נאמנות ותשוקה

Agate - כל מה שאתה מרגיש הוא הכי נכון שיש. ואם אתה מתחיל לחפש תירוצים, לפקפק בתחושה שלך זה רק מרחיק אותך מעצמך ואתה סומך פחות עליך.
תמיד יש סיבה, משהו שם שכן מצדיק את התחושה.
(אני אומרת את זה גם מהצד שמרגיש כשמשהו משובש וגם מהצד שהסתיר את כשלצד השני היתה תחושה משובשת - התחושה נכונה תמיד)
מה עושים?
נכנעים. לא להילחם.
1. לדבר דוגרי ולהגיד שזו התחושה ויש משהו ולהאמין למה שהיא תענה.
2. אם אתה יודע שהיא עלולה לשקר וגם ככה לא תאמין לה אז אל תשאל.

שרף אורנים​(אחר) - תודה יקירתי.. מעריך מאוד את התגובה שלך. אנחנו מדברים דיי הרבה, אמנם בשבועות האחרונים קצת פחות כי יוצא לנו להיות פחות ביחד... אני חושב שלמדתי מתי להילחם ומתי להיכנע ומתי "סתם" לאהוב הכי פשוט

מענטז​(אחר) - האביב מגיע
יש שינוי באוויר
תנועה
תנועה של דפוס שמתעורר בכל פעם שאתה מתעורר, ואתה (ואני וכולנו) מתעורר כל שנה מחדש, לא אתה חדש, אתה נפגש בכל הדברים שהם כבר חלק ממך
אבל ההתעוררות
ממממ
אפשר למתוח איברים, להיזכר
להמשיך את אותם הדברים ממקום חדש
תקופה נהדרת של יציאה ממחסה החורף
תהנו

לא סתם אישה​(נשלטת)​{octopus} - אני חושבת שאתה כבר יודע, שהבטן שלך יודעת איזה דבר או שניים...
אז קודם כל - תסמוך עליה.
שנית - אם לעשות עם זה משהו או לא? זאת כבר שאלה אחרת...והתשובה לזה כבר תלויה בכוחות שיש או אין לך כדי להתמודד עם התשובות שתקבל ממנה.
וחוץ מזה - חיבוק }{

שרף אורנים​(אחר) - חיבוק שלך זה תמיד טוב, גם אם הוא וירטואלי.
הבטן שלי יודעת ומרגישה, אולי לא תמיד בתזמון נכון אבל אני מקשיב לה, תמיד.
אני לא מפחד מתשובות (והאמת שהתקופה האחרונה זה מגיע ממנה, אז אני לא צריך לשאול כלום). ה"בעיה" היא שמצד אחד אנימ לא מתעניין מעבר להיה או לא ומצד שני מתחשק לי לדעת הכל... אבל זה שלה ואני לא צריך לדחוף את האף שלי