לפני 10 שנים. 1 בינואר 2014 בשעה 23:27
את הפוסט הזה אני מקדיש למדינת קולורדו שלקחה צעד אמיץ מבלי יכולת
לצפות את העתיד ומתוך אמון בבגרות של אנשים
.... אז הייתי בקיבוץ כבר כמה חדשים והרגשתי לפעמים את הבדידות בלילה. הקדשתי
הרבה זמן ומאמץ בעבודה וגם נסיתי להתערות בחיים בקבוץ.התוצאה היתה התחלה של אלכוהוליזם
שזיהיתי כאשר הגעתי לבריכת שחיה עם שישיה של טובורג וחזרתי לחדרי כשהיא גמורה כמעט לחלוטין
על ידי. אני זוכר גם פעם שבה רקדתי לבד במעגל של שכרות לצלילי טראנס עצבני. מה רקדתי? עוגה
עוגה במעגל נחוגה.
הרגשתי כמו דביל. גרוע מזה, הלחץ האישי בו הייתי נתון כבר ניכר ואנשים כבר קלטו אותי. זה לא היה טוב.
הייתי צריך לשנות פאזה.
לילה אחד החלטתי לקפוץ לקפה אצל שכני ושותפי לעבודה. כהרגלי דפקתי בדלת ונכנסתי. ככה הייתי רגיל.
איך שנכנסתי אני מגלה קבוצה קטנה של אנשים. כולם עובדים יחד איתי יושבים, מסתכלים עלי די בהלם.
אני לעומת זאת גיליתי ערימה של משהו שנראה קצת חשוד ומכשיר שאיפה שהסגיר את כל העניין.
הייתה שתיקה מביכה ובסופה כחכחתי בגרוני, השתעלתי ופניתי לשכני." אחי מצטער שנכנסתי ככה לא הייתי מודע
יש לך אולי קצת סוכר? "
"בטח אלריק. אולי תשב תשתה אתנו?"
"לא הפעם נמש (כך קראו לו) בפעם אחרת אולי." לקחתי את הסוכר והלכתי.
למחרת בערב הייתי בחדרי , שמעתי מוסיקה, שתיתי תה קנמון וחשבתי על מה שקרה אתמול כשהדלת נפתחה
ונמש נכנס והתישב מולי שותק. הצעתי לו נובלס והוא לקח ועישנו בשקט.
"נמש אם באת בשביל לבקש שלא אפתח את הפה אז זה היה מיותר. זה צריך להיות ברור לך שזה לא יקרה."
"ואיך בדיוק אני יכול להיות בטוח בזה? מספיק סוכנים הפילו לא מעט אנשים טובים."
"פעם חשבתי אולי ככה ,היום לא. דברים השתנו גם אצלי" השבתי לו." וחוץ מזה אני לא סוכן. באמת."
"למה אתה מתכוון?"
סיפרתי לו על אבי ,סיפרתי לו גם את הספור של חיי. ולא העלמתי גם את עובדת בדידותי והלחץ שהייתי נתון בו.
סיפרתי לו את הסיבה שבעטיה מצאתי את עצמי עובד בקיבוץ. ספרתי לו גם עד כמה הייתי בודד.
קמתי והלכתי לשים מים בקומקום לסיבוב של נס קפה.
ואחרי לגימה אני אומר לו. "נמש אני כל כך דפוק שבא לי לדפוק לעצמי כדור בראש. אני כל כך עצבני
ודי מיואש. אבל אין מצב שהייתי מלשין. אבל ממך אני פגוע באופן אישי!"
"אני? למה? בעבודה חנכתי אותך בלי לאכול לך את הראש. רק ריספקט נתתי לך. מה כבר עשיתי?"
"חשבתי שנעשינו חברים"
"איך אפשר להיות חברים בלי לתת אמון מוחלט אחד עם השני, ואתה יודע בדיוק על מה אני מדבר אלריק
יש סכון מסוים לעניין."
"לא הצעת לשבת אתי ביחד. מעולם לא הצעת. ואני יושב בחדר ונחנק."
"ואם אני מציע עכשיו מקטרת שלום מה אתה אומר עכשיו?"
"אז אני אומר שאני מעדיף משהו מגולגל לפחות בשביל הסיפתח..."
ואני מחייך ונמש עוד יותר מחייך ומוציא מכיס החולצה ג'ויינט עסיסית
"פעם ראשונה אלריק?"
"כן נמש. סיפתח לשנוי זווית בחיים."
" כולה שלך אלריק. מברוק."
"נמש. שנינו כן."
שאפתי את השאיפה הראשונה טיפה השתעלתי אבל מאוד אהבתי את הטעם.לקחתי עוד שאיפה והעברתי לו.
וככה עישנו את השאכטה. לא עשה לי כלום ואמרתי לו את זה.
"ככה זה בפעם הראשונה." פתאום עוד שאכטה הופיעה כאילו מהאויר.
ואז פתאום התחלתי לצחוק כמו חתיכת דביל. ונמש מציץ בי ומחייך ואני מרגיש את הסאטלה הראשונה
שלי מאז שהתחלתי להכניס לריאות עשן סגריות. אבל זו הייתה סאטלה אחרת זה היה משהו אחר.
נמש נגש והביא לי כוס מים. גמרתי אותה וההרגשה טיפה השתנתה. הסחרחורת התחילה לפוג אבל המוח
עבר למצב נומי נומי.
"אלריק אני זז עכשיו אבל נדבר מחר. ו.. מחר יש ישיבה אצל ג'וני. תרגיש את עצמך חופשי לבוא.
אני אסגור איתו כבר עניין."
"נמש, אני לא רוצה להרגיש בודד יותר."
הוא מציץ בי במבט בוחן. "זו הייתה הסיבה שעישנת איתי?"
"הסיבה האמיתית היא סקרנות מחורבנת לעניין. אבל כן. יש קורלציה."
"אחים לשאכטה אף פעם לא בודדים." והוא סגר את הדלת מאחוריו.
פאק כמה שהוא צדק.
אם פעם ראיתם באחת המסיבות האחרונות של הדאנג'ן הישן, משהו שמגלגל משהו חשוד
לסיגריה מפתה, אז עליתם עלי. :)
אבל הדאנג'ן נסגר, אני כבר מזמן לא בקיבוץ, חברי המעגל הראשון שלי נפוצו לכל פינות תבל
וגם אני כבר סחי כמה שנים.
אבל אולי. לא יודע. אולי יום אחד נתכנס כולנו בדנבר קולורדו , אחד מהמקומות היותר נחמדים כיום
במערכת השמש.
ואני לא בטוח שזה יהיה רק בשביל סקי...
:)
