החיים על סף תהום

עדכנתי את המטפלת שהשבוע היה לנו הכי הרבה רצף מיני מזה המון זמן, בטיפול האחרון הצליח  להבהיר לדן יותר את המצב שעובר עליי בכל פעם שאנחנו רבים, שאני מתכווצת, מקטינה את עצמי.

המטפלת ״לא קלטתי כמה חשוב היה לו לשמוע את זה בפעם הראשונה.״

אני: ״שחזרתי היו לי הרבה פלאשבקים ממשברי אמון שחוויתי בחיי, פחות עם דן ויותר עם ההורים שלי,

לפי כמה שנים התחלתי לעבוד בהפקות, אמא שלי מאד התלהבה ואמרה לי שתעזור בכל מה שצריך בייחוד לאור העובדה שאין לי רכב, אחרי כמה ימים הצטרכתי לנסוע לאזור בדרום ת״א בצד השני כדי להכין הזמנה של פרחים עם כלה, שאלתי את אמא שלי אם היא תרצה לבוא היא מיד שמחה ואמרה שתשמח לבוא והלכנו טיפלתי בהזמנה והכל היה חלק ומושלם.

אחרי כמה ימים קיבלתי לפעל אירוע בכפר שמריהו רק הייתי צריכה להגיע לשם והצעתי לה שוב לבוא איתי והפעם היא כבר לא הסכימה ואמרה שזה לא מסתדר לה והייתי צריכה להסתדר בתחבורה ציבורית.

והיא הייתה יכולה להגיד לי ״תראי אני מאד רוצה לעזור אבל לא בטוח שתמיד אוכל אבל תדברי איתי בכל פעם שתצטרכי ונראה איך זה מתסדר.״ והייתי מקבלת את זה הרבה יותר בקלות מאשר המצב שהיא הציגה.

לפני כמה שנים, עוד הייתי נהגת חדשה ולא הבנתי הרבה בכל עניין החניה והדוחות, אני מקבלת דוח חניה אבא שלי אומר לי ״תזרקי אותו״ שאלתי אותו שוב האם אתה בטוח והוא אמר ״כן בטח, הערייה גנבים״ וכך אחרי הדוח השני והשלישי את כולם הוא אמר לזרוק, לאט לאט הדוחות התחילו להגיע בדואר והצטברה לה ערימת דוחות ואז הוא צעק עליי איך זה קרה ואיזה חסרת אחראיות אני, ושהוא כבעל הרכב יקבל הוצאה לפועל בגללי, שניסיתי להסביר לו שעשיתי את מה שהוא אמר זה רק עיצבן אותו יותר.

המטפלת: אבל איך הם לא הסבירו לך מה העניין עם דוחות?!

אני: ההורים שלי לא הסבירו לי הרבה דברים שהיו צריכים, כשהבנתי את גודל הבאלגן שנוצר עקב שיקול הדעת שלי, כמובן שהוא לא אמר מה הוא רוצה לעשות,ואני ניגשת למחלקת הדוח בעירייה ופורסת לתשלומים את החוב על חשבוני ומספרת לאבא שלי שטיפלתי בבעיה ואז הוא שוב צועק שאני לא מבינה כלום וחסרת אחראיות לדעתי עוד כמה שנים אחרי הוא המשיך להתצעבן עליי בגלל זה ושאני לא אחראית.

המטפלת: כל זה צף לך בעקבות הטיפול האחרון?

אני: ״כן, בנוסף בשבוע האחרון דן ואני עושים תירגול שבמקום להגיד לו ״מאמי אתה יכול לעשות״ אני אומרת ״מאמי תעשה ככה״ ולפעמים אם קשה לי אז אני מוסיפה בבקשה.

ואני מבינה כמה הניסוח של המשפט הזה קשה לי מולו ואני הרבה פעמים נתקעת אבל לא מוותרת״

המטפלת: זה באמת קשה לך? למה את מתפתלת עם הבקשה? מה קשה לך בזה?

אני: ״אני מרגישה שאין לי את רצף המילים האלו, ואני ממש מייצרת אותן ומה שהכי מפחיד אותי זה לתת את האמון שיענו לבקשתי. וזה גם בסדר שאם זה לא מסתדר אז שיגיד לי ואז לכל הפחות אני חוזרת לנקודת ההתחלה שאני צריכה לדאוג למה שרציתי וזה בסדר״

״בנוסף להפסיק עם ההכרזות, אני רוצה שככה וככה״

המטפלת: ״זה מה שדן מבקש? ככה הוא רוצה שתדברי? מאיפה זה צץ?״

אני: ״לדעתי זה התפתחות של מה שהיה לפני חודשיים שאמרתי לו להזמין ויטמינים״

המטפלת: ״עצם הבקשה שאת מבקשת ממשהו לעשות משהו שאת רוצה, גם אם זה לא משהו ישיר עבורך, אלא נגיד משהו לבית. תחשבי על זה שבמין את חופשי אומרת לו מה לעשות, בוא תרד לי, בוא תלקק לי, תעשה ככה, במרחב המיני את נותנת חופשי הנחיות גם לדן וגם לאחרים. אבל שאת יוצאת משם את מתכווצת״

אני: ״כן, כי במין יש לי יותר אמון שיעשו את מה שאני רוצה״

המטפלת: ״כי את השולטת ולא סתם מצאת לך את תפקיד השולטת כי בתפקיד השולטת זה מתבקש בהגדרת התפקיד.

אני חושבת שאם עכשיו אמנה אותך למנהלת המשרד והכל יהיה עלייך נראה לי שגם שם יהיה לך מאד פשוט להגיד לאנשים מה לעשות ואת תדעי מה לעשות״

״במין אתם ככה, זה הסיפור המיני שלכם ובמין הבדס״מי שלכם את פתרת לעצמך את כל הקונפליקט היומיומי שלך ובחיי היום יום את ודן במערכת יחסים שיווינית וכל אחד מכם מחזיק חלק במשק הבית, פרנסה, אוכל, קניות וביחד אתם מחזיקים את החיים שלכם ושאת נמצאת בקשר שהוא סימטרי את לא יכולה להגיד למישהו עם לב שלם ופתוח, תעשה ככה וככה, את מתכווצת במקום הזה, את מרגישה לא בנעלים של עצמך ובגלל זה פתרת לעצמך את זה על ידי בדס״מ כי שם אין לך בכלל ספקות בלתת הנחיה וברור לך שהוא רוצה הנחינה ממך וכך אין לך קולנפילקט ואין לך בעית אמון.

בעיית האמון שלך מתחילה…

אני: (מתפרצת) בשניה שהסקס נגמר

המטפלת: אני צריכה שתביאי את התחושה הלא נעימה הזו שאת רוצה לבקש משהו אבל מפחדת.

אחד הנרטיבים הבדס״מים שלך הוא החוסר סימטריות.

תחשבי על זוג ונילים איך הם עושים סקס, שאין הגדרת תפקידים שם באותה הרמה של שליטה ונשלטות אז איך מתקשרים בניהם, תעשה לי ככה וככה. אם לא היית בבדס״מ האם היית יכולה לתקשר ככה?

אני: ״שאני חושבת על זה ככה אז אף פעם לא היה לי מין ונילי, אם אני הולכת אחורה ממש אחורה גם עם האקסים שלי לפני דן, הייתי אומרת להם מה לעשות וגם הם היו אומרים מה לעשות ושנכנסתי לכלוב הבנתי שיש מושגים לדברים האלו״

המטפלת: ״אני חושבת שהבדס״מ הוא בתוכך, את בתפקיד השולטת משתחררת מקונפליקטים, נגיד דמות בתוך מיני ונילי לא צריך לחשוב על עצמו כשולט כדי להרגיש בנוח להגיד לבן הזוג שלו מה לעשות, הוא מרגיש נינוח להגיד את זה גם בנרטיבי ונילי. נרטיבי ונילי אין שם שולט ונשלט שניהם באותה רמת שליטה שכל אחד יכול להגיד לשני מה בא לו. ואת פתרת את הקונפליקט בתוכך על ידי בדס״מ.

את לא מסוגלת להגיד לדן ״תביא חומוס אחרי הקניות״

אני: ״כן, זה ממש קשה לי, אני כל הזמן חושבת ״לא הוא עמוס, אני לא אכביד עליו״ וכל מיני מחשבות כאלה ואתן לעצמי את כל הסיבות בעולם למה לא להגיד לו, עכשיו הבקשה שלי יכולה להיות התעסקות של עוד שניה וחצי, הוא כבר שם אז שניה שיעשה/ שיביא גם את זה. זה לא באמת משהו קשה במיוחד.

ובשבוע האחרון אנחנו מתרגלים את זה ודן מפלרטט איתי וזה מאד מדליק ומעורר אותי ובנוסף קבענו מפגש מיני באמצע השבוע ואני מודה שרק עכשיו הבנתי כמה חשוב עבורי עניין הרצף.

והיה עוד משהו השבוע שאני קצת פישלתי איתו אבל דן לא נתן לזה ליפול במהלך הסשן האחרון אמרתי לו שעד סוף החודש אני רוצה שינקה את הבית לפי רשימה שאני אכין לו, ולא הכנתי את הרשימה אבל כמה דקות לפי שהוא יצא מהבית לקנות משהו דיברנו על זה ושלחתי לו את הרשימה״

המטפלת: ״זה חלק מהרצף?״

אני ״לא, זה חלק מההבטחות שסטחתי ממנו במהלך הסשן״

המטפלת: ״ואת באמת רוצה את זה?״

אני: ״בטח שהבית יהיה נקי״ֿ

המטפלת: ״ולא שאת תעשי את זה״

אני והמטפלת צוחקות

המטפלת: ״וההבטחות פעילות אחרי הסשן?״

אני: ״בעבודה העניין של הפולואפ הוא מאד טבעי לי, יש טיים לימיט עד היום עד לפני יומיים כבר קיבלתי תשובה מה עושים ואיפה דברים עומדים. עכשיו מול דן אני מודה שאני מפשלת עם זה ולא עושה את הפולואפ כמו שצריך.״

המטפלת: ״אבל גם בעבודה את קצת שולטת.״

אני: ״קצת הרבה שולטת״

המטפלת: ״זאת הגדרת התפקיד ואת עושה אותה טוב, ואת שולטת בעבודה ובמין אבל את לא שולטת בשום מרחב אחר״

אני: ״בסופ״ש אחרי הניקיון של שישי עשינו סקס שבו אני גמרתי חזק וטוב, לא נתתי לדן לגמור ונעלתי אותו בחגורה צעינות לכ 24 שעות.

