סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

ממוחו של נשלט

מנסה לתת לכם הצצה לתוך הראש שלי. אולי גם אני אלמד משהו.
לפני 3 שבועות. 31 באוקטובר 2024 בשעה 18:54

אז אחרי הפסקה קלה אני רוצה לחזור לכתוב על היחס לנשלטים.

בעקבות הפוסט הזה והזה, הרבה ממכם שאלו אותי "תגיד אבל פישוטו, מה עם הנשלטים שמתייחסים לא יפה? מה עם אלה שמראש מנמיכים את עצמם ורוצים שידרכו עליהם? אתה לא חושב שנשלטים הביאו את עצמם למצב הזה?"

 

לכל שאלה כזו עניתי בחיוב. 

הייתי רוצה לאמר שהם טועים, להיאחז בקרנות המזבח הקורבני ולהפנות את האשמה לאנשים אחרים.

אבל האמת המרה היא שבתור נשלטים הבאנו יחס כזה על עצמנו.

הפוסטים הקודמים היו פריקת תסכול וזעם על המצב, אבל תמיד תכננתי גם להגיע לפוסט הזה שמדבר על החלק שלנו בו.

 

אכליל ואומר שבתור קבוצה אנחנו מתנהלים פה באתר ולפעמים גם במציאות בגישה של זלזול מוחלט בעצמינו ובאנשים שמדברים איתם.

נופלים פעם אחר פעם באותם מלכודות של חרמנות וחוסר סבלנות.

בעצם רדיפת הפנטזיה שלנו אנחנו מרדדים את עצמנו לסמרטוטי רצפה שיעשו הכל בשביל יחס משולטת.

ההתנהגות הזאת ברובה היא מה שמובילה ליחס הכללי המזלזל כלפי נשלטים.

 

בפוסט הזה אני רוצה לעבור על חלק מהטעויות שאנחנו מבצעים, לדעתי, בתור קבוצה.

על האחריות האישית שלנו במצב שתיארתי בפוסטים הקודמים.

הייתי רוצה שיתעורר פה דיון מודע ובוגר על מה מוביל למציאות הזאת.

ואני מקווה גם לפתוח עיניים לאנשים שמתנהגים ככה כי "זה המצב" ולחבר אותם יותר למציאות ולא לפנטזיה שרצה להם במוח.

 

ברור לי שלא אגיע לכולם, שהתופעות שאדבר עליהם ימשיכו. 

אבל בכל זאת אנסה להעלות מודעות לטעויות שלנו ואקווה שאתפוס לפחות את החלק בקהילה שכן מבין ורוצה לעצמו יחס וסיכוי יותר טוב.

 

 

שימו לב שאלה לא טיפים להכרויות. אני מדבר פה על סיבות ליחס כללי ולא עניינים מוסכמים שבין שולטת ונשלט בהיררכיה.

 

 ואחרי החפירה הזו, בואו נמנה את הסיבות ליחס הקלוקל כלפי נשלטים, נראה מיהי התרנגולת שהולידה את הביצה.

 

1. סטנדרטים - אני שם לב שהמון מהנשלטים פה מנמיכים את עצמם ונכנסים למשבצת המרצה והמשרתת מול כל שולטת ואף כל אשה.

ברגע שאתם ממקמים את עצמכם במצב הזה הסיכוי לקבל כבוד מהסביבה פוחת. 

אתם מראש נכנסים למשבצת של "אדם נחות" מבלי שהצד השני הרוויח יחס כזה. 

זה מוביל הרבה מהשולטות לזלזל בכם מראש, לא לייחס שום חשיבות או להתרגש מהכניעה המזויפת הזו. ובגדול גורר יחס של סמרטוט רצפה ותו לא. 

 

2. סבלנות - כולנו מכירים את ההצפות בפרטי של נשים מפניות נשלטים, משרתים, הנדימנים, לקקנים ושאר תפקידים לעוסים.

הגישה של הזאת של "הרבה מטרות יעלו סיכוי פגיעה" היא שגויה והוכחה כלא עובדת.

ההצפות האלה של פניות סתם אל נשים רק מורידה מהערך של ההתמסרות האמיתית שנוצרת מכימיה נכונה.

כמה שתפנו יותר סתם בשביל להשיג משהו אתם רק תתרחקו מהסיכוי אשכרה להשיג אותו.

הפניות האלה מובילות לחוסר סבלנות אצל נשים שיוצא עלינו בסוף. 

אם תחכו בסבלנות למי שנראת לכם מתאימה, לזאת שהפניה אליה יוצאת ממקום נכון ואמיתי - אתם גם תשפרו את הסיכוי שלכם וגם תורידו עומס על הנשים שמוביל לזלזול בהצעות שהן מקבלות, וכתוצאה מכך לזלזול בנשלטים באופן כללי.

 

4. עמוד שדרה - תנסו לעמוד על שלכם יותר. אני רואה מלא אינטראקציות פה של נשלטים שנרמסים ולא אומרים כלום.

אני לא יודע אם זה הפחד שיצא לכם שם רע, או החוסר יכולת להבדיל בין אינטראקציה רעילה ליחס הולם מאנשים.

אבל אם נדבר יותר, נתלונן יותר ונעמוד על שלנו מול אנשים דורסניים, לא יהיה להם את המקום לדרוס אותנו.

כשאנחנו סותמים את הפה ועוד אומרים תודה אנחנו רק נותנים במה לבריונות שרצה פה.

נותנים פרס לאנשים דורסניים ומכינים את השטח בשבילם לדרוס עוד.

אם תלמדו לעמוד על שלכם לא תכנסו לפינות הרעות האלה בכלל.

 

5. שמירה על גבולות - קודם כל על הגבולות שלכם. 

גם באינטרנט רצוי וראוי שיהיו לכם כאלה.

דיברו אליכם בצורה מבזה? דרשו ממכם משהו שאתם לא מוכנים לעשות? 

תתרחקו, תסרבו ואפילו תדווחו ותחסמו אם מדובר במשהו גדול.

אף אחד לא ישמור עליכם אם לא תשמרו על עצמכם ותתפתו למכור את עצמיכם בזול בשביל אינטראקציה סתמית עם שולטת.

תחשבו פעמיים לפני שאתם נותנים למישהי את המתנה שהיא ההתמסרות שלכם ואל תחשבו רק מהזין.

 

החלק השני של גבולות הוא היחס שלכם לאחרים.

גבולות זה לא רק איך מתייחסים אליי אלא איך אני מכבד את האדם שמולי.

אל תרדדו אנשים לפנטזיה, אל תדחפו קינקים ומיניות איפה שאין להם מקום. 

תדברו, תכירו ותלמדו את האדם שמולכם לפני שאתם זורקים עליו הצעות מיניות.

הזילות הזאת בשולטות והתייחסות אליהן כנותנות שירותי קינק היא חלק גדול ממה שמוביל ליחס המחורבן כלפינו ולעובדה שהרבה ממה שכתבתי בפוסטים הקודמים נפל על אוזניים ערלות.

