג... כל 1 ותחומי הידע שלו, וכמה שהשאלות במבחן היו בנושאי ידע רחבים, רק מעט מזער מהן התאימו לשלי...
בכל מקרה, יותר מלהרגיש טומטום יצאתי משם בהרגשה שהנה ירדו לטמיון 100000 ש"ח פוטנציאלים שהיו מסדרים אותי. המצב הכלכלי שלי הוא, כידוע, לא משהו. השבוע אפילו ביקשתי הלוואה קצרת מועד מאחותי. עד כדי כך. אני קצת מברר על מה אני יכול לעשות בעניין. מנסה לדחוף לעוד קונצרטים, מברר לגבי סימון שבילים, תרגום ודוגמנות עירום, שאלו עבודות שגם מעניינות אותי, וגם לא דורשות מחויבות של משרה מלאה או הכשרה, ונמנע בינתיים מלגייס עוד תלמידים. כשהיו לי הרבה אמנם הרווחתי טוב, אבל נשחקתי מאוד.
יש עוד כמה עבודות די משתלמות שאני מאמין שאני יכול לבצע, חלקן בתחום שלי, חלקן לא, אבל הן כאמור דורשות השקעה גדולה יותר. אני אמשיך לדווח. בטח את מישו זה מעניין - בכל זאת - יש כאן קצת קוראים, ועוד אף 1 לא אמר לי לסתום בנושא.
בכל אופן - אחרי שיצאתי משם בבושת פנים, סרתי לבקר את דן, כמו שאני אוהב לעשות כשאני מזדמן לת"א.
בתחילה לא נראה היה שיהיה לו הרבה זמן אליי, כי היו לו תקוות להבקיע או משו, אבל בסוף הערב התגלגל ככה שכבר היה ברור שלא בשעות הקרובות, לכל הפחות, והתחלתי לשתות ולבשם את עצמי, ולהתלוות אליו לשיטוטיו הליליים.
ביקרנו גברת מעניינת, חייכנית, ידידותית, מכניסת אורחים ומגניבה, ואחר כך הגענו ללימיט.
המקום עצמו השרה בי רוגע, אך בד בבד היה משעמם קמעה, ואני כידוע, לא נוטה להשאר שליו ברוגע, כך שנטיתי ללכת אחרי זמן קצר. בכל אופן, דן הבחין בכך ומיד שידך אותי לשולחן מס' אחת בו נהלתי שיחה מעניינת עם נומרו אחת ועוד כמה, תוך שאני מקפיד שלא יהיה מגע סליזי מדיי תוך כדי כל הקוזי.
מכל מקום, השיחה נסתיימה באיזשהו שלב, ושוב נטיתי ללכת, אך דן, שוב, דחף אותי אל עבר קבוצה אחרת של שתי עלמות חן ונער. אחת מהן חשפה מולי את ישבנה. התחלתי לדבר איתה על התופעה שנשים רבות כותבות בפרופיל שלהן שאין להן שום עניין בלשחק עם נשואים, והנה - היא לדוגמא, רק רואה נשוי וישר חושפת בפניו את אחוריה הענוגים. התפתחה שיחה קצרה ומעניינת בנושא, במהלכה היא טענה שלו עשתה כן היה זה פרודיאני ובכלל המונינג נועד לגבר אחר. מכל מקום - למחרת בדקתי את הפרופיל שלה, והיה כתוב שם משהו על זה שהיא מבקשת שנשואים ישמרו מרחק:)
הערב התקדם כך שבסוף חזרנו לקן הציפורים עם החבורה הנ"ל, ושם אכלנו מעדנים מהירים, וגם זכיתי להעניק אחלה מסאז' לעלמת החן השנייה. היה ממש ממש כיף, רק שהריח המצויין שלה נדבק לי לידיים ולא רצה לצאת אפילו עם סבון, וקצת חששתי שאשתי עלולה לעקם את האף כשאחזור... מה יש לכן בנות עם הבשמים האלו?
מכל מקום - באיזשהו שלב הרגשתי שהגיעה השעה שאשוב לביתי, וחיכיתי לראות מתי אני אהיה מספיק לא שיכור כדי לעשות את זה. מאז שנהגתי פעם כשאני שיכור מדי (ולא קרה כלום, למזלי) אני מקפיד לא לעשות את זה, ובכל זאת - רציתי להגיע הביתה מסיבותיי השמורות עמי. בכל אופן - בסופו של דבר סיימתי את ההתלבטות כשהחלטתי שהמצב אולי גבולי, אך מהצד הנכון של הגבול. דן מצידו טרח לעכב אותי עוד קצת, ולוודא שגם לדעתו אני כשיר דיי לנהיגה. תודה דן:)
בכל מקרה - כך הסתיים לו ערב מרתק יחסית, שייזכר בוודאי לנצח.
החלק הזה של הפוסט היה צריך בטח להיכתב לפני חמישה-שישה ימים, ומאז קרו עוד כמה דברים ששווה לכתוב עליהם. אני תוהה אם להמשיך... במילא אין הרבה קשר לקהילה...
טוב, נו - נראה לי שאוותר בינתיים. אולי אח"כ. אבל הפעם בטח האולי יסתבר לקצת יותר משעה...