המטפלת: ״ואת החזקת את זה?״

אני: ״בוודאי, לא נתתי לזה ליפול לי בשום רגע״

המטפלת: ״זה ההבדל. איך הצלחת לעשות את זה? הרי אנחנו עמוסים בכל מיני דברים לאורך היום, הרי לא כל היום אנחנו עסוקים במין״

אני: ״אני חושבת שחלק גדול מהיום שלי המוח במחשבות על מין״

המטפלת: ״את חושבת שאם היו לך ילדים גם היית יכולה להיות עסוקה במין ככה״

אני: ״לא יודעת, זה לא תמיד עוזר להיות עסוקה במין בשעה 10 בבוקר שאני בפגישה בעבודה, למרות שאני לוקחת דברים שלמדתי בבדס״מ לכיוונים המקצועים״

המטפלת: ״זה מדהים, איך את חושבת שבנאדם שלא בבדס״מי יכול להצליח בדברים מקצועיים כאלו״

אני: ״אני לקחתי את זה מבדס״מ והעברתי את זה לחיים המקצועיים, אבל אפשר לקחת את זה ממקומות של ידע, הבנה וראיה רחבה של דברים״

המטפלת: ״על סמך הבית שבו גדלנו?״

אני: כן גם, בטוח

המטפלת: ״איזה בית לדעתך יכול לאפשר לבנאדם להיות ככה?״

אני: ״בואי נתחיל מזה שבית שבו ההורים מאמינה בו וסומכים על הילד שידע מה לעשות, לא יורדים עליו ואם הוא צריך עזרה אנחנו כאן בשביל זה.

״זה מזכיר לי עוד משהו מבפלשבקים שהיו לי לגבי העבודה, שהייתה המשרה המסודרת הראשונה שבה עבדתי שהרווחתי ממש מעט וכל הזמן ההורים שלי ירדו עליי שאני לא מרווחיה מספיק ואני צריכה להגדיל את ההכנסות אבל הם לא היו מסוגלים להגיד לי לעזוב ולחפש עבודה אחרת, ורק דן עשה את זה ולקח לי מלא זמן להתפטר משם ולהתקדם הלאה מה הוכיח כהצלחה גדולה שהיום אני במקום שאני אוהבת לעבוד בו ומרוויחה פי 4 יותר״

המטפלת: ״אני מצטטת אותך, מזל שאני חכמה ולמדתי את עצמי בזכות הבדס״מ, לתפקד טוב בסיטואציות מורכבות, שמצליחות לפרנס אותי ולהגיע למקומות יותר טובים״

אני: ״אני בנאדם הרבה יותר מוצלח״

המטפלת: ״אני הרבה יותר מוצלחת ואת זה יש לי בזכות הבדס״מ, הבן זוג שברחתי ולא בזכות הבית שבו גדלתי״

אני: ״כן ובזכות עוד כמה נקודות הצלחה בדרך שגרמו לי להאמין שאני מסוגלת והוכיחו לי שהחשיבה הזו מביאה פעולות טובות, אבל בשום אופן לא מההורים שלי״

המטפלת: ״ואני אומרת מזל שמצאת את הבדס״מ כי אם היית נסמכת רק על מה שהם נתנו לך בחיים״

אני: ״הייתי נשארת לעבוד בעבודה ההיא שלא הרווחתי בה טוב והייתי בנאדם ללא אמונה בעצמו וללא ערך עצמי״

 

שאני מטילה משימה על העבד💘🦄🥰 שלי

לצלם אותי בביקני והוא עושה בצורה מושלמת ואף טובה יותר ממה שציפיתי.

 

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=10979

 

 

אחרי שיחה עמוקה שחושפת את הקשיים, המחשבות, המקומות הרבים של חוסר הביטחון, היכולת להאמין ולתת אמון.

המקום של השולטת האמיתית, זאת שנמצאת שם בפנים מאחורי שפוחדת להגיד את מה שהיא רוצה, שלא לגמרי בטוחה שיבצעו את המטלה שביקשה, הזיקוק העמוק של הרגש הטהור, אותו גרעין קטן שמשתוקק לנבוט.

אותו מקום שלא כל כך נוח לי איתו כי הוא מחייב אותי לצאת מאזור הנוחות ולהיכנס למים כדי לחצות את המכשולים שבדרך.

 

מפחיד נורא אבל כבר קצת פחות מאיים.

 

 

מבחינתי זהו אחד הסשן המושלמים שיש 😈

אני אומרת לו לנקות את הבית, שולחת רשימת מטלות של מה שצריך לנקות, יוצאת לאימון וכאשר אני חוזרת הביתה אני מקבלת בית מבריק למופת והוא מנקה את הבית שלגופו חוטיני בלבד. 

 

לאור ההחלטה שלי לטפל בבעיות שעשויות להתעורר בזמן אמת התחלתי להיות יותר זמינה ונכונה לקבל חיזורים מגברים נוספים.

אז בתור התחלה אני קוראת בתשומת לב את ההודעות שאני מקבלת כאן ואפילו התחלתי לחזור להודעות שמענייניות.

מי שלא קיבל מענה כנראה שלא השקיע מספיק בהודעה.

נא להשקיע!

 

 

 

 

אני כל כך אוהבת מגע בכל צורה שהיא.

גם לקבל וגם לתת והמון.

זה יכול להיות חיבוקים עמוקים וחיבוקי דוב.

זה יכול להיות נגיעות רכות ומלטפות.

זה יכול להיות טיזרי כזה שמדליק וגורר תגובה. 

זה יכול להיות מיני, סקסי ומספק.

זה יכול להיות דיגדוגים שהם סבבה אבל אני לא אחראית על הצוחק שיוצא.

אני חושבת שלאחרונה לאור הנושאים שעולים בטיפול אני מבינה כמה התקיימתי ללא מגע וכמה שאני אוהבת וזקוקה לו היום.

הפגישה התקיימה ביום שני שעבר אבל בגלל כל עייני החג וחולי סמוי רק עכשיו הגעתי לכתוב את הפוסט.

 

דן הפתיע אותי וכשתי דקות לפני הכניסה לטיפול, ראיתי בחור סקסי הולך ברחוב והתרגשתי לראות אותו גם המטפלת שמחה לראותו.

דן: Retain, even in opposition, your capacity for astonishment. (תדיאוס סטיבנס)

ועדכן את המטפלת בפועלו בימים האחרונים סביב העבודה האינטנסיבית.

אני: חשבתי הרבה על הטיפול האחרון ועל נושאים שעלו והפתיע אותי לחשוב שמאחורי הסלע שלי יש את עניין האמון שאני לא מאמינה לאף אחד חוץ ממני.

וביום שישי יצא לי לדבר עם אחותי על כל מיני דברים שעלו בטיפול ושאלתי אותה האם היא סוכמת על אנשים אחרים והיא גם אמרה שלא ובנוסף היא הזכירה לי המון דברים שלא זכרתי עלינו כילדות שמאד הוזנחנו בהרבה תחומים שהם לא רק עניין האוכל.

ועכשיו אני תוהה אם עכשיו אני מבינה שאין בתוכי את עניין הרצף אז מה אני עושה כדי שכן יהיה בשגרה שלי כמו שאני מתעוררת בבוקר לעבודה מכינה ארוחת בוקר וכו׳

אגב, זה משהו שלמדתי מדן לאכול ארוחת בוקר

 

- דן מפרט על שגרת ארוחות הבוקר שהיה מכין לי כדי שאקח ויטמינים

 

המטפלת: יש בדן המון פונקציות הוריות שלימדו אותך קצת א׳ ב׳ בהורות

אני: כן, בטח גם העניין של מגע שהוא לא מיני והוא מאד נעים לי

המטפלת: ואת מאד אוהבת את זה?

אני: כן מאד, אני לא חובקתי כילדה את זה אני יודעת בוודאות ואיך אני יודעת את זה, כי אם היום אמא שלי תנסה לחבק אותי זה יהיה לי נורא מוזר ויכווץ אותי בטירוף.

המטפלת: גם מגע מנחם, מגע מרגיע?

אני: אני זוכרת רק אולי שהייתי חולה מידי פעם כילדה אמא שלי עשתה לנו משהו נעים ומרגיע בגב, אבל אני לא זוכרת משהו נוסף של מגע, כאשר הגעתי לגיל 14 גיליתי את המגע המיני ומאד אהבת אותו.

המטפלת: הוא היה תחליף טוב למגע?

אני: כן, הוא היה מגע ולא היה לי איכור של מגע בזיכרון

דן: אני לא יודע אם זה אוזכר או לא, דיברנו על שלושת הממים (מזון, ממון, מין) ומור אמרה שמזון לא היה וגם אם הממון ההורים עשו בעיות ואז במין הכל התנקז והתפרץ לשם.

המטפלת: היא שמה את כל הפוקס על מין ושאני אעזתי לקחת את המין ישר נעמדת על הרגליים האחוריות ולא הסכמת. כי אם יקחו ממך את המין אז איפה אני ארגיש את כל מה שהרגשתי עד היום דרך מין.

אני: כן

המטפלת: אני מאד שמחה שאת מדברת על עניין המגע שהוא לא מיני, שאת אוהבת וצריכה מגע, מי שהכניס את זה לכאן זאת אני, מי שדאג להשאיר את זה כאן זאת אני ועד עכשיו אף אחד מכם לא שם על זה ממש משקל.

דן כן אמר שבאמצעות התרגיל היה לפעמים מגע שהוא לא נעים, באמצעות כל מיני חפצים ששיכים לתחום המיני אבך הם לא עושים עבודה טובה למגע בין שני בני זוג שאוהבים.

ודן יודע לתת את המגע הזה? הוא תמיד נתן אותו? ועכשיו הוא קיים?

אני: כן בוודאי, היום זה מאד קשה. להגיע למקום הזה שיש בנינו בעיות ודברים בנינו לא חלקים, שאנחנו בטוב אז זה קורה די טבעי אבל שיש את הריבים, הקשיים זה נפגע.

דן: זה לא כל כך קורה לי בטבעי הדברים שעלו כאן

המטפלת: אתה עושה מאמץ?