 

 

6. תראו אופי - אני רואה הרבה עם פרופילים ריקים.

כינויים גנריים שמסכמים את עצמכם ל"לקקן" "משרת" "אסלה" או שאר תפקידים שבפנטזיה אתם רוצים לשאת.

זה אולי נחמד לחשוב שזה מה שאתם בפנטזיה, בפועל אתם רק מרדדים את עצמכם לקינק וגורמים לאנשים להתייחס אליכם ככה אבל לא בדרך שרציתם.

בשביל לקבל כבוד ראוי כאדם אתם קודם צריכים להציג את עצמכם ככזה. 

תנסו לדבר ולכתוב על עוד דברים. להציג את עצמכם גם בפרופיל וגם בתקשורת כאנשים שאתם.

אם תראו יותר אופי ועוד מכלול של מי שאתם כאדם מאשר "אסלה" אתם גם תקבלו יחס כאדם שהצגתם, ולא רק בתור דמות שאפשר לרדד ולזלזל בה כי אין מאחוריה כלום.

 

7. תקשורת ורשת בטחון - תנסו לפנות וליצור אינטראקציות עם עוד אנשים חוץ משולטות, בדגש על נשלטים שבאותה סירה כמוכם.

יצירת חברויות מועילה מאוד גם בקבלה שלכם את עצמכם, גם בסיכוי להכיר שולטות ואנשים שמתאימים לכם.

אבל לנושא היחס והכבוד של הפוסטים שלי - חברויות ואנשים לשתף עוזרים גם במראה מול עצמך.

ברגע שיש את מי לשתף ועם מי להתייעץ הרבה בעיות נפתרות.

רואים יותר בקלות אם התנהגנו כשורה, או אם התנהגו כשורה אלינו.

תחושת החברות והקהילתיות מאוד עוזרת גם לקבל גב כאשר משהו רע קורה לנו.

נשים עושות את זה פה הרבה - מדברות, מתייעצות, מזהירות מפני אנשים שפוגעים. אפשר וראוי ללמוד מהן.

 

8. טיפ בונוס אבל לי אישית הוא עזר - אם מתאפשר לכם צאו למאנצים, צאו למסיבות.

תכירו פנים מול פנים את הקהילה והאנשים שאתם מחפשים להשתייך אליה.

זה תורם גם לבטחון העצמי, גם לנרמל את הסטיות וגם בהיכרויות.

אבל מעבר להכל זה פשוט מוציא אתכם מהקופסה של "רק נשלט" ויוצר אינטראקציות טובות יותר ומשקף את המציאות גם כשחוזרים לאתר.

אתם תמצאו שאחרי זה אתם מצליחים להיות יותר "אתם" גם מול שולטות ונמענים מלקטלג את עצמכם כנשלט שאפשר לדרוך עליו כמו שאמרתי בסעיפים הקודמים.

 

9. להישאר ביקורתי ונאמן לעצמך - סעיף אחרון שמאגד את כל מה שדיברנו עליו - תהיו אתם, תשמרו על הכבוד שלכם.

תכנסו לכל אינטראקציה עם ביקורת ואל תצללו לכל דבר כי זה מחרמן אתכם.

תתוו לעצמכם דרך ותעמדו בה. 

בסוך כשתגיעו ליעד זה יהיה הרבה יותר מספק, ועל הדרך תרוויחו כבוד, תמנעו מהשפלות מיותרות ולא תכנסו לפינות חשוכות ותתנו לאנשים לדרוך עליכם.

 

 

 

אלה היו חלק מהסיבות שחשבתי עליהם לאחריות האישית שלנו בתור נשלטים במצב הזה.

יודע שזה לא פשוט ולפעמים טועים ומתבלבלים.

לפעמים קשה להבחין בין טוב לרע וסהכ לא קל לנו פה.

אבל מקווה שעזרתי לכם לחשוב טיפה על איך אתם נושאים את עצמכם במרחב. 

ובעיקר מקווה לדיון פורה ושעוד נשלטים יצטרפו הפעם וישמיעו את הקול שלהם.

אם לא נדאג לעצמנו לא ידאגו לנו וזה המסר שרציתי להביע בפוסט הזה.

לפני 3 שבועות. 29 באוקטובר 2024 בשעה 17:04

חתונה? מסיבה? פסטיבל? מסע בזמן?

לא בטוח באיזה אירוע הייתי, מה שכן אני יודע שזה עשה לי טוב.

 

את סוף החופש סגרתי בחתונה של חבר טוב מחבורה שכבר לא יוצא לי לראות כמעט.

אלה ה"בעייתיים" יותר, שכל ערב איתם נגמר באפטר שמתחיל רק ב7 בבוקר.

אלה שכל ישיבה איתם הופכת להרפתקה.

אלה שמוציאים ממני צדדים אחרים. 

יותר פרועים, פחות מתנצלים

יותר נהנתים, פחות מתחשבים

יותר אטרף, פחות רביצה

יותר בלאגאן, פחות אחריות

 

בתקופה האחרונה אני לא ממש בלופ שלהם. יותר עם החברים הרגועים שלי, יותר מסדר את החיים שלי.

את הפנאי לטירוף שלי אני שומר לבדסמ. לא למרתפי טכנו אפלוליים מלאי סמים וcat calls.

 

האמת שהרבה פעמים עם החברה האלה הרגשתי קצת מתחזה. 

הרי אני לא ממש כמוהם. פחות "ערס" מהם, פחות הרפתקן, לא חי בכזה הילוך גבוה.

תמיד שקט כשהם שואלים אותי למה אני לא מתחיל עם בנות, או מה יהיה עם חברה.

תמיד מרגיש לי שהם לא יבינו את הצד הזה שבי.

 

אבל מה שהלך שם בחתונה הזו החזיר אותי שנים אחורה.

הרגשתי כמה הם אוהבים אותי ומתגעגעים אליי, כמה הם תמיד יקבלו אותי כמו שאני.

כמה אני צוחק איתם ומשתחרר, וכמה הצד הזה שבי שנמשך אליהם ואל צורת החיים הזו עדיין קיים, אפילו אם במינון קטן יותר.

 

היה כלכך משחרר להנות איתם, לרקוד, להתקרחן, לאכול סטלות.

זה היה כיף כי זה היה רגע ולא דרך חיים, זה היה כיף כי זה הם ואני חולה להם על התחת.

וזה בעיקר היה כיף כי זה הזכיר לי את הצד הזה שבי ואת זה שמותר ואפשר לתת לו לחיות מדי פעם בצורה אחראית ובריאה לנפש.

 

והכי כיף היה שבאמצע כל הברדק הזה מצאתי גם רגע ללכת הצידה ולשלוח לה הודעה.

היא צחקה עליי שאני מסטול מהתחת (וצדקה). אבל זה היה ממש משמועותי והרים לי את הערב לקחת כמה דקות ולהיזכר שגם שם אני יכול להרגיש קטן, מובל ונשלט מולה.

