30 ימים לבידוד, או יותר נכון 30 ימים מאז שהפסיקו את המסגרות לילדים.. ימים לא קלים בגלל המגבלות, מינימום פרטיות ועומס נפשי שמונע אינטימיות וחשק מיני, כפי שלא מעט כתבו כאן.
שמתי לב לכמה תופעות שצצו להן בעקבות הבידוד. הראשונה היא הקצנה בפנטזיות שרצות לי בראש, המחשבות של הרבה יותר "סוטות" מהרגיל ומצד שני יש גם הרבה מחשבות מאוד עדינות, רומנטיות, נשיות... אולי בסה"כ הכל מתאזן אבל נוצרה ניגודיות גדולה יותר בין המחשבות והפנטזיות.
עקב חוסר הפרטיות והעובדה שאני עם הילדים 12 שעות (לפעמים גם יותר), אוננות הפכה להיות בלתי הגיונית שזה דווקא לא רע בכלל ונוצר סוג של אתגר בלהכיל את החרמנות הזאת שמצטברת בי בכמויות מסחריות.
תדירות הזיונים שלנו, נפגעה בעיקר כי היא עובדת הרבה שעות, בלחץ ואח"כ המצפון אוכל אותה כי היא לא באמת נמצאת איתנו.. אם כבר מגיעים למצב של אינטימיות, הסקס עצמו לא רע בכלל, למרות כל המכשולים הסביבתיים והכל ביחד מוביל אותי לגמירות מאוד חזקות. לא היתה גמירה אחת שלא לוותה בבכי שלי, פורקן טוטאלי של הנשמה, ועדיין ההרגשה היא שהפורקן הוא מאוד נפשי ולא מיני, כלומר הגמירה כלכך חזקה ועדיין רמת החרמנות נשארת גבוהה מאוד. מצד שני, לה, ממש קשה לגמור וזה מבעס
חפרתי מספיק להפעם, שבוע טוב, תהיו בריאים, תשמרו על עצמכם