דן: זה לא בדיוק מאמץ, אני עושה השתדלות, למשל שאני רואה את מור שוטפת כלים והגב שלה חשוף ואני מרגיש שבא לי לגעת בה, לא בקטע מיני אלה בקטע אוהב כזה. ולפעמים שאני גועלי, כועס, מנוע ומרוחק אז אני לא עושה את זה למרות הרצון ומאז שהנושא עלה אני, רסיס של הרצון הזה אני כן עושה את זה, מחבק אותה, מלטף לה את השיער.

המטפלת: דן אתה הגעת היום, מעבר לזה שסיימת לעבוד ומצב הצבירה שלך איפשר זאת, אתה אמרת שאתה תבוא להיפרד ממני יפה.

דן: (ציחקוק של מבוכה) אם אני אמות בקרוב אחרי שדיברתי עם הרופא שאמר שיש לי מחלה ״בתזוגיטיס מצבעניטיס״ - רגע של התפקסות

באנו לטיפול במטרה להגיע לתוצאות, אני חושב שאת עושה את כל מה שאת יכולה ואני מאד מעריך אותך, רק שאני מסתכל על שנה ושלושה חודשים אחרי על התוצאות ואנחנו במקום מאד דומה לאיפה שהיינו, אין כאן מישהו שאשם, העניין הוא שנגיע לתוצאות ומה שראיתי שלא הגעתי לשתי פגישות האחרונות וממה שהבנתי ממור הייתה לה פריצת דרך אז אולי זה טוב שלא אגיע.

ההיגיון אמר לי שאולי עדיף שלא אגיע היום, כי הנה לא הגעתי והיה ממנטום חיובי. ובכל זאת זהיתי בי רצון חיובי לבוא אז לא נאבקתי בו.

המטפלת: ואם תשאל את הרצון הזה לבוא כי מה?

דן: מאהבה, תקווה

המטפלת: כי נוצר כאן משהו, מחוייבות מסויימת, קשר בין שלושתנו עם אותה מטרה, הפונקציה שלי כאן היא הורית ושניכם כאן ציר הפונקציה של ילד/ הורה כל אחד עבור עצמו ואני חושבת שיש משהו במערכת הצירים הזאת שלא הגענו אליה עד עכשיו.

אני חושבת שהגעת כי אתה חלק מפה ואתה לא יכול פשוט ללכת, אתה לא יכול להחליט שאתה לא חלק יותר. ואם יש מחשבות שאתה לא חלק אז באים, חושבים ומדברים על זה כאן. לא עוזבים, לא נוטשים, לא כועסים בהליכה אלא באים ואומרים למשל ״עליך אני לא סומך יותר״ ״את אכזבת אותי״ ״ המקום הזה לא שווה לי את המאמץ, הזמן, הכסף, המשאבים התקווה״ אבל השיח הזה חייב להעשות פה ואני אולי עושה את זה בשבילך ואתה לא מרגיש את הדברים האלו, אולי יש לך קול גם כלפי?, בגדול אמור להיות לך.

דן: אין לי טענות כלפיך

המטפלת: לא טענות אבל אכזבה

דן: מבחינתך את איפה שקיוות שנהיה?

המטפלת: לי זה די אובייסט שעבור שני פצעים כל כך מדממים כמוכם, הזמן שעבר זה רק ההתחלה לעצור כדי להפסיק את הדימום.

דן: עד מתי זה ידמם?

המטפלת: אני יודעת, אבל אתה יודע עד שהגעתם לפה אלו היו שנים ראשונות של פציעה ואז כל אחד לפי גילו, פיתוח של שכבות הגנה ודפוסים שפיתחנו לעצמנו על מנת לא להרגיש את הדימום כל הזמן, כי אי אפשר לחיות ככה.

דן: אני מרגיש שאני כל הזמן בדימום

המטפלת: כי אני חושבת שפעם המנגנונים שפעלו אצלך והסכמת להפעיל אותם, הפסיקו לעבוד, אתה לא מוכן להפעיל אותם, אני מעדיפה שאתה תפרט

דן: אני חושב שהדבר הכי בולט, הוא הגמילה מקנאביס אבל זה לא קרה בסמוך לטיפול, אני באמת ניסיתי לחושב מה השתנה?

המטפלת: אתה לא מרגיש שמשהו השתנה לך רגשית ביחס שלך למור, למיניות שלכם, לכל עניין המגע שלכם ואני תוהה אם אתה מתכוון למגע מיני.

דן: בפעם האחרונה שעשינו סקס ממש חיכיתי שזה יגמר כמו טיפול שיניים או כל דבר אחר שלא נעים, הרגשתי שאני עושה את זה.

המטפלת: מה זה את ״זה״?ֿ במציאות מה היה הזה כמו טיפול שיניים בלי הרדמה?

דן: כל המגע המיני שהיה לא כנה, לא מחובר ומעוסה, גם במלדיבים עשיתי סקס בשביל שלום בית מאין משהו כזה.

המטפלת: הסתכלת עליו עכשיו שהוא אמר את הדברים האלו, מה שאלת אותו במבט?

אני: לא ספציפית על העניין של המגע, אני הצטערתי שהגעתי איתו למגע מיני כי זה לא היה נכון ואני התחמקתי מלדבר.

המטפלת: את הפעלת מגע מיני במקום להגיד מילים.

אני: כן

המטפלת: אני רוצה רגע להתמקד על זה, את אומרת שזה היה לא נכון, את בעצם לא מכירה דרך אחרת להשיג את כל ״הממים״ שלי שהיא לא דרך מין, עכשיו הממים אלו פונקציות הוריות בסיסיות, פונקציות הישרדות ולא מתקדמות כמו ממון, אנחנו מדברים על דברים בסיסיים יותר כמו ביטחון שאנחנו נותנים לילד שלנו, גם שאז אמרת שאבא שלך אמר שהוא לא נותן לך כסף והוא ניסה להגיד לך בואי אני אלמד אותך לחיות עם ביטחון כלכלי, ואת אמרת לו ״מה אתה צועק עליי, אתה אף פעם לא לימדת אותי להתנהל כלכלית נכון״ אלו פונקציות ביטחון שנותנו רגוע מסויים כדי ללמוד משהו בחיים, מה שאת אומרת שאת כיוונת לסקס כי את לא מכירה דרכים אחרות לבטא פונקציות אחרות של התקשרות אוהבת, קרובה, אינטימית ועשית את זה באמצעות מין, הבנת שרע לדן שמשהו לא טוב וכל מה שאת יודעת לעשות בנפש שלי, הוא מין טוב וזה מה שניסית לעשות וזה התגלה כטעות פטאלית וזה טוב שזה קרה כי זה גרם לכם להבין כמה זה לא טוב להשתמש במין לכל הצריכים שהשתמשתם עד עכשיו, דן לא יכול לשאת זאת עוד מהמלדיבים, עשית את זה בשביל שלום בית, כי אתה רגיל שמין עושה לנו שלום בית.

אני: אני זוכרת את זה בוודאות מקשרים אחרים שלי, שברגע היינו רבים הייתי חוטרת למייקאפ סקס כדי שיסלחו לי ואקבל את מה שאני רוצה שהוא אהבה ומקום בטוח שבו אוכל להניח את הראש אפילו לכמה רגעים.

המטפלת: ההד הוא קריטי, הרבה אנשים מתמכרים למין בגלל זה, ההד הוא כמו כל סם אחר כמו כל פעולה שהיא פסיכואקטיבית לנפש, אם אני צריכה ביטחון זה נותן לי, אם אני צריכה הרגעה זה נותן.

דן: אני זוכר שבתוקפת הרווקות שלי הייתי נותן מין כדי לקבל אהבה

המטפלת: שרציתי לקחת לכם את המרחב המיני, אני כנראה אמרתי את זה מוקדם מידי, אי אפשר לקחת משהו שלא מפתחים משהו אחר במקום, אי אפשר לקחת מרחב מיני בלי שפיתחנו פונקציות התקשרותיות במקום, שהן קריטיות עבור זוגיות כמו שלכם, אוהבת מאד, התקשרותית מאד, אתם מאד צריכים אחד את השני בנפש ולכן חייבים ללמוד משהו נוסף שמין מפסיק לעבוד, אני חושבת שדן הוא הראשון שזה הפסיק לעבוד עבורו, דן סירב להיכנס למרחב מיני, הוא איבד חשק, איבד עניין, איבדת משהו שפעם איפשר לך להיכנס בקלות למרחב מיני, בזוגיות עם מור היה רגע מסויים שבו אמרת שאתה לא מוכן לקבל את כל הפונקציות הנפשיות שלי באמצעות מין, יש לי כאן את האחת שאני רוצה לקבל ממנה הכל, גם מין כמובן, אבל את כל יתר הפנקציות הקריטיות לי. 

אני: העניין של הרצף, אני לא בטוחה שזה עלה פעם, לפני הטיפול, שהבעיה שלנו היא רצף מיני, אני לא חושבת שאם לפני שנתיים שלוש היו שואלים אותי מה הבעיה בזוגיות שלנו, הייתי יודעת להגיד רצף מיני היא אחת מהן. מה אתה חושב?

דן: נראה לי שזה היה נקרא תדירות, אבל זאת אותה הכוונה.

המטפלת: לך הרצף חסר שנים רבות?ֿ

דן: כן בטח, אני זוכר לפני כמה שנים, היינו בטיול ודיברנו על זה, אני זוכר מזמן שהבעיה שלנו הייתה במקום לעשות אהבה אנחנו הולכות ומתקררות.

המטפלת: לעשות אהבה אם אני לא מתייחסת ל make love הכוונה היא להיות בקשר אוהב, אוהבים ונאהבים אחד הפרמטרים הוא מין, שיש אהבה בוגרת יש לנו מין וזה מה שמבדיל בין אהבה נגיד בין חברים.

אתה אומר אני יודע על עניין הרצף הזה כבר שנים, כי הרצף שאתה מדבר עליו הוא רצף התקשרותי שהיה לו ביטוי במין, שאתה דיברת על זה לפני 17, 10, 5 שנים ואפילו לפני שבועיים זה אותו רצף נפשי שאתה מכוון שאתה יכול לסמוך על מור שהיא תהיה שם, אוהבת, נמצאת. הביטוי שיכולת לבקש את זה עבור עצמך ואתה רגיל לקבל אותו הוא ביטוי מיני, אתה את הרצף התקשרותי שאני מאמינה שלא היה לך, יודע לקבל אותו במרחב מיני וגם את מור למדת לקבל פונקציות התקשרותיות בסיסיות להתפתחות של סאלפ באמצעות מין, שזה היה בגיל מאד מוקדם לא רק לטעמי אלא גם לטעמך, כי בגיל מאד מוקדם עשית דברים של מיניות בוגרת והמטרה שלהם הייתה התקשרותית, המטרה הייתה לקבל מישהו אוהב אותי, מגן עליי, הוא שומר עליי, לא מזניח אותי, דואג לי, אכפת לו ממני והמגע עושה את זה.