ואז לחזור להתקרחן ככה מול כולם ולהיות "אחלה גבר" וחיית רחבה.

 

זה חיבר אותי ממש לעצמי ולכל הצדדים ה"מנוגדים" באישיות שלי.

הזכיר לי שיש את המקום לכל אחד ואחד מהם ואין מה לתת להם להלחם.

צריך לקבל אותם ולדעת איך לסדר אתזה שכולם יעבדו בשבילי ביחד.

 

 

"בפועל אני מסטול שיכור ערס עם חברים שלי.

בפנים בלב נשלט סמרטוט אפס קטנצ'יק.

והכל עובד ביחד ביופי של הרמוניה"

 

זה מה שכתבתי לה באיזה רגע של אופוריה. 

וואלה גם דלוק מת יש לי קצת שכל.

לפני חודש. 20 באוקטובר 2024 בשעה 15:05

 

כמו תמיד חיכיתי לחמישי הזה בנרות. הייתה ציפיה גדולה ורעב כבד לפגוש ולשחק איתה.

מה שהיה שונה הפעם, ומשהו חיובי לזכור הלאה, זה שלא הייתי באובססיה לפני המסיבה.

 

הייתי גם מאוד עסוק בחיים שלי ולא נתתי לפנטזיות, לתהיות ולחששות לסחוף אותי מהיום יום.

לא "הצקתי" לה ושאלתי מה ואיך יהיה. לא התעכבתי מנטלית על מה באלי ועל פנטוזי שווא.

הגעתי למין החלטה תת מודעית פשוט לבוא, להיות נוכח וזמין בשבילה ולדעת שיהיה טוב לא משנה מה.

 

ואוחחחח כמה שזה השתלם. מהישיבה שלפני הגיצים התחילו לעוף באוויר.

כשהגענו למועדון כבר היינו בראש מעולה וחברתי. אפילו לא היה את הגישוש המנטלי ההתחלתי של להיפתח ולהיכנס לתוך המיינדסט. 

הכל היה טבעי, זורם וחלק.

 

כרגיל זה התחיל במינגלינג אבל הפעם מהר מאוד הערב התדרדר לטובה.

טיק טק מצאתי את עצמי משיל את החולצה השקופה והטופ שהיא בחרה לי.

את מקומם החליפה רתמת חבלי כותנה שהיא ליפפה סביבי.

אמנם הם לא הגבילו תנועה, אבל להסתובב במועדון עם הרתמה הזו לידה העיר בי סערת רגשות שייכות. 

להתלפף ככה ביצירה שלה ולהפוך לחלק ממנה כשאנשים מחמיאים ומתלהבים.

 

תחושת השייכות וההחפצה המשיכו בסשן שעשינו אחר כך.

היא שרטה, טפטפה שעווה, לחשה באוזן.

כיוונה אותי כמו בובה.

הכי התרגשתי מהנשיכות שלה. הן כאבו הפעם מאוד, היא שחררה את הטורפת שבה עליי.

אבל הכאב הזה היה כלא מורגש כמעט. הוא הדליק והמיס אותי.

הרגשתי איך היא טורפת אותי, מסמנת.

תובעת בעלות.

הייתי חפץ וממתק שלה וזה הדליק אותי כלכך להרגיש את הרעב הזה יוצא ממנה. 

פשוט להיות שם ולספוג את הסדיזם המתוק שלה.

נמסתי לתוך עננה של שירותיות, החפצה ושייכות.

הרגשתי כלכך טוב וכלכך שלם עם המקום שלי מולה.

 

היינו בבועה שלנו והרגשתי אינטימיות מאוד גדולה אפילו שזה היה בפומבי. 

חברה טובה שהציצה לראות מה אנחנו עושים אמרה לי שזה הרגיש כאילו היה סביבנו "force feild" שמנע מאחרים להתקרב ולהפריע. וזה תיאור מדויק של איך הרגיש לי שם בפינה שלנו.

 

מכשנגמר הסשן היא שלפה הפתעה נוספת מהתיק. 

חותמת עם הכיתוב "property of...." זה כלכך ריגש אותי להסתובב שם מסומן גם על ידי השיניים שלה וגם עם השם שלה מתנוסס על גבי.

היה בזה משהו כלכך מספק לדעת שהיא מסמנת אותי כשלה.

זה החמיא, זה ריגש, זה הקטין אותי בצורה סקסית להפליא.

זה גם הרגיש כמו עליית מדרגה ביחסים הבדסמיים שלנו, וצעד בכיוון מתוק שאני כלכך צמא אליו.

 

אני מרגיש אליה המון התמסרות, המון פוטנציאל ביננו. 

היא גורמת לי להסתכל על הבדסמ בצורה הכי טהורה והתמסרותית. 

פחות חושב על קינקים ואקטים בשבילי אלא איך לגשת לכל דבר שעושים בשביל שהיא תהנה בצורה המקסימלית.

 

המון זמן לא הייתי במקום הזה מנטלית, חוויתי לא מעט סשנים בתקופה האחרונה אבל איתה הכל מרגיש נכון, מרגיש במקום. 

 

במקום להרגיש סוטה ולספק יצרים, כשאנחנו משחקים אני פשוט מרגיש.... שייך...אליה ואל הרגעים המחשמלים שנוצרים ביננו. וזה כלכך הרבה יותר מתוק ככה.

 

את המסיבה סיימנו כשאני לרגליה עושה מסאז בעוד היא מקשקשת עם אנשים מוכרים או חדשים.

פשוט נהניתי להיות ככה מתחתיה עם החותמת על הגב ולדעת שעברתי איתה כזה לילה מרגש. 

 

את הלילה סיימנו מכורבלים והרגשתי עטוף ועל ענן. 

החוויה סוכמה בצורה הכי טובה שאפשר.

כיף כלכך שהכל עבד ככה.

זורם, טבעי, נכון, אמיתי לי.

 

לפני חודש. 30 בספטמבר 2024 בשעה 19:22

(לוקח הפסקה קטנה מהפוסטים הקודמים. אמשיך לכתוב על היחס לנשלטים אחרי החג אבל זה לא פוסט כזה)

 

סלון מואר חלקית עם ויטרינה פתוחה לכיוון הים.

כוס בירה ביד ולבהות בנוף, לעצום עיניים ולהרגיש את הרוח נושבת.

הרמקול בפול ווליום, יותר חזק מהמחשבות שלי.

שקט.

 

לשבת ככה כמה דקות, להתכנס לתוך עצמי ולהתרוקן מהשגרה המעיקה.

להרגיש חופש, לא לשמוע את עצמי.....

 

טראח יד אוחזת לי בצוואר. גרב משומשת ומזיעה נתחבת אל פי.

זה מה שהכי באלי עכשיו, שהיא תתפוס אותי ככה בהפתעה בלי שהייתי מוכן. 

שאם משהו יקח לי את השקט, אלה יהיו ציפורניים חדות שמסמנות לי את החזה.

ביס חזק בכתף שישאר עליי לכמה ימים.