מחקרים מראים שההורמנים של אוקסיטוצין וסרטונין שמופרשים בסקס אלו אותם הורמונים שמופרשים בשמחה ואושר גם בינקות.

שימו לב, שחלק מהמגע שנעים לכם בבדס״מ הוא לא מגע באברי מין

דן: יש את הלב והמוח שאם לא פחות

אני: יש את העררות המינית שהיא לא חייבת להיות במגע

המטפלת: כן זה יכול להיות במבט, במילים, מה שאני באה להגיד שמה שאתם מקשרים למרחב מיני הוא מרחב התקשרותית, את אומרת שזה חדש לך העניין של הרצף ב x זמן האחרון ודן אומר שאולי פעם הוא קרה לזה במילים אחרות כמו תדירות, שאני אמרתי בתחילת הטיפול שההגנות שלך השתנו, אתה הבאת אותכם לטיפול, אתה הרמת דגלים שמשהו לא בסדר. והגעתם לטיפול מיני כי משהו לא עובד, הקשר הוא בעל פוטנציאל וואו ומשהו לא עובד, ומה שאני אומרת בעצם זה שדן הרים דגלים ואמר שלא טוב לו שהפנוקציות מקבלות מענה רק בדרך מינית, לך מור זה לקח עד לפני שבועיים שזה לא יהיה רק במין שאמרת שזה היה לא נכון לפתור את הבעיה באמצעות מין, שאת אומרת את זה אני מבינה שבנפש שלך נפל איזשהו אסימון שאמר שזה לא מקום טוב למין, מה שקרה דרש התייחסות אחרת שהיא לא מינית.

אני: שזה מצריך לפתוח ערוץ תקשורת אחר שאני לא כל כך מכירה אותו

המטפלת: לא מכירה אותו מעצמי מפעם אולי, לא מוכר נפשית, את יודעת לפתור דברים מצויין באמצעות מין, עבורך, עבור המערכת, עבור דן. ודן ניסה במלדיבים לעשות את אותו הדבר. וזאת תפנית חשובה לפני שלושה שבועות כי שברתם את הכלים בהתחלה דן ואז גם את אמרת שזה לא היה טוב להשתמש בסקס, בפעמים הקודמות את היית יושבת אבודה ולא מבינה, עם דמעות בעיניים.

כי את מנסה לדבר בשפה המינית הזאת אבל זה לא הולך

אני: זה גם לבזבז כוח על פרש, כי אני מתאפרת ומכינה את הבית אבל לא מנהלת את הסיטואציה, נגיד תופסת לו את הביצים חמש רגע לפני שאני מתארגנת ואומרת לו ״תחכה לי ככה וככה״

המטפלת: אנחנו התייחסנו לזה בכל כך הרבה רמות, שאתה שואל אותי אם זה לא מספיק זמן, אז לא ידעתי כמה זמן זה יקח כי ללמוד שפה התקשרותית זה דבר שלוקח זמן, עד עכשיו דיברנו בשפה שהיא ברובד המיני, שרציתי לקחת את זה היה פיצוץ, היה לכם מאד ברור שאתם רוצים להישאר בשיח של רובד מיני.

דן: אנחנו לא רק בשיח של רובד מיני, למה צריך לקחת את המין כדי לנהל שיח על דברים אחרים?

המטפלת: עכשיו שנפל למור ולך האסימיון שאתם לא מוכנים לשתף עם זה פעולה, אתה אמרת שסבלת בהתקשרות המינית הזאת, סבל כמו טיפול שיניים ללא הרדמה.

אני: כי הפתרון לא היה צריך להגיע מהסקס

המטפלת: זה לא שהמין לא יכול להצטרף ל.. אבל צריך לפתח איזשהו ביטחון אינטימי, האם אתה מסוגל עם עומס העבודה וכל ענייני היום יום לעשות סקס כל יום.

דן: לא כל יום, אבל בטוח כמה פעמים בשבוע, הדחף המיני שלי גבוה.

מדברים על הסקס שהיה לנו בחופשה באילת בתחילת מרץ, שהיה חלון זמן קצר שבו עשינו סקס שהרגיש כמודל מוצלח לסקס באמצע השבוע.
המטפלת: ואתה מרגיש את הדחף הזה לאורך היום?

דן: כרגע לא, הכל מאד מלוכלך לי סביב הנושא המיני, אבל שאני כן אני מאד מרגיש את זה, זה משתנה בהתאם למצב הרגשי שבו אני נמצא.

המטפלת: אוו, זה מה שאני מנסה להגיד לך, החשק המיני גם למור לא קיים מעצמו בלי קשר לעומס בעבודה, מצב ריגשי וכו׳

מור תיארה מצב של התנהלות של שבוע שבו היו כל מיני דברים שגרתיים ואתה רואה את היום יום הזה ואומר שאין שם משהו מיני, אני מאמינה שאם היית עם איזשהי חוויה רצף של החזקה, אהבה, בטחון ולא רק בביטוי מיני אלא בביטוי נפשי היית יכול להתמודד עם זה יותר בקלות.

דן: אני מבין את מה שאת אומרת אבל זה לא שאנחנו לא חיות ביחד, ישנות ביחד מנהלות את הבית וכו׳ אני לא חושב שממה שאמרת זה שאין לה כוח אליי או דברים בסגנון

המטפלת: אז מה כן? כי אתה בא אליה בטענות שזה משהו שאתה חייב המון זמן

דן: אני לא יודע בגלל מה זה, נגמרו לי הרעיונות ולכן באנו לכאן, אני יודע שאם השליטה בקשר הייתה שלי אז אני הייתי מנהל או מנחה אותה לשם

המטפלת: זה משפט משמעותי שאם אתה היית שולט בקשר, לשלוט יש אחריות הורית, הוא לא סתם קיבל על עצמו את תפקיד השולט אם קיבלת את תפקיד השולט תדע שיש דברים שאתה לא יכול להחליט שלא לעשות

אני: טוב זה לא משהו חדש

המטפלת: אני שומעת את דן אומר, בחרת להיות אמא שלי, הולדת אותי קחי אחריות, את לא יכולה להחליט שאת מתעסקת בכל מיני עיניינים אחרים ושומטת אותי, בחרת להיות השולטת שלי את לא יכולה לצפות ממני אנהל את המרחב המיני שלנו ושדן אומר את המשפט הזה אני שומעת אני מכיר כבר מישהי שלחקה אחריות הורית עליי והיא לא עשתה את זה טוב ושמטה אותי, אז יש לי 0 סבלנות או החלה לחזור לטראומה הזאת שוב ושוב בחיי.

דן: נראה לי שיש לי המון סבלנות

המטפלת: בשלב הזה כבר אין לי, היה לי ונגמר לי כי אם אני 70% מחוץ לקשר אז נגמרה לי הסבלנות

אני: אבל גם אני הרבה פעמים אכזבתי אותו

המטפלת: כן אם את השולטת כאן קחי את המרחב הזה שאת שולטת בו ותנהלי אותו, אם את ההורה שלי אל תתני אותי לאיזה מטפלת שתזניח אותי ושאת השולטת ואת לא לוקחת את המרחב הזה יש כאן שיחזור של החוויה שאני מכיר אבל מתמרד נגדה.

דן: אבל דיברנו על זה מלא פעמים

המטפלת: כן אבל מור אומרת לך שהיא אומנם השולטת ולקחה על עצמה את התפקיד אבל גם לך יש חלק כאן ולבד היא לא יכולה להפעיל את המקום הזה, במילים אחרות היא אומרת ״אני לא באמת אמא שלך, כי אמא לא צריכה מהתינוק הרבה דברים (היא צריכה), ומה שקורה במרחב מיני בגלל שאני לא אמא שלך ואני בת זוג שוות ערך אליך אני גם צריכה ממך שתהיה גם באיזשהי התנהלות הורית כלפיי״ מערכת הצירים שדיברנו אליה שאני גם ילד וגם הורה בו זמנית בתוך הקשר

דן: אבל אני לא נותן פונקציות הורית למור

המטפלת: בכל שאר התחומים כן, חוץ מהמרחב המיני, את מזכיר לה לעשות דברים, ניתן לה ביטחון, בחלק המיני היא לא יכולה להפעיל לבד רצף מיני היא צריכה דלק כלשהו

דן: אוקיי, אני צריך לדעת מה זה הדלק הזה שהיא צריכה, כי דברים מסויימים שהיא אמרה לפחות ניסיתי לעשות אולי לא מספיק, אני חושב שאני מיישם כל דבר שעולה כאן.

המטפלת: את אמרת לנו שכבר מזמן העלת את הפלירטוטים

דן: אני צריך להבין מה זה אומר בתכלס, אני לא יכול לפלרטט איתה כמו גבר חדש שמתחיל איתה.

אני: -צוחקת-

המטפלת: מור אומרת שאתה הפלרטטן המוכשר ביותר שהיא מכירה

דן: אבל יש הבדל לפלרטט עם מישהי זרה

אני: אבל אני לא זוכרת את זה מלפני 17 שנים, אני זוכרת את זה מעכשיו

דן: אם ככה זה לא אמור להיות מסובך, תגידי לי מה לעשות ואני אעשה

המטפלת: מה קרה לפלירטוט שלך עם מור? בתחושה שלך אתה מפלרטט?

דן: תמיד, בייחוד שהדברים בנינו יותר טובים

המטפלת: הנה הלופ הזה, אתה מצפה שהדברים יהיו יותר טובים, אתה מצפה ממור שתעשה אותם מבחינה מינית ואז אתה תוכל לפלרטט.

דן: לתחושתי איך שאני רואה את זה, זה קרה ודברים נהיו יותר טובים, אני עושה את חלקי בעסקה ואז זה נופל

המטפלת: זה ברור לכם שצריך להחזיק את זה?

אני: כל אחד צריך להחזיק את זה

דן: אני מחזיק ואז פניי מושבות ריקם

המטפלת: אני חושבת שהיא מבוססת המון פעמים על הציפיה החד צדדית של הקשר, יש לך ציפיה נפשית חד צדדית של אמא ותינוק, אני תוהה כמה אתה יכול להפעיל את השולטת שלך.

דן: זה נשמע כמו החטא בדס״מי הכי גדול של שליטה מלמטה

אני: אני דווקא חושבת אחרת, נגיד אנחנו עושים סשן ויום למחרת אתה אומר לי איזה כיף היה אתמול, ואיך אהבתי שעשית ככה וככה, אתה לא הפעלת את השולטת שלך.

דן: אבל המטפלת אמרה להפעיל את השולטת

המטפלת: להפעיל רגשית בניכם ולא רק בפונקציה של שולטת ונשלט, אני חייבת שתבינו את העניין הרגשי עבורכם, שום זוג בדס״מי שמגיע לטיפול יכול להתנקת מהקשר הרגשי בניהם, אבל המקום הרגשי הזה יכול נוגד את ההפעלה הבדס״מית.

נגיד שהשולטת רוצה לעשות ככה וככה והנשלט מקבל באופן מוחלט את מה שהיא אומרת.

זה לא יכול לעבוד ככה נפשית בגלל שאתם זוג שחולק מערכת התקשרותית אינטימית, יש שתי מערכות שעובדות בנפרד, מערכת של מרחב התקשרותית ומערכת של מרחב מיני ועד עכשיו זה היה אצלכם אותו מרחב, כאילו השתמשת באותה ידית.

אני: אבל המרחב הרגשי לא מפעיל את המרחב המיני בהכרח?

המטפלת לפעמים כן ולפעמים לא, עובדה שזה כבר לא עבד, מה שאנחנו צריכים לעשות זה להפריד בין שני מנגנוני הפעלה, שיש מרחב התקשרותי שצריך להפעיל ויש מרחב מיני שצריך להפעיל. אני מאמינה שאם תפעילו טוב את המרחב ההתקשרותי והמרחב המיני יופעל בצורה מאד חלקה.

לשאלתך, אני חושבת שהשנה וארבע האלו נתנו ביטחון כדי לדבר שפה התקשרותית ולא רק מין, צריך מטפל מיני ויודע שפה התקשרותית.

לאחר הטיפול האחרון עליו אפרט בהמשך, הגעתי לתובנה שהמיניות שלי הייתה על המסלול הלא נכון, כמו רכב שדוהר במהירות בדרך עפר סבוכה, מאבד חלקים תוך כדי ולא עולה על הכביש לידו.

ההבנה הזו מתחדדת לי ומתחברת למקומות נפשים מאד עמוקים.

אני חושבת שבגלל שהגעתי למיניות היו לי חסכים אדירים בכמעט כל תחום אחר בחיים, המיניות איפשרה לי להיות באפוריה מסויימת, מאין מצב שבו שום דבר לא יכול לעצור בעדי והמצב הזה עזר לי להדחיק את החסכים.

המניות ידעה לעבוד מצוין בהרבה מובנים ובעקבות כך היא נכנסה למקומות שהיא לא הייתה נחוצה.

למשל בפעמים הראשונות בהן הלכתי לראיונות עבודה, כאשר ידעתי שהראיון יהיה עם גבר ידעתי שרוב הסיכויים שאתקבל, למרות שהראיון לא היה עם אופי מיני אבל משהו בדינמיקה עם גברים עבדה לי יותר חלק מאשר עם נשים ואני זוכרת שלא הבנתי מדוע עם נשים יש את הקושי הזה.

המיניות עזרה לי לפתור בעיות תקשורת וליצור קיצורי דרך במקום להתמודד עם שיחה עמוקה שעשויה להיות כואבת.

אני נזכרת בשיחה עם בחור שהייתי איתו בקשר לפני כמה שנים שהוא אמר שהפתרון שלי ממש מחבל במערכת היחסים בנינו ואני לא הבנתי על מה הוא מדבר, הרי אנחנו שוכבים אז הכל טוב.

אני כמובן לא רואה במיניות שלי משהו רע אבל אני רוצה שהיא תהיה במקום הנכון עבורי.

פעם שהייתי בת 16 בערך למדתי נהיגה אבל עוד לא היה רישון.

כל המשפחה המורחבת החליטה לעין גדי לחגיגת יום נישואים לדוד שלי ואישתו, אני זוכרת שהתרגשתי שראיתי יעלים, פעם ראשונה הייתי במרחצאות והתמרחנו בבוץ והיה טיול די כיפי למיטב זכרוני.

אני לא זוכרת איך הדרך בהלוך עברה אבל החזרה הייתה סיוט נוראי. מצד אחד אמא שלי לא הסכימה שאבא שלי ינהג כי היא לא סומכת עליו ומצד היא מתה מפחד לנהוג בעצמה את הדרך, לבסוף הוחלט שהיא תישב במושב האחורי עם אחותי הקטנה ואני אשב מקדימה ליד אבא, יצאנו יחסית מוקדם במשך כל הדרך מהיציאה מעין גדי ועד אחרי ערד אמא שלי לא הפסיקה לצעוק על אבא שלי כמה שהיא מפחדת מהנהיגה שלו וכמה שהוא מסכן אותנו והוא לא אחראי ואני רק זוכרת את הצעקות הבלתי פוסקות ממנה זה היה נוראי, אני ממש זוכרת איך כל הכיף בטיול נעלם בתוך כל הצעקות שלה. למעשה ההורים שלי מעט מאד פעמים נוסעים ביחד לכל מיני מקומות בטח שלא למקומות רחוקים, הכל בטווח השעה פלוס מינוס מהבית.

היום שאני מתבוננת בחוויה אני די גאה באבא שלי שלא זרק את האוטו באחד הסיבובים, היו לו מספיק סיבות לכך.

בגיל 30 ודן ואני יוצאים לטיול מגניב באירופה שכלל הרבה נהיגה, אני זוכרת שבחלקים מסויימים האישה הנוראית הזאת יוצאת ממני ללא שליטה. אני זוכרת שאחרי הטיול החלטתי שכאן זה נגמר ואני לא מוכנה להיות האישה הנוראית הזאת שצועקת בלי סוף והחלטתי לתקן ומאז אני בגישה ״הנהג הוא האחראי ואני לא מתערבת בשיקולים שלו״ מאז זה עובד לי די טוב, בזכות התיקון אנחנו יכולים לנסוע לטייל בארץ ובעולם וצוברים חוויות נהדרות בזכות זה, אני מודה שלפעמים קצת יוצא לי ללא שליטה הדפוס ההוא אבל אני מיד מבקשת סליחה וחוזרת לדרך התקינה עבורי.

אני יודעת שאם לא הייתי מחליטה לתקן ההפסד היה הרבה יותר גדול, ההחלטה לשינוי לאור המודעות לבעיה ובעיקר ההחלטה שלא להמשיך באותה הדרך.

הפעם הגעתי לבד

המטפלת: הגעת לבד?

אני: דן לא הגיע כי לא אמרתי לו לבוא, אם הייתי אומרת לו לבוא הוא היה מגיע

המטפלת: באמת? איך את יודעת מזה?״

אני: אני חושבת על זה שאני כל פעם מבקשת ממנו דברים, בטון מתיילד שמעצבן אותו, ״מאמי אתה יכול לעשות…״ במקום להגיד לו ״מאמי אני רוצה שתעשה..״ ואם הייתי אומרת לו היום ״אני רוצה שתבוא איתי לטיפול הוא היה מוצא את הזמן שאין לו ומגיע״      

המטפלת: אבל זה טיפול שלו גם

אני: נכון, אבל הוא כרגע בקריסה של כל המרחבים שלו, הוא עובד בטירוף, מוקדם בבוקר עד מאוחר בלילה, בקושי יש לו זמן למשהו נוסף ועוד הוא לא ישן טוב בלילה.

המטפלת: הוא אמר לך שאם היית אומרת הוא היה בא?ֿֿ

אני: לא לא, הוא לא אמר לי שום דבר.

המטפלת: אז איך את מקשרת את זה? זאת רק ההבנה שלך? הוא לא חשב לעדכן אותי? למרות שזה טיפול שלו גם.

אני: כן, זאת ההבנה שלי, יכול להיות שאני הייתי צריכה לעדכן אותך.

המטפלת חותכת: לא למה את? הוא, זאת האחריות שלו, הוא כתב לי לפני שבועיים, מה שונה הפעם?

אני: אני די בטוחה שאם הייתי אומרת הוא היה מגיע. הייתה לנו שיחה מאד קשה בסופ״ש, על זה שהוא נורא נפגע ממני שבוע קודם, על זה שהוא 70% מחוץ לקשר. היה כן משהו ביום שישי לפני שבועיים שלא סיפרתי עליו, כי כן איכשהו הגענו למרחב מיני, שמתי לו מצבטים וירדתי לו והוא הגיב לזה אבל הוא לא הרגיש לי לגמרי בעניין וזה היה מאד לא מדיוק עבורו, לא הייתי צריכה להשתמש בסקס באותה הפעם, כי זה לא היה נכון, הייתי צריכה לדבר.

המטפלת: לא הייתי צריכה להשתמש בסקס בשביל מה?

אני: בשביל לפתור את הבעיה, של הרצף המיני.

המטפלת: ואז עשית פעולה מינית

אני: כן וזה לא פותר את הבעיה להפך זה מחמיר אותה, כי יצרתי סיטואציה שהוא מקבל סקס, שהוא היה רוצה אבל לא מתי שהוא היה רוצה וזה הגיע אחרי שהוא התעצבן.

כן השבוע אני בסערת רגשות, חרדות, אני לא מקבלת מחזור כמה ימים, למרות שלרוב הוא סדיר, אני יודעת שזה קשור למצב הנפשי שלי.

המטפלת: איך את מתמודדת עם החרדות שלך?

אני: אני לא כל כך טובה בזה אבל אני נעזרת בכלים שגילעד המטפל של דן נתן לו נשימות ותיאור של המקום שאני נמצאת בו כרגע וזה קצת עוזר לי. אבל הנשימות קשות, הלב כואב מאד. ודן עשה משהו שהוא בכל 18 השנים שאנחנו מכירים לא עשה והוא קנה סים לטלפון שלו, מאד היה חשוב לו שלא יהיה לו, באחד הטיפולים אמרתי שמפריע לי שהוא לא מתכתב איתי במהלך היום ולפעמים הפעמים שהוא כותב לי זה מתי שהוא צריך קוד גישה.

המטפלת: איך הוא בקשר עם הבן שלו?