דחיפה קלילה לעורף שתוריד אותי על הרצפה.

ורגליים שילטפו את פניי וימעכו לי את המפשעה.

 

זה החופש הכי גדול שאני צמא אליו עכשיו.

להרגיש... ואף לרגע אחד...

שייך

לפני חודש. 28 בספטמבר 2024 בשעה 18:30

אז אחרי הפוסט הקודם, ההדים שהוא עשה והתגובות הבאמת מרגשות שלכם - קיבלתי דרייב ענק להמשיך עם הסדרה הזו.

 

הרבה ממכם שאלו אותי על פתרונות. 

האמת היא שאני עוד לא שם, אני שובר את הראש על זה. 

בנתיים, יש לי עוד קצת אי צדק לפרוק. 

 

אחרי שדיברנו על המרחב האינטרנטי היום נדבר על המרחב המציאותי. 

ומהכירותי אתמקד בעיקר במסיבות. 

 

גם שם יוצא לנו לסבול לא מעט, גם שם אני מרגיש המון פעמים את אי השיווין.

למרות שיש המון אנשים מקסימים ונפלאים בדרך - עדיין נתקלתי בלא מעט אפליות, זלזול, ובעיקר הטרדות.

 

יש היום כמה ליינים מהממים היום על טהרת הפמדום.

אני אישית מכיר נשים מקסימות שעובדות כלכך קשה כדי שיהיה לנו מקום להתבטא בלי שיפוטיות כקהילה. 

מקומות בהם באמת אפשר לחגוג, להתשחרר ולתת דרור לאני הפנימי שלנו בתור נשלטים. בתור אחד שיוצא לשם הרבה, היו לי חוויות מדהימות שם. 

 

אבל כמו בכל פינה בדסמית גם שם נתקלתי בלא מעט בריונים שמרשים לעצמם לדרוך, להשפיל ולזלזל רק כי פגשו בנאדם שמגדיר את עצמו נשלט בדרכם.

 

אם זו השולטת שיצאה למרפסת וצרחה עליי "סיגריה!!" כאילו אני עובד אצלה.

קפאתי והבאתי לה את מה שגלגלתי והפנתי עורף, הייתי צריך להתעמת איתה.

 

אם זו השולטת שאמרתי לה שלום כמכרה וישר "החמיאה" לי על הלבוש עם צביטה בפטמה. זרמתי כי חשבתי שצוחקת אבל היא סובבה אותן ממש חזק ולא עזבה עד שבכוח הזזתי לה את היד. 

רק בדיעבד הבנתי שחוויתי סוג של הטרדה.

 

אם זה השולט שהגיע פעם רק בשביל הפנטזיה להשפיט שולטת שפעם שיחקה איתו.

תפס אותה מהעורף ולקח אותה הצידה תוך התעלמות מוחלטת מהנשלט שלה, שנשאר לבד בפינה ולא ידע מה לעשות עם עצמו.

 

זה אפילו דברים קטנים, כמו הפעם שהייתי בבר והברמנית התלוננה שלא מביאים לה מספיק טיפים. 

מיד שמעתי קול של אשה שאמרה לה "הסמרטוטים האלה צריך לצוות עליהם. תורי להם לתת טיפ ותראי את הכוס מתמלאת". כאילו אנחנו כולנו ארנקים חסרי יכולת מחשבה.

 

פעם זו הייתה השולטת שנשלט שאני מכיר ראה אותה חצי מעולפת בכניסה. 

רץ להביא לה מים מדאגה והתודה שלה הייתה "על הרצפה אפס". 

בלי להראות קמצוץ של התחשבות בבן אדם הטוב שבא לעזור לה.

 

סיפור חמור ביותר ששמעתי היה על הנשלט שקנה לשולטת שבא איתה כוס יין. 

בדרך חזרה מהבר אשה זרה תפסה אותו מהביצים. 

"קנית לי יין זונה?" היא אמרה לו ובאה לשלוף לו את הכוס מהיד. 

הטרדה פלוס נסיון גניבה.

 

גם בליינים המעורבים המצב לא יותר טוב. שולט בחיים לא יעז לגשת לנשלטת שהולכת ליד אדון. 

אך כשנשלט מגיע צמוד ומקולר לשולטת - תמיד יתחילו איתה עשרות גברים תוך התעלמות מוחלטת מהנשלט. 

בלי לאמר שלום או לעצור לחשוב אם זה בכלל נאות לגשת בצורה כזו אגרסיבית לאשה שהגיעה עם גבר אחר. 

לא חושבים אפילו לברר בצורה נעימה ומנומסת אם שני הצדדים מעוניינים באינטראקציה. 

מי בכלל שואל לדעתו של נשלט?

 

לא חסרים שולטים שיגיעו ועוד יצוו עלינו לעשות דברים. 

ינסו בכח לצרף אותנו לסשנים או לאינטראקציות משפילות בלי לבקש הסכמה. יצחקו עלינו מול השולטת או יתייחסו כמו אל חתיכת בשר.

 

זה אפילו קורה בדברים הפשוטים ביותר. 

תלונה של שולטת, אפילו פשוטה כמו הווליום של המוזיקה, תיפתר ותקבל יחס בשניה. 

כשאנחנו נבקש משהו או נציע הערות לשיפור ושימור נענה לאוזן הרבה פחות קשבה. 

במקרה הטוב ינפנפו אותנו ובמקרה הרע יזלזלו.

 

והרי המסיבות האלה הם גם בשבילנו. נכון שהשולטות צריכות להיות במרכז העניינים אבל אנחנו קהל משלם ולקוח בדיוק באותה צורה.

 

זה מאוד מרתיח אותי הקלות בה אפשר להטריד ולרמוס נשלטים.

אני לא מנסה להשחיר פה את הליינים מכיוון שאני גם מכיר ויודע כמה קשה אנשים שם עובדים כדי שיהיה לנו טוב. 

אני בעצמי מצאתי שם בית ואינספור אפשרויות לתת לנפש שלי דרור.

 

אני אפילו די משוכנע שהבעלים והעובדים בליינים לא מודעים לבעיות האלה בכלל. 

זה קורה בעיקר כי הן מנורמלות. 

כי אנחנו תמיד שותקים. 

תמיד מוכנים להכנס למקום הזה שלא דואג לעצמו. 

 

לא מדבר על הסיבות כרגע, אשמור אותן לפוסט הבא.

מה שכן היה חשוב לי זה לשים זרקור על המצבים האלה והקלות שמגיעים אליהם.

 

לשים דגש על העובדה שלהטריד גבר נשלט זה קל וחסר השלכות כמו לעבור באדום ברגל ברחוב צידי במושב.

 

להראות לכם ולכן באיזו תדירות זה קורה.

ובעיקר לבקש מנשלטים להתחיל לדבר, להתלונן ולחשוב גם על עצמם.

 

אני רוצה גם לבקש משולטות ומשאר הקהילה לפתוח עין, לחשוב טוב פנימה אם נתקלו או אפילו היו שות למצבים כאלה גם. 