אני: הוא מתכתב במסנג׳ר או בשיחות טלפון, ככה הוא מתקשר עם כולם. אמרתי לו שזה מבאס שבמהלך היום כל פעם שזה מיוזמתך זה רק בשביל הקוד. אז הוא קונה סים כדי לא להפריע לך. אתה מטומטם, תדבר איתי, תכתוב לי, תתקשר איתי במהלך היום, סתם תשלח לי תמונה שגרמה לך לחשוב עליי.

המטפלת: את אמרת לו את זה?ֿֿ

אני: לא, אמרתי לו את זה ככה, אמרתי לו על הפלירטוטים, במהלך הימים האחרונים אני עושה עם עצמי עבודה מטורפת ועוברת על כל הפוסטים שהוא כתב לאורך הטיפול שלנו, עכשיו העניין של הפלירטוטים העלתי את זה ממש מזמן עוד בתחילת הטיפול, הסיפור והמסופר שכל אחד מאיתנו חייב וזה משהו יושם הטעות שלי שלא התעקשתי איתו על זה, אני לא דורשת דברים, ביום יום מולו אני לא דורשת דברים, בסקס אני דורשת דברים, בעבודה אני דורשת דברים.

המטפלת: את ממש לא דורשת דברים.

אני: מולו בזוגיות אני לא מסוגלת לעשות את זה, אני חושבת שמאחורי הסלע הענק שלי, יש עניין של אמון, אני סומכת על דן בהמון דברים, יש משהו באמון שלי איתו ואולי בכלל (מתחילה לבכות) שאני לא מצליחה להגיד לו ״אני רוצה שתעשה ככה וככה״ השבוע הצלחתי לעשות את זה כמה פעמים, בראשון בבוקר אמרתי לו ״אני רוצה שתזמין ויטמינים״ והרגשתי איך אני דוחפת פתאום משהו גדול שכל כך לא קיים שם (שוב בוכה)

המטפלת: מה לא נמצא שם, היכולת שלך לדרוש? היכולת שלך להגיד אני רוצה ש..

אני: כן (קול חנוק) שהוא לא בקונטקסט מיני, או מקצועי כמו בעבודה זה להגיד לו ״דן אני רוצה שתעשה ככה״

המטפלת: ואיך היה לך להגיד את זה?

אני: מאד קשה, הרגשתי שהייתי צריכה לקחת גלולת אומץ כדי להגיד את זה.

המטפלת: וואו, ואיך הוא הגיב?

אני: עשה את זה, שלח לי את ההזמנה, ענייני. ואני הרגשתי וואו, איך המקום הזה כל כך לא מוכר לי, הדבר הזה, הדרך שלי, היכולת שלי לעשות את זה.

המטפלת: פשוט להגיד מה את צריכה ממנו, איך פעם היית עושה את זה שהיית צריכה?

אני: הייתי אומרת לו ״מאמי אתה יכול לעשות הזמנה?״ בסגנון הזה. ולא כמו עכשיו שאמרתי אני רוצה שתעשה.

המטפלת: אני רוצה שתעשה זאת לא אמירה תוקפנית?

אני: לא, רק אמרתי את ה״אני רוצה״ ״תעשה״ ״תזמין״

המטפלת: זה לא תוקפני,כיאלו שתי סטירות, לא אלים אלה פשוט אסרטיבי.

אני: ועוד איזה יום אמרתי לו ״תדליק את האור״ בזמן ששטפתי כלים.

המטפלת: זה היה חדש בחייך?ֿ

אני: כן (ציחקוק קל), ובזכות זה היה איזה עניין ביום שלישי בבוקר שהוא צעק עליי שרציתי לעזור לו והלכתי לעבודה ואחרי כמה שעות כתבתי לו אני לא רוצה שתצעק עליי.

המטפלת: וואו יפה,

אני: שאתה צועק עליי זה גורם לי להתקווץ ולהסתגר ואז אני פוגעת בך בכך שאני לא רואה אותך

המטפלת: וואו, את זה כל הבנת בעצמך?

אני: כן, לקח לי זמן לא הבנתי את זה מידי, אבל הרגשתי איך אני יוצאת מהמקום של הילדה הנזופה ולא רוצה להיות שם.

המטפלת: את לא ילדה

אני נכון, אבל אני לא רוצה שהוא ייתחס אליי כמו ילדה.

המטפלת: אני לא רוצה שתצעק עליי, זאת אמירה מאד מאד לעניין, זאת אמירה של שני אנשים בוגרים. ואיך הוא הגיב?

אני: הוא לא הגיב, הוא לא מתקשר איתי, היום הוא אמר לי ביי בבוקר (ציחקוק) וזה היה הישג. וקצת לפני הטיפול התכתבנו וזה היה נחמד

המטפלת: הוא כתב לך?

אני: לא, אני כתבתי היה משהו סביב בדיקות ואז דיברנו קצת והוא שלח שיר שהוא עובד עליו, ואני כתבתי משהו על חוש ההומור הזה, מה איתו?! אני כותבת הרבה בימים האחרונים בעיקר בשביל עצמי, כדי לייצר רצף של כתיבה, שדברים יהיו כתובים לי כדי שאוכל לחזור אליהם.

המטפלת: יש סלייף שמתארגן ככה, שהוא בעצם נבנה ככה לאט לאט

אני: ביום שישי ישבנו בסלון והוא אמר לי שהוא לא מסוגל לשבת באולפן אז הוא יושב כאן אבל זה לא שהוא בא לדבר איתי, כן… דן שהוא רוצה הוא יודע לחתוך עם המילים שלו, להגיד מילים מאד כואבות.

המטפלת: כן, דן יודע לפגוע מאד חזק במילים, הוא גם כל כך חד בכל מילה שהוא אומר.

אני: כן הוא מפלח בבשר החי, הכי חזק שיש.

המטפלת: וואי וואי, אמרת לו?ֿ כמה כואב לך שהוא מפלח בבשר החי עם המילים שלו? הוא קורא את מה שאת כותבת?ֿ

אני: בטח

המטפלת: הוא חושב שרק את פוגעת בו, הוא חייב לדעת שגם את נפגעת ממנו, הוא מנהל עליך מלחמת חורמה נגד אמא שלו.

אני: אני יודעת, אני מרגישה את זה ופאק אני לא אמא שלך.

המטפלת: בדיוק ואת צריכה להגיד לו את זה אבל אולי את צריכה אותי בשביל זה, אני קיוויתי שתבואו היום ואני אגיד לו את זה, אבל הוא מנהל נגדך מלחמת חורמה של תינוק נגד אימו.

אני: הוא לא מסוגל לעשות את זה מולה

המטפלת: ברור, הוא עושה את זה מולך, למה הוא לא עושה את זה מול אמא?ֿ

אני: זה קשה נורא

המטפלת: זה נורא קשה ואפילו כל שנות הטיפול שלו לא עזרו לו לעשות את זה

אני: הוא כן בסוג של יחסים הכי תקינים איתה

המטפלת: עד שהוא לא יבין שהוא צריך לסגור את הדבר הזה כי עד שהוא לא יסגור את זה הוא לא יצא מהלופ הזה.

אני: הוא עושה הרבה דברים שפוגעים בי ואני אפילו לא מדווח את זה

המטפלת (מרימה את הקול): את לא לוקחת את זה כנתון בכלל, כאילו זה לא דאטה. יש דאטה שיורד גשם וצריך לקחת מיטריה או שיש פקק ונוסעים בדרך אחרת.

ויש נתון שאת נפגעת מדן המון פעמים וזה בחיים לא עלה כאן, אני שאלתי כל כך הרבה פעמים מה את מרגישה עם מה שדן עשה או אמר ואת אמרת, אני מרגישה שהוא צודק, אני הפלתי אותו ואלו ההשלכות את מבינה שהוא התנהג בצורה כל כך פוגענית, כואבת וחותכת כי הפלת אותו. אבל שניה לפני כן את לא הבנת שהפלת אותו בשניה הוא פילח בבשר את התקווצת, נחנקת מרוב אימה, קפאת במקום, הפסקת לנשום ואז זה צריך לתאר. כיאלו מה שהוא עושה לא פוגש כאן כי את בדמות האמא שרק פוגעת ולא נפגעת אבל את לא האמא. את בת הזוג שלו ואתם במערכת יחסים הדדית.

אני: שדיברנו עלו השלושה שלבים לסליחה, מה הפגיעה, מה ההבטחה והתמדה.

המטפלת: הוא צריך לעשות בדיוק את אותו הדבר לגבי עצמו

אני: אני רק השבוע הצלחתי להגיד לו ״אני רוצה שתעשה״… ״אל תצעק עליי״ וזה כל כך לא קיים בי המסלול הזה וזה קיים בי בעבודה, תיאורי התנהלות מהעבודה, מגיל 18 בערך אני מנהלת דברים, בצבא הייתי מנהלת כוח אדם, אח״כ בתי קפה וברים אני כל הזמן מנהלת דברים. עכשיו דן יושב כאן וחושב לעצמו ״רגע היא כל החיים בתפקידים ניהוליים כאלה ואחרים, איפה היא פה מהנהלת את החיים שלנו?!״

מעבר לעבודה, אני מנהלת את משק הבית זה התחום שלי, כל הניהול זה אני בישול, קניות סופר ועוד דברים שצריך לבית או בכלל, אני יודעת בדיוק מה חסר ומאיפה להביא זה לגמרי שלי. נכון לפעמים אני נופלת בזה ושוכחת משהו והוא מתעצבן כאילו מה קרה.

המטפלת: זה יכול לקראות גם מנהלים יכולים לעשות טעות, ״נכון אני אחראית על זה פישלתי״ הרבה פעמים שאלתי מי מנהל את זה בבית ולא הכרזת שאת מנהלת את זה, מי יודע מה חסר כרגע.

משהו קורה לך אל מול דן, את גם פוגשת שם את אמא/ אבא שלך.

אני: כן מאד את אמא, אמא שלי היא דומיננטית אבא שלי לא, בשלב בוגר יותר היו לי קונפליקטים איתו סביב הכסף. ומגיע עם סיסמאות ריקות מתוכן ״את צריכה להגדיל הכנסות ולהקטין הוצאות״ אוקיי אבל אני בת 16/23/30 ואתה אבא שלי שמעולם לא לימדת אותי לעשות את זה, הבנאדם היחיד שלימד אותי לעשות את זה היה דן, לשבת עם הפירוט של האשראי לעבור סעיף סעיף כדי לדעת כמה בדיוק אני מוציאה על כל דבר.