 

בעיקר אני מקווה לראות יותר התחשבות ומחשבה לפני שאומרים משהו למישהו רק כי הוא לובש קולר או עומד על הברכיים בסביבה שלכם.

 

 

 

שוב אני חוזר שהפוסטים האלה נועדו כדי לפרוק תסכול ולפתוח עיניים.

אני לא מפנה אצבעות מאשימות ולא שופט את בעלות הליינים המקסימות.

אני לא מנסה להתריס ולגרום לריבים ולהשחיר שמות.

 

אני פשוט רוצה ומקווה שנגיע לדיון ענייני ומכיל כמו בפוסט הקודם.

שנמצא מקום בטוח והוגן לפרוק ולשתף כנשלטים.

לשמוע עוד קולות של כולם שתומכים ורוצים שיהיה טוב יותר.

 

אני בעיקר רוצה לשמוע שיתופים והזדהות מעוד נשלטים שהיו מיעוט בתגובות בפוסט הקודם.

אל תפחדו, תאמינו לי שזה עדיף בהרבה מלשמור בבטן.

 

ואם אתם חשים צורך לדבר אבל מפחדים איך שולטות יגיבו - תסמכו עליי שאלה שולטות שאתם מראש לא מעוניינים באינטראקציה איתן.

 

לפני חודש. 26 בספטמבר 2024 בשעה 16:55

לא, זה לא פוסט על ניוש. לא שמלות והלבשה תחתונה ולהיות זונה מוצצת סטראפים.

 עבדתי עליכם.

 

זה פוסט על ההבדל שאני מרגיש שיש במרחבים הבדסמיים ביחס בין נשלטות לנשלטים. 

 

על זה שלפעמים אני מקנא בהתייחסות וצורת ההקשבה של הסביבה לנשלטות שמשתפות קשיים ומקבלות פה הכלה ותיקוף לחוויות שלהם. 

לעובדה שעושים להן כבוד גדול בעוד אותנו דוחקים לשוליים, ובעוד הרבה הבדלים ברורים ביחס ובגישה.

 

 מול חלקם אין באמת מה לעשות והם נעוצים בהבדלים המושרשים שבין גבר לאשה. 

על הרבה מהם אני מרגיש שאפשר וצריך לעבוד.

 

קשה לי להבין איך זה שכששולט מעלה בלוג רע על גבול המתעלל יוצאים עליו.

 וכששולטת מתארת אקטים דומים וחמורים יותר, מוחאים לה כפיים והיא זוכה לעדת מעריצים. 

 

קשה לי להבין איך מניפולציות גבריות מקבלות פה בוז והוקאה, בעוד כשהצד הנשי מפעיל אותן זה מתקבל כ"שליטה מנטלית" משובחת. 

 

לא מעכל את זה שפוסט פריקה של נשלטת מתקבל במחיאות כפיים על האומץ, בעוד שנשלט שמעז להתלונן נסקל ומקבל רק ביקורת על כמה הוא נשלט בלאי. 

 

למה במיילדום השולט עובד בשביל שלנשלטת יהיה טוב ובפמדום הסטנדרט זה ביטול מוחלט של האופי שלנו והצרכים אל מול השולטת? 

מה לא מגיע לנו ליטוף ומילה חמה? לא מגיע לנו שירוויחו את האמון והמסירות שלנו ולא שנדרש לתת אותו כתנאי מקדים לשיחת פתיחה?

 

 זה הגיוני שכל צעד שלנו במרחב, גם מול שולטת וגם לא, זוכה לבחינה מאוד שיפוטית ולא פיירית על פי קריטריונים לא הגיוניים?

 שמצפים מאיתנו להתנהג כאילו הפטישים והתפקיד שבחרו אותנו הם סך האופי הכולל שלנו? 

 

למה גם בצאט, בפורומים וגם בבלוגים אנשים מרשים לעצמם לדבר אלינו בזלזול מבלי שהסכמנו או ביססנו מולם היררכיה?

 

 מבואס מאוד מאיך הגענו למצב של חנפנות יתר שנובעת בעיקר מפחד לקבל "שם רע" כנשלט ופחד לתאר ולהביע תסכול וקושי.

 

 ותאמינו לי שזה לא פוסט מרמור על אחיותיי הנשלטות, להפך זה פוסט על קנאה ליחס שהן מקבלות ולנו נותר רק לחלום עליו.

 

זה מצב מאוד מנמיך ומבלבל להרבה נשלטים, זה שבחרנו לחיות לפי הפטישים והכמיהות שלנו לא הופך אותנו לאנשים סוג ב, 

אני חושב שזה מצריך המון אומץ להיות נשלט. 

אני חושב שזה נדיר מאוד בחברה שלנו שגבר הולך אחרי הרצונות שלו ואחרי מה שעושה לו טוב בלי לחשבן.

 חבל לי שקשה לעוד אנשים לראות ולקבל את זה. 

אני לא מרגיש נשלט של אף אחד ביום יום, זה משהו שאני נותן מעצמי לאלה שמרגיש שראויות לכך. 

לא מרגיש שונה או נחות מאף אחד אבל כואב לי לראות את היחס הזה. כואב לי לשמוע על אנשים שמתביישים בעצמם, כואב לי לראות איך הקהילה פה חוגגת ומרימה לנשלטות ושמה אותנו בפינה של המוקצים, תמיד מקום שני ותמיד אפשר לא להתייחס ולנגב איתנו את הרצפה ולא בקטע הקינקי המדליק.

 

אני פה להגיד, גם לנשלטים וגם לשאר הסביבה, אנחנו בני אדם, יש לנו רצונות, יש לנו צרכים.

 כשפוגעים בנו אנחנו נעלבים וכשדורסים אותנו זה כואב.

 אין לנו במה להתבייש ואנחנו חלק שווה ונחוץ באותה מידה כמו שולטות לסצינת הפמדום והשליטה באופן כללי.

 אז בפעם הבאה שאומרים לכם שיש עוד אלף כמוכם וכדאי שתתיישרו, בפעם הבאה שמישהו משתיק אתכם בצאט כי אתם רק נשלט, ובפעם הבאה שנשלטת מסתלבטת עליכם בפורום על דברים שהיא עושה בעצמה - תרימו את הראש ותהיו גאים. 

זרקו אלף זין ותזכרו שיש המון אנשים שבסתר בסתר מקנאים באומץ שלכם לחיות ולחוות. 

ובעיקר תשמרו על הכבוד שלכם ואל תתקפלו מול אף בן אדם אם הוא לא הרוויח את הזכות הזאת.

 אתם אריות ולאף אחד אין זכות לאמר לכם שאתם לא נשלטים אמיתיים, זה שלכם לבחור ולבנות לעצמכם את הדרך. 

 

 

 

 

 

הפוסט הזה הוא חלק אחד מתוך סדרה שאני מתכנן, המטרה שלו היא להעלות לדיון את העובדה שנשלטים מקבלים בד"כ את היחס הכי גרוע בתוך הקהילה. 

אני מרגיש צורך גדול לדבר על הנושא הזה. 

לאפשר מרחב שבו נוח לנשלטים לדבר על הקשיים שלנו ולנסות לשנות לטובה את הגישה של כולנו כלפי נשלטים.

 פרקתי פה הרבה תסכול ומרמור על המצב מבחינתי, אבל אני רוצה להדגיש שהמטרה שלי היא לפתוח דיון ולדבר בחופשיות ונוחות, לא להתעצבן על כל העולם.

 

הפעם התמקדתי באינטרנט ובעיקר בכלוב, כי פה אנחנו רובצים הכי הרבה. 

 

אשמח שתגיבו ותשתפו גם את דעתכם בנושא, שיווצר פה דיון פורה ועם קצת אומץ מצידנו הנשלטים ותמיכה משאר הקהילה - אולי גם את הצד שלנו יבינו יותר ופחות ימהרו לשפוט ולזלזל.

לפני חודש. 23 בספטמבר 2024 בשעה 10:11

 

וואלה, אחד המקומות שמן הסתם הכי קשה לי להיות בהם. השלב הזה אחרי חוויות משמועתיות ועוצמתיות שהחיווט במוח שלי הופך ממספק לנזקק. לא תמיד הוא מגיע. לפעמים הוא מגיע ואני מצליח להעביר או להדחיק אותו. אבל יש פעמים שהוא תוקף ונשאר איתי. לפעמים גם כמה ימים.

 

אני תמיד מנסה לפרק למה זה קורה? למצוא את הסיבה הספציפית שהכניסה אותי למצב המנטלי הזה, לטפל בה בעצמי ולהתקדם הלאה. לרוב זה עובד. לרוב אני מצליח לגשת אל הצד הלוגי במוח שלי ולספר לעצמי שזה זמני ותכף יעבור, להצליח לנתק את המחשבות הרעות ולצעוד קדימה.

 

אבל אתמול ישבתי ושאלתי את עצמי למה? למה בעצם אני מפחד כלכך להיות במקום הזה? מה עוצר אותי מלדבר לפרוק ולתת למקום הזה את הביטוי הראוי שמגיע לו.

 

אני תמיד רוצה להיות בטוב, תמיד רוצה שיאהבו אותי, תמיד רוצה לשמוע שאני יעיל ומרצה ואכפתי ומוצלח. כלכך קל להיות הכתף התומכת. כלכך קל לי להכיל צרות של אחרים ולקבל והבין את הקשיים שלהם. אבל כשזה נוגע לעצמי אני מרגיש שאסור, אני דוחה את עצמי כשאני במקום הזה וזה לא בריא לי.

 

ותכלס נמאס מזה. נמאס לי לשבת ולאכול לעצמי את הראש ולפתור הכל לבד. נמאס לי להבייש לצאת חלש, ולא לבקש מילה טובה וכתף חמה. נמאס לי לשקוע לחרא של עצמי לבד בלי להצליח להודות שיש לי פגמים ושהחיים האלה לא מושלמים. ובעיקר נמאס לי לבטל את עצמי כל פעם מחדש ולסגת בכל פעם שאני מרגיש שאני והרצונות והצרכים שלי משתלטים על המרחב. נמאס מההרגשה העצמית הזו שאני להתנצל שבכלל מעלה את זה, ולהתקפל אחרי שניה כשאני מרגיש שזה הזיז משהו בצד השני.

 

אני לא יודע עוד איך לעשות את זה, לא יודע איך לשחרר. לא יודע לתת לעצמי להיות פגיע, שביר, ורגיש. לא יודע איך לנסח בכלל את התחושות האלה שמבעבעות בי ולא נותנות לי לנוח. אבל מה שאני כן יודע שאני צריך להפסיק להתבייש לבקש. אתמול הצלחתי בקטנה, וזה כן קצת עזר... אז לפחות התחלתי עם זה.

 

לפני חודשיים. 22 בספטמבר 2024 בשעה 15:12

לפעמים, לא צריך הרבה בשביל להנות. בעיקר מה שלא צריך זה ציפיות. אתמול היה לי ערב שממש הוכיח לי אתזה שוב. את העובדה שאם אני חי את הרגע ולא מתרכז רק במה באלי וכמה עוד אני צריך אני נהנה וחי הרבה יותר טוב.

 

לפני שבוע בערך קבענו שנלך ביחד לפאםפטאל. חברה (ולאחר מכן הסתבר שגם חבר) חגגו שם יום הולדת וזו הייתה אחלה הזדמנות בשבילי לבדוק את המקום והמסיבה בפעם הראשונה. לא הייתי מגיע לשם בלי זה כנראה אבל שמח שיצא לי לחוות.

 

הייתי אמור לאסוף אותה מהלייב של פודקאסט סימנים ולהתקדם ביחד לשם. נורא התרגשתי בתחילת השבוע שיוצא לנו שוב לצאת ביחד, בהתחלה המוח רץ ודמיין איזה סשנים וכמה ברדק נעשה הפעם. אבל במהלך השבוע היא הבהירה לי שהאווירה תהיה שונה הפעם. הורגש שובע מהמסיבה של קימברלי בשבוע שעבר, והיא בחרה להגיע ולהתמקד בעיקר בחברים וביומולדת ופחות בלסשן. איפשהו זה טיפה אכזב אותי בהתחלה, הרעב שלי גדול כרגע ולקח לי קצת זמן לעכל. אבל שיניתי דיסקט וזרמתי עם הראש שלה. השתדלתי לפנטז ולדחוף פחות. להיכנס גם לאותו ראש של לבוא לבלות ולהרים ביחד, ולא רק להיות כלבלב רעב עם לשון בחוץ.

 

בסוף, הגענו לשבת. וברגע של ספונטניות וטרמפ שהתבטל, זרמתי על להגיע איתה גם ללייב של הפודקאסט. לא האזנתי לו בחיים אבל ידעתי שעדיף לי בהרבה להגיע ולהיות איתה, מאשר לחכות בבית עד שתסיים ולטפס על קירות.

 

הספונטניות מאוד השתלמה ונורא נהניתי מהמופע. גם מהחברה שלה, גם מהאנשים שפגשתי וגם מהתוכן של הפודקאסט. מעבירות אותו 2 נשלטות שהכימיה ביניהן מאוד מורגשת ומבדרת. השעה וחצי עברה ממש במהירות ואפילו התחברתי ולמדתי כמה דברים חדשים. משם המשכנו ביחד למסיבה ודווקא בגלל שהייתה את החוויה ביחד בפודקאסט והעובדה שהיא הנמיכה לי את הציפיות במהלך השבוע הצלחתי לעוף, להנות ולמצוא כיף בהמון נקודות במהלך הערב.