המטפלת: דן עשה הרבה פנקציות הוריות

אני: כן הרבה

המטפלת: והוא מזכיר לך את אמא שלך, הוא שם עלייך את הדמות של אמא שלו ואת לגמרי מרגישה שזאת אמא שלך ולכן את משתתקקת ומתה מפחד.

אני: כן, כי אף פעם לא צפיתי את התגובות שלה, היה לי קשה, מצד אחד היא הייתה מאד דורשת ומצד שני מאד מזניחה.

המטפלת: מה הכוונה דורשת?

אני: שאני אכין שעורים, שארד במשקל אבל אין לי אוכל בבית, זה לא שלא עשו סופר אבל אוכל חם לא היה בבית, אני זוכרת שהייתי מכינה מנה חמה ופיצה מקפיצה זה בסדר אבל לא מספיק בטח לא אם זה הדבר היחיד לאכול.

המטפלת: זה נראה שהיא לא הייתה דואגת לזה, נגיד מתקשרת ואומרת ״חמודה לא הספקתי להכין, יש במקרר פיצה מקפיצה תחממי לך״ זה שהיא בכלל לא שואלת ומתעלמת מהעובדה שהילדה חוזרת הביתה והיא ואחותה הקטנה צריכות לאכול זה הזנחה, הזנחה של ממש והתגובות שלה שהיא מוציאה לך את היד מהמקום.

אני: כן אלו לא דברים פשוטים שעברתי, עכשיו יש לי שאלה אלייך כמטפלת, אני נמצאת כאן כבר איזה זמן ואת מכירה אותי די טוב לדעתי, אני רוצה לדעת למה זה קורה לי, למה אני אומרת/ רוצה משהו ויוצא אחרת? אני לא מצליחה להבין, אני חוקרת עם עצמי בטירוף ולא מבינה מאיפה זה קורה.

המטפלת: עשית ממש עבודה עם עצמך

אני: כן, עכשיו אני תוהה למה זה קורה מול דן, שאני אומרת לו בסדר אני אתקן, אעשה ככה ואני מצליחה לעשות את זה למשך זמן מסויים ואני מפילה את זה. זה לא מצליח לצבור קילמטרז של ביצוע

המטפלת: מה את חושבת על זה? אני אענה לך אבל מה לדעתך קורה לך באותם רגעים שאת אומרת ״אני מבינה מה חשוב לו/ מה הוא מבקש, אני מסכימה לזה, נגיד לרצף המיני את הסכמת לזה?

אני: כן בוודאי, לא הצלחתי ליישם את זה. אני אוהבת את מה שזה נותן לי, האווירה בבית, המתח המסתורי סביב הסקס.

המטפלת: את הסכמת לכך שכל כמה ימים יהיה משהו מיני בניכם, אפילו לכמה רגעים, את זה שזה צובעת את האווירה בבית זה נקרא סקסווליציאה אבל מה שתיארת זה סקסווליציה שהבית נצבע בגוונים מיניים נרחיב על זה בהמשך.

אבל אני רוצה רגע לחזור לזה שאת שומעת את דן אומר שהוא צריך רצף מיני וזה נראה לך כמו משהו שאת יכולה לעשות

אני: הרבה זמן שאני לא מצליח לשמור על רצף, או על כל מיני דברים שאנחנו רבים עליהם, אני עושה את זה איזה פרק זמן ואז עוזבת את זה.

המטפלת: ולמה זה קורה לדעתך?

אני: לדעתי יש משהו של הפנמה מסויימת שלא לגמרי אני מצליחה ליישם

המטפלת: כי מה? את לא מספיק חכמה? כי את זורקת זין על דן? כי לא בא לך לשתף פעולה עם הטיפול? לא מעניין אותך התהליך הזה?

אני: לא זה לא אף אחת מהסיבות שציינת, אני באמת לא כל כך יודעת, ושואלת את עצמי לגבי זה, אני תוהה ביני לבין עצמי האם זה חוסר רצון, אבל חוסר רצון של מה? בדן/ בטיפול/ בהצלחה של הטיפול וזה לא אף אחד מהאלו אז אני לא מצליחה להבין. אני לא מוצאת היגיון.

המטפלת: ומה את יודעת על מצבים של חוסר היגיון? שום היגיון חיצוני לא מסביר את זה?

אני: אני לא יודעת כלום

המטפלת: מה שאנחנו על מצבים כאלו, זה נופל לנו על מקום רגשי, נפשי קדום, שאני עושה איזה מאמץ תקופה, מאמץ חיצוני, איזשהו תזכורת כמו ללכת היום לחדר כושר היום, וכמה שלא בא לי לעשות את זה, ומחפשת תירוצים למה לא ואז פשוט עוזבת את זה נותנת לזה להתאדות. המקומות האלו שאני חושבת עליך, הרי כל מה שקשור לדן מאד חשוב לך, אני יודעת להגיד בוודאות שאם יש משהו בעולם הזה שנוגע לך בנפש בצורה העמוקה עמוקה זה כל מה שקשור לדן, אני תמיד רואה את הכאב בעיניים שלך שהוא מתפוצץ עליך ואת אומרת במילים אחרות, אין לי מושג למה אני עושה את זה, הרי אני יודעת כמה אתה חשוב לי וגם אני יודעת כמה הוא חשוב לך, אבל הוא לא לגמרי יודע.

אני: הוא לא יודע?ֿ

המטפלת: כי את משחזרת לו את פצעי הילדות שלו אז לכן הוא לא יודע, למה עכשיו הוא לא מגיע? למה הוא כל כך כועס? הוא מקריס את הכל

אני: הוא אמר שברגע שהוא ירגיש שינוי מהותי הוא יבוא

המטפלת: זה גם הטיפול שלו, הוא לא מגיע כנספח? הוא נפרד ממני? עשינו תהליך פרידה? זה ביני לבינו ואכתוב לו, כל מה שיש לו להגיד למרחב הזוגי שיבוא להגיד.

אני: אני מודה שאני נצלתי את זה קצת עבורי היום

המטפלת: טוב מאד, אני חושבת שאת צריכה את המקום הזה, אבל זה לא עובד ככה ונדבר על זה. מה שאני רוצה להגיד לגבי עניין ההתמדה שיש משהו מאד קדום שהוא מאד פגיע, פגוע בנקודות האלו שדן רוצה ממך, לא סתם על זה הוא פוצץ הכל על רצף מיני, כאילו מה הביג דיל כאן, שאני מפרקת את זה יש ביג דיל עבורו ועבורך, הסיפור המיני הוא סיפור נפשי בניכם ולכן את לא יכולה לשתף פעולה לאורך זמן כי את עושה את זה על ידי מאמץ חיצוני, ולא זה מחובר נפשית וצריך להבין מה יש בסיפור הזה של הרצף המיני של למה את לא עושה את זה, כי בגדול את רואה מהלכים שאת עושה, רגע אני אתפוס אותו בביצים, אתפוס לו את הפטמות הרי במעשה עצמו אין סיפור גדול הרי את גם עושה אותם, הסיפור הוא גדול במהו המקום הנפשי של הדבר ולך יש שם טראומה כמו שיש לדן טראומה ולכן אתם מתפוצצים על המקום הזה.

אני: אני לא חושבת שרק זאת הבעיה

המטפלת: הוא תיאר שהוא עושה את כל המאמצים של מה שאת ביקשת, הוא הוציא את הפלירטוטים כי את זה ביקשת מזמן והוא לא התייחס לזה אולי לא התעקשת על זה.

אני: לא דרשתי את זה וגם עוד דברים שלא דרשתי, כמו העניין של המגע.

המטפלת: איזה מגע? מגע שהוא לא מיני?

אני: כן, תיגע בי, אני חייבת שתיגע בי כל יום, כל היום, אתה רוצה רצף מיני אני רוצה מגע.

המטפלת: אלו דרישות של תנאי, ״אני לא אתן לך כי אתה לא נותן לי״ אלו דרישות של מה שאני צריכה, הצורך הנפשי שלי והצורך הנפשי שלך.

אני: זה כמה שדיברנו על מהו הדלק לאוטו שלי, זה הדלק שלי.

המטפלת: הוא נותן מגע? הוא כתב שהוא נותן

אני: כן אבל די מינורי, אני חייבת הרבה יותר, זה בערך 20% ממה שאני צריכה.

המטפלת: הוא יודע לגעת?

אני: כן בטח (בטון ברור) מאד!

המטפלת: זה לא שאת צריכה ללמד אותו

אני: לא, לא לא, דן מאד מאד יודע לגעת, הוא מדהים

המטפלת: זה משהו שהוא מאד יודע לעשות, לא רק מינית, הוא הפיל את זה עכשיו כי הוא כועס עלייך, הוא לא רוצה לגעת, לא זוכר לגעת, לא מקפיד על לגעת זה לא נכנס לו לריטואל של היום יום שלו כי הוא כועס עלייך, כי הוא לא מעוניין לעשות למענך את זה, מה שקורה לך שאת שומעת את העניין של הרצף ורצף מיני זה נופל לך על הטראומה שלך. את שוכחת לעשות את זה או לא מקפידה לעשות את זה בגלל שזה מקום טראומטי. ותזכורת חיצונית זה עובד כל עוד אין לי טראומה, בתחילת הטיפול אמרת שמאוחרי הסלע שלך יש חוסר אמון, רצף ואמון זאת בערך אותה מילה שיש רצף של דברים יש אמון, כמו תינוק שיכול לסמוך על אמא שלו שהיא תהיה שם בשבילו, איך הוא יודע שהיא תהיה שם, הוא בכה, עשה ככה והיא באה ועזרה לו. ואז הוא לא צריך להתריע בכל פעם מחדש כי מספיק שהוא קצת עושה משהו והיא באה והיא יודעת שהוא רעב, או משהו מציק לו בבטן ואז היא עושה מסג׳ ברגלים.

הרצף יוצר אמון, רצף הוא אחד הדברים הבסיסים להתהוות נפשית, אם האמא הזאת פעם תבוא ופעם לא תבוא, פעם תשקיע ופעם לא, פעם תתיחס לבכי ופעם לא, זה גובל בחולי נפשי, אנשים ממש מפתחים מחלות נפשיות סביב זה, הנפש הופכת להיות מופרעת. ואני באמת חושבת שהנפש של שניכם הופרעה, הייתה הפרעה בהתפתחות הנפשית שלכם בגלל שההורים שלכם לא עשו עבודה טובה בתקופה הינקותית,

אני חושבת שאצלך את אומרת שאמא שלך הייתה מאד דורשת, שתעשי שיעורי בית וכו׳ מצד שני היא הייתה מזניחה שאת אומרת את המשפט הזה אין כאן רצף. היה לך הרבה יותר קל עם אמא שרק דורשת, או רק מזניחה כי אז את יודעת שאין אמא.