 

אם זה הרגע שהדוברת בפודקאסט דיברה על ההבדל בין הרצונות שלה למה שהיא צריכה. היכולת להבדיל ולנווט בין הפנטזיות והרעב הבלתי נגמר, לבין מה שהיא באמת מסוגלת וצריכה להכיל במציאות. תוך כדי שאני מפוקס ומהופנט מהמשפט וכמה שהוא נוגע לי היא ליטפה לי את הכתף וישרה אליי מבט ממזרי. קלטה אותי והבינה שאני בדיוק במצב הזה, ונתנה לי להניח ראש הכתף שלה תוך כדי ליטוף ראש וחיוך שובב. קולטת אותי זאתי.

 

ואם זה הרגע במסיבה שעשיתי לה מסאז ברגליים. בראש נורא שירותי ופחות מתפנק על הפטיש. רציתי רק לעשות לה נעים ולא לצלול יותר מדי למקום החזירי. כל פעם יישרתי מבט מעלה, קיבלתי אישור שהמגע נעים ותקין וצללתי לה לתוך הרגל שוב בלי לצפות לכלום. שם קלטתי פתאום שהיא נדלקה וקיבלתי פרס מטורף כשהיא מרחה את הרגל השניה שלה על כל הגוף שלי. מדי פעם גם שורטת עם היד ודוחפת לי אצבע לפה שאמצוץ כמו זונה. נותנת לי להתמוסס לתוך שלולית לכמה רגעים אופריים ואז עוצרת. כי לא באנו להסתשן, באנו ליומולדת.

 

עוד רגע מבדר היה כששיחקנו קליעה למטרה עם ילדת היומולדת. הלבישו לי דילדו על המצח והחברות השולטות זרקו עליו חישוקים. הייתי על הברכיים ורובם עפו מאחוריי או שפגעו לי בפרצוף. אבל זה היה כלכך מצחיק וכלכך קסום לראות אותן נכנסות לראש ילדותי ומתבדח. ואיך הן חוגגות כל פעם שהחישוק פוגע במטרה.

 

בסוף יצא מכל הסיפור הזה אחלה ערב. פישוטו של פעם היה אולי מתבאס שלא עשינו יותר. שלא קיבלתי עוד סשן, שלא צללתי יותר עמוק. אבל היום, למדתי להנות מהרגעים הקטנים. לשמוח בחלקי ולהנות מהאווירה, ולא רק מכמה אקסטרים היה וכמה טירוף רץ לי במוח. העיקר זה אנשים, חברה טובה, וחיבור נכון. לשים את הצרות בצד ולהנות יכול גם להיות קטן ואינטימי ולא רק בומבסטי ומרסק ישבנים.

 

 

לפני חודשיים. 15 בספטמבר 2024 בשעה 18:08

לא ממעלותיי הבולטות אבל בשנה האחרונה לומד לתרגל אותה ולהנות ממנה.

אני בנאדם שקשה לו לדחות סיפוקים. חלק מהמאבק התמידי שלי בחיים. בין ההנאות הרגעיות והדחף אליהן לבין "דרך המלך" שבה כל צעד מחושב לטובת עתיד טוב יותר. להבדיל בין התלהבות רגעית לבין הצעד הנכון לי לטווח הארוך.

 

עם הגיל והבגרות נרגעתי עם זה. יש עוד שרידים של פזיזות יתר מהעבר. יש עוד נפילות זמניות למקום האימפולסיבי וסותם החורים הנפשיים. אבל לאט לאט אני מצליח לראות את התמונה הגדולה ולהגיע לאיזון.

 

בעבודה - למדתי לשבת על התחת ופחות לחפש את ההפסקות, הבריחה וההכחשה. להכנס לזון גם כשאין לי כח ולחכות לסיפוק של הסוף מההצלחה, במקום להתרכז בכמה משעממת או קשה הדרך.

 

באוכל- למדתי למצוא את הרגע הנכון לחטאים ולהנות ממה שלא בריא. לבשל יותר ולקנות פחות. לא להביא חטיפים וזבל הביתה סתם.

 

סטלות - אחד הדברים שהכי היה לי קשה להתנער מהם. היום לא מעשן בכלל ויודע מתי הכוס יין או בירה במקום ומתי לפרק רבע בקבוק וויסקי יתנקם בי מחר.

 

סיגריות - לאט לאט אני מפחית ואני מרגיש שאני בקצב טוב לקראת הגמילה. שמתי לי מטרה עד סוף השנה.

סיפוק וריצוי יתר של אחרים - למדתי לאמר לא, למה לא סיפרתם לי שזה כלכך כיף קודם?

 

מין ואוננות - למדתי לשמור על האנרגיה הזו לעצמי כשצריך. לא לרדוף אחרי סקס כסקס, אלא לחכות לחיבור נכון ואמיתי. וגם את עצמי לענג רק ברגעים שאפשר ונכון, לא לתת לזה לשאוב לעצמי את האנרגיות והזמן לבריחה מהמציאות.

 

בדסמ - אחד המקומות שהכי עזרו לי להבין את כל הברדק הזה שחפרתי עליו פה. לא לתת את עצמי בחינם או בזול. לעשות מה שאני יכול באותו רגע, ולא מה שפנטזתי עליו אתמול בלילה.  ובכלליות לווסת את עצמי פר אינטראקציה ולא לפי קינקים. לשחק לפי רגש ולשמור על עצמי לא להיפגע. 

וגם כשההתלהבות גוברת - לא לכפות את עצמי על הצד השני. במקום להתעסק במה אני רוצה שהיא תעשה לי, לחכות בסבלנות עד שהיא תרצה ותהיה מוכנה להוציא את זה החוצה. זה הרבה יותר נכון ומספק ככה.

 

 

בסוף לכל אחד מהחטאים הקטנים והגדולים שתיארתי פה יכול להתעורר חשק מכלה. דחף בלתי נשלט שחייב לצאת החוצה. זו עבודה שלי לבדוק אם הדחף הזה אמיתי ומוצדק- או שמדובר בעוד בריחה מהמציאות היום יומית, ורצון מעט הרסני להכנע אל סתם עוד אסקפיזם מסיח דעת.

 

 

לפני חודשיים. 14 בספטמבר 2024 בשעה 8:07

ואיי כמה שחיכיתי למסיבה הזו. מאז שקבענו שהולכים יחד הראש שלי רץ על 200 וחושב על מה יהיה, איך, כמה ולמה. ניסיתי לבוא בלי ציפיות בכלל ולראות מה יקרה שם, אבל עדיין התגנבו לי לראש הרבה פנטזיות ורצונות ותקוות למה יקרה כשנגיע.

 

היה גם מתח לא קטן כמו שיש לי לפני כל מסיבה. אבל הישיבה עם החברים לפני עזרה להתמודד איתו. כשנכנסתי ישר רצתי לחפש אותה. 2 דקות וראיתי אותה מקשקשת באיזו פינה ורצתי לחבק אותה. בשניה אחת כל המתח התפוגג מהחיוך שלה, וקיבלתי בטחון עצום להמשך הערב. כמעט ולא הפסקתי לחייך מאז.

 

ירדתי על הברכיים ונתתי לה את המפתח לכלובון, כמו שהתרגלנו כבר. למפתח הפעם צירפתי את השלט לקולר חשמלי שהיה כרוך לי מסביב לביצים. היא לא ביקשה אותו אבל רציתי להפתיע אותה ויודע כמה היא נהנית מהצעצוע המרושע הזה.

לאט לאט התחממנו. הבאתי לה לשתות, טיפה מסאג ברגליים. שיחה טובה ושלומים לפרצופים מוכרים. ומדי פעם לחיצה על החשמל שמזכירה לי מי מחזיקה לי את הביצים בעצם.

 

לפני המסיבה לא גמרתי שבועיים. כשהשבוע האחרון לגמרי בשליטתה. בבית זה נורא העסיק אותי החרמנות הזאת, והייתה לי איזו משאלה להתעסק בה בערב הזה. אבל איך שהתחילה המסיבה שכחתי מהמשאלה הזו, וכל האנרגיות האלה נותבו להתרכז בה, בלשרת אותה. הצלחתי לשאוב הנאה מדברים כלכך קטנים כמו להחליף לה את הנעליים כל פעם שרצתה או סתם למזוג לה ספרייט לכוס קרח על הברכיים.

 

הסשן הראשון שעשתה לא היה לי. היא רצתה להשתמש בלוח קשירות הזין שאני והשועל הכנו לה (הזמנות בפרטי למעוניינות 😁). זה פחות מתאים לי, בטח בפומבי. אז נהניתי מאוד לשמור עליה ועל הקורבן החמוד שלה כשהתעסקה עם הלוח. 

 

הייתי בתפקיד המאבטח, והייתי בסוג של הלם חיובי מכמה נהניתי וזרמתי על הסיטואציה. במקום לקנא שלא איתי היא משחקת עכשיו, התרכזתי בכמה כיף לה. באיך להיות הכי יעיל בהרחקת אנשים. וגם הייתה לי גאוות יוצרים גדולה לראות את הלוח שהכנתי בפעולה. זה ממש נתן לי להרגיש חלק מהיצירה שלה.

 

אחר כך יצא לי לעשות לה מסאז לרגליים. ואוחחח כמה שאני אוהב את הרגליים שלה. היא נורא תגובתית שם וזה כלכך מעיף ומחרמן לראות איך היא נדלקת מהמגע שלי שם. זה משלב לי גם סיפוק כניעותי ושירותי וגם סיפוק בפאן יותר מיני לראות אותה מגיבה ככה.

 

אחר כן הצצנו על קימברלי על הבמה ונהנו מהמופע שלה. עד שהיא לחשה לי באוזן שעכשיו תורי. מצאנו פינה שקטה וסקסית והנשלט מהלוח הפעם שמר עלינו ואהבתי את האחווה הזו. 

 

הסשן היה סשן קשירות והיא קשרה לי את הידיים מאחורי הגב וליפפה סביבי מעיין רתמה. יצא לי להיקשר כבר אבל בפאן יותר לימודי, וזו פעם ראשונה שזה קורה לי בתוך סשן. הגמישות הלא יתרה שלי מעט הפריעה, אבל היא מצאה פתרונות יצירתיים תוך שניה. לקח לי כמה דקות לשנות פאזה בראש גם. אני רגיל להיות נשלט יותר אקטיבי, מפנק ולזוז הרבה. בהתחלה ניסיתי להזיז את הידיים ולתת לה גישה טובה, לנסות לקרוא אותה, אבל זו לא הייתה הפואנטה. עם הסשן זה השתחרר לי, עצמתי עיניים ונכנסתי למקום של חפץ דומם. גם השרירים השתחררו והקשירה פחות לחצה, והצלחתי לה את האופציה לשחק איתי. אחר כך הייתי על הברכיים עם הרתמה מניח עליה ראש והיא שורטת ומלטפת אותי לסירוגין. נכנסתי לזה כלכך ורק מדי פעם הרמתי מבט לכיוונה והברק בעיניים שלה חשמל אותי והמיס לגמרי. השיא היה כשהיא נתנה לי למצוץ לה את האצבעות בידיים וקראה לי זונה, אוחח כמה שזה הדליק אותי ולחץ על הכלובון עם הקשר עין המחשמל.

 

הקשירה הותרה והמועדון התחיל להתמלא, אז מצאנו את עצמנו למטה בין עוד חברים פמדומיים. היא שוב הייתה קצת עם הלוח, הפעם עם חברה שולטת שרצה לנסות אותו על קרבן אחר. שם גם שמרתי וקשקשתי עם החברים למטה עד שהתפנתה אליי שוב. בלי קשר לסשן הזה, כל פעם שתפסנו קצת מרחק ואני או היא טיילנו לבד היא השתמשה בחשמל. זה גם חדש אצלי ולפעמים הכאב הזה מתסכל ממש, אבל היו פעמים שהיא לחצה וזה ממש הרגיש כאילו היא מחבקת אותי. עוד דרך מרושעת וסאדיסטית לתת יחס לזונת התשומת לב שבי. 

 

את הערב סיימנו שוב כשאני לרגליה. היא משחקת בין החשמל לציפורניים שלה וקיבלתי גם כמה ביסים. אני זוכר אותם כואבים כלכך מהעבר. אבל הפעם הייתי בכזה מצב מנטלי חזירי ועם רצון לחוות עוד ממנה שהם הדליקו אותי. אני אמנם מסתכן פה באמירה הזו... אבל הייתי כלכך בתוך הרגע ששום ביס לא כאב, להפך הם רק הדליקו וחרמנו אותי ורציתי לקבל עוד ועוד עד שהיא תתלוש לי חתיכות מהעור עם השיניים שלה.

 

לבסוף כמו כל דבר גם הערב הזה נגמר, התחבקנו והודיתי לה על החוויה והיחס. יצאתי עם רעב גדול לעוד ממנה, ובטחון שזה עוד יגיע. אנחנו לומדים להכיר אחד את השניה לאט לאט וגם כשקשה לי לפעמים לקרוא אותה אני מצליח להבין בסוף. התקשורת מעולה וכיף לי לדבר איתה, היא מקשיבה לחפירות ולהסברים שלי וזה עושה לי טוב. וכל פעם שאנחנו משחקים אני נכנס למוד ורק רוצה עוד ממנה. סימנים מאוד חיוביים שגורמים לי לפנטז כבר על הפעם הבאה שניפגש.

 

 

ולסיום חייב לתת מילה טובה לקימברלי על הפלטפורמה המדהימה. תמיד כיף אצלה, האווירה מדויקת ופמדומית להפליא. הצוות עובד מצוין ולא מורגש אם לא צריך אותו והיא מנצחת על כולם בגאון. אני בשוק מהיחס האישי והזיכרון שלה, הניווט בין המופעים לאירוח. היא נגישה תמיד ומאוד נעימה ואני מאוד ממליץ לכל שולטת ונשלט לנסות להגיע ולחוות בעצמם. תודה רבה רבה לה.