מצד אחד היא הייתה מאד חודרנית, את מתארת את האלימות שהיא הייתה באה ובהנף יד זורקת לך את כל הדברים שעל השולחן, צעקות, להוציא לילדה קטנה את היד מהמקום זה מצריך המון אגרסיה, זה ממש מקפיץ אותי גם עכשיו רק מלחשוב על זה, תחשבי על העוצמה שצריך להפעיל על ילדה בשביל להוציא לה את היד מהמקום, את מתארת אישה שהיא לא צפויה.

אני: כן היא מאד לא צפויה

המטפלת: שאת אומרת שאמא היא לא צפויה זה אומר שאין לך רצף, אין לי רצף של אמא, זה פחד אלוהים לגדול עם דמות שאתה לא יודע איך היא תגיב, מצד אחד היא נכנסת לי לבטן, מה לא לאכול, לוקחת אותך לדיטאנית בגיל צעיר ומצד שני לא מכינה אוכל, זה פערים עצומים.

אני: לדעתי יש לה הפרעות אכילה לא מטופלות.

המטפלת: חופשי, יש לה משהו בנפש לא תקין, מאד לא תקין, אני לא יודעת מה את יודעת עליה או על סבתא וסבא ההורים שלה, יש משהו בנפש של אמא שלך שלא גורם לאמון וגם אבא עד שהוא היה נוכח זה כבר היה מאוחר מידי, הוא בדק מה הילדות שלו אוכלות?ֿ

אני: לא, זה לא משהו שהיה שישב על סדר היום שלהם (שקט ואז צחוק)

המטפלת: זה הדבר הבסיסי שיושב להורים על סדר היום. זה כמו לקחת כלב ולא לקנות לו אוכל!

מה שאני באה להגיד שדן דורש ממך משהו שמאד קריטי לו, לנפש שלו, הוא צודק, הרצף זה משהו נפשי שבונה ביטחון ואמון. הרי מה הוא אומר ״אני לא יכול להיכנס איתה למרחב מיני כי אין רצף, היא מפילה אותי בכל פעם מחדש.

אני: כן הרי בכל פעם שאני מצליחה להפשיר ממנו את הקרח, אני נותנת לו תקווה, הוא סומך עליי ואז אני מפילה אותו וחוזרים שוב לאותה הנקודה.

המטפלת: אבל את נמצאת במקום שלך שאין לך אמון, את לא בנאדם שגדל בסביבה של אמון לכן כשאת מבינה שאת פוגעת בבנאדם שאת הכי אוהבת ואני רואה כמה הוא קריטי לך, זה ברור לי שהוא אהבה עמוקה ברמות שאין כאלה וכיאלו אין לו הוכחות לזה ואת צריכה להגיד לו ״מאמי מה שאתה רוצה ממני זה מקום שאני נדפקתי בו בעצמי, אין לי אמון בדמיות ואני מפילה בכל פעם כי אין לי אמון״ כי הפילו אותך בכל פעם.

יש משהו בדן שמזכיר לך את אמא שלך, קודם כל הדומיננטיות, הוא חותך ומפלח בבשר החי, הוא מאד מאד אוהב אותך. וזה אולי מעלה יותר בניגוד לאמא שלך כי לא ידעת שהיא אוהבת אותך

אני: אני יודעת ודן גם מאד דואג לי, אני יודעת איך ההרגשה של להיות אהובה, שאוהבים אותי אבל התחושה שמישהו דואג לי זה משהו שאני לא מכירה.

המטפלת: זה משהו שמתקן לך את הבית שבו גדלת לכן דן הוא כל כך ייחודי לך נפשית ומצד שני הוא עושה לך את מה שאמא שלך עשתה לך, הוא צריך להבין את זה. שכמו שהיא נכנסה לך לתוך הצלחת והעליבה אותך ואז הוציאה לך את היד מהמקום היא הייתה ביקורתית מאד כלפיך, מאד מבהילה ומבעיתה. אני רק זוכרת את הסיטואציה שתיארת שהיא העיפה את כל השולחן זה פחד אלוהים זה ממש מפלח בבשר החי כמו שדן עושה לך וזאת טראומת ילדותך ואת הופכת להיות קפואה לגמרי.

אני: כן, גם לדן יש את העניין הזה שהוא לא סומך על אף אחד, אני חושבת שאצלי זה משהו שעוד קודם שאני מעולם לא סמכתי עליכם לדעתי.

המטפלת: אני חושבת שגם אצל דן זה ככה גם הוא לא סמך על אחרים, לילד אין מושג שלא ככה מתנהגים בעולם. סבתא שלך ידעה דברים

אני: כן, אבל סבתא שלי הייתה עסוקה עם אחות של אמא והילדים שלה שהיו לא בסדר, עם כל מיני הפרעות, פיגור, סכיזופרניה

המטפלת: יש שם הפרעות נפשיות קשות

אני: כן, זאת אחת הסיבות שאני לא מביאה ילדים, כנראה שזה בגניטקה. זה אחות של אמא ואולי עוד אחות נוספת, שלושת הילדים שלה ועוד נכדה של סבתא שלי.

המטפלת: מה היה שם בבית של אמא?

אני: הם לא מדברים על זה כל כך, סבא שלי נפטר שהייתי בת 10, הוא היה נגר ולא היה הרבה בבית ולא כל כך הכרתי אותו.

המטפלת: אני שומעת אותך היום ויוצאת ממך חוכמה מבריקה כמעט תמיד שדן לא כאן, לדן יש יכולות להשתיק כמעט כל אדם, מעבר לזה שהוא סופר חכם, הוא רהוט בשיח ואם אני לא מדייקת הוא מיד תופס את זה.

אני: כן לגמרי, הוא מריח את זה עוד לא שזה קורה.

המטפלת: הוא לא נותן לאנשים צ׳אנסים, הלקוח הזה אמר לו משהו והוא פסל אותו, אפילו אני לא תמיד נינוחה מולו כי צריך להיות מאד מדויקים לו.

אני: כל מה שלא מדיוק זה מאד קריטי עבורו

המטפלת: בדר״כ זה קריטי זה משהו שקשור לחוויה ראשונית, שדברים לא מדיוקים לנו, והרדר שלו קופץ בכל פעם שמישהו אומר או עושה משהו לא מדיוק, אני חושבת עליך שאת מגיעה מבית עם ערך עצמי לא גבוה ההפך.

אני: כן אני באיזשהו שלב בניתי לעצמי את הערך שלי, התחלתי להבין שמשהו לא בסדר ואז דרך סקס ומוזיקה התחלתי לעלות.

המטפלת: את לא יכולה להתחרות בדן על מוזיקה

אני: ברור שלא, אבל אני יכולה להבין אותו ובימים האחרונים שהצלחנו לדבר זה היה סביב מוזיקה וזה היה נעים, זה מפרה אותי לפעמים זה קצת חבל שלא מדברים על הפיל בחדר ומדברים על זה אבל בסדר בשביל להתקרב ואז נדבר גם על הפיל.

המטפלת: לא סתם דן מאוהב בך ככה כמו שהוא, כאילו זה לא ברור כמה את מבריקה, זה לא ברור שאת נמצאת איתו.

אני: לפעמים אני חושבת שיש בנו קסם מדהים שעובד ביחד

המטפלת: ביחד כן, אבל שיש קשיים את לא אוטומטית אומרת, רגע אני שווה.

אני: למרות שעכשיו אני כן עשיתי את זה, אחרי שהוא אמר לי את המילים הכואבות נורא.

המטפלת: אני צריכה אותך נותנת פייט, הוא מנסה להיות פחות פגיע מולך אז הוא מוציא מלא חרבות הוא הכי פגיע איתך, הכי זקוק לך בעולם, אם הוא יודע שיש מישהו בעולם שיכול לעשות לו טוב בעולם זאת רק את.

אני: אז איך הוא אומר לי מילים כל כך כואבות שהוא 70% בחוץ מהקשר איתי?

המטפלת: כי הוא רוצה לפגוע בך, הוא כל כך פגוע ממך, מה זה את 70% בחוץ בו כנס פנימה.

אני: קראתי את הדברים שלו מלפני שנה וזה בדיוק אותו המצב ולצערי זה גם היה לפני שנתיים ובטח גם קודם.

המטפלת: זה בגלל שהוא מאד זקוק לך, הרי העומס אדיר וכולם רוצים ממנו דברים, וזאת העבודה שלו והוא מדהים בזה והוא צריך למלא משאבים. ומי בעולם הזה יכול למלא משאבים רק את.

והוא זועם עליך כי את לא נותנת משהו שבקלות את נותנת אותו אבל זה לא נכון זה לא פשוט עבורך לתת את זה.

אני: עכשיו שביקשתי ממנו להזמין ויטמינים זה הרגיש כמו לזרוק את עצמי על משהו שלא קיים שם, ההפנמה הזאת הייתה מאד מפחידה.

המטפלת: הוא מתייחס אליך כאילו את האחראית הבעלתי לדבר הזה הוא אומר ״אני את שלי עשיתי, ישבתי בסלון סידרתי את האור, יזם מגע״

אני: הוא יזם מגע אבל אני לא יכולה להגיד שזה היה מספק וכל הדברים שהוא עשה זה כמו שאני מתאפרת לקראתו, אני קיבלתי בערך 20% מהמגע שהייתי צריכה, אני צריכה עוד 80% מגע.

המטפלת: אוו כל בטיפולים כאן, היה מגיע בנאדם אחד מתלונן על השני תמיד זה היה ככה ואני הייתי מנסה שאת תשמיעי את קולך וכל מה שהיית אומרת זה ״שדן צודק״ ״אני לא יודעת״ אבל רגע מה *את* צריכה זה לא היה עולה, עכשיו אתם לא אמא וילד, שקודם אמא עושה ואז הילד אתם שני בני זוג שווים כל אחד צריך לעשות בתוכו, הסיפור עם הרצף זה האמון שאין לך, לא בדן אין לך אמון, אין לך את זה בנפש. אני חושבת שגם הוא גדל בבית כזה לכן הוא דורש את זה ממך וגם את דורשת את זה